יום רביעי, 22 באפריל 2015

כָּלָה כַּלָּה

תוספת אפ"ר להערת ר"א לוין:

בהפטרת מחר חדש (שמואל א כ לג) יש לקרוא כִּי-כָ֥לָה הִ֛יא: טעם נסוג אחור לכ"ף השנייה

הצירוף "כִּי כָלָה" מופיע עוד ג"פ בנביאים, ובשלושתם הטעם מלרע: ב"פ בישעיהו (י כג; כח כב) "כִּי כָלָה וְנֶחֱרָצָה" ובצפניה (א יח): "כִּי־כָלָה אַךְ־נִבְהָלָה". במקומות נוספים נסוג הטעם בפועל "כָּלָה" אחורה לכ"ף, כגון בהפטרת ט"ב: ירמיהו ח כ: "עָבַר קָצִיר כָּלָה קָיִץ", וכן בישעיהו טו ו "כִּי־יָבֵשׁ חָצִיר כָּלָה דֶשֶׁא" ושם טז ד: "כִּי־אָפֵס הַמֵּץ כָּלָה שֹׁד".

על הקוראים במבטא שאינו מבדיל בין קמץ לפתח (מבטא "ספרדי") להקפיד שלא להדגיש את הלמ"ד, על אף הנטייה לעשות זאת כשהטעם מלעיל -- כי אז משנים את המשמעות לשם העצם "כַּלָּה" (כמו בישעיהו סב ה: "וּמְשׂוֹשׂ חָתָן עַל־כַּלָּה").

וכמובן, גם להפך: להקפיד בביטוי הדגש במילה "כַּלָּה" (כמו בשיר השירים ד ח ועוד "אִתִּי מִלְּבָנוֹן כַּלָּה"), לבל ישתמע "כָּלָה" מלשון סיום וגמר (כמו בפועל "כָּלָה הַבַּיִת", מלכים א ו לח, או כמו בבראשית יח כא; שמות יא א: "כָּלָה גָּרֵשׁ יְגָרֵשׁ אֶתְכֶם"; ירמיהו ל יא: "לֹא־אֶעֱשֶׂה כָלָה"). 

[ייש"כ ר' תומר ניומן שעוררני לכך]


יום שני, 13 באפריל 2015

על המזוזות ועל המשקוף


כל מי שלשון התורה רגילה בלשונו, משתמש ב"משקוף" למה שמעל הדלת
(מספר 1 בציור), בניגוד ל"מזוזה" שבשני צידי הדלת, מימין ומשמאל העומד בפתח (מספרי 2 בציור).

כך הפירוש הפשוט של "משקוף" ו"מזוזה" בפעם הראשונה שהם מופיעים בתורה, בפרשת החודש (שמות יב, ז): "וְלָקְחוּ מִן־הַדָּם וְנָתְנוּ עַל־שְׁתֵּי הַמְּזוּזֹת וְעַל־הַמַּשְׁקוֹף".

וכמפורש ברש"י: "המזוזת - הם הזקופות, אחת מכאן לפתח ואחת מכאן. המשקוף - הוא העליון שהדלת שוקף עליו כשסוגרין אותו"; וכך גם נכדו, הרשב"ם: "המשקוף - מפתן העליון הנראה לעין כל בכניסת הבית" (ברם, בשאלה האטימולוגית חלוקים רש"י ורשב"ם: ממה גזורה המילה "משקוף", ואכמ"ל).

כך מבוארת המילה "משקוף" גם במילון בן יהודה:

וכיו"ב גם במילון אבן שושן.

לפני כשנתיים במהלך שירות מילואים שמעתי הוראה חדשה ל"משקוף": צידי הדלת -- היינו מה שנקרא בלשון התורה: "מזוזה"! (מספרי 2 בציור)

שימוש זה מוכר ב"ויקימילון" וב"ויקיפדיה":

"המשקוף הוא הקורה בחלק העליון של מסגרת התומכת בקיר שמעל הדלת, ונשען על שתי המזוזות. כיום נקראות כך גם קורות העץ הצדדיות של מסגרת הדלת".

 

זאת ועוד, השבוע אִנָּה ה' לידי "סידור המפורש לילדים - תהילת ה'" (ערוך בידי רמ"מ טברדוביץ', כפר חב"ד, ללא שנת הוצאה) ושם מפורש בסוף קריאת שמע (דברים ו, ט): "וּכְתַבְתָּם עַל־מְזֻזוֹת בֵּיתֶךָ וּבִשְׁעָרֶיךָ" – "וכתוב אותם על משקוף ביתך... כלומר: קבע שם מזוזות, שבהן כתובות פרשיות התורה".

ראשית, הופתעתי מ"תרגום" זה כי משתמע ממנו שהוראה זו של משקוף נפוצה עד כדי כך שצריך להמיר את מזוזה של התורה ב"משקוף" של "עברית ימינו".

זאת ועוד, המתרגם כך סבר כנראה שאין מי שיטעה להבין מתרגום זה שיש לקבוע את המזוזה מעל הפתח: ב"משקוף"!...

 


שנית, נראה כי הצורך בשינוי סימנטי זה בפירוש "משקוף" נגרם מהשינוי הסימנטי הקדום שחל במילה "מזוזה" מלשון המקרא ללשון חז"ל (שבה המילה מזוזה התייחדה למונח הלכתי, ל"מצות מזוזה": לקלף שמניחים ב"בית מזוזה" וקובעים על ה"מזוזה" במשמעותה המקורית, שבלשון התורה; ראה בת"א ובהערת "דעת מקרא" בדברים ו, ט). הואיל ו"מזוזה" בלשון המאוחרת היא חפץ יודאיקה, נזקקו למילה אחרת לצידי הדלת, וכך אימצו לצורך זה את ה"משקוף" (התפתחות משמעות זו אפשרית במיוחד לפי האטימולוגיה שהציע רש"י, בניגוד לרשב"ם, הנ"ל).

שלישית, השינוי מ"מזוזות ביתך" ל"משקוף ביתך" הוא גם שינוי מלשון רבים ליחיד. מכאן עולה השאלה: מדוע באמת נקטה התורה בלשון רבים? הרי בכל פתח של בית ובכל שער יש לקבוע מזוזה אך ורק במזוזה אחת, ולא בשתי המזוזות!

ואכן, מעניין למצוא התייחסות לכך בפירוש רש"י על אתר: "מזוזת כתיב, שאין צריך אלא אחת". אמנם, מסורת הכתיב המקובלת היא "מְזֻזוֹת", ולכן היו ש"תיקנו" את הנוסח של פירוש רש"י (ועל ידי זה הקשו על הבנתו!): "מזזות כתיב".

עיון במדור "הנוסח ומקורותיו" בחומש דברים "דעת מקרא" שערך הר"מ ברויאר מגלה שאכן ישנו כתב יד חשוב (המכונה לנינגרד) שבו הכתיב הוא "מזוזת" – בהתאם לפירוש רש"י.

בפירוש הריב"א לרבי יהודה ב"ר אליעזר[1] כתב (במאה ה14 למניינם) על פירוש רש"י:

"תימה, דבמסורת הוא מלא בוי"ו בין ז' לתי"ו! וי"ל דמצינו שהתלמוד חלוק על המסורת כמו שפרש"י בפ' חיי".

כלומר, ביאור זה מצטרף לקבוצת דרשות חז"ל הנשענות על נוסח השונה מנוסח המסורה שלנו (ע"ע: מנחת שי שמות יב, ז).

מעניין לבדוק האם אכן היו (אולי בסביבתו של רש"י) סופרים שכתבו במזוזה נוסח זה.

עכ"פ, בין אם הכתיב מלא או חסר, צריך להבין את הנוסח העיקרי להבנה: היינו מסורת הקריאה, והיא בלשון רבים.

יישוב לקושי לשוני זה מביא בעל הכתב והקבלה בפרשת ואתחנן. הראשון בשם הרוו"ה:

מצאתי בפסיקתא זוטרתא שאמר ומהו מזוזת? מזוזות דעלמא, ור"ל שאמר מזוזות בלשון רבים מצד רִבוי הבתים, ואין פירושו וכתבתם על כל אחד ממזוזות ביתך, אבל פירושו וכתבתם על מזוזות של כל בית ובית

והשני בשם הרד"ק במכלול:

אמר וכתבתם על מזוזות ביתך על אחת מהמזוזות לפי הקבלה, וכן ויקבר בערי גלעד (שופטים י"ב) באחת מערי גלעד, אל ירכתי הספינה (יונה א') אל אחת מהירכתים, בשתים תתחתן בי (ש"א י"ח) באחת משתים ועוד אחרים כמוהם.



[1] אין זה ה'ריב"א' הראשון: ר' יצחק ב"ר אשר הלוי, מראשוני בעלי התוספות.


יום שלישי, 7 באפריל 2015

תזכורת: הכינוס הלשוני הבא

יתקיים בכ"ט בתמוז.

פרטים בהמשך.