יום חמישי, 31 בדצמבר 2015

הקלטות יום העיון "תורה ולשון בצהרי יום" השישי במצפה יריחו -- זאת חנוכה תשע"ו

בס"ד הועלו לאתר הקלטות השמע, כולל תקצירים ומצגות.

ברכת יישר כח להוריי, למרצים, למשתתפים, ולכל העוזרים.
תודה לבורא עולם, הבוחר בתורה, ובלשונה.
כל טוב, 
אפ"ר

יום שני, 21 בדצמבר 2015

נָעֳמִי – על שם מה?*

*  לקרובת משפחתי, נעמי, לכבוד הכנסה לנועם עול מצוות.

ר' פייבל מלצר (דעת מקרא, רות, עמ' ב הערה 15) כותב שני הסברים לשוניים לשם "נעמי" - אולי צורה עתיקה של "נעמה", ואולי קיצור מ"נועם+ י-ה".

הנה הצעה שלישית:

אולי זהו צירוף יחס, כלומר חיבור של שם העצם "נוֹעַם" + שלי.

כשמצרפים את שתי המילים יחד למילה אחת, למה שנקרא "כינוי קניין חבור", הניקוד של האות ע' משתנה מפתח לחטף-קמץ (קטן): נָעֳמִי (NA'OM- /  NO'OM-).

הנה כמה מילים דומות:

גוף

שם עצם נפרד עם כינוי קניין פרוד

שם עצם נסמך לכינוי קניין חבור או סיומות אחרות

מדבר

"פוֹעַל" שלי

"טוֹהַר" שלי (שמות כד י)

"צֹהַר" שלי (בראשית ו טז)

"זֹהַר" שלי (דניאל יב ג)

גַּם־רָאוּ פָעֳלִי (תהלים צה ט)

 

צָהֳרָיִם

זהרי חמה

נוכח/ת

"פוֹעַל" שלְךָ/שלָךְ

יֵרָאֶה אֶל־עֲבָדֶיךָ פָעֳלֶךָ (תהלים צ טז)

יְשַׁלֵּם ה' פָּעֳלֵךְ (רות ב יב)

נָעֳמך

נסתר/ת

 

יְמֵי טָהֳרָהּ (ויקרא יב ד)

טָהֳרו של מזבח (יומא פ"ה מ"ו)

 


יום שבת, 17 באוקטובר 2015

קול קורא במדבר יהודה: לקראת יום העיון "תורה ולשון בצהרי יום" בזאת חנוכה ה'תוש"ע

שלום רב, 
בעז"ה נתכנס במצפה יריחו ליום העיון "תורה ולשון בצהרי יום" בזאת חנוכה ה'תוש"ע, יום שני, ב' בטבת.


אנו מזמינים את הציבור להגיש הצעות להרצאה קצרה בנושא לשוני-תורני. 


עדיפות תינתן לנושא לשוני הקשור לרמב"ם.

 

1.  את ההצעות יש לשלוח עד כ' במרחשון לדוא"ל < maanelashon@gmail.com >

2.  ההצעה תכלול: הצעה לכותרת, תקציר בן 25 – 50 מילים, וכן שם מלא ותואר של המרצה.

3.  הוועדה המארגנת תבחן את ההצעות השונות, ותבחר מתוכן את המתאימות. אין התחייבות לקבל כל הצעה.


בברכת חודש טוב ובתודה מראש,

אוריאל פרנק 

יום שלישי, 13 באוקטובר 2015

תפילות לצוֹק הָעִתִּים

 

הפיסוק והרווחים ע"פ טעמי המקרא

שֵם אדנות הודפס בגופן זה בצבע אדום, כשהכתיב הוא הוי"ה

סומנו אותיות שבפי רבים אינן מבוטאות כראוי

 

 

מזמור קכ"א

שִׁיר לַמַּעֲלוֹת:

אֶשָּׂא עֵינַי        אֶל־הֶהָרִים,              מֵאַיִן        יָבֹא עֶזְרִי?

עֶזְרִי         מֵעִם אֲדֹנָי,               עֹשֵׂה        שָׁמַיִם וָאָרֶץ.

אַל־יִתֵּן לַמּוֹט    רַגְלֶךָ,               אַל־יָנוּם שֹׁמְרֶךָ.

הִנֵּה לֹא־יָנוּם    וְלֹא יִישָׁן                 שׁוֹמֵר יִשְׂרָאֵל.

אֲדֹנָי שֹׁמְרֶךָ,             אֲדֹנָי צִלְּךָ          עַל־יַד יְמִינֶךָ.

יוֹמָם        הַשֶּׁמֶשׁ לֹא־יַכֶּכָּה,            וְיָרֵחַ בַּלָּיְלָה.

אֲדֹנָי                 יִשְׁמָרְךָ מִכָּל־רָע,              יִשְׁמֹר אֶת־נַפְשֶׁךָ.

אֲדֹנָי                 יִשְׁמָר־צֵאתְךָ וּבוֹאֶךָ          מֵעַתָּה וְעַד־עוֹלָם.

  

מזמור ק"ל

שִׁיר הַמַּעֲלוֹת:

מִמַּעֲמַקִּים קְרָאתִיךָ,       אֲדֹנָי.

אֲדֹנָי,       שִׁמְעָה בְקוֹלִי,

תִּהְיֶינָה אָזְנֶיךָ, קַשֻּׁבוֹת,  לְקוֹל תַּחֲנוּנָי.

אִם־עֲוֹנוֹת תִּשְׁמָר־יָהּ,                אֲדֹנָי,       מִי יַעֲמֹד?

כִּי־עִמְּךָ הַסְּלִיחָה,            לְמַעַן תִּוָּרֵא.

קִוִּיתִי אֲדֹנָי,     קִוְּתָה נַפְשִׁי,       וְלִדְבָרוֹ  הוֹחָלְתִּי.

נַפְשִׁי לַאדֹנָי,            מִשֹּׁמְרִים לַבֹּקֶר, שֹׁמְרִים לַבֹּקֶר.

יַחֵל יִשְׂרָאֵל, אֶל־אֲדֹנָי,

כִּי־עִם־אֲדֹנָי הַחֶסֶד,          וְהַרְבֵּה עִמּוֹ      פְדוּת.

וְהוּא         יִפְדֶּה אֶת־יִשְׂרָאֵל,                    מִכֹּל עֲוֹנוֹתָיו.

 

 

תפילה לצוֹק הָעִתִּים

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב

הוּא יִשְׁמוֹר מִכָּל פֶּגַע וְיוֹשִׁיעַ מִכָּל צָרָה

אֶת חַיָּלֵינוּ וְאֶת כָּל כּוֹחוֹת הַבִּטָּחוֹן

וְאֶת כָּל יִשְׂרָאֵל הַנְּתוּנִים בְּצָרָה וּבְשִׁבְיָה,

וְיִשְׁלַח רְפוּאָה שְׁלֵמָה לְכָל הַפְּצוּעִים, בְּתוֹךְ שְׁאָר חוֹלֵי יִשְׂרָאֵל.

צוּר יִשְׂרָאֵל, קוּמָה בְּעֶזְרַת יִשְׂרָאֵל,

וְחַזֵּק אֶת חַיָּלֵינוּ, וְאֶת מַנְהִיגֵינוּ, וְתַקְּנֵם בְּעֵצָה טוֹבָה מִלְּפָנֶיךָ.

הָפֵר עֲצַת אוֹיְבֵינוּ, וְתַכְנִיעֵם וְתַשְׁמִידֵם בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ.

[חוּסָה ה' עַל־עַמֶּךָ, וְאַל־תִּתֵּן נַחֲלָתְךָ לְחֶרְפָּה לִמְשָׁל־בָּם גּוֹיִם.

הָשֵׁב חַיָּלֵינוּ לְבֵיתָם לְשָׁלוֹם, וְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל לִגְבוּלָם,

וּבָרְכֵם בְּעֹז וּבְשָׁלוֹם. ]

וְנֹאמַר: אָמֵן!

 

מקורות:

התפילות לחיילי צה"ל ולשלום המדינה כמופיע בסידורים שונים; תפילת "אחינו כב"י"; חתימת ברכת גאולה בשחרית בסידורי אשכנז; ברכת השכיבנו; ברכת המינים; תפילת "אבינו מלכנו"; ירמיה לא, טז; יואל ב, יז; תהלים כט, יא.

 

 

תפילות קצרות (להוספה בתפילה ובברכת המזון)

הָרַחֲמָן, הוּא יוֹשִׁיעַ אֶת חַיָּלֵינוּ וְאֶת כָּל יִשְׂרָאֵל הַנְּתוּנִים בְּצָרָה וּבְשִׁבְיָה.

הָרַחֲמָן, הוּא יְרַפֵּא כָּל הַפְּצוּעִים, בְּתוֹךְ שְׁאָר חוֹלֵי יִשְׂרָאֵל.

 

אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ, בַּטֵּל מַחְשְׁבוֹת שׂוֹנְאֵינוּ, וְתַכְנִיעֵם בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ.

אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ, הָרֵם קֵֶרֶן יִשְׂרָאֵל עַמֶּךָ, וּגְאָלֵנוּ נָא גְּאֻלָּה שְׁלֵמָה לְמַעַן שְׁמֶךָ. 

יום שישי, 2 באוקטובר 2015

לזכרם של הרב איתם הנקין, ורעייתו נעמה, הי"ד במהרה בימינו.

חבל על דאבדין! 
הרב איתם הנקין, תלמיד חכם צעיר (בן 31) ופורה מאוד, "עדינו העצני", בנם של הרב יהודה הרצל הנקין ורעייתו הרבנית חנה, שיחיו לאורך ימים טובים, שהכרתיו מעט מאוד, מפי כתביו. 
מי שמעוניין ללמוד מדברי תורתו, הנה כמה קישורים מומלצים:
בלוג      ספר1     ספר2     ויקיפדיה
וכאן - ראיון עם אשת חבר, נעמה הנקין הי"ד, בפורום הורים ב"כיפה".

בעת הזאת אעיר כאן הערה, שדומני שיש בה משהו ממורשתו של הרב איתם ז"ל: חתירה לאמת (ע"פ ההבנה שנתן לי, נכון לעכשיו, נותן התורה), גם אם היא אינה נוחה וערֵבה לכל אוזן, וגם אם צריך "להתאבק בעפר רגלי רבותינו", כפירושו של רבי חיים מוולוז'ין.

התפילה הרמוזה בראשי התיבות שבכותרת, הי"ד (= ה' ייקום דמם), נאמרה במשך דורות כ"השלכת יהב" על ה', מבלי שהייתה יכולת להיות שותף עם אֵ-ל ולעשות השתדלות בעניין.
אשרינו שזכינו לתקומת ישראל בארצו ולצבא ישראלי (שבו שירת הרב איתם כקצין). 

יהי רצון שנדע כולנו, וידעו גם מנהיגינו, ואף חסידי אומות העולם, ללכת בדרכו של אברהם, ולדעת מתי לשתף את מידת הדין עם מידת הרחמים, ובעת הצורך להילחם ללא רחם.
אם נהיה ערוכים באמת לעקור את הרעים מן העולם ו"להדבירם תחת רגלינו", יש לקוות שמהר מאוד ילמדו תועים בינה והרִשעה תִכלה, וייאספו נדיבי כל העמים לעלות לציון, והיתה לה' המלוכה. 

בתפילה זו חתמתי לאחרונה מאמר בשם "שופר פורענות לשׂונאיהם של ישראל - עיון בטעם מצות השופר ובפירוש רש"י למזמור מ"ז" (קובץ "יתד המאיר", גליון 161 - תשרי תשע"ו, סימן ח; נמצא כאן). 


הערב הראה לי ידיד מאמר שכתב הרב יעקב אריאל שליט"א (בפתח "שבתון", גליון 738, ובמהדורה קודמת פורסם כבר בער"ה תשע"ג כאן) ושם נאמר: 

ייתכן כי בשטף הפטפטת המיותרת והמזיקה בנושא האיראני, מן הסתם יהיה מי שירצה להוסיף כשמן למדורה את הפסוק שנאמר לפני תקיעת שופר "ידבר עמים תחתנו ולאומים תחת רגלנו". בלשון ימינו "הדברה" היא חיסול, השמדה, אולם זהו מינוח שגוי. מינוח זה שהתחדש בעברית ימינו אינו קיים במקורותינו. אדרבה, "דַבָּר" (מם פתוחה ובית קמוצה) הוא מנהיג בבחינת "דבּר אחד לדור". "דבּר" הוא לא סתם מנהיג, אלא הוא כאותו רועה המוליך את הצאן במדבר, בנחת, בסבלנות ובאורך רוח למרעה דשן (בעונת החורף המדבר בארץ ירוק וגביו מלאים מים). כבר חז"ל עמדו על כך ואמרו "ידבר" לשון נחת (מכות י א ) אין לנו שום עניין בהשמדת עם אחר, אלא בהנהגה רוחנית. איננו חפצים בהשחתת העולם אלא בתיקונו. 


במחילת כת"ר: אפשר לבכר את פירוש מנחם בן סרוק (ראה מחברת מנחם) ש"יַדְבֵּר" הוא "ינהיג", בהתאם לדרשת חז"ל בתלמוד; אך אי אפשר להתעלם מפירוש רש"י למקרא! מה שמוגדר כאן כ"מינוח שגוי, שהתחדש בעברית ימינו, ואינו קיים במקורותינו" -- זה בדיוק פירוש הפסוק בתהלים מ"ז (וכך גם בסוף שירת דוד: י"ח, מח, שקראנו בשבת האחרונה), על פי גדול מפרשי המקרא, רש"י ("יִתֵּן דֶּבֶר באומות", ובמאמרי הרחבתי)

חוששני שגם המשפט השני שהדגשתי בציטוט דברי הרי"א שליט"א, מנוסח בסגנון אפולוגטי, המתאים לדרשנות של ברוריה על הכתוב "יִתַּמּוּ חַטָּאִים" המוזכרת בתלמוד (ברכות י, א). אך גם שם רש"י בפירושו לתהלים נצמד לפשוטו של מקרא (ראה על אתר הערת ר' עמוס חכם בדעת מקרא), וכשיטת רבי מאיר, שהתפלל להשמדת החוטאים (= "חַטּאים" עם דגש חזק).


לא נעים, אך יש להודות באמת: תורתנו, תורת חיים, כוללת גם הוראות כיצד לבער את הרע ואת הרעים מן העולם. זה יכול להישמע אכזרי, אך אם לא נמחה את זכר עמלק ותלמידיו, לא יגיע העולם לתיקונו, ולא יהיה "כסא ה' שלם" (ובמאמרי הרחבתי). אם חפצי חיים אנו, עלינו ללכת בדרכו של אברהם אבינו, שכבש רחמיו לעשות רצונו בלבב שלם. 


דברים אלה ידועים כמובן לרב יעקב אריאל, ויפים הדברים שהוא כתב בתחילה (עלון רבני 'צהר', השבת, 313, תשרי תשע"א):


"...שתי האפשרויות קיימות. היינו מעדיפים את האפשרות הראשונה של תיקון עולם, אך בלית ברירה אין מנוס מהענשת הרשעים. האידיאל אליו אנו שואפים, בפרט בראשית השנה, הוא עולם שכולו טוב, שאין בו רשעה, שנאה ואלימות. זו הסיבה בגללה אין מזכירים בתפילה פסוקים של פורענות [אפ"ר: לא מדויק. מזכירים פורענות של גוים!]. אולם איננו ציקלופים בעלי עין אחת בלבד, הרואה רק טוב ומתעלמת מהרוע בעולם. אנו מודעים גם לאפשרות הריאלית שבה רשעים זוממים להכחידנו, ואם הם יתמידו ברשעתם אין מנוס מלבקש את שרפתם וכלייתם בטרם יבצעו את זממם. גישה זו באה לידי ביטוי בסימנים אותם אנו אומרים בערב היום הקדוש ואין סתירה בין שתי זוויות הראיה השונות. אנו שואפים לשלום ומצפים לתיקון העולם, אך במקביל אוחזים בחרב לקראת הבאים עלינו לכלותינו.


בָּרוּךְ ה' הַמְלַמֵּד יָדינו לַקְרָב ואֶצְבְּעוֹתינו לַמִּלְחָמָה, שנתן למדינתנו ולצבאנו את הכלים והאפשרויות לנקום נקמת דם יהודים צדיקים שנשפך כמים.

רבש"ע, אנא תקנֵם בעצה טובה מלפניך, וירימו את קרן ישראל! 


אבי יתומים, רחם נא על בניך, ונחם את כל המשפחה, ואת כל בית ישראל, בתוך נחמת ציון השלמה, במהרה בימינו. 

אמן. 

תנצב"ה

יום רביעי, 5 באוגוסט 2015

מכירה, כירה וכריה

רש"י דברים ב, ו
תכרו - לשון מקח. וכן (בראשית נ, ה) אשר כריתי לי, שכן בכרכי הים קורין למכירה כירה:

מעניין, שבבראשית נ, ה רש"י פירש שפשוטו אינו לשון מקח:
אשר כריתי לי - כפשוטו כמו (שמות כא לג) כי יכרה איש.
ומדרשו עוד מתיישב על הלשון, כמו אשר קניתי. אמר רבי עקיבא כשהלכתי לכרכי הים היו קורין למכירה כירה,
ועוד מדרשו לשון כרי, דגור, שנטל יעקב כל כסף וזהב שהביא מבית לבן ועשה אותו כרי, ואמר לעשו טול זה בשביל חלקך במערה:

תלמוד בבלי מסכת סוטה דף יג עמוד א 
אמר להו: נהי דזביני בכירותא, פשיטותא מי זביני? אמרו ליה: אין, דכתיב: בקברי אשר כריתי לי, וא"ר יוחנן משום ר"ש בן יהוצדק: אין כירה אלא לשון מכירה, שכן בכרכי הים קורין למכירה כירה. 

רש"י מסכת סוטה דף יג עמוד א 
...שכך אמר אבינו בשעת מיתה אשר כריתי לי ואין כירה אלא לשון מכירה כמו וָאֶכְּרֶהָ לִּי בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר כָּסֶף (הושע ג ב).

ההסתמכות על הפסוק בהושע אינה כה פשוטה, וכדברי ראב"ע שם:
ואכרה - יש אומרים ואקנה אותה כמו תכרו מאתם ואינו נכון בטעם ובדקדוק והוא מגזרת הכר נא... 

תורה תמימה הערות בראשית פרק נ הערה ג 
מאמר זה הובא בגמרא בהמשך ספור המאורע שהיה בעת שהלך יוסף וכל הכבודה לקבור את יעקב, וכיון שהגיעו למערת המכפלה בא עשו ועכב הקבורה, שבא בטענה, דבמערת המכפלה היו מקומות לארבע זוגות, וכבר נקברו שם אדם וחוה, אברהם ושרה, יצחק ורבקה, ועוד עבור זוג אחד מיורשי יצחק וכיון שקבר יעקב שם את לאה, א"כ כבר נטל הוא חלק ירושתו, ולפי"ז שייך המקום הפנוי לעשו, ואמרו לו בני יעקב שהוא מכר את חלקו ליעקב, והראו לו שטר המכירה, יעו"ש, וחז"ל סמכו שיעקב בעצמו הזכיר ענין זה לפני מותו בלשון שאמר אשר כריתי לי, כלומר אשר קניתי לי, דכורה הוא לשון מכירה [בחסור אות המ'], וכמו וגם מים תכרו מאתם בכסף (פ' דברים), ואכרה לי בחמשה עשר כסף (הושע ג'), דלא שייך לפרש כאן כריתי מלשון חפירה כמו כי יכרה איש בור, יען דהוא לא חפרו, דהיו המקומות מוכנים עוד מימי אברהם.  

רש"ר הירש בראשית פרק מט פסוק ה 
"מכרתיהם": או משורש "כור", שממנו "כור" =מצרף, בו מתקנים דבר, ומכאן "מְכֵרָה": בדרך כלל - אמצעי. אך מתקבל על הדעת שהמלה נגזרה משרש "כרה". אם נשוה "כרה" ל"חפר", נמצא כי הוראת "חפר": לחפור עד היסוד, להעלות מים ממעמקים. ומכאן בדרך כלל: להוציא את הנעלם לאור, ומכאן: לתור, וגם: לחרוד ולהחויר, כדרכו של אדם שעברו הנעלם עד כה הוצא לאור; בניגוד ל"בוש" שהוראתו: כלימה על תוחלת נכזבת ביחס לעתיד. כנגדו מציין "כרה": החפירה הראשונה, התכונה הראשונה, ומכאן בדרך כלל: להתקין (לדוגמה: להתקין סעודה), ובסופו של דבר: לקנות, לזכות ברכוש או בנפש: "כריתי לי" (להלן נ, ה), "ואכרה לי" (הושע ג ב). בהוראתו הראשונה הרי השורש קרוב ל"קרא", "קרה": לקרא דבר אל עצמו, ומכאן: להביא אל עצמו, להשתדל להשיג דבר, וכך: "וגם מים תכרו מאתם בכסף ושתיתם" (דברים ב, ו) - בקשו להשיג מים רק בדרכי שלום, בכסף. בהתחשב עם הפסוק שהובא מהושע, נראה כי הוראת "מְכֵרָה": השתדלות לזכות בנפש. דרכי ההשתדלות של שמעון ולוי לא היה תוכם כברם: הם הטילו תנאים על שכם, בדרך שלום וידידות, במסווה של מוהר ומתן, ואת אלה הפכו לכלי חמס משווע..

מר אברהם נפח: מים תכרו = תשאבו

זכור ושמור

"שמור את יום השבת לקדשו"

ראב"ע שמות כ א: 
...
באחרית מוח הראש הוא הזכירה, והמקום (הזה) מקום משמרת הצורות, והנה הזכירה כוללת השמירה... טעם הזכירה היא השמירה, וכאשר אמר ה' זכור, הבינו כל השומעים כי טעמו כמו שמור.

חזקוני: ... ד"א: שמור - לשון: ואביו שמר את הדבר, המתן.. מתי תבא שבת...
=
רש"י בראשית לז יא

אך, רס"ג בראשית לז יא: שמר את הדבר, שמר בזכרונו את דבריו.

אפ"ר: בימינו, בכל עת ובכל שעה אנו מבצעים את פעולת השמירה במחשב, שאינה אלא זכירה.

אפשר לפרש, בדומה לראב"ע:

והנה השמירה כוללת הזכירה... וטעם השמירה היא הזכירה, וכאשר אמר ה' שמור, הבינו כל השומעים כי טעמו כמו זכור.

כיו"ב, אולי אפשר לכוון בברכת אהבה: וְתֵן בְּלִבֵּנוּ לְהָבִין וּלְהַשְׂכִּיל. לִשְׁמֹעַ. לִלְמד וּלְלַמֵּד. לִשְׁמור [=לזכור] וְלַעֲשׂוֹת וּלְקַיֵּם אֶת כָּל דִּבְרֵי תַלְמוּד תּורָתֶךָ בְּאַהֲבָה.