יום רביעי, 29 ביולי 2015

"כסעודת שלמה בשעתו"

"ערב תשעה באב שחל להיות בשבת - אוכל ושותה כל צרכו, ומעלה על שולחנו אפילו כסעודת שלמה בשעתו" (תלמוד בבלי עירובין מא, א; תענית כט, ב; תוספתא תענית ג, יג).

למה נקראת סעודה שלישית בערב צום החמישי בשם סעודת "שלמה המלך"? 

א. בפשוטו, נראה כי שלמה היה מלך גדול ועשיר ששולחנו מלא כל טוב.

והראייה, שביטוי זה מופיע גם בהקשרים אחרים, כגון:

מסכת בבא מציעא פרק ז משנה א (דף מט, א)...וכשבא אצל אביו אמר לו בני אפילו אם אתה עושה להם כסעודת שלמה בשעתו לא יצאת ידי חובתך עמהן שהן בני אברהם יצחק ויעקב

תוספתא סנהדרין יא, ו: בן סורר ומורה אפילו העלה על שולחנו כסעודת שלמה בשעתה אינו נעשה בן סורר ומורה עד שיתן לתוך פיו כשיעור או עד שיאכל בחבורה שהוא כיוצא בה: 


ב. אולי אגב סעודת "דוד המלך" שהיתה אמורה להיאכל במוצ"ש, כמלווה מלכה (ובעז"ה תיאכל גם כשייבנה המקדש), נקראת הסעודה הסמוכה בשם בנו, שלמה.

ואולי זכר לדבר, מכאן:

ראה בדברי יחזקאל החדש (דף פ"ו) שהביא שמקובל בשם הגה"ק השר שלום מבעלז זצ"ל לעשות סעודה בכל מוצאי יו"ט כמו מוצאי שב"ק ושהוא נקרא סעודת שלמה המלך ע"ה. וכן היו נוהגין אצל הגה"ק משינאווא זצ"ל.


ג. אולי רומז לסעודת שלמה בחנוכת מקדש ראשון, כלומר, בסעודה זו טועמים מעין הסעודה שתהיה בחנוכת מקדש שלישי (ע"פ ד"ת של הרב יהודה קרויזר, ט"ב תשע"ה, שעתה וכן בשנה הבעל"ט, תשע"ו, אנו זוכים לאכול בט"ב, ובכך אנו מתרגלים לביטול הצום לגמרי, בעז"ה בקרוב בימינו!).


ד. תשובה נוספת - כאן:

הרב אברהם צבי גאופטמן

מהגמרא בעירובין (מא ע"א) אנו למדים כי: "אף על פי שאם חל ערב תשעה באב בחול לא יאכל שני תבשילין ולא יאכל בשר ולא ישתה יין, אם חל להיות בשבת אוכל ושותה כל צרכו ומעלה על שולחנו אפילו כסעודת שלמה בשעתו".

עלינו לברר מפני מה בחרו לדמות בגמרא את האכילה בערב תשעה באב שחל בשבת דווקא לסעודת שלמה המלך, שהרי אפשר לומר בפשטות שכאשר ערב תשעה באב חל בשבת, אין הגבלה על כמות המאכלים ועל איכותם. עוד יש להבין מה פשר המילה 'בשעתו', ומדוע לא נכתב בגמרא שיכול להעלות על שולחנו אפילו כסעודת שלמה, ותו לא.

ורש"י (שם) פירש "בשעתו – שהיתה שעתו עומדת לו במלכותו, דמלך והדיוט היה". כלומר כסעודת שלמה בימים שמלך בהם בירושלים, ולא כסעודותיו בימים שנאלץ לעזוב את מלכותו ולהיות נע ונד.

וקשה, היאך היה עולה בדעתנו לומר שכוונת הגמרא היא לימים שהייתה מנת חלקו של שלמה לחם צר ומים, ואולי קערה נוספת של גריסים, שהרי סעודה כזאת אפשר לאכול בכל ערב תשעה באב, גם כאשר אינו חל בשבת?

ומצאתי בספר פני מנחם לאדמו"ר מגור זצ"ל (פרשת דברים תשנ"ב) שיישב את הדברים באופן נפלא: "שבשעה שנשא שלמה את בת פרעה נבנה כרך גדול של רומי (ביום חנוכת בית המקדש). שלמה בנה את בית המקדש ומיד נבראו המחריבים של הבית. שלמה המלך ע"ה בעת בנין ביהמ"ק ידע שעתיד להיחרב ובהיותו מלך ידע שעתיד להיות הדיוט, ועם כל זה כל זמן שהיה מלך התנהג בכל גינוני המלכות בסעודת שלמה. וזאת כוונת הגמרא כסעודת שלמה בשעתו, שהגם שיודעים שלמחר תהיה אבילות, אף על פי כן בשבת עצמה אין נוהגת אבילות, שבת היא שלום בכל העולמות...".

באמת צריך להבין כיצד אפשר לחגוג את חנוכת בית המקדש ברוב פאר והדר בשעה שידוע שנבנה כרך גדול של רומי וישראל עתידים לגלות מעל אדמתם, וכן כיצד ייתכן ששלמה המלך לא הושפע בשעתו מכך שיבוא זמן שיורחק מכיסאו בירושלים.

ונראה לבאר על פי דברי הגמרא בסנהדרין (כ ע"ב) שבסוף (כשהשליכו אשמדאי מכיסאו ונאלץ לעזוב את כיסא מלכותו ולנדוד בדרכים) מלך שלמה על מקלו. ולכאורה מה שייך למלוך על מקלו, ואמר על כך הגר"ח שמואלביץ זצ"ל בשיחותיו כי אף לאחר הנפילה שהייתה אצלו, ולא נותר לו דבר אלא מקלו, החזיק במידת ה'מלכות' בעצמו אף בעוניו אשר הוא שם, והיא שעמדה לו לשוב אל כיסאו ואל מעמדו הרם כאשר מלפנים.

כלומר גם כשירד האדם מרום מעלתו, שומה עליו לשמור על מעמדו בעיני עצמו, ואל לו ליפול לתהומות הייאוש. לכן גם כשלא נותר בידי שלמה דבר כי אם מקלו, המשיך להיות מלך אף שהיה מלך רק ביחס למקלו.

מכאן נוכל ללמוד לענייננו, שגם כאשר גלו בנים משולחן אביהם עליהם לזכור כי עדיין בניו של מלך הם, ולכל מקום שגלו – גלתה שכינה עמהם. וכשם ששלמה המשיך לשמור על גינוני המלכות בעודו מולך על מקלו, כך גם ישראל צריכים לדעת כי אף בהיותם בארץ אויביהם, עדיין הם בבחינת 'בני בכורי ישראל'.

בפרשה השנייה של קריאת שמע כתוב: "ואבדתם מהרה מעל הארץ הטובה... ושמתם את דברי אלה על לבבכם וקשרתם אותם לאות על ידכם והיו לטוטפות בין עיניכם" (דברים יא, יז), ופירש רש"י: "אף לאחר שתגלו היו מצוינים במצות, הניחו תפילין, עשו מזוזות כדי שלא יהיו לכם חדשים כשתחזרו. וכן הוא אומר (ירמיה לא, כ) הציבי לך ציונים". התפילין הם הכתר של עם ישראל, שמתוכם ניכר על היהודי כי שם ה' נקרא עליו. גם בגלותו, כאשר מקל הנדודים בידו, עליו לאחוז במידת המלכות כיאה לבן מלך. ומתוך כך כשיחזור לטרקלין של אביו, גינוני המלכות לא יהיו זרים לו.

הבנה זאת של שלמה המלך בשעתו, שגם אם הוא עתיד לרדת מכיסאו לא יתבטל ממנו שם מלך, כמו ההכרה שגם כאשר ייחרב הבית לא יינתק הקשר בין מלכו של עולם לבניו, היא הנותנת את הכוחות לשמוח בסעודת שלמה ובחנוכת בית המקדש, העתיד להיחרב.

אורה הבהיר של השבת חושף ומאיר לנגד עינינו את החיבור הנצחי בכל מצב בין הקב"ה לכנסת ישראל, ומתוכה יש לנו היכולת לסעוד גם בערב התענית כסעודת שלמה בשעתו. אנו מבינים כי גם אם מחר נאלץ להתענות, אין בכך כדי לגרוע מסעודת היום.

יהי רצון שמתוך הכמיהה לגאולה נזכה בקרוב לבניין אריאל במהרה בימינו, אמן.

יום רביעי, 22 ביולי 2015

וְהוֹשִׁיעֵנוּ בוֹ לְחַיִּים [טוֹבִים] !

הזכרת יום טוב או ראש חודש בתפלה נקראת בתלמוד בשם אמירת "מעין המאורע". בראשונים ובפוסקים נקראת הזכרה זו בשם "יעלה ויבוא", על שם נוסח ההזכרה, המתחיל: אלהינו ואלהי אבותינו יעלה ויבוא וגו' (ע"פ אנציקלופדיה תלמודית, יעלה ויבא).

אחד ההבדלים הקיימים בין הנוסחים הוא זה:

זָכְרֵנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ בּוֹ לְטוֹבָה,

וּפָקְדֵנוּ בוֹ לִבְרָכָה,

וְהוֹשִׁיעֵנוּ בוֹ לְחַיִּים [טוֹבִים].

 

"לְחַיִּים" בלבד - מופיע באחד הנוסחים של סדר רב עמרם גאון, בסידור התפילה לרוקח, ועוד וכך מודפס בסידורי נוסח אשכנז.

"לְחַיִּים טוֹבִים" - מופיע באחד הנוסחים של סדר רב עמרם גאון, במחזור ויטרי, בספר אבודרהם, וכן מודפס בסידורי עדות המזרח והמערב.

(בסידורי תימן ונוסח "ספרד" – יש בכֹה ויש בכה).

מעודי רציתי להוסיף "טובים", למרות נוסח אבותיי השגור בפי, אך לא מלאני לבי, מפאת אזהרת הירושלמי המובא במגן אברהם (ריש סימן ס"ח) "אל תשנו ממנהג אבותיכם".

בראש חודש אב תשע"ה התיישב נוסחי על לבי, וחשבתי על הפסד שעלול להיות במעבר לנוסח "לְחַיִּים טוֹבִים". נראה כי ההבדל בין הנוסחים איננו רק בשאלה האם מוסיפים את התואר "טוֹבִים" או לא, אלא יתכן שאלו שתי תפילות שונות:

התפילה "לְחַיִּים טוֹבִים" - היא תפילה שהחיים שלנו יהיו טובים יותר: הואיל ותנאי חיינו אינם שלמים, אנו מבקשים שתנאי חיינו ישתפרו: שנזכה ליותר בריאות, ליותר פרנסה, ליותר אושר ורוחניות.

לעומת זאת, התפילה "וְהוֹשִׁיעֵנוּ לְחַיִּים" בלבד – משמעה שכרגע המצב הוא שאין לנו חיים! הכיצד?

מתחילת התפילה ("זִכְרוֹן כָּל עַמְּךָ בֵית יִשְׂרָאֵל") ברור שאין זו תפילה על צרכים אישיים ופרטיים, אלא תפילה כלל-ישראלית. לפיכך, כשאנו מתפללים לחיים עבור מי שאין לו חיים, זוהי תפילה שה' יושיע את עמו השרוי במעין מוות, ויחיהו!

 

כֹּה אָמַר ה'... לָעֲצָמוֹת הָאֵלֶּה: הִנֵּה אֲנִי מֵבִיא בָכֶם רוּחַ וִחְיִיתֶם...

הִנֵּה אֲנִי פֹתֵחַ אֶת־קִבְרוֹתֵיכֶם וְהַעֲלֵיתִי אֶתְכֶם מִקִּבְרוֹתֵיכֶם עַמִּי וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל־אַדְמַת יִשְׂרָאֵל...

וְנָתַתִּי רוּחִי בָכֶם וִחְיִיתֶם וְהִנַּחְתִּי אֶתְכֶם עַל־אַדְמַתְכֶם וִידַעְתֶּם כִּי־אֲנִי ה' דִּבַּרְתִּי וְעָשִׂיתִי!

[יחזקאל, ל"ז]

 

אמור מעתה, המוסיף "טובים", יתכן שמשנה את מושא תפילתו מחיים לאומיים לחיים פרטיים.

 

[השתא דאתינא להכי, אולי לכו"ע מדובר על חיי הכלל, במיוחד לאור מצב גאולת ישראל בדורנו. ואכמ"ל]

 

אל נא רפא נא לאיטה בת חיה, והושיעהּ לחיים טובים, בתוך שאר חולי ישראל.

יום שני, 20 ביולי 2015

יום שישי, 17 ביולי 2015

הכינוס השנתי התשיעי של שוחרי לשון הקודש - גלריית תמונות

הקלטות מהכינוס השנתי התשיעי של "שוחרי לשון הקודש" - באתר, עדיין בלי המצגות

בס"ד  יום פטירת אהרן הכהן, א' באב תשע"ה

הקלטות שמע מאתמול - כבר באתר; עדיין בלי המצגות.

ברכת יישר כח להוריי, למרצים, למנחה, לקריית נוער, למשתתפים, ולכל העוזרים, ובפרט למי שמאחורי הקלעים: למשפחתי, לר' נחום זיטר ולר' שמעון קופפרמן שהעלה לאתר: http://www.maanelashon.org/recorded/2015-07-16

תודה לבורא עולם, הבוחר בתורה, ובלשונה.
חודש טוב ושבת שלום, 
אפ"ר








--

יום שני, 6 ביולי 2015

עדכון: תוכנית הכינוס השנתי התשיעי של "שוחרי לשון הקודש" - קיץ תשע"ה


12:45
  "בהתאסף יחד שבטי ישראל"

מושב א':        13:00
הרב יעקב לויפר
"היסוד הנופל" של רש"י
הרב ד"ר אביגדור בנש"ק
מדוע רש"י בפירושו לתורה מפרש מילים פשוטות?
הרב ד"ר ​חנוך גמליאל
חשיבָתו הדקדוקית של רש"י
ה פ ס ק ה
ת פ י ל ת   מ נ ח ה :        15:30

מושב ב':         16:00
הרב יצחק ישעיה וייס
הפסוקים שמביא רש"י להבהרת פירושו
ר' אוריאל פרנק
ביעור שביעית ועוד ארבעה "ביעורים"
ר' אשר עגם
הבנת הפירושים הלשוניים של רש"י
הרב פרופ' שלמה זלמן הבלין
על פירושו המדויק של "גיד הנשה"
סיום משוער:        18:00
  * ייתכנו שינויים בתוכנית *