יום ראשון, 23 בדצמבר 2012

תקציר יום העיון תורה ולשון בצָהֳרֵי יום 5773

ביום האחרון של חנוכה, ג' בטבת תשע"ג, התקיים בבית הכנסת "יגל יעקב", מצפֵּה יריחו, יום עיון "תורה ולשון בצָהֳרֵי יום". עשרות המשתתפים והמשתתפות, שהגיעו מחלקים שונים ומגוונים בחברה הדתית והחרדית ברחבי הארץ, התאגדו יחד לעיסוק במגוון נושאים תורניים-לשוניים.

מקיבוץ סעד הגיע סופר הסת"ם, אליהוא שנון, שפתח בהרצאה על גמישותה של העברית, לא רק בזמן הזה, אלא כבר בעברית המקראית. הוא הדגים כיצד בתחומים רבים של הלשון אין רק שיטה אחת מחייבת (כמו המילה "שתיהם", לוויה והלוויה, ועוד). מַנחה יום העיון, אוריאל פרנק, עסק במשמעות ה"שמיעה" בפרשות השבוע ובקריאת "שמע" (הרחבה של פינתו השבועית ברדיו בימי ו' ברבע לארבע ברשת מורשת). ד"ר רפאל זֵר הרצה על גרסאות היד הראשונה בכתר ארם-צובה. הוא תאר את הפעילות המתנהלת ב"מפעל המקרא" בתיעוד של מה שהיה כתוב בכתר אר"ץ לפני שהוא תוקן על ידי הנקדן. מר אברהם נפח דן במזמור קכ"ו, "שיר המעלות" שאומרים לפני ברכת המזון, והציע כמה פרשנויות מקוריות ומעניינות למילים הכל כך שגורות. פרופ' יוסף עופר דיבר על דונש בן לברט כלשונאי כמשורר וכפולמוסן. הוא הדגים כמה מהשגות דונש על מחברת מנחם בנוגע למשמעות אוֹר ואוּר, ובאר כמה סתומות בפיוט דרור יקרא, ועוד. הרב יצחק פרנק דן במקרים שבהם המשמעות של התפילה תלויה בפיסוק. לכל תפילה עם כוונת הלב דרושה גם קריאה מתאימה. כך למשל, יש להזהר מלהוציא מהפה משפטים מגוחכים (כגון "אֲנִי ה' // -לֹהֵיכֶם אֱמֶת", כאילו יש שתי רשויות, ח"ו!). הרב מיכאל דושינסקי שהגיע מפראג, סיפר על ברכון ייחודי מלפני כתשעים שנה, ועל עִנייני לשון הלכה ומנהג התלויים בו, כגון המלאך אוֹריאל או אוּריאל.

 

בימים אלה מועלים לאתר "מענה לשון" (http://maanelashon.blogspot.com/) סיכומים וכן הקלטות של השיעורים.

לסיום, תודה למרצים ולמשתתפים, לשכנים, לתורמים, ליישוב ולמועצה האיזורית בנימין, על סיועם ליום העיון.

אוריאל פרנק

maanelashon@gmail.com

 

 
אוריאל פרנק
המלצה: בקרו באתר שלי "מענה לשון" www.maanelashon.blogspot.com
הערה: דוא"ל ממני ואליי עשוי להישלח לעיונו של צד שלישי. נא ציין במפורש אם זה לא רצוי לך.

יום שני, 10 בדצמבר 2012

תורה ולשון בצָהֳרֵי יום - תוכנית שיעורים על התורה ולשונה

זאת חנוכה, יום א', ג' בטבת תשע"ג

בבית הכנסת "יגל יעקב", מצפֵּה יריחו

13:40  התכנסות

הרב יעקב לויפר

השפעת האידיש על העברית

ר' אוריאל פרנק

מענה לשון בפרשת השבוע

ד"ר רפאל זר

גרסאות היד הראשונה בכתר ארם-צובה

14:50  הפסקה

ר' אברהם נפח

תהלים קכ"ו (שיר המעלות)

פרופ' יוסף עופר

"יאירו שבעת הנרות" - דונש בן לברט כלשונאי כמשורר וכפולמוסן

16:00  תפילת המנחה

הרב יהודה קרויזר

דברי ברכה מפי מרא דאתרא

הרב יצחק פרנק

הרהורים על סידור התפילה: פיסוק ותחביר

הרב מיכאל דושינסקי

"מברכותיו של סבא - אנו למדים"

עִנייני לשון הלכה ומנהג לחג האוֹרות והאוּרים

17:00  תפילת ערבית

הכניסה ללא תשלום                                          

עזרת נשים פתוחה

נשמח לראותכם!

להצעת טרמפ ולבירור דרכי תחבורה: 0527203297 או: u-frank@neto.bezeqint.net

  • ייתכנו שינויים בלוח הזמנים                                                                                   

חג חנוכה שמח!

אוריאל פרנק

 

 

יום רביעי, 5 בדצמבר 2012

מענה לשון לפרשת וישב


פרשת וישב פותחת בסיפור יוסף ואחיו, ומכתירה סיפור זה בַכּותרת "אלה תולְדות יעקב". בחומש בראשית מופיע הצירוף "אלה תולדות" אחת עשרה פעמים, מתוך שלוש עשרה פעמים שבכל התנ"ך. אחת עשרה כותְרות "אלה תולְדות" אינן רק מטבע לשון אופייני לחומש הראשון, אלא הן מצביעות על הנושא העיקרי של הספר. ואכן, במקורות קדומים שמו של החומש הראשון הוא "ספר התולָדות".

נעיין במשמעות המילה "תולְדות", ומתוך כך במשמעות של חומש זה, חומש התולָדות, בעקבות "עיונים בפרשות השבוע" של הרב אלחנן סמט (סדרה ב, עמ' 6 – 19).

שורש המילה "תולְדות" הוא יוּ"ד למ"ד דל"ת, ולכן המובן הבסיסי של "תולְדות אדם" הוא ילדיו וצאצאיו. ואכן, רוב כותְרות "אלה תולְדות" בָאות בראש אילן יוחסין המפרט רשימת צאצאים, כגון פירוט עשרת הדורות מאדם עד נח, וכגון רשימת צאצאי עשו בַפּרשה הקודמת.

הבעיה היא שארבע פעמים מופיעה כותרת זו לא בפתח רשימת צאצאים, אלא בראש סיפור. כך בפרשתנו המכריזה "אֵלֶּה תֹּלְדוֹת יַעֲקֹב", אך ההמשך איננו רשימת ילדיו, כי אם סיפור יחסי יוסף ואחיו!

קושיה זו הביאה את רבי אברהם אבן עזרא להגדיר הגדרה נוספת למילה "תולָדות": הקורות, המִקרים שֶקָרו, והמאורעות שארעו, ההִשתלשלות ההיסטורית. פירוש מורחב זה למילה "תולָדות" התקבל בלשון העברית של הדורות האחרונים, אך רשב"ם ורמב"ן סוברים שאי אפשר לפרש כך בלשון התורה. הואיל ואנו רגילים להשתמש במילה "תולְדות" בַמובן המודרני, על פי אבן עזרא, עלינו להשתדל להשתחרר ולהתעלם מהעברית שבפינו, ולעיין במחלוקת זו בהבנת לשון התנ"ך, ללא משוא פנים.

עיון בהֶקשר הכותרות מלמד שהן באות בצמדים: למשל, הכותרת "אֵלֶּה תּוֹלְדֹת נֹחַ" (ו, ט) באה לאחר "זֶה סֵפֶר תּוֹלְדֹת אָדָם" הסמוך, הכולל את רשימת צאצאיו (ה, א); הכותרת "אֵלֶּה תֹּלְדוֹת יַעֲקֹב" באה מייד לאחר פירוט צאצאי אחִיו, שכותרתו "אֵלֶּה תֹּלְדוֹת עֵשָׂו" (לו, א). מסתבר שלצירוף "אֵלֶּה תֹּלְדוֹת" יהיה פירוש אחיד ועקבי בכל הספר.

לפי רשב"ם, משמען של כותָרות אלה הוא תמיד: העמדת צאצאים, וגם כשהן באות בתחילת סיפור, כמו בפרשתנו, פתיחה זו מגדירה את נושא הסיפור ומטרתו: זהו סיפור על הנסיבות שבהן העמיד אותו אדם צאצאים. סיפורי התולדות של אבותינו, יצחק ויעקב, מהווים אנטיתיזה לרשימות הצאצאים המרובים של ישמעאל ושל עשו. לעומת העמדת תולדותיו של עשו, שהיתה תהליך פשוט, העמדת תולדותיו של יעקב היתה כרוכה במאבקים וברמאות, בנסיונות ובייסורים, עד שהצליח לבסוף.

יוצא מכאן, שחומש בראשית הוא ספר התולדות של האנושות, המתאר מצד אחד את רשימות התולדות, ומצד שני מספר את סיפורי התולדות של האישים הנבחרים, החל במאבקם להקים זרע המשך, וכלה בהצלחתם.

דבר דומה אנו מוצאים מייד לאחר עקידת יצחק, כשאברהם מתבשר "הִנֵּה יָלְדָה מִלְכָּה גַם הִוא בָּנִים לְנָחוֹר אָחִיךָ". אברהם זה עתה התברך בברכת זרע אשר תמומש בבנו יחידו, יצחק, שאותו כמעט שחט. ואילו לאחִיו נחור נולדים ללא ניסיונות שנים עשר בנים. אצל מי שאינם נבחרי המין האנושי באה ההמשכיות למישרין, ללא קשיים. אך אימותינו היו עקרות, ותהליך העמדת תולדותיהם היה מסובך, כי צדיקים, הקב"ה מתאווה לתפילתם (בראשית רבה).