יום שני, 8 בינואר 2018

שבוע עברית טוב ורטוב

תוספת דברים למה שכתבתי בעבר לרגל "יום הלשון העברית".

ראשית, לגבי סוגיית התאריך הראוי לציון יום הלשון העברית, שעליו הרחבתי כנ"ל, מעניין שבחוזר מנכ"ל [כאן] צוינו כמה ימים ממלכתיים, ויום הלשון העברית אינו מופיע כלל. 

שנית, כמובן שהעיקר זה לא העיתוי אלא התוכן. 
קל מאוד ללכת לקיצוניות: הללו פוסלים, מחרימים ומזלזלים, והללו משבחים, מפארים ומעריצים ללא סייג. 

מרן הגראי"ה קוק לימדנו ללכת בשביל הזהב המורכב, וזה נכון גם כלפי תחית הלשון העברית:

"שגויה ההנחה הסטריאוטיפית המייחסת לרב קוק תמיכה חד משמעית וחד מימדית בשפה העברית המתחדשת. משנת הרב הרבה יותר מורכבת. מחד גיסא אין ספק שהרב ראה ברכה גדולה בתחיית השפה, עודד וחיזק את הפועלים למענה וביקר נחרצות אותם שצידדו בשפה זרה זו או אחרת. מאידך גיסא אין גם ספק שהרב ראה סכנה גדולה בהעמדת חזות התחיה כולה על השפה. תחית השפה, בכל חשיבותה, צריכה לתפוס מקום כחלק מחזון התחיה כולו. השפה צריכה להתחבר לתורה ולמצוות. בשל כך, לעתים מוכן הרב 'לוותר' על העברית ובלבד שיישמרו ערכים החשובים עוד יותר, כתלמוד תורה. התוכן הרבה יותר חשוב מהצורה ואם הברירה היא בין תורה לבין שפה, ברור שתורה קודמת. עם זאת, ככל שניתן, נכון לשלב ולאחד תורה ושפה כאחד" (סיכום מאמרו של הרב פרופ' נ' גוטל, יחסו של הרב קוק לתחית הלשון העברית).

כך גם ביחסו המורכב לאב"י, כמתואר במאמרו של הרב פרופ' נ' גוטל ('בין תחייה לחידוש - בין הראי"ה קוק לבן-יהודה', ספר מרחבים ו, תשנ"ז, עמ' 323-391) ,ובהרצאת ר' שמריה גרשוני בחנוכה תשע"ד: "הרהורי תשובה של אליעזר בן יהודה?!" (הנה קישור).

מחד גיסא, נחנך את תלמידינו להתייחס לגופם של מעשים (ראה כאן), לא להעריץ את אישיותו, ולהתנער מהכפירה שלו, 

ומאידך גיסא, לאחר זריקת הקליפות שבאישיותו, ניתן לאכול מתוך הרימון: ליהנות ממילונו המדהים, ומתחיית הלשון שהיה לו חלק נכבד בה.

כט"ס, 
אפ"ר

אין תגובות:

פרסום תגובה