יום רביעי, 29 ביולי 2015

"כסעודת שלמה בשעתו"

"ערב תשעה באב שחל להיות בשבת - אוכל ושותה כל צרכו, ומעלה על שולחנו אפילו כסעודת שלמה בשעתו" (תלמוד בבלי עירובין מא, א; תענית כט, ב; תוספתא תענית ג, יג).

למה נקראת סעודה שלישית בערב צום החמישי בשם סעודת "שלמה המלך"? 

א. בפשוטו, נראה כי שלמה היה מלך גדול ועשיר ששולחנו מלא כל טוב.

והראייה, שביטוי זה מופיע גם בהקשרים אחרים, כגון:

מסכת בבא מציעא פרק ז משנה א (דף מט, א)...וכשבא אצל אביו אמר לו בני אפילו אם אתה עושה להם כסעודת שלמה בשעתו לא יצאת ידי חובתך עמהן שהן בני אברהם יצחק ויעקב

תוספתא סנהדרין יא, ו: בן סורר ומורה אפילו העלה על שולחנו כסעודת שלמה בשעתה אינו נעשה בן סורר ומורה עד שיתן לתוך פיו כשיעור או עד שיאכל בחבורה שהוא כיוצא בה: 


ב. אולי אגב סעודת "דוד המלך" שהיתה אמורה להיאכל במוצ"ש, כמלווה מלכה (ובעז"ה תיאכל גם כשייבנה המקדש), נקראת הסעודה הסמוכה בשם בנו, שלמה.

ואולי זכר לדבר, מכאן:

ראה בדברי יחזקאל החדש (דף פ"ו) שהביא שמקובל בשם הגה"ק השר שלום מבעלז זצ"ל לעשות סעודה בכל מוצאי יו"ט כמו מוצאי שב"ק ושהוא נקרא סעודת שלמה המלך ע"ה. וכן היו נוהגין אצל הגה"ק משינאווא זצ"ל.


ג. אולי רומז לסעודת שלמה בחנוכת מקדש ראשון, כלומר, בסעודה זו טועמים מעין הסעודה שתהיה בחנוכת מקדש שלישי (ע"פ ד"ת של הרב יהודה קרויזר, ט"ב תשע"ה, שעתה וכן בשנה הבעל"ט, תשע"ו, אנו זוכים לאכול בט"ב, ובכך אנו מתרגלים לביטול הצום לגמרי, בעז"ה בקרוב בימינו!).


ד. תשובה נוספת - כאן:

הרב אברהם צבי גאופטמן

מהגמרא בעירובין (מא ע"א) אנו למדים כי: "אף על פי שאם חל ערב תשעה באב בחול לא יאכל שני תבשילין ולא יאכל בשר ולא ישתה יין, אם חל להיות בשבת אוכל ושותה כל צרכו ומעלה על שולחנו אפילו כסעודת שלמה בשעתו".

עלינו לברר מפני מה בחרו לדמות בגמרא את האכילה בערב תשעה באב שחל בשבת דווקא לסעודת שלמה המלך, שהרי אפשר לומר בפשטות שכאשר ערב תשעה באב חל בשבת, אין הגבלה על כמות המאכלים ועל איכותם. עוד יש להבין מה פשר המילה 'בשעתו', ומדוע לא נכתב בגמרא שיכול להעלות על שולחנו אפילו כסעודת שלמה, ותו לא.

ורש"י (שם) פירש "בשעתו – שהיתה שעתו עומדת לו במלכותו, דמלך והדיוט היה". כלומר כסעודת שלמה בימים שמלך בהם בירושלים, ולא כסעודותיו בימים שנאלץ לעזוב את מלכותו ולהיות נע ונד.

וקשה, היאך היה עולה בדעתנו לומר שכוונת הגמרא היא לימים שהייתה מנת חלקו של שלמה לחם צר ומים, ואולי קערה נוספת של גריסים, שהרי סעודה כזאת אפשר לאכול בכל ערב תשעה באב, גם כאשר אינו חל בשבת?

ומצאתי בספר פני מנחם לאדמו"ר מגור זצ"ל (פרשת דברים תשנ"ב) שיישב את הדברים באופן נפלא: "שבשעה שנשא שלמה את בת פרעה נבנה כרך גדול של רומי (ביום חנוכת בית המקדש). שלמה בנה את בית המקדש ומיד נבראו המחריבים של הבית. שלמה המלך ע"ה בעת בנין ביהמ"ק ידע שעתיד להיחרב ובהיותו מלך ידע שעתיד להיות הדיוט, ועם כל זה כל זמן שהיה מלך התנהג בכל גינוני המלכות בסעודת שלמה. וזאת כוונת הגמרא כסעודת שלמה בשעתו, שהגם שיודעים שלמחר תהיה אבילות, אף על פי כן בשבת עצמה אין נוהגת אבילות, שבת היא שלום בכל העולמות...".

באמת צריך להבין כיצד אפשר לחגוג את חנוכת בית המקדש ברוב פאר והדר בשעה שידוע שנבנה כרך גדול של רומי וישראל עתידים לגלות מעל אדמתם, וכן כיצד ייתכן ששלמה המלך לא הושפע בשעתו מכך שיבוא זמן שיורחק מכיסאו בירושלים.

ונראה לבאר על פי דברי הגמרא בסנהדרין (כ ע"ב) שבסוף (כשהשליכו אשמדאי מכיסאו ונאלץ לעזוב את כיסא מלכותו ולנדוד בדרכים) מלך שלמה על מקלו. ולכאורה מה שייך למלוך על מקלו, ואמר על כך הגר"ח שמואלביץ זצ"ל בשיחותיו כי אף לאחר הנפילה שהייתה אצלו, ולא נותר לו דבר אלא מקלו, החזיק במידת ה'מלכות' בעצמו אף בעוניו אשר הוא שם, והיא שעמדה לו לשוב אל כיסאו ואל מעמדו הרם כאשר מלפנים.

כלומר גם כשירד האדם מרום מעלתו, שומה עליו לשמור על מעמדו בעיני עצמו, ואל לו ליפול לתהומות הייאוש. לכן גם כשלא נותר בידי שלמה דבר כי אם מקלו, המשיך להיות מלך אף שהיה מלך רק ביחס למקלו.

מכאן נוכל ללמוד לענייננו, שגם כאשר גלו בנים משולחן אביהם עליהם לזכור כי עדיין בניו של מלך הם, ולכל מקום שגלו – גלתה שכינה עמהם. וכשם ששלמה המשיך לשמור על גינוני המלכות בעודו מולך על מקלו, כך גם ישראל צריכים לדעת כי אף בהיותם בארץ אויביהם, עדיין הם בבחינת 'בני בכורי ישראל'.

בפרשה השנייה של קריאת שמע כתוב: "ואבדתם מהרה מעל הארץ הטובה... ושמתם את דברי אלה על לבבכם וקשרתם אותם לאות על ידכם והיו לטוטפות בין עיניכם" (דברים יא, יז), ופירש רש"י: "אף לאחר שתגלו היו מצוינים במצות, הניחו תפילין, עשו מזוזות כדי שלא יהיו לכם חדשים כשתחזרו. וכן הוא אומר (ירמיה לא, כ) הציבי לך ציונים". התפילין הם הכתר של עם ישראל, שמתוכם ניכר על היהודי כי שם ה' נקרא עליו. גם בגלותו, כאשר מקל הנדודים בידו, עליו לאחוז במידת המלכות כיאה לבן מלך. ומתוך כך כשיחזור לטרקלין של אביו, גינוני המלכות לא יהיו זרים לו.

הבנה זאת של שלמה המלך בשעתו, שגם אם הוא עתיד לרדת מכיסאו לא יתבטל ממנו שם מלך, כמו ההכרה שגם כאשר ייחרב הבית לא יינתק הקשר בין מלכו של עולם לבניו, היא הנותנת את הכוחות לשמוח בסעודת שלמה ובחנוכת בית המקדש, העתיד להיחרב.

אורה הבהיר של השבת חושף ומאיר לנגד עינינו את החיבור הנצחי בכל מצב בין הקב"ה לכנסת ישראל, ומתוכה יש לנו היכולת לסעוד גם בערב התענית כסעודת שלמה בשעתו. אנו מבינים כי גם אם מחר נאלץ להתענות, אין בכך כדי לגרוע מסעודת היום.

יהי רצון שמתוך הכמיהה לגאולה נזכה בקרוב לבניין אריאל במהרה בימינו, אמן.

יום רביעי, 22 ביולי 2015

וְהוֹשִׁיעֵנוּ בוֹ לְחַיִּים [טוֹבִים] !

הזכרת יום טוב או ראש חודש בתפלה נקראת בתלמוד בשם אמירת "מעין המאורע". בראשונים ובפוסקים נקראת הזכרה זו בשם "יעלה ויבוא", על שם נוסח ההזכרה, המתחיל: אלהינו ואלהי אבותינו יעלה ויבוא וגו' (ע"פ אנציקלופדיה תלמודית, יעלה ויבא).

אחד ההבדלים הקיימים בין הנוסחים הוא זה:

זָכְרֵנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ בּוֹ לְטוֹבָה,

וּפָקְדֵנוּ בוֹ לִבְרָכָה,

וְהוֹשִׁיעֵנוּ בוֹ לְחַיִּים [טוֹבִים].

 

"לְחַיִּים" בלבד - מופיע באחד הנוסחים של סדר רב עמרם גאון, בסידור התפילה לרוקח, ועוד וכך מודפס בסידורי נוסח אשכנז.

"לְחַיִּים טוֹבִים" - מופיע באחד הנוסחים של סדר רב עמרם גאון, במחזור ויטרי, בספר אבודרהם, וכן מודפס בסידורי עדות המזרח והמערב.

(בסידורי תימן ונוסח "ספרד" – יש בכֹה ויש בכה).

מעודי רציתי להוסיף "טובים", למרות נוסח אבותיי השגור בפי, אך לא מלאני לבי, מפאת אזהרת הירושלמי המובא במגן אברהם (ריש סימן ס"ח) "אל תשנו ממנהג אבותיכם".

בראש חודש אב תשע"ה התיישב נוסחי על לבי, וחשבתי על הפסד שעלול להיות במעבר לנוסח "לְחַיִּים טוֹבִים". נראה כי ההבדל בין הנוסחים איננו רק בשאלה האם מוסיפים את התואר "טוֹבִים" או לא, אלא יתכן שאלו שתי תפילות שונות:

התפילה "לְחַיִּים טוֹבִים" - היא תפילה שהחיים שלנו יהיו טובים יותר: הואיל ותנאי חיינו אינם שלמים, אנו מבקשים שתנאי חיינו ישתפרו: שנזכה ליותר בריאות, ליותר פרנסה, ליותר אושר ורוחניות.

לעומת זאת, התפילה "וְהוֹשִׁיעֵנוּ לְחַיִּים" בלבד – משמעה שכרגע המצב הוא שאין לנו חיים! הכיצד?

מתחילת התפילה ("זִכְרוֹן כָּל עַמְּךָ בֵית יִשְׂרָאֵל") ברור שאין זו תפילה על צרכים אישיים ופרטיים, אלא תפילה כלל-ישראלית. לפיכך, כשאנו מתפללים לחיים עבור מי שאין לו חיים, זוהי תפילה שה' יושיע את עמו השרוי במעין מוות, ויחיהו!

 

כֹּה אָמַר ה'... לָעֲצָמוֹת הָאֵלֶּה: הִנֵּה אֲנִי מֵבִיא בָכֶם רוּחַ וִחְיִיתֶם...

הִנֵּה אֲנִי פֹתֵחַ אֶת־קִבְרוֹתֵיכֶם וְהַעֲלֵיתִי אֶתְכֶם מִקִּבְרוֹתֵיכֶם עַמִּי וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל־אַדְמַת יִשְׂרָאֵל...

וְנָתַתִּי רוּחִי בָכֶם וִחְיִיתֶם וְהִנַּחְתִּי אֶתְכֶם עַל־אַדְמַתְכֶם וִידַעְתֶּם כִּי־אֲנִי ה' דִּבַּרְתִּי וְעָשִׂיתִי!

[יחזקאל, ל"ז]

 

אמור מעתה, המוסיף "טובים", יתכן שמשנה את מושא תפילתו מחיים לאומיים לחיים פרטיים.

 

[השתא דאתינא להכי, אולי לכו"ע מדובר על חיי הכלל, במיוחד לאור מצב גאולת ישראל בדורנו. ואכמ"ל]

 

אל נא רפא נא לאיטה בת חיה, והושיעהּ לחיים טובים, בתוך שאר חולי ישראל.

יום שני, 20 ביולי 2015

יום שישי, 17 ביולי 2015

הכינוס השנתי התשיעי של שוחרי לשון הקודש - גלריית תמונות

הקלטות מהכינוס השנתי התשיעי של "שוחרי לשון הקודש" - באתר, עדיין בלי המצגות

בס"ד  יום פטירת אהרן הכהן, א' באב תשע"ה

הקלטות שמע מאתמול - כבר באתר; עדיין בלי המצגות.

ברכת יישר כח להוריי, למרצים, למנחה, לקריית נוער, למשתתפים, ולכל העוזרים, ובפרט למי שמאחורי הקלעים: למשפחתי, לר' נחום זיטר ולר' שמעון קופפרמן שהעלה לאתר: http://www.maanelashon.org/recorded/2015-07-16

תודה לבורא עולם, הבוחר בתורה, ובלשונה.
חודש טוב ושבת שלום, 
אפ"ר








--

יום שני, 6 ביולי 2015

עדכון: תוכנית הכינוס השנתי התשיעי של "שוחרי לשון הקודש" - קיץ תשע"ה


12:45
  "בהתאסף יחד שבטי ישראל"

מושב א':        13:00
הרב יעקב לויפר
"היסוד הנופל" של רש"י
הרב ד"ר אביגדור בנש"ק
מדוע רש"י בפירושו לתורה מפרש מילים פשוטות?
הרב ד"ר ​חנוך גמליאל
חשיבָתו הדקדוקית של רש"י
ה פ ס ק ה
ת פ י ל ת   מ נ ח ה :        15:30

מושב ב':         16:00
הרב יצחק ישעיה וייס
הפסוקים שמביא רש"י להבהרת פירושו
ר' אוריאל פרנק
ביעור שביעית ועוד ארבעה "ביעורים"
ר' אשר עגם
הבנת הפירושים הלשוניים של רש"י
הרב פרופ' שלמה זלמן הבלין
על פירושו המדויק של "גיד הנשה"
סיום משוער:        18:00
  * ייתכנו שינויים בתוכנית *

יום חמישי, 4 ביוני 2015

הכינוס השנתי התשיעי של "שוחרי לשון הקודש" - קיץ תשע"ה


הכינוס יתקיים בעז"ה ביום חמישי, כ"ט בתמוז, תשע"ה,
ביום מלֹאת 910 שנים לפטירתו של רש"י, 
בישיבת "קרית נוער" (רחוב הרב פרנק 20, בית וגן, ירושלים)
בהנחיית הרב יואל קטן, ר"מ בישיבת שעלבים וראש מכון שלמה אומן
12:45  "בהתאסף יחד שבטי ישראל"
מושב א':        13:00
הרב יעקב לויפר
"היסוד הנופל" של רש"י
הרב ד"ר אביגדור בנש"ק
מדוע רש"י בפירושו לתורה מפרש מילים פשוטות?
הרב ד"ר ​חנוך גמליאל
חשיבָתו הדקדוקית של רש"י
ה פ ס ק ה
ת פ י ל ת   מ נ ח ה :        15:30

 מושב ב':         16:00
הרב פרופ' שלמה זלמן הבלין
על פירושו המדויק של "גיד הנשה"
ר' אוריאל פרנק
ביעור שביעית ועוד ארבעה "ביעורים"
ר' אשר עגם
הבנת הפירושים הלשוניים של רש"י
סיום משוער:        18:00
 נודה לכם אם תפיצו בלוחות מודעות, ולחבריכם חובבי הלשון.
* ייתכנו שינויים בתוכנית *
הכניסה חופשית (כניסה נפרדת לנשים), 
אנא אשרו השתתפותכם: info@maanelashon.org 
0587203297 (אוריאל)

יום שלישי, 26 במאי 2015

חריזה במשנה (לדף היומי: נדרים פרק א משנה א)

·        האם מוכר לכם דיון ומקורות על חריזה במשנה?

מתני'.

כל כינויי נדרים כנדרים,

וחרמים - כחרמים,

ושבועות - כשבועות,

ונזירות - כנזירות.

תלמוד בבלי מסכת נדרים דף ב עמוד ב

... וליתני כינוי שבועות בתר נדרים!

איידי דתנא נדרים דמיתסר חפצא עליה,

תנא נמי חרמים דמיתסר חפצא עליה,

לאפוקי שבועה דקאסר נפשיה מן חפצא.

היה מקום לתרץ שהתנא התחשב בחריזה בסידור דבריו, אך עדיין יש מקום לקושיית התלמוד: היה מקום לשנות כך:

כל כינויי נדרים כנדרים,

ושבועות - כשבועות,

וחרמים - כחרמים,

ונזירות - כנזירות.

וגם זו חריזה תקינה (אב, אב), ולכן תירצו שהעדיפו משיקול תוכני את החריזה הזו (אא, בב).



לדף היומי: נדרים פרק א משנה א: חוכך

  • מהי האטימולוגיה לפי רמב"ם ומאירי? 

פירוש המשנה לרמב"ם מסכת נדרים פרק א משנה א
וענין חוכך בזה להחמיר, שהיה נוטה בדבר לאסור אלא שלא החליט בכך.

בית הבחירה למאירי מסכת נדרים דף ב עמוד א ד"ה אמר הר"ם
וענין חוכך בזה להחמיר שהוא היה מקרב בו האיסור אבל אינו פוסק אותו 

 "רש"י" מסכת נדרים דף ז עמוד א ד"ה ר' עקיבא
ר' עקיבא היה חוכך בזה להחמיר - כאדם שמתחכך אילך ואילך כך איהו לא בריר ליה שיהא ודאי אסור.

ר"ן מסכת נדרים דף ז עמוד א ד"ה מנודה אני
ר' עקיבא חוכך בזה להחמיר - חוכך כאדם שהוא מסופק בדבר ומתחכך בעצמו מפני שאינו יכול לבררו,
אי נמי מלשון חיך כלומר שהיה מטעים לחכו להחמיר.


יום שני, 18 במאי 2015

נס קיבוץ הגליות - תרתי משמע

בנבואת ישעיה (א, יא-יב), הנקראת בשמיני של פסח בחו"ל, וכן (בקהילות הנשמעות להנחיות הרבנות הראשית לישראל) ביום העצמאות, אנו קוראים על נס קיבוץ הגליות:

וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יוֹסִיף אֲדֹנָי שֵׁנִית יָדוֹ לִקְנוֹת אֶת־שְׁאָר עַמּוֹ אֲשֶׁר יִשָּׁאֵר מֵאַשּׁוּר וּמִמִּצְרַיִם וּמִפַּתְרוֹס וּמִכּוּשׁ וּמֵעֵילָם וּמִשִּׁנְעָר וּמֵחֲמָת וּמֵאִיֵּי הַיָּםוְנָשָׂא נֵס לַגּוֹיִם וְאָסַף נִדְחֵי יִשְׂרָאֵל וּנְפֻצוֹת יְהוּדָה יְקַבֵּץ מֵאַרְבַּע כַּנְפוֹת הָאָרֶץ.

 

וכך גם בנבואת ישעיה שבפסוקי השופרות במוסף ר"ה (יח, ג):

כָּל־יֹשְׁבֵי תֵבֵל וְשֹׁכְנֵי אָרֶץ כִּנְשֹׂא־נֵס הָרִים תִּרְאוּ וְכִתְקֹעַ שׁוֹפָר תִּשְׁמָעוּ.

 

כמובן, פשט המילה "נֵס" בפסוקי מקרא אלה הוא "מוט גבוה", או "כלונס גבוה, תורֶן".

 

וכך מפרש רש"י:

נשא נס - פירקא בלע"ז [=מוט; ר"מ קטן] והיה לאות לקבוץ [נוסח מהדורת הכתר: להקבץ] אליו ולהביא את גליות ישראל מנחה לו:

 

וכך מבאר רד"ק:

כִּנְשֹׂא נֵס הרים - כמו שאמר ונשא נס לגוים ואסף נדחי ישראל:

וכתקוע שופר - כמו שאמר (ישעיה כז, יג): וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יִתָּקַע בְּשׁוֹפָר גָּדוֹל [וּבָאוּ הָאֹבְדִים בְּאֶרֶץ אַשּׁוּר וְהַנִּדָּחִים בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם], וזה דרך משל: כי כשירצה אדם לקבץ עַם ישא נס בהרים כדי שיראו הנס למרחוק ויבאו, וכן יתקע בשופר וישמעו הקול למרחוק ויבאו -- כן יקבצו בני ישראל אל ארצם מפה ומפה בעת הישועה; וכן הגוים יביאו אותם ויקבצו אותם כאלו נשאו להם נס ותקעו בשופר.

 

זהו אותו "נס" שמופיע בפרשת חוקת (במדבר כא, ח): "עֲשֵׂה לְךָ שָׂרָף וְשִׂים אֹתוֹ עַל־נֵס וְהָיָה כָּל־הַנָּשׁוּךְ וְרָאָה אֹתוֹ וָחָי".

 

על סמך פסוקים אלו חוברה ברכת קיבוץ גלויות[1].

 

בתפילת מנחה של יום שחרור ירושלים תשע"ה חשבתי שניתן להתכוון גם לפירוש נוסף, על פי המשמע המאוחר של "נס" שמצוי בלשון חכמים: "דבר פלא, ישועה מידי שמיים".

בעקבות מלחמת ששת הימים התרחב עשרות מונים נס קיבוץ גלויות ישראל, ואם כן, ה' נשא נס באמצעות זה שהוא עשה ניסים במלחמת ששת הימים, והרים "קרן ישראל", וכך התקבצו נדחי ישראל מארבע כנפות הארץ!

 

ראו לדוגמה כאן:

http://www.school.kotar.co.il/KotarApp/Viewer.aspx?nBookID=85252004&nTocEntryID=85418600#8.1716.5.default

 

העלייה וקליטתה לאחר מלחמת ששת הימים 
מלחמת ששת הימים מעודדת את העלייה מארצות המערב 


העלייה לישראל התחדשה בהשפעת תוצאות מלחמת ששת הימים. הישגי המלחמה ושמחת הניצחון שנלוותה אליהם חיזקו את הזהות היהודית אצל יהודים בתפוצות, וגרמו לעלייתם לישראל. במחצית השנייה של שנות ה-60 הגיעו לישראל קרוב ל-200 אלף עולים, רבים מהם מארצות המערב - ארצות הברית, קנדה, מערב אירופה, דרום אמריקה ודרום אפריקה
בעקבות הגידול במספר העולים מארצות המערב, עולים שהגיעו בכוחות עצמם ולא נזקקו לסיוע כלכלי מהמדינה, הוחלט לארגן מחדש את מנגנון העלייה והקליטה בארץ ב1968- הקימה הממשלה את המשרד לקליטת עלייה ועל הטיפול בעלייה הופקדו שני גופים
הסוכנות היהודית - תעסוק בהבאת העולים
משרד הקליטה - יעסוק בקליטת העולים

מלחמת ששת הימים משפיעה גם על יהודי ברית המועצות 
מלחמת ששת הימים גרמה להתעוררות לאומית גם בקרב יהודי ברית המועצות. בעקבות המלחמה התחזקה בקרבם הפעילות הלאומית והפכה למחאה ציבורית. יהודים מרחבי ברית המועצות פנו לשלטונות המקומיים ולמוסדות הבינלאומיים, ותבעו בגלוי לממש את זכותם לשוב למולדתם ההיסטורית ולעלות למדינת ישראל. לדוגמה
-13
ב ביוני ‏1967 פרסם יעקב )יָא‏ffה ָ ( קזקֹוב, סטודנט 
ממוסקבה, מכתב אל חברי המועצה העליונה של ברית 
המועצות, ובו הודיע כי הוא מוותר על אזרחותו הסובייטית 
ודורש לקבל אׁשְַרת עלייה לישראל. המכתב של קזקוב היה 
בגדר פנייה אישית לשלטונות ברית המועצות. בדרך אחרת 
נהגו ‏18 ראשי משפחות יהודיות מגרּוזיה ָ (גאורגיה(.-6ב
באוגוסט ‏1969 הם שיגרו מכתב אל הוועדה לזכויות האדם 
של האו"ם, ובו הביעו את רצונם העַז לעלות לישראל 
וביקשו להעניק ליהודים אׁשְרֹות כניסה לישראל. הפונים 
ראו עצמם נציגים של יהודים רבים בגרוזיה. פרסומו של 
המכתב עורר התרגשות רבה בישראל ואף הוקרא מעל 
בימת הכנסת
השלטונות הסובייטיים, שבעקבות מלחמת ששת הימים 
ניתקו את היחסים הדיפלומטיים עם מדינת ישראל
הפרידו בין מדיניותם בענייני המזרח התיכון לבין תהליך 
יציאת היהודים מברית המועצות. הם סברו כי אם 
יאפשרו ליהודים המעוניינים להגר, יפחת הלחץ לפתיחת 
שערי ברית המועצות. השלטונות הסובייטיים העדיפו 
לאפְשְֵר ליהודים להגר כדי להימנע מלהתיר להם לשמור 
על זהותם התרבותית והלאומית בתוך ברית המועצות
לכן החליטו להמשיך להעניק יותר ויותר אשרות יציאה 
ליהודים. בנוסף, העדיפה המדיניות הסובייטית הגירה של 
יהודים כי ביקשה להרחיב את היקף המסחר עם המערב 
ולמנוע החרפה ביחסים עם ארצות הברית. כל זה לא מנע 
משלטונות ברית המועצות לנקוט יד קשה כלפי הפעילים 
הציונים ורבים מהם נשלחו למאסר לתקופות ארוכות 
ונחשבו אסירי ציון
בינואר ‏1971 קבעה ברית המועצות כי מי שעוזבים את 
המדינה צריכים לשלם ‏500 רּּבָל עבור אובדן האזרחות 
הסובייטית, -400ו רובָל עבור דרכון. ברית המועצות 
הצהירה כי תתיר לכל מי שיבקשו - לעזוב את המדינה
אבל תטיל הגבלות על מי שעברו על החוק: מי שהואשמו 
בפלילים והמתינו למשפט, מי שנשפטו והוטלו עליהם 
עונשי מאסר, או מי שהיו חייבים בשירות צבאי
בשנות -70ה יצאו מברית המועצות כרבע מיליון יהודים
אולם רק -160כ אלף מתוכם עלו לישראל. השאר העדיפו 
להגר למדינות המערב, בעיקר לארצות הברית

מחבר/ים: קציעה אביאלי-טביביאן
עורך/כים: חנה הרצוג, טל כוכבי ושמשון צלניקר
שם הספר: מסעות בזמן : בונים מדינה במזרח התיכון
מקום ההוצאה: תל אביב
שם ההוצאה: מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית 
שנת ההוצאה: תשס"ט - 2009
עמוד233



[1] פירושי סידור התפילה לרוקח [נד] תקע בשופר עמוד שמ 

תקע בשופר גדול לחירותינו - והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול ובאו וגו'...

ושא נס לקבץ גליותנו כמו שכת' ונשא נס לגוים ואסף נדחי ישראל ונפוצות יהודה יקבץ מארבע כנפות הארץ, כאדם שמרים נס שיהא נס של כל הרואהו, כך שא נס לקבץ נידוחינו בכל מקום שנידוחינו שם קובץ מעט מעט, כי קביצה כאן מעט וכאן מעט ומקבץ יחד כמו וקובץ על יד ירבה, וכן בזרועו יקבץ טלאים, ונפוצות יהודה יקבץ.

וקבצינו יחד - לא כעזרא כל הקהל כארבע רבוא, אלא קבצינו יחד מארבע כנפות הארץ. ברוך אתה ה' מקבץ נדחי עמו ישראל.

 

ואגב, בפירושי סידור התפילה לרוקח [קלד] שופרות עמוד תרפב:

נס – נקר[א] על שם כל הרואה אותו נָס אליו.

 

ספר אבודרהם שמונה עשרה 

תקע בשופר גדול ע"ש (ישעיה כז, יג) והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול. לחרותינו ע"ש (שם סא, א) לקרוא לשבויים דרור. ותרגום דרור (ויקרא כה, י) חירותא, וזה מדבר על עת ביאת הגואל שיגלה במהרה בימינו להוציאנו ממאסר האומות. ושא נס לקבץ גליותינו וקבצנו יחד מהרה מארבע כנפות כל הארץ לארצנו ע"ש (שם יא, יב) ונשא נס לגוים ואת נדחי ישראל ונפוצות יהודה יקבץ מארבע כנפות כל הארץ. בא"י מקבץ נדחי עמו ישראל ע"ש (יחזקאל כח, כה) בקבצי את בית ישראל וע"ש (עי' ישעיה יא, יב) אסף נדחי ישראל.