יום רביעי, 6 ביולי 2011

שמואל

דבר תורה בברית של שמואל פרנק

מצפה יריחו, ג' בתמוז תשע"א

בתוספת נופך

תודות

פתיחה "בכבוד אכסניא": בכבוד מי שאמר והיה העולם,

תודה לה' על כל מה שבראת ועל כל מה שלי נתת,

ברוך שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה,

לחגוג לידה של תינוק בריא, ולחגוג את היכנסו לברית בעיתו ובזמנו - דברים שאינם מובנים מאליהם.

ותודה לשליחיו: הורינו, סבים וסבתות, אשתי היולדת, וכל משפחותינו,

חברים, למי שבא מקרוב ומרחוק,

לשכנים הטובים מאח רחוק, למי שבישל ושמר על הילדים, לועדת חסד.

השם "שמואל"

לפי רש"י: שמואל -  על שם אל (ועל שם המעשה[1]) הוא נקרא כי ממנו שאלתיו.

כלומר זהו הֶלחם: שְמוֹ אל, אך לרד"ק יש כאן נוטריקון: שאוּל מאל, וז"ל:

שמואל -  הורכבה המלה בזה הטעם מן כי מה' שאלתיהו כי יש באותיות שמואל שאול ויש באותיותיו  ג"כ מאל כאילו אמרה שאול מאל.

"שמואל בן אוריאל"

מעיון בייחוס שמואל הנביא בספר דברי הימים (א' ו, ז-יג) עולה שאחד מאבות אבותיו היה: "אוּרִיאֵל".

בְּנֵי קְהָת עַמִּינָדָב בְּנוֹ [=יצהר], קֹרַח בְּנוֹ, אַסִּיר בְּנוֹ, אֶלְקָנָה בְנוֹ, וְאֶבְיָסָף בְּנוֹ, וְאַסִּיר בְּנוֹ, תַּחַת בְּנוֹ, אוּרִיאֵל בְּנוֹ, עֻזִּיָּה בְנוֹ, וְשָׁאוּל בְּנוֹ. וּבְנֵי אֶלְקָנָה עֲמָשַׂי וַאֲחִימוֹת. אֶלְקָנָה <בנו>  בְּנֵי אֶלְקָנָה צוֹפַי בְּנוֹ וְנַחַת בְּנוֹ, אֱלִיאָב בְּנוֹ, יְרֹחָם בְּנוֹ, אֶלְקָנָה בְנוֹ. וּבְנֵי שְׁמוּאֵל הַבְּכֹר וַשְׁנִי וַאֲבִיָּה".

להיות "שמואל"

כמה תכונות שמוצאים אצל שמואל הנביא[2], שאנו מאחלים לרך הנימול שיאמץ אותן:

עבד ה'

שמואל א פרק א (כז-כח):

אֶל הַנַּעַר הַזֶּה הִתְפַּלָּלְתִּי וַיִּתֵּן ה' לִי אֶת שְׁאֵלָתִי אֲשֶׁר שָׁאַלְתִּי מֵעִמּוֹ. וְגַם אָנֹכִי הִשְׁאִלְתִּהוּ לַה' כָּל הַיָּמִים אֲשֶׁר הָיָה הוּא שָׁאוּל לַה'".

שמואל מוקדש לעבודת ה' כבר מילדותו המוקדמת, וזו שאיפתנו ששמואל הקטן שלנו יראה את עבודת ה' כמרכז חייו, שכל מעשיו יהיו לשם שמים, ושבכל צומת בחייו ישאל את עצמו מה יעשה נחת רוח ליוצרו.

להיות עבד לה', זה אומר לבצע כל פקודה, כפי שלמדנו בפרקי אבות פרק ב משנה ד:

עשה רצונו כרצונך כדי שיעשה רצונך כרצונו

בטל רצונך מפני רצונו כדי שיבטל רצון אחרים מפני רצונך

הכתוב טורח לציין כמה פעמים, ששמואל חשב או הרגיש בדרך אחת, אך ה' חשב אחרת, ואעפ"כ שמואל ביטל את רצונו מפני רצון ה':

1. שמואל א פרק ח ו: וַיֵּרַע  הַדָּבָר בְּעֵינֵי שְׁמוּאֵל כַּאֲשֶׁר אָמְרוּ תְּנָה לָּנוּ מֶלֶךְ לְשָׁפְטֵנוּ... וַיֹּאמֶר יְדֹוָד אֶל שְׁמוּאֵל שְׁמַע בְּקוֹל הָעָם לְכֹל אֲשֶׁר יֹאמְרוּ אֵלֶיךָ.

2. שמואל א פרק טו לה - טז א: וְלֹא יָסַף שְׁמוּאֵל לִרְאוֹת אֶת שָׁאוּל עַד יוֹם מוֹתוֹ כִּי הִתְאַבֵּל שְׁמוּאֵל אֶל שָׁאוּל וַידֹוָד  נִחָם כִּי הִמְלִיךְ אֶת שָׁאוּל עַל יִשְׂרָאֵל. וַיֹּאמֶר יְדֹוָד אֶל שְׁמוּאֵל עַד מָתַי אַתָּה מִתְאַבֵּל אֶל שָׁאוּל וַאֲנִי מְאַסְתִּיו מִמְּלֹךְ עַל יִשְׂרָאֵל  מַלֵּא קַרְנְךָ שֶׁמֶן וְלֵךְ אֶשְׁלָחֲךָ אֶל יִשַׁי בֵּית הַלַּחְמִי כִּי רָאִיתִי בְּבָנָיו לִי מֶלֶךְ:

שמואל דבק בקיום דבר ה' גם אם זה לא "מצטלם" טוב, כמו מחיית עמלק: וַיְשַׁסֵּף שְׁמוּאֵל אֶת  אֲגָג לִפְנֵי ה' בַּגִּלְגָּל (שמואל א פרק טו לג).

עבד לעם קדוש

בשמות רבה (וילנא; פרשה טז ד"ה ג ד"א משכו) יש מדרש מפתיע בתעוזתו, המצביע על יתרון מסוים שהיה לשמואל הנביא על אדון הנביאים:

משה ושמואל שוין כאחת, שנאמר (תהלים צט) משה ואהרן בכהניו ושמואל בקוראי שמו, בא וראה כמה בין משה לשמואל, משה היה נכנס ובא אצל הקב"ה לשמוע הדבור ואצל שמואל היה הקב"ה בא  שנאמר (שמואל א ג י) וַיָּבֹא ה' וַיִּתְיַצַּב [וַיִּקְרָא כְפַעַם בְּפַעַם שְׁמוּאֵל שְׁמוּאֵל], למה? כך אמר הקב"ה בדין ובצדקה אני בא עם האדם: משה היה יושב ומי שהיה לו דין בא אצלו ונידון, שנאמר (שמות יח)  וישב משה לשפוט את העם, אבל שמואל היה טורח בכל מדינה ומדינה ושופט כדי שלא יצטערו לבא אצלו, שנאמר (שמואל א' ז) והלך מדי שנה בשנה, אמר הקב"ה: משה שהיה יושב במקום אחד לדון את ישראל יבא אצלי לאוהל מועד לשמוע הדבור, אבל שמואל שהלך אצל ישראל בעיירות ודן אותם אני הולך ומדבר עמו, לקיים מה שנאמר (משלי טז יא) פֶּלֶס וּמֹאזְנֵי מִשְׁפָּט לה'.

שמואל - נותן ומתמסר לעם ישראל, מעל ומעבר. לא רק להורות לכל יהודי את הדרך ילכו בה, אלא לרדת אל העם. שמואל טרח ולא חיכה שהרוצה את הרב יבוא אליו, והוא לא ראה פחיתות כבוד לכתת רגליו בעיירות ישראל[3].

"בינוני" - דרך האמצע

על תפלת חנה על הנער היולד לה (שמואל א א, יא):

וַתִּדֹּר נֶדֶר וַתֹּאמַר יְדֹוָד צְבָאוֹת אִם רָאֹה תִרְאֶה בָּעֳנִי אֲמָתֶךָ וּזְכַרְתַּנִי וְלֹא תִשְׁכַּח אֶת אֲמָתֶךָ וְנָתַתָּה לַאֲמָתְךָ זֶרַע אֲנָשִׁים וּנְתַתִּיו לַידֹוָד כָּל יְמֵי חַיָּיו וּמוֹרָה לֹא יַעֲלֶה עַל רֹאשׁוֹ.

פרשו בתלמוד (ברכות לא, ב):

מאי זרע אנשים? אמר רב: גברא בגוברין; ושמואל אמר: זרע שמושח שני אנשים, ומאן  אינון - שאול ודוד; ורבי יוחנן אמר: זרע ששקול כשני אנשים, ומאן אינון - משה ואהרן, שנאמר: (תהלים צ"ט) משה ואהרן בכהניו ושמואל בקוראי שמו; ורבנן אמרי: זרע אנשים - זרע שמובלע בין אנשים. כי אתא רב דימי, אמר: לא ארוך ולא גוץ, ולא קטן ולא אַלָּם, ולא צחור ולא גיחור, ולא חכם ולא טיפש.

וכתב רש"י:

אלם -  פירוש: עב.     צחור -  רו"ש +אדם אדום+ בלע"ז.     גיחור -  שהוא לבן יותר מדאי.    ולא חכם -  יותר מדאי, שלא יהיה תימה בעיני הבריות, ומתוך שנדברין בו שולטת בו עין הרע.

על כך כתב ידידי, ר' משה יגודיוב נר"ו (בספר "עין הרע בעין היהדות" עמ' 42):

הטעם שבִקשה בלשון זו: "זרע אנשים", ולא ביקשה בפשטות "זרע", פורש בתלמוד... [מובא לעיל]. כל אֵם מייחלת ומתפללת שבנה יהיה חכם, ומדוע אם כן ביקשה חנה על בנה שלא יהיה חכם? פירש רש"י... [מובא לעיל].

כמובן, אין להסיק מכאן שלא לבקש ולהתפלל לבן חכם. מקרה זה יוצא דופן, בכך שכולם ידעו כי חנה עקרה היא, ואם כן הלידה עצמה הרי תגרום התפעלות רבה. לפיכך בִקשה חנה להמעיט עד כמה שאפשר את התפעלותם של הבריות, כדי שלא יינזק בנה, שמואל, מעין הרע.

באופן אחר ניתן לפרש: עיקר הדגש של חנה היה שלא יהיה "חכם יותר מדאי", כלשון רש"י, כלומר: כל תכונה שאינה במידה - יכולה להיות לרועץ. חכמה רבה מדאי יכולה ג"כ להרע. ולפירוש זה, אכן יש ללמוד מכאן הנהגה: אמנם, ראוי לבקש על בן חכם, אולם לא פחות חשוב להדגיש "לא מכאי".

אכן, נראה יותר כהבנה השניה, שכל קיצוניות לא טובה, ולכן פירש רש"י גם על "גיחור -  שהוא לָבָן יותר מדאי". אין כל פסול עצמי בצבע מסוים או בתכונה כלשהי. אך כשיש קיצוניות - היא מושכת יותר מדאי תשומת לב. כמו שאמר חוני המעגל: "עמך ישראל שהוצאת ממצרים, אינן יכולין לא ברוב טובה ולא ברוב פורענות... השפעת עליהם טובה - אינן יכולין לעמוד" (תענית כג, א). עודף ברכה של גשם או של חכמה - יכולים להזיק (צא וראה כמה בעיות נפשיות וחברתיות יש בקרב מחוננים. ראה הספרות המקצועית שנכתבת בנושא).

אך, מהו חכם יותר מדאי? האם תפילת חנה נענתה? האם שמואל לא היה מאוד חכם? הרי יש לשאוף לגדול כמה שיותר בחכמה ובתורה!

ראשית, למעשה נראה שבתפילה יש להוסיף על כל משאלותינו את הבקשה "וְהַטּוֹב בְּעֵינֶיךָ עֲשֵׂה"[4], ל"הגנה מפני תופעות לוואי".

ולגבי תפילת חנה על שמואל, נראה שאכן שמואל היה "זרע שמובלע בין אנשים" לא רק במובן זה שהיה מעורב בדעת עם הבריות כנ"ל, אלא גם שהיה איש של חיבור ושילוב: אוהב את הבריות ומקרבן לתורה. הוא גם שילב גדלות בתורה וגדלות בתפילה (כבן לחנה שממנה לומדים הלכות תפילה רבות).

הוא גם שילב הגות ומעשה: אינו יושב בתוך ד' אמות של תורה (ובוודאי שלא בתוך ד' אמות של תפילה...), אלא תורתו ותפילתו מופנים ומקושרים לכלל ישראל. כך לומדים ממנו חז"ל (ברכות יב, ב):

ואמר רבה בר חיננא סבא משמיה דרב: כל שאפשר לו לבקש רחמים על חבירו ואינו מבקש - נקרא  חוטא. שנאמר: (שמואל א, יב כג) גַּם אָנֹכִי חָלִילָה לִּי מֵחֲטֹא לַידֹוָד מֵחֲדֹל לְהִתְפַּלֵּל בַּעַדְכֶם, [וְהוֹרֵיתִי אֶתְכֶם בְּדֶרֶךְ הַטּוֹבָה  וְהַיְשָׁרָה].

דורש ציון

שמואל הוא שמייסד את המלכות בישראל, במושחו את שאול ודוד, המלכים הראשונים, כהסברו של האמורא שמואל הנ"ל "זרע שמושח שני אנשים". בנוסף, הוא שואף ופועל לקידום בניינו של ארמון מלך מלכי המלכים, בית המקדש, והשראת שכינה בבית עולמים, כמובא בתלמוד (זבחים דף נד עמוד ב):

דרש רבא, מאי דכתיב: (שמואל א יט[5]) וילך דוד ושמואל וישבו בנויות ברמה - וכי מה ענין נויות אצל רמה? אלא, שהיו יושבין ברמה [רש"י: בעירו של שמואל], ועוסקין בנויו של עולם [רש"י: למצוא מקום לבית הבחירה מן התורה].

הוא גם השאיר את חותמו בתקנת העבודה בבית ה' - הוא שידרג את מתכונת כ"ד משמרות הכהונה[6].

 

בדרכים אלו הלכו אישים נוספים שנקראו בשם שמואל[7], ונציין כאן שניים מהם:

הרב שמואל קלמן מלניק

סבא של סבתא של לאה אשתי[8], הרב שמואל קלמן מלניק, שנפטר לפני 83 שנה, בח' בשבט תרפ"ח (28'). הוא נולד בזאקרשטיין, פולין (תרכ"ב), לאביו החייט, ומבלי להיות חלק משושלת רבנים הצליח להעפיל במעלות התורה; אך הוא תמיד זכר מאין בא, ולא התנתק מפשוטי העם.

הוא היגר ללונדון, ושם שימש כדיין, שוחט, רב קהילה, דרשן, וגם שותף בהקמת תנועה ציונית תורנית.

מספרים שלדרשותיו היו נדחקים השומעים מחוץ לחלונות כדי לשמוע דברי תורתו (כמו שמסופר בבבלי יומא על הלל בגג בית מדרשם של שמעיה ואבטליון).

מלבד גדולתו בתורה ועצתו ועזרתו לעמיתיו השוחטים והדיינים (כמסופר, למשל, בהספדו של אב"ד לונדון, הרב שמואל יצחק הילמן), הוא היה נערץ מאוד על כל שכבות העם, ואף על הגוים. הוא עסק רבות בסיוע לעניים, בביקור חולים, בניחום אבלים, בהשכנת שלום בין אדם לחבירו ובין איש לאשתו.

כמו הנביא, גם הרב שמואל מלניק יצא אל העם והתחבר עם הנוער על מנת לחברם למסורת ישראל סבא. מסופר כי אמהות שהיו רואות אותו ברחוב, היו מזרזות את בניהן שיתלוו לרב מלניק, ובשיחות שנוצרו ביניהם ספגו הנערים, ע"פ עדותם, יותר יהדות מכל מה שלמדו בבית הספר. פעם אחת נער כזה שקע בשיחה עם הרב עד שכבר איבד את דרכו, ו"ידידו החדש" ליווה אותו עד לבית הוריו.

על ענוותנותו וזהירותו בממונם של ישראל ניתן ללמוד ממעשה באשה אחת שהביאה להכרעתו תרנגולת, ולאחר עיון רב בהלכות טריפות בספרי הפוסקים, הוא נתן לה כסף לקניית תרנגולת אחרת. לשאלתה לשם מה הכסף, השיב: "זה בגלל שאני כזה חסר דעת שאינני מצליח למצוא פתח להתיר את העוף".

שמואל הקטן שלנו הינו דור ששי לרחש"ק מלניק[9].

הרב שמואל גרינפלד

מלבד שמואל א' וב', אציין שמואל שלישי, שיהיה אור לנתיבתו של הרך הנימול[10]. מורי הרב שמואל גרינפלד ז"ל שנפטר לבית עולמו לפני 14 שנה (בכ"ז בניסן ה'תשנ"ז). ר' שמואל לִמְּדני בהיותו ר"מ בישיבת ההסדר שבות ישראל, אך מתורתו טעמתי עוד קודם לכן, מתוך ספרו "בית השואבה" (על הקשרים הרבים שבין פרשות השבוע להפטרות).

דְבַר ה' בְּפִיהו אֱמֶת[11]

אצל ר' שמואל זכינו ללמוד מהי התבטלות לדבר ה' ודבקות באמת: ברגע שהוא הבין שהאמת היא אחרת ממה שהוא חשב, הוא שינה את דרכו, והתחדש בין בעיון בתורה, בין בהלכה למעשה ובין בהשקפה.

מדת האמת של ר' שמואל מאוד ניכרה אצלו ובלטה לעין-כל בשיעוריו כשהיה מרצה מהלך שלם בגמ', ותלמיד סתר את דבריו בשאלה אחת, לא בוש להודות ולחזור בו מכל מה שאמר בלי לנסות למצוא תירוצים דחוקים. וכשתלמיד העלה רעיון חדש השתדל להביא הרבה אסמכתות ממקומות שונים לדבריו, גם כדי לעודדו לעוד רעיונות וגם כי חש באמיתות הרעיון.

אע"פ שהוא בא מרקע חרדי (למד בישיבת ר' חיים ברלין, אצל ר' יצחק הוטנר) הוא לא נמנע מלראות את הטוב שבציבור הדתי, ואת האמת שיש בלימוד התורה בישיבות הציוניות. בשלב מתקדם בחייו למד את כתבי הראי"ה קוק, ואף לימדם בישיבה.

גם בקיום מצוות הוא היה פתוח לאמץ את מסקנות עיונו בתורה: הוא הטיל תכלת בציציותיו, ונהג לעלות בטהרה להתפלל בהר הבית. וכאן אני מגיע לדרישת ציון שלו:

אחד הדברים שבלט אצלו הוא השאיפה לבנין ביהמ"ק, החזרה לעבודה בו ולאישי ישראל ותפילתם שם. נהג בכל הזדמנות לעלות להר הבית עם תלמידיו. הידע שלו בכל מה שקשור למיקום הבית היה עצום, בבקיאות בכל שיטות הראשונים ועד אחרוני דורינו שניסו לעסוק בסוגייא הסבוכה. פעם למד מאמר שעוסק בדבר, המציג שיטה חדשה. הוא ידע אותו על-פה, וכשריצה את הדברים לפני ראש הישיבה, הרב שבתי רפפורט, וכמה אנשים נוספים הוא לקח כל טענה וטענה וסתר אותה. הדברים היו חייבים להגיע לאמת צרופה, והוא לא אבה לקבל מאמרים שהם יחסית קצרים ואינם מקיפים את כל הנתונים.

תמיד התגאה להראות למבקרים בישיבה את הר הבית, שדמותו נשקפת מהישיבה. כל עניין עבודת הבית היה אצלו חי ונושם ולא דבר שהוא בבחינת "הלכתא למשיחא", אלא כדבר חי במציאות של ימינו, עד שהעלה פעם בפני התלמידים את השאלה אם אפשר לצלות בתנור שלנו את קרבן הפסח. וכמובן בכל נושא הקדשים היה לר' שמואל ידע רב ומרשים.

אהבתו לארץ ישראל לא ידעה גבול. תמיד כשהתלוננו בפניו כשהיינו בצבא על איזה 'חורים' שולחים אותנו, עד כמה חם שם, ושהמקום 'תקוע', או שאנחנו גרים בעיר שלא נעים לגור בה, עם רעש ואויר מחניק, גער בנו באמרו שכל מקום בארץ ישראל שווה בקדושתו לשאר המקומות ולא יתכן לומר שיש בה מקום שהוא גרוע[12].

הרוצה שלא להנות - אל יהנה

ר' שמואל לא הסכים שיקחו בשבילו ספרים. גם מידה זו מצאנו אצל שמואל הנביא:

תלמוד בבלי מסכת ברכות דף י עמוד ב

אמר אביי ואיתימא רבי  יצחק: הרוצה להנות - יהנה כאלישע, ושאינו רוצה להנות אל יהנה כשמואל הרמתי שנאמר (שמואל א' ז') ותשובתו הרמתה כי שם ביתו. ואמר רבי יוחנן: שכל מקום שהלך שם - ביתו עמו. 

 

סיכום הרבה מהדברים שדיברנו עליהם מצוי בהפטרה שנקרא בשבת, המסיימת כך (מיכה פרק ו ח):[13]

הִגִּיד לְךָ אָדָם מַה טּוֹב וּמָה ה' דּוֹרֵשׁ מִמְּךָ כִּי אִם עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט וְאַהֲבַת חֶסֶד וְהַצְנֵעַ לֶכֶת עִם אֱלֹהֶיךָ.

 

שאלה

בשולי הדברים אציין תופעה מעניינת ששמתי אליה לב, שמצאנו מספר כינויים לשמואל בן חנה ואלקנה, וצ"ע מה הסיבה לכך. דוקא הכינוי הרווח היום (וכך נקרא הרחוב בירושלים) "שמואל הנביא" - מצוי פעם אחת במקרא, ואיננו בתלמוד הבבלי. גם הכינוי המקראי "הָרוֹאֶה" איננו בבבלי, שם הוא נקרא "הרמתי" בלבד. לשם מה המציאו חז"ל כינוי זה (שנמצא במקרא פעם אחת, אך על מישהו אחר: "שִׁמְעִי הָרָמָתִי", דברי הימים א פרק כז פסוק כז)?

להלן תוצאות חיפושיי בתנ"ך ובספרות חז"ל באמצעות פרוייקט השו"ת של בר אילן:

הָרָמָתִי

הַנָּבִיא

הָרוֹאֶה

1.  תוספתא מסכת סוטה (ליברמן) פרק יא הלכה יד

מעמיד רגלו של שאול בגבעה בית דינו של שמואל   הרמתי    

    2.  מסכתות קטנות מסכת שמחות פרק ג הלכה ח

מת לחמשים ושתים שנה זו היא מיתתו של  שמואל   הרמתי , מת לששים שנה זו היא מיתה האמורה  

    3.  מסכתות קטנות מסכת שמחות ברייתות מאבל רבתי פרק ג הלכה א

חמשים ושתים זו היא מיתתו של  שמואל   הרמתי , ששים זו היא מיתת כל אדם, אמר מר זוטרא מאי  

    4.  תלמוד בבלי מסכת ברכות דף י עמוד ב

 כאלישע, ושאינו רוצה להנות אל יהנה  כשמואל   הרמתי  שנאמר: +שמואל א' ז'+  ותשובתו הרמתה  

    5.  תלמוד בבלי מסכת שבת דף קיג עמוד ב

 עוד אמר רבי אלעזר: זו רות המואביה  ושמואל   הרמתי . רות - דאילו נעמי קאמרה לה ורחצת וסכת  

    6.  תלמוד בבלי מסכת עירובין דף מה עמוד א

 אי שרי אי אסור - הרי בית דינו של  שמואל   הרמתי  קיים. אלא: אי מצלח אי לא מצלח. דיקא נמי,  

    7.  תלמוד בבלי מסכת יומא דף לח עמוד ב

 כבתה שמשו של עלי זרחה שמשו של  שמואל   הרמתי , (אמר) +מסורת הש"ס: [ואמר]+ רבי חייא בר  

    8.  תלמוד בבלי מסכת תענית דף ה עמוד ב

 מת בחמישים ושתים שנה - זהו מיתתו של  שמואל   הרמתי ! - אמר ליה: הכי אמר רבי יוחנן: זקנה  

    9.  תלמוד בבלי מסכת תענית דף ה עמוד ב

 בגבעה שתי שנים ומחצה - תפלתו של  שמואל   הרמתי . ומי מידחי גברא מקמי גברא? - אין, דאמר  

    10.  תלמוד בבלי מסכת תענית דף כד עמוד א

רחמי ולא אתא מיטרא. אמר: כמה איכא  משמואל   הרמתי  ליהודה בן גמליאל! אוי לו לדור שכן נתקע,  

    11.  תלמוד בבלי מסכת תענית דף כז עמוד א

 באמונתם! - הכי קאמר: מיסודו של דוד  ושמואל   הרמתי  העמידום על עשרים וארבע. תניא אידך:  

    12.  תלמוד בבלי מסכת מועד קטן דף כח עמוד א

 חמשים ושתים שנה - זו היא מיתתו של  שמואל   הרמתי , ששים - זו היא מיתה בידי שמים. אמר מר  

    13.  תלמוד בבלי מסכת מועד קטן דף כח עמוד א

 והאי דלא חשיב להו - משום כבודו של  שמואל   הרמתי . רב יוסף, כי הוה בר שיתין עבד להו יומא  

    14.  תלמוד בבלי מסכת יבמות דף עז עמוד א

 זו ידקר בחרב, כך מקובלני מבית דינו של  שמואל   הרמתי : עמוני - ולא עמונית, מואבי - ולא מואבית.  

    15.  תלמוד בבלי מסכת נזיר דף ה עמוד א

 שנה ששאלו להן מלך, היא שנת עשר  לשמואל   הרמתי .  

    16.  תלמוד בבלי מסכת קידושין דף עב עמוד ב

 כבתה שמשו של עלי זרחה שמשו של  שמואל   הרמתי , שנאמר: +שמואל א' ג+  ונר אלהים טרם  

    17.  תלמוד בבלי מסכת בבא קמא דף סא עמוד א

 אמר, כך מקובלני מבית דינו של  שמואל   הרמתי : כל המוסר עצמו למות על דברי תורה - אין אומרים  

    18.  תלמוד בבלי מסכת מכות דף כג עמוד ב

 בבית דינו של שם, ובבית דינו של  שמואל   הרמתי , ובבית דינו של שלמה. בבית דינו של שם, דכתיב:  

    19.  תלמוד בבלי מסכת זבחים דף קיח עמוד ב

 עלי הכהן חרבה שילה ובאו לנוב, כשמת  שמואל   הרמתי  חרבה נוב ובאו לגבעון, וכתיב: +שמואל א  

    20.  תלמוד ירושלמי מסכת סוטה פרק ט דף כד טור ב /הי"ג

ויש אומרים לפי שמעט היה קטן  משמואל   הרמתי  וכשמת היו אומרי' עליו הוי עניו חסיד תלמידו של  

    21.  בראשית רבה (תיאודור-אלבק) פרשה צה ד"ה מו (כח) ואת

 לבוש (איוב לח יד) , וממי את למד  משמואל   הרמתי , כשהעלה אותו שאול מהו א' לאשה מה תארו  

    22.  במדבר רבה (וילנא) פרשה ג ד"ה יא לגרשון משפחת

מבן חדש נכנסו לשמש כמו שכתוב  בשמואל   הרמתי  (שמואל א ז)  וישפוט שמואל את ישראל כל ימי  

    23.  במדבר רבה (וילנא) פרשה י ד"ה יז וזאת תורת

 שנה ששאלו להם מלך היא שנת עשר  לשמואל   הרמתי  ומגלח אבשלום אחד לשנים עשר חדש דברי  

    24.  מדרש תהלים (בובר) מזמור עב ד"ה [ב] [דבר אחר

 בבית דינו של שם בן נח, בבית דינו של  שמואל   הרמתי , בבית דינו של שלמה. של שם, שנאמר ויכר  

    25.  מדרש תהלים (בובר) מזמור פ ד"ה [א] למנצח אל

 שמו פתואל, שפתה לאל בתפלתו, וזהו  שמואל   הרמתי , שנאמר ויקבצו המצפתה וישאבו מים (ש"א  

    26.  שכל טוב (בובר) בראשית פרק לח ד"ה ויאמר מה הערבון

 רוח הקודש, בב"ד של שם, ובבית דינו של  שמואל   הרמתי , ובבית דינו של שלמה. בבית דינו של שם,  

    27.  שכל טוב (בובר) בראשית פרק לח ד"ה ויאמר מה הערבון

 אמר ממני יצאו הדברים. בבית דינו של  שמואל   הרמתי , דכתיב עד ה' בכם ועד משיחו היום הזה כי  

    28.  שכל טוב (בובר) שמות פרק יז ד"ה טז) ויאמר כי

 מדור דור, מדורו של משה, ומדורו של  שמואל   הרמתי , ר' נתן אומר לא בא המן אלא להיות זכר  

    29.  ילקוט שמעוני שמואל א רמז צח ד"ה ויאמר שמואל דבר

עוד. א"ר אלעזר זו רות המואביה,  ושמואל   הרמתי . "רות" - דאלו נעמי קאמרה לה ורחצת וסכת  

    30.  ילקוט שמעוני שמואל א רמז קה ד"ה +ח+ ויהי כי

בחמשים ושתים שנה זו היא מיתתו של  שמואל   הרמתי ? אמר ליה הכי א"ר יוחנן זקנה קפצה עליו,  

    31.  ילקוט שמעוני שמואל א רמז קה ד"ה +ח+ ויהי כי

בגבעה שתי שנים ומחצה, תפלתו של  שמואל   הרמתי . ומי מדחי גברא מקמי גברא? אין, דאמר  

    32.  ילקוט שמעוני שמואל א רמז קכז ד"ה וכראות שאול את

זו ידקר בחרב כך מקובלני מבית דינו של  שמואל   הרמתי  עמוני ולא עמונית מואבי ולא מואבית, והיינו  

    33.  ילקוט שמעוני מלכים ב רמז רכח ד"ה ותאמר אל אישה

וכל שאינו רוצה ליהנות - אל יהנה  כשמואל   הרמתי , שנאמר ותשובתו הרמתה כי שם ביתו, אמר ר'  

 

 

    1.  שמואל א פרק ג פסוק כ

 כָּל יִשְׂרָאֵל מִדָּן וְעַד בְּאֵר שָׁבַע כִּי נֶאֱמָן  שְׁמוּאֵל   לְנָבִיא  לַידֹוָד:  

    2.  דברי הימים ב פרק לה פסוק יח

 וְלֹא נַעֲשָׂה פֶסַח כָּמֹהוּ בְּיִשְׂרָאֵל מִימֵי  שְׁמוּאֵל   הַנָּבִיא  וְכָל מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל לֹא עָשׂוּ כַּפֶּסַח  

    3.  תלמוד ירושלמי מסכת ביכורים פרק ב דף סד טור ג /ה"א

מת בהיכרת לחמשים ושתים מיתת  שמואל   הנביא  לששים מיתה האמורה בתורה לשבעים מיתה של  

    4.  תלמוד ירושלמי מסכת ביכורים פרק ב דף סד טור ג /ה"א

מת בהיכרת לחמשים ושתים מיתת  שמואל   הנביא  רבי אבא בריה דרבי פפי רבי יהושע דסיכנין בשם  

    5.  ויקרא רבה (וילנא) פרשה כו ד"ה ז מה כתיב

 כל ישראל מדן ועד באר שבע כי נאמן  שמואל   לנביא  לה' ע"י שהיה סבור שהוא יום הדין נתיירא  

    6.  ויקרא רבה (מרגליות) פרשה ג ד"ה [ז] שתי מנחות

 הלא שמענו חמשים שנה שנאמרו  בשמואל   הנביא  נקרא עולם, חמשים שנה שנאמרו בעבד עברי  

    7.  ויקרא רבה (מרגליות) פרשה כו ד"ה [ז] מה כתי'

 רבן של נביאים, שכתוב בו כי נאמן  שמואל   לנביא  לי"י (ש"א =שמואל א'= ג, כ) , נתיירא מיום  

    8.  במדבר רבה (וילנא) פרשה ח ד"ה ד איש או

 כוכבים בישראל אינו שאול שחלקו עם  שמואל   הנביא  ואתה בארץ והוא בחוצה לארץ ואל בית  

    9.  שיר השירים רבה (וילנא) פרשה ד ד"ה א [ה] שני

 אלא לכבוד ישראל, והדא הוא דאמר  שמואל   הנביא  (שמואל א' י"ב)  ה' אשר עשה את משה ואת  

    10.  איכה רבה (וילנא) פרשה ג ד"ה ת תשיב להם

 בזה בחרת הא לך מה שבחרת, עד שעמד  שמואל   הנביא  ופרע בהם הדא הוא דכתיב (שמואל א' ט"ו)   

    11.  פסיקתא רבתי (איש שלום) פרשה מד ד"ה דבר אחר שובה

 ואף מן הקרבנות חביבה היא התשובה,  שמואל   הנביא  אמר הנה שמוע מזבח טוב והקשב מחלב אילים  

    12.  מדרש תנחומא (ורשא) פרשת צו סימן יג ד"ה (יג) זאת תורת

 כל ישראל מדן ועד באר שבע כי נאמן  שמואל   לנביא  לה' (שמואל א ג)  אתה מוצא כשהתחיל הדבור  

    13.  מדרש תנחומא (ורשא) פרשת צו סימן יג ד"ה (יג) זאת תורת

 כל ישראל מדן ועד באר שבע כי נאמן  שמואל   לנביא  לה' לפיכך אמר הכתוב (ירמיה טו)  אם יעמוד  

    14.  מדרש תנחומא (ורשא) פרשת כי תצא סימן ט ד"ה (ט) זכור את

 עד העזרה התחתונה שתים אמות, בא  שמואל   הנביא  ופרע להם שנא' (שמואל א טו)  וישסף שמואל  

    15.  אגדת בראשית (בובר) פרק לח ד"ה [א] והמלך דוד

 העמידני בשביל בית המקדש שמסר לי  שמואל   הנביא , אלא בבקשה ממך תן לי קימ"יאטון, שאעמוד  

    16.  מדרש שמואל (בובר) פרשה כב ד"ה [ד] ותקח מיכל

 הלילה שברח דוד מלפני שאול למד  משמואל   הנביא  מה שאין תלמיד וותיק למד למאה שנה.  

    17.  מדרש שמואל (בובר) פרשה כד ד"ה [ה] ויאמר לה

 ישראל מדן ועד באר שבע כי נאמן  שמואל   לנביא  לה' (ש"א =שמואל א'= ג' כ') ] נתיירא מן הדין,  

    18.  מדרש תהלים (בובר) מזמור יג ד"ה [א] למנצח מזמור

 אנה תשכחני נצח, אנשיית מה דאמרת  לשמואל   הנביא , וגם נצח ישראל לא ישקר ולא ינחם (ש"א  

    19.  מדרש תהלים (בובר) מזמור יח ד"ה [ז] ויאמר ארחמך

 שנאמר וידע כל ישראל [וגו'] כי נאמן  שמואל   לנביא  לה' (ש"א =שמואל א'= ג כ) , מיד מלאך בא  

    20.  מדרש תהלים (בובר) מזמור קי ד"ה [ה] דבר אחר

אדון ומלך על ישראל בזמן ששלח את  שמואל   הנביא  למשחני, שנאמר מלא קרנך שמן (ש"א  

    21.  מדרש תהלים (בובר) מזמור קיט ד"ה [ג] דבר אחר

 אותנו ככבש הזה, כמה שאמרת על ידי  שמואל   הנביא  בקש ה' [לו] איש כלבבו (ש"א =שמואל א'=  

    22.  מדרש תהלים (בובר) מזמור קיט ד"ה [ט] [גל עיני

איני יודע כלום, בוא וראה אע"פ שהיה  שמואל   נביא  לא היה יודע כלום, עד שגלה הקב"ה את אזנו,  

    23.  פרקי דרבי אליעזר (היגר) - "חורב"  פרק טו ד"ה ר' אליעזר אומר

שערים ויבא גוי צדיקי' שומר אמונים, בא  שמואל   הנביא  ועמד לו בין שתי הדרכים הללו, אמר באי  

    24.  פרקי דרבי אליעזר (היגר) - "חורב"  פרק יז ד"ה על הרעה גמילות

נעשתה ע"ז בישראל, אינו שאול שחלקו  שמואל   הנביא , ואתם בארץ והם בחוצה לארץ, מיד עמד  

    25.  פרקי דרבי אליעזר (היגר) - "חורב"  פרק לב ד"ה ויזרע יצחק בארץ

אמו של אבנר ושאלה לו באוב והעלה את  שמואל   הנביא  וראו המתים את שמואל עולה ועלו עמו  

    26.  פרקי דרבי אליעזר (היגר) - "חורב"  פרק לב ד"ה ויזרע יצחק בארץ

שנ' ומתכנשן אחשדרפניא וכו', למדו  משמואל   הנביא  שעלה והוא מעוטף מעילו שנ' ותאמר איש  

    27.  פרקי דרבי אליעזר (היגר) - "חורב"  פרק לב ד"ה ויזרע יצחק בארץ

וימת שאול וכ' בניו למה שיהא חלקו עם  שמואל   הנביא  לעתיד לבא שנ' ומחר אתה ובניך עמי, מה  

    28.  אליהו רבה (איש שלום) פרשה ז ד"ה דבר אחר על

 שנה, הלא שמענו, חמשים שנה שנאמרו  בשמואל   הנביא  נקרא עולם וחמשים שנה שנאמרו בעבד  

    29.  אליהו רבה (איש שלום) פרשה יז ד"ה בימי שמואל הנביא

בימי  שמואל   הנביא  קיבלו עליהן ישראל מלכות שמים ביראה, שנאמר ויאמרו בני ישראל אל שמואל  

    30.  שכל טוב (בובר) בראשית פרק כה ד"ה ורבותינו דרשו ואלה

 בר כהנא שהוא שופך דמים, כשראה  שמואל   הנביא  את דוד והוא אדמוני (ש"א טז יב) , נתיירא ואמר  

    31.  אוצר המדרשים (אייזנשטיין) עמוד קפה ד"ה (א') והוה בימי

דגלעד די הוות תמן שיזבא לישראל בימי  שמואל   נביא : (נ') צומא גזרו ויתיבו על קיטמא למיבעי  

    32.  אוצר המדרשים (אייזנשטיין) עמוד קפה ד"ה (א') והוה בימי

אשר היה שם פליטה לבית ישראל בימי  שמואל   הנביא : (נ') צום גזרו וישבו על האפר לבקש רחמים  

    33.  אוצר המדרשים (אייזנשטיין) עמוד תקסט ד"ה (א') אשרי תמימי

 בקש אותנו ככבש הזה, כמה שאמרת ע"י  שמואל   הנביא  בקש ה' לו איש כלבבו (ש"א =שמואל א'=  

    34.  אוצר המדרשים (אייזנשטיין) עמוד תקסט ד"ה הוספה למזמור קי"ט

 איני יודע כלום, בוא וראה אע"פ שהיה  שמואל   נביא  לא היה יודע כלום עד שגלה הקב"ה את אזנו,  

    35.  ילקוט שמעוני שמואל א רמז קכד ד"ה +טז+ ולך אשלחך

אפשר שמואל שנכתב עליו כי נאמן  שמואל   לנביא  לה' היה טועה, א"ר יצחק שמואל לא טעה אלא  

    36.  ילקוט שמעוני שמואל א רמז קכט ד"ה וישלח שאול מלאכים

הלילה שברח דוד מלפני שאול למד  משמואל   הנביא  מה שאין תלמיד ותיק לומד במאה שנה. וילך  

    37.  ילקוט שמעוני שמואל א רמז קמ ד"ה והוא עוטה מעיל

חותם ויתיצבו כמו לבוש. וממי את למד  משמואל   הנביא  דכתיב והוא עוטה מעיל, וכתיב ומעיל קטן  

    38.  ילקוט שמעוני שמואל א רמז קמ ד"ה ויאמר שמואל אל

כי הוה מטי להאי קרא בכי ומה  שמואל   הנביא  היה מתירא מיום הדין אנו עאכ"ו. מאי היא דכתיב  

    39.  ילקוט שמעוני שמואל א רמז קמ ד"ה ויאמר שמואל אל

בסרבליהון ולא נחרכו, וכן למדנו  משמואל   הנביא  שנאמר איש זקן עולה והוא עוטה מעיל:  

    40.  ילקוט שמעוני שמואל א רמז קמא ד"ה רבי יונתן אומר

ונהרג הוא ובניו עמו שיהא חלקו עם  שמואל   הנביא  שנאמר עמי עמי במחיצתי. הלל הזקן אומר אמר  

    41.  ילקוט שמעוני שמואל ב רמז קנד ד"ה באשר משפטו פעלו

ובימיו לא נעשתה ע"ז בישראל וחלקו עם  שמואל   הנביא  ואתם בארץ והוא בחוצה לארץ, מיד עמד  

    42.  בתי מדרשות ח"א גדולה ענוה ד"ה גדולה ענוה שבה

גדולה ענוה שבה נתגדל  שמואל   הנביא  שהרי קראו המלאך שלשה פעמים והיה סבור שעלי קורא  

 

 

    1.  שמואל א פרק ט פסוק ט  (*2)

 לְכוּ וְנֵלְכָה עַד  הָרֹאֶה  כִּי לַנָּבִיא הַיּוֹם  

    2.  שמואל א פרק ט פסוק יא

 לָהֶן הֲיֵשׁ בָּזֶה  הָרֹאֶה :  

    3.  שמואל א פרק ט פסוק יח

 נָּא לִי אֵי זֶה בֵּית  הָרֹאֶה :  

    4.  שמואל א פרק ט פסוק יט

 שָׁאוּל וַיֹּאמֶר אָנֹכִי  הָרֹאֶה  עֲלֵה לְפָנַי  

1.  דברי הימים א פרק ט פסוק כב

 הִתְיַחְשָׂם הֵמָּה יִסַּד דָּוִיד  וּשְׁמוּאֵל   הָרֹאֶה  בֶּאֱמוּנָתָם:  

    2.  דברי הימים א פרק כו פסוק כח

 וְכֹל הַהִקְדִּישׁ  שְׁמוּאֵל   הָרֹאֶה  וְשָׁאוּל בֶּן קִישׁ וְאַבְנֵר בֶּן נֵר וְיוֹאָב בֶּן צְרוּיָה כֹּל הַמַּקְדִּישׁ  

    3.  דברי הימים א פרק כט פסוק כט

 וְהָאַחֲרֹנִים הִנָּם כְּתוּבִים עַל דִּבְרֵי  שְׁמוּאֵל   הָרֹאֶה  וְעַל דִּבְרֵי נָתָן הַנָּבִיא וְעַל דִּבְרֵי גָּד  

    4.  תוספתא מסכת תענית (ליברמן) פרק ג הלכה ב

תיקן משה לכהונה ושמנה ללוייה משעמד דוד  ושמואל   הרואה  עשאום עשרים וארבע משמרות  

    5.  תוספתא מסכת תענית (ליברמן) פרק ג הלכה ב

ועשרים וארבע משמרות לויה שנ' המה יסד דוד  ושמואל   הרואה  באמונתם אילו משמרות כהונה  

    6.  תלמוד בבלי מסכת תענית דף כז עמוד א

 +דברי הימים א' ט'+  המה יסד דויד  ושמואל   הראה  באמונתם! - הכי קאמר: מיסודו של דוד ושמואל  

    7.  תלמוד ירושלמי מסכת סוכה פרק ה דף נה טור ד /ה"ח

ושלש לית יכיל דכתיב המה יסד דוד  ושמואל   הרואה  באמונתם באומנותם אומנות גדולה היתה שם  

    8.  תלמוד ירושלמי מסכת תענית פרק ד דף סז טור ד /ה"ב

אלעזר וארבע משל איתמר עד שעמד דוד  ושמואל   הרואה  והוסיפו עליהם עוד שמונה ארבע משל  

    9.  תלמוד ירושלמי מסכת תענית פרק ד דף סח טור א /ה"ב

 אין את יכול דכתיב המה יסד דוד  ושמואל   הרואה  באמונתם באומנותם אומנות גדולה היתה שם שאין  

    10.  סדר עולם רבה (ליינר) פרק יג ד"ה עלי פרנס את

 חרבה נב, ובאו להם לגבעון. כל ימיו של  שמואל   הרואה  אינן אלא נ"ב, ועוד שנאמר ועלי הכהן ישב  

    11.  סדר עולם רבה (ליינר) פרק יד ד"ה ויהי דויד וזקני

 ישראל את המלוכה, היא שנה עשירית  לשמואל   הרואה , מיכן אתה מחשב שבן שנים עשרה שנה היה  

    12.  סדר עולם רבה (ליינר) פרק כ ד"ה הרי הוא אומר

 א ב כז) , זה היה אלקנה, המה יסד דויד  ושמואל   הראה  באמונתם (דברי הימים א ט כב) , אלו כ"ד  

    13.  סדר עולם רבה (מיליקובסקי) פרק יג ד"ה כל ימיו שלשמואל

כל ימיו  שלשמואל   הרואה  אינן אלא חמשים ושתים שנ' שנ' ועלי הכהן ישב והיא מרת נפש (שמואל  

    14.  סדר עולם רבה (מיליקובסקי) פרק יד ד"ה ויהי מקץ ארבעים

 (יש) [ישראל] מלך היא שנת העשירית  לשמואל   הרואה .  

    15.  במדבר רבה (וילנא) פרשה טו ד"ה יא קח את

 =דברי הימים= א ט)  המה יסד דוד  ושמואל   הרואה  באמונתם והם העמידו חלוקי השיר והיו הלוים  

    16.  מדרש תנחומא (בובר) פרשת בהעלותך סימן יב ד"ה [יב] וידבר ה'

 להם, שמואל ודוד, שנאמר המה יסד דויד  ושמואל   הרואה  באמונתם (דה"א ט כב) , והם העמידו  

    17.  מדרש תנחומא (ורשא) פרשת בהעלותך סימן ז ד"ה (ז) ילמדנו רבינו

 (ד"ה =דברי הימים= א ט)  המה יסד דוד  ושמואל   הרואה  באמונתם והם העמידו חלוקי השיר יהיו  

    18.  ילקוט שמעוני שמואל א רמז קלט ד"ה +כח+ ושמואל מת

שנים מלך, בתחלת עשרים שנה הביא  שמואל   הרואה  את אהל מועד לנוב ואע"פ שהיה ארון ה'  

    19.  ילקוט שמעוני שמואל ב רמז קמט ד"ה +טו+ ויהי מקץ

שנה ששאלו להם מלך היא שנת י"א  לשמואל   הרואה  מכאן אתה מחשב שבן י"ב שנה היה שלמה  

 

 

 



[1] במהדורת הכתר ליתא.

[2] בהפטרת השבת שלפני הלידה קראנו על שמואל. בנספח לחומש במדבר בסדרת דעת מקרא, מבוארים הקשרים בין הפרשות להפטרות. שם מוסבר ששמואל היה מבני בניו של קורח, ובהפטרה יש סגירת מעגל ומעין תיקון למעשה קורח שבפרשה.

על דמותו של שמואל הנביא ע"ע: מבוא לספר שמואל בסדרת דעת מקרא, עמ' 103 ואילך, ובאנציקלופדיה לאישים בתנ"ך ובאישי התנ"ך של יש"י חסידה.

[3] וצ"ע הכיצד הענָו מכל אדם לא נהג כשמואל.

[4] כמובא בתלמוד בבלי מסכת ברכות דף כט עמוד ב

במקום גדודי חיה ולסטים מתפלל תפלה קצרה. ואיזה היא תפלה קצרה? רבי אליעזר אומר: עשה  רצונך בשמים ממעל, ותן נחת רוח ליראיך מתחת,  והטוב בעיניך עשה, ברוך אתה ה' שומע תפלה.  

וכן פסק הרמב"ם הלכות תפילה ונשיאת כפים פרק ד הלכה יט

צרכי עמך ישראל מרובים ודעתם קצרה יהי רצון מלפניך ה' אלהינו שתתן לכל אחד  ואחד כדי פרנסתו ולכל גויה וגויה די מחסורה, והטוב בעיניך עשה, ברוך אתה יי' שומע תפלה.

ועי"ש בכס"מ בשם ר' מנוח, וביתר הרחבה בספר העיקרים מאמר רביעי פרק כד

ולזה יהיה מבחר התפלה מה שהיה מתפלל החכם ואומר רבונו של עולם עשה רצונך בשמים ממעל ותן  נחת רוח ליראיך מתחת והטוב בעיניך עשה... כלומר ובכל דבר שאני מתפלל לפניך אל תפן לדברי ולא לבקשתי לעשות מה שלבי חפץ או מה שאני שואל, שפעמים הרבה אני מבקש ומתפלל על דבר שהוא רע לי, לפי שאני מדמה וחושב שהוא טוב, ואתה הוא היודע יותר ממני אם הדבר ההוא טוב אלי או רע, ועל כן אתה תבחר ולא אני, עשה מה שאתה יודע שהוא טוב, וזהו והטוב בעיניך עשה, לא מה שהוא טוב בעיני.

ע"ע: ר"ר מרגליות, ניצוצי אור ברכות (כט:); מרגליות הים סנהד' צב. (יב); מקור חסד על ס"ח סי' י"ח אות ל"ג, ע"פ נדה לא. עה"פ "אודך ה' כי אנפת בי" (ישעיהו פרק יב, א), שאדם אינו יכול לדעת עתה מה טוב באמת. וכ"ה ב"עולת ראי"ה" על תפלת רב בברכת החודש "שתמלא...לטובה".

מקורות מקראיים לבקשה זו:

שמואל ב פרק י פסוק יב  חזק ונתחזק בעד עמנו ובעד ערי אלהינו וה' יעשה הטוב בעיניו.

רש"י מציין מקור אחר בפירוש לברכות דף כט עמוד ב ד"ה והטוב בעיניך, עשה - אתה להם, ודוגמא זו מצינו בספר שופטים (י') : ויאמרו בני ישראל חטאנו  עשה אתה לנו (כטוב) [ככל הטוב] בעיניך אך הצילנו וגו'. 

לשון זו עצמה נמצאת במקרא, אך לא כתפילה לה' אלא לבשר ודם, בשמואל א פרק יד פסוק לו; שם פסוק מ; מלכים ב פרק י פסוק ה.

[5] לפנינו:  שמואל א פרק יט פסוק יח - כב: וְדָוִד בָּרַח וַיִּמָּלֵט וַיָּבֹא אֶל שְׁמוּאֵל הָרָמָתָה וַיַּגֶּד לוֹ אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה לוֹ שָׁאוּל וַיֵּלֶךְ הוּא  וּשְׁמוּאֵל וַיֵּשְׁבוּ <בנוית>  בְּנָיוֹת... וַיֵּלֶךְ גַּם הוּא הָרָמָתָה וַיָּבֹא עַד בּוֹר הַגָּדוֹל אֲשֶׁר בַּשֶּׂכוּ וַיִּשְׁאַל וַיֹּאמֶר אֵיפֹה שְׁמוּאֵל וְדָוִד  וַיֹּאמֶר הִנֵּה <בנוית>  בְּנָיוֹת   בָּרָמָה.

[6] תלמוד בבלי מסכת תענית דף כז עמוד א

אמר רב חמא בר גוריא אמר רב:  משה   תיקן להם לישראל שמונה משמרות. ארבעה מאלעזר וארבעה  מאיתמר. בא שמואל והעמידן על שש עשרה, בא דוד והעמידן על עשרים וארבעה, שנאמר:  +דברי  הימים א' כ"ו+   בשנת הארבעים למלכות דויד נדרשו וימצא בהם גבורי חיל ביעזיר גלעד. מיתיבי: משה  תיקן להם לישראל שמונה משמרות, ארבעה מאלעזר וארבעה מאיתמר.  בא   דוד ושמואל והעמידן על  עשרים וארבע, שנאמר:  +דברי הימים א' ט'+   המה יסד דויד ושמואל הראה באמונתם! - הכי קאמר:  מיסודו של דוד ושמואל  הרמתי  העמידום על עשרים וארבע.  

רד"ק דברי הימים א פרק ט פסוק כב 

ופי' באמונתם בקיומם שיסדו וקיימו זה על  דרך ומאמר אסתר קיים, וכן אמר כי הם יסדו וקיימו הדבר שהיה כן כל הימים, ואמונה לשון קיום,  והרבה ימצאו כן כמו וארשתיך לי באמונה אמונה אמן והיה אמונת עתך ואחרים זולתם.

ורז"ל אמרו  באמונתם אומנות גדולה היתה שם שאין משמר נוטל בשדה אחוזה ולא היו כל אלה ר' וי"ב שומרים  כאחד אלא משבעה ימים לשבעה ימים היו באים כמו שהיו המשמרות קבועות וזהו שאמר לבא לשבעת  הימים מעל"ע עם אלה כי גם אלה היו בחצריהם יושבים כמו שאמר המה בחצריהם התיחש' כלומר  בחצריה' שנתנו להם בימי יהושע והיו מתיחשים כאו"א השמר לבית אבותיו לדעת באיזה עיר ישבו והיו  באים לירושלים במשמרות הידועות להם כמו שתקנו להם:

[7] מן המפורסמים שבשמואלים: שמואל הקטן (התנא), שמואל (האמורא), ר' שמואל בן חפני (גאון), ר' שמואל בן מאיר, הרשב"ם (ראשון), ובדורות האחרונים: מהרש"א, ה"ברכת שמואל" וה"שם משמואל", ועוד רבים.

[8] המידע עליו נלקט בעיקר מספר שנכתב עליו: "A Giant Among Giants", אנגליה, 1994 (בעיקר מהפרק השלישי). יצאה לאור חוברת של הערותיו על גיליון המשניות והמדרש שלו. ספר שחיבר ונשלח מאנגליה למזרח אירופה על מנת לקבל את הסכמותיהם, אבד.

[9] איתא בספר קוראי שמו של הרב מישאל רובין, שקריאת שם ע"ש האבות "מועילה" עד י' דורות.

[10] אמו"ר הוסיף שני שמואלים נוספים: הראשון הוא בן עמיהוד, שהיה נשיא שבט שמעון (פרשת מסעי), וצ"ע למה נקרא שמואל.

ובנוסף, ה"שמואל פרנק" הקודם שהיה במשפחתנו הוא אחיו של סבא של סבא של שמואל שלנו, שנפטר בשנת תרע"ז, 1917.

[11] ע"פ מלכים א, יז כד. יישר כח לידידי ר' דורון יעקב, שבדבריו לזכרו נעזרתי.

[12] כיוצא בדבר מספרים על הרב מרדכי אליהו זצ"ל, שאמר שיש בכך משום הוצאת דיבת הארץ רעה להתלונן על תנאי החיים בא"י.

[13] על פסוק זה הרחבתי את הדיבור לפני שנתיים, בקידוש לכבוד הולדת אחותו של שמואל פרנק, מרים.

2 comments:

  1. חמותי היא רחל הבת של חנה לבית מלניק
    הרב שמואל הוא סבא רבא של חמותי
    אשמח לראות את הספר ולגלות עוד על משפחתו ותולדותיו תודה

    השבמחק
    תשובות
    1. בשמחה.
      אתה מוזמן ליצור קשר למייל שבאתר:
      info@maanelashon.org

      מחק