יום חמישי, 23 בפברואר 2012

מה,

שאלני תלמיד האם ניתן לפרש את "מה" בתורה כמו "וכי" בלשון חז"ל, כפתיחה לשאלה רטורית.
למשל: מה, תריבון עימדי?!

מֶלֶט

ע"פ מילון אבן שושן:

בטון [מצרפתית] חומר בנין המורכב מצמנט, חול וחצץ בלולים במים.

 

מלט 

1. בירמיה מג, ט: טיט מעורב בסיד ובחול, המשמש כטיח בין אבני בנין.

2. כינוי רווח בדיבור לצמנט - אבקת בנין עשויה מטחינת אבני סיד ומעורבת בחומרי דבק שונים; חומר שגובלים אותו במים ומשהוא מתיבש הוא מתקשה ומתאבן.

 

צמנט [מלטינית: אבן מנופצת]

1. מלט  שחק של חומרים המעובדים בכבשן, שבהתערבו עם מים... יתקשה כאבן.

(2. 3. - בתחום רפואת השיניים)

 

v     בפירוש הראשון של "מלט" הלך אבן שושן בעקבות רד"ק ומצו"ד, אך רש"י מבאר אחרת:

 

ירמיהו פרק מג (ט)   קַח בְּיָדְךָ אֲבָנִים גְּדֹלוֹת וּטְמַנְתָּם בַּמֶּלֶט  בַּמַּלְבֵּן אֲשֶׁר בְּפֶתַח בֵּית פַּרְעֹה בְּתַחְפַּנְחֵס לְעֵינֵי  אֲנָשִׁים יְהוּדִים:

 

רש"י

וטמנתם במלט -  מ"ם זו יסוד נופל היא בתיבה, כמו מקום מעמד מעשה, ויסודו לט כמו וילט פניו   (מלכים א יט)   לאט אותה בתוך הטיט במלבן, במלט אנוולופמנטו בלע"ז [מ' קטן: החבאה, הלטה]:

  

רד"ק

במלט במלבן -  מלט הוא החומר שעושים ממנו הלבנים או חומר אחר מסיד ומחול.

במלבן במקום  שרפת הלבנים או במקום שעושין אותם ויונתן תרג' בטפיל בנינא:

 

מצודת ציון

במלט  -  כן נקרא החומר העשוי מסיד ומחול ובדרז"ל ואע"ג דעביד בהו המלטי  (בבא בתרא ו)   ופי'  שתיקן מקום הקורות בסיד:

יום חמישי, 9 בפברואר 2012

תלמיד שלמודו קשה עליו כברזל - בשביל רבו שאינו מסביר לו פנים

מסכת תענית דף ז עמוד ב - דף ח עמוד א

ואמר רבי  אמי: מאי דכתיב +קהלת י'+  אם קהה הברזל והוא לא פנים קלקל - אם ראית רקיע שקיהה  כברזל  מלהוריד טל ומטר - בשביל מעשה הדור שהן מקולקלין, שנאמר והוא לא פנים קלקל. מה תקנתן -  יתגברו ברחמים, שנאמר +קהלת י'+  וחילים יגבר ויתרון הכשיר חכמה - כל שכן אם הוכשרו מעשיהן מעיקרא. ריש לקיש אמר: אם ראית תלמיד  [דף ח עמוד א]  שלמודו קשה עליו כברזל  - בשביל משנתו שאינה סדורה עליו, שנאמר +קהלת י'+  והוא לא פנים קלקל. מאי תקנתיה -  ירבה בישיבה, שנאמר +קהלת י'+  וחילים יגבר. ויתרון הכשיר חכמה - כל שכן אם משנתו סדורה לו מעיקרא. כי הא דריש לקיש הוה מסדר מתניתיה ארבעין זמנין כנגד ארבעים יום שניתנה תורה, ועייל לקמיה דרבי יוחנן, רב אדא בר אהבה מסדר מתניתיה עשרין וארבע  זמנין כנגד תורה נביאים וכתובים. ועייל לקמיה דרבא. רבא אמר: אם ראית תלמיד שלמודו קשה עליו  כברזל  - בשביל רבו שאינו מסביר לו פנים, שנאמר והוא לא פנים קלקל. מאי תקנתיה - ירבה  עליו רעים, שנאמר וחילים יגבר, ויתרון הכשיר חכמה, כל שכן אם הוכשרו מעשיו בפני רבו מעיקרא. 

רש"י מסכת תענית דף ח עמוד א ד"ה שלמודו קשה

 והוא לא פנים קלקל -  שקלקלו הדור.  וכל שכן אם הוכשרו מעשיהן -  קודם לכן, והכי משמע: ויתרון הכשיר - ויתרון שהכשיר לחכמה, אם הכשירו מעשיהן מתחילה, שיבואו הגשמים - יותר  מבחיילים יגבר, שהן מגבירין חיילים ועומדין בתפלה בזמן שקלקלו.  [עמוד א]   שלמודו קשה עליו  כברזל  -  שקשה לו מרוב קושיות - בשביל משנתו שאינה סדורה לו, ואינו זוכר מה כתיב בה,  ולפיכך אינו יודע לפרק, אי נמי שגורסה בטעות, פוטר על החיוב ומחייב על הפטור, ומקשי עלה מדוכתא אחריתי, והכי משמע קרא: והוא לא, שאינו יודע שמועתו - מפני שפנים קלקל, שקלקל במשנה שהיא קודם לגמרא.

 ירבה בישיבה -  שיסדירו בני הישיבה משנתם, שנאמר וחיילים - בין תלמידים, שהן חיילות חיילות.

 ויתרון הכשיר -  כשסידר משנתו מתחילה.

 כנגד ארבעים יום שניתנה התורה -  שתתקיים בידו, והדר עייל קמיה דרבי יוחנן, למיגמר גמרא.

 כנגד תורה, נביאים, כתובים -  שהן עשרים וארבעה ספרים.

 שפנים קלקל -  שהראה לו פנים רעות.

 ירבה עליו רעים -  לפייס הימנו, שיסבור לו פנים.

 

אפ"ר:

פשט דברי רבא, "אם ראית תלמיד שלמודו קשה עליו כברזל  - בשביל רבו שאינו מסביר לו פנים" הוא:

כפי שמסביר רש"י "שהראה לו פנים רעות", כלומר הבעייה היא שהרב אינו מתייחס אל התלמיד יפה, ב"סבר פנים יפות"[1]. והפתרון לבעייה היא: "יַרבֶּה עליו רֵעים", ומפרש רש"י: "ירבה עליו רעים לפייס הימנו, שיסבור לו פנים". כלומר, מאמרו של רבא מטיל את האחריות על התלמיד, שעליו לדאוג לכך שיחס הרב אליו יהיה סביר ויפה.

שמעתי השבוע פירוש מעניין, על דרך הדרש, ש"הסברת פנים" כאן איננה חברתית-ריגשית אלא דידקטית, ומשמעות "פנים" כאן היא "פירושים" (כמו בביטוי "שבעים פנים לתורה"[2], "פנים לכאן ולכאן") דהיינו לימודו של התלמיד קשה עליו כי הרב ניסה ללמדו רק בדרך וב"פן" אחד, אך הפתרון הוא להסביר לתלמיד וללמדו ב"פנים" שונות ובדרכי הוראה מגוונות[3]. ולפי זה יובן הדימוי דווקא לברזל בביטוי "למודו קשה עליו  כברזל" (מלבד העובדה הפשוטה שדורשים את לשון הכתוב בקהלת[4] שנאמר בו ברזל), שאין זה מביע רק את עוצמת הקושי והנוקשות (וכמו "קשה כאבן"[5]), אלא לבטא גם את תכונת הברזל, שהוא מתגמש אם מחממים אותו, וכך "חום" ואהבה שיעניק המורה לתלמידו "ירככו" את מוחו ויסייעו לו להצליח בלימודים.

 

יתכן שבמקום נוסף נדרשה המילה "פנים" שבתי משמעויות אלו:

תלמוד בבלי מסכת ברכות דף סג עמוד ב

+שמות ל"ג+  ודבר ה' אל משה פנים אל פנים. אמר רבי יצחק: אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: משה, אני ואתה נסביר פנים בהלכה. איכא דאמרי, כך אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: כשם שאני  הסברתי לך פנים - כך אתה  הסבר   פנים  לישראל, והחזר האהל למקומו.

רש"י

כשם שאני הסברתי לך פנים כך אתה הסבר פנים -  והיינו דכתיב פנים בפנים.



[1] כדברי שמאי (אבות פרק א משנה טו) והוי מקבל את כל האדם  בסבר   פנים  יפות

[2] השוה: אבות ג משנה יא: וְהַמְגַלֶּה פָּנִים בַּתּוֹרָה [שֶׁלּא כַּהֲלָכָה]; ותלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף צג עמוד ב   איש תאר - שמראה  פנים בהלכה; רש"י שם פנים בהלכה -  שמביא ראיה לדבריו. 

[3] וצ"ע כיצד ליישבו עם הלשון "יַרבֶּה עליו רֵעים".

[4] קהלת פרק י פסוק י אִם קֵהָה הַבַּרְזֶל וְהוּא לֹא פָנִים קִלְקַל וַחֲיָלִים יְגַבֵּר וְיִתְרוֹן הַכְשֵׁיר חָכְמָה: 

 רש"י קהלת פרק י פסוק י 

 (י)   אם קהה הברזל -  חרבות צורים שקיהו פיהם וחדודם:

 והוא לא פנים קלקל -  ואינם לטושים ומרוטים  (יחזקאל כא)   למען היות להם ברק, אע"פכ וחיילים יגבר מגביר הוא במלחמה את גבורי החיילים לנצח:

 ויתרון הכשר חכמה -  ומעלת כשרון יש עוד לחכמה יותר מן הברזל אם תלמיד חכם משחיר פניו ברעב ואתה רואהו מסכן בין העשירים הרבה חיילים מתגברים על ידו ועל תתמה על ו"יו וחיילים  כי הרבה ווין נופלים כן בלשון עברית כמו  (תהלים נ)   אם ראית גנב ותרץ עמו  (שמות טו)   עזי וזמרת יה ויהי לי לישועה והרבה מפורשים כזה:

אבן עזרא קהלת פרק י פסוק י 

 (י)   אם קהה -  אף כי קהה הברזל ולא קלקל פניו נחשת קלל אז יתיש כח הבוקע, ומלת יגבר כמו ינצחו כמו וגברתי את בית יהודה, וחיילים יגבר כמו כח כענין אלהים ה' חילי, אנשי חיל, ויתרון  הכשר חכמה, והענין שיש לחכמה יתרון על כל עצב כי תכשיר האדם ותיישרנו בלא עצבון והתשת כח וכשר הדבר פועל עומד מן הבנין הקל והכשר פועל יוצא מן הבנין הכבד הנוסף:

[5] והשוה לדימויים "קשה כברזל"

מסכת תענית דף ד עמוד א

ואמר רבא: האי צורבא מרבנן דמי לפרצידא דתותי קלא, דכיון דנבט - נבט. ואמר רבא: האי צורבא מרבנן דרתח - אורייתא הוא דקא מרתחא ליה,  שנאמר +ירמיהו כ"ג+  הלוא כה דברי כאש נאם ה'. ואמר רב אשי: כל תלמיד חכם שאינו קשה  כברזל  - אינו תלמיד חכם, שנאמר +ירמיהו כ"ג+  וכפטיש יפצץ סלע. אמר ליה רבי אבא לרב אשי: אתון  מהתם מתניתו לה, אנן מהכא מתנינן לה - דכתיב +דברים ח'+  ארץ אשר אבניה ברזל, אל תקרי אבניה אלא בוניה. אמר רבינא: אפילו הכי, מיבעי ליה לאיניש למילף נפשיה בניחותא, שנאמר  +קהלת י"א+  והסר כעס מלבך וגו'. 

רש"י מסכת תענית דף ד עמוד א ד"ה ברזל - קפדנים

כאש - שמחמם כל גופו. בוניה -  תלמידי חכמים מקיימי עולם בבניניהו.  ברזל -  קפדנים וקשים  כברזל. 

במסכת מנחות דף צה עמוד ב    אמר רבה: הקשה אדם קשה שהוא קשה  כברזל , ומנו? רב ששת.

רש"י: הקשה -  בתירוץ זה.  אדם קשה -  חכם ומחודד לחתך הלכה  כברזל . 

יום חמישי, 2 בפברואר 2012

רש"י מוקשה לפי נוסח הדפוסים המצויים והמשובשים

 

רש"י שמות פרק א (כ - כא)    וייטב  -  הטיב להם. וזה חלוק בתיבה שיסודה שתי אותיות ונתן לה וי"ו יו"ד בראשה,  כשהיא באה לדבר בלשון ויפעיל הוא נקוד היו"ד בציר"י שהוא קמ"ץ קטן, כגון וייטב אלהים  למילדות, וירב בבת יהודה  (איכה ב ה), הרבה תאניה, וכן ויגל השארית  (דברי הימים ב' לו כ)  ,  דנבוזראדן הגלה את השארית, ויפן זנב אל זנב  (שופטים טו ד), הפנה הזנבות זו לזו, כל אלו  לשון הפעיל את אחרים. וכשהוא מדבר בלשון ויפעל, הוא נקוד היו"ד בחיר"ק, כגון  (ויקרא י כ)    וייטב בעיניו, לשון הוטב, וכן וירב העם  (פסוק כ)  , נתרבה העם, ויגל יהודה  (מלכים ב' כה כא)    הגלה יהודה, ויפן כה וכה  (ב יב)  , פנה לכאן ולכאן.

ואל תשיבני וילך, וישב, וירד, ויצא, לפי שאינן  מגזרתן של אלו, שהרי היו"ד יסוד בהן, ירד, יצא, ישב, ילך, היו"ד אות שלישית בו:

שאול שאלו: הכיצד רש"י סבור שהשורש של "וילך" הוא "ילך"? וכי אינו יודע שהשורש הוא הל"ך?!

ועוד צ"ע, מה פשר הכפילות: לאחר שאמר "שאינן  מגזרתן של אלו, שהרי היו"ד יסוד בהן", מדוע הוצריך לחזור ולומר "היו"ד אות שלישית בו"?

תשובה לשתי השאלות ימצא המעיין בספר עיונים ברש"י של הרב גולד, שכמו במקרים רבים, העיון בדפו"ר ובכתי"י יביא את הלומד לעמוד על דברי רש"י באמת.