יום שני, 8 בנובמבר 2021

קול קורא במדבר יהודה: לקראת יום העיון "תורה ולשון" - חנוכה ה'תשפ"ב

שלום רב, 

בעז"ה גם השנה יתקיים יום העיון "תורה ולשון (בצהרי יום)" בחנוכה תשפ"ב, כנראה גם השנה בזום

הנכם מוזמנים להגיש הצעות להרצאה קצרה (כעשר דקות) בנושא לשוני-תורני. 

יש עדיפות לשיעור שיוקדש לתורתו של מי שנפטר לאחרונה, שיש לו נגיעה ללשון הקודש.
 
1.  את ההצעות יש לשלוח עד ט"ו בכסלו לדוא"ל <[email protected]>
2.  ההצעה תכלול: הצעה לכותרת, תקציר בן 25 – 50 מילים, וכן שם מלא ותואר של המרצה.
3.  הוועדה המארגנת תבחן את ההצעות השונות, ותבחר מתוכן את המתאימות. אין התחייבות לקבל כל הצעה.

בברכת חורף בריא ובתודה מראש,
אוריאל פרנק 
"מענה לשון"

יום חמישי, 12 באוגוסט 2021

מענה לשון - על קצה הלשון - "נפש יהודית" 6. א' נחה – לא פראנק ולא סתאאאם

אָנֹכִ֧י אָנֹכִ֛י ה֖וּא מְנַחֶמְכֶ֑ם מִי־אַ֤תְּ וַתִּֽירְאִי֙ מֵאֱנ֣וֹשׁ יָמ֔וּת וּמִבֶּן־אָדָ֖ם חָצִ֥יר יִנָּתֵֽן׃


שאר ההקלטות כאן:

יום חמישי, 5 באוגוסט 2021

מענה לשון - על קצה הלשון - "נפש יהודית"

למחרת הלוויתה של חמותי, יהודית בת מנחם מנדל, לאחר תפילת שחרית, אמרתי בבית האבל דבר תורה לשוני קצר.  
מכאן צמח הרעיון להמשיך בסדרה זו, ולשם כך הקמתי קבוצת ווצאפ שקטה שבה תישלח מדי פעם הקלטה של הגיג קצר על לשון הקודש.

תגובות, רעיונות נוספים וכל משוב, ניתן לשלוח לאוריאל: 0587203297 או בדוא"ל [email protected]

‏היכנסו לקישור זה כדי להצטרף לקבוצת ה-WhatsApp שלי: https://chat.whatsapp.com/J3We9KCsytN27ktUlQzAse


יום רביעי, 4 באוגוסט 2021

הקלטה 2 מענה לשון - על קצה הלשון - נפש יהודית

ברכות דף ה ע"א:
 אַשְׁרֵי הַגֶּבֶר אֲשֶׁר תְּיַסְּרֶנּוּ יָּהּ וּמִתּוֹרָתְךָ תְלַמְּדֶנּוּ. 

...אלא מה ת"ל ומתורתך תלמדנו אל תקרי תלמדנו אלא תלמדנו דבר זה מתורתך תלמדנו ק"ו משן ועין מה שן ועין שהן אחד מאבריו של אדם עבד יוצא בהן לחרות יסורין שממרקין כל גופו של אדם על אחת כמה וכמה
דבר זה - שאשרי אדם אשר תיסרנו יה:
מתורתך תלמדנו - כלומר מתורתך אנו למדין אותו:

הרב שטיינזלץ:
אלא מה תלמוד לומר "ומתורתך תלמדנו" — אל תקרי [תקרא] "תלמדנו", לאמר: תלמד אותו, אלא תלמדנו = תלמד אותנו. ומשמעו: דבר זה, על ערכם של יסורים — מתוך דיני תורתך תלמדנו, ובדרך "קל וחומר":
קל וחומר משן ועין שבדיני עבד. מה שן ועין שהן אינן אלא אחד מאבריו של אדם, אם גרם האדון להפיל את שינו או עינו — העבד יוצא בהן לחרות, יסורין שממרקין כל גופו של אדם — על אחת כמה וכמה שמתכפרים עוונותיו ביסוריו.

רד"ק תהלים צ"ד:י"ב
ומתורתך תלמדנו – כי לטובתו תיסרנו כלומר מן התורה נלמוד זה כי לטובה לו הוא מיסרו כי כן כתוב בתורה   כִּ֗י כַּאֲשֶׁ֨ר יְיַסֵּ֥ר אִישׁ֙ אֶת־בְּנ֔וֹ יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ מְיַסְּרֶֽךָּ (דברים ח':ה'), וכך אמר לְמַעַן עַנֹּתְךָ וּלְמַעַן נַסֹּתֶךָ לְהֵיטִבְךָ בְּאַחֲרִיתֶךָ: (דברים ח':ט"ז).

רבי מנוח הֶנדל בן שמריה  כ"ב בתמוז שע"א, 1611, וינה
 חכמת מנוח שם: אלא תלמדנו – הדלת בצירי והנון רפי, למדבר בעדם לרבים, כלומר תלמד לנו, אבל תלמדנו בדגש נסתר ליחיד, ודוק היטב.

יום רביעי, 28 ביולי 2021

"אני אוהב אותך!"

 

"אני אוהב אותך"

לזכר חמותי האוהבת והאהובה, יהודית קיראון (בת מנחם מנדל פרידמן)

עיון בתפוצה של שורש אה"ב בתנ"ך מגלה כמה הפתעות. בתורה מככב שורש זה בחומש דברים (22 פעמים; רובם בפרשות ואתחנן-עקב). בשבת ואתחנן האחרונה שאלני ידיד ושכן טוב שאלה ששאלה בתו: מה פשר העובדה שאיננו מוצאים בשום מקום שה', בכבודו ובעצמו, יאמר לעמו: "אני אוהב אתכם". האמנם?! אז נכון, הנביא מלאכי פותח את נבואתו במשפט "אָהַבְתִּי אֶתְכֶם, אָמַר ה'", אבל האם זהו ציטוט מדויק שלו? "דיבור ישיר"? האם אלו בדיוק המילים שאמר ה'? דעת בתו לא נחה בפסוקים במשנה תורה החוזרים שוב ושוב על כך שה' אוהב אותנו. הרי חז"ל אומרים "קללות שבמשנה תורה – משה מפי עצמו אמרן"! למה ה' לא פותח את התגלותו במעמד הר סיני במילים "I love you"?..

בעקבות הדברים שאמר גיסי, שלומי שטמפפר, בהספדו על חמותי, נראה לי שאפשר למצוא תשובה לשאלת שכנתי.

במשך שנים הוטרד גיסי מתופעה לא מובנת זו: למה טורחת החמות כל כך הרבה בהכנסת אורחים מעל ומעבר, בהכנת כל כך הרבה מנות כרצון כל אחד ואחד, בשפע רב ובטעם טוב, כיד המלך. בני הקטן, אברהם, זוכר את חמותי בעיקר כ"מפנקת". ובכן, זו היתה הדרך שלה להביע את אהבתה. לומר לכל אורח, לכל בת, חתן, או נכדה: "אני כל כך אוהבת אותך"!

נראה שהוא הדין לשורש האהבות כולן, לאהבת הבורא אותנו(1): איך מציג את עצמו רבש"ע במעמד הר סיני? "אָנֹכִי ה' א-לֹהֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם". זהו הביטוי לאהבתו אותנו – הנתינה (2). מלבד אהבתו את כל בריותיו, הבאה לידי ביטוי בחסדו הגדול שבבריאה(3) – חיבה יתרה מחבב ה' את עמו ישראל, אשר גאלם בְּאַהֲבָתוֹ וּבְחֶמְלָתוֹ מיד חזק מהם.

אהבה אמתית – שאיננה אהבת סרק – היא מעשית. היא לא רק לומר "I love you" או לשיר שירי אהבה. אפשר גם. אבל "לֹא הַמִּדְרָשׁ הוּא הָעִקָּר, אֶלָּא הַמַּעֲשֶׂה" (אבות א, יז).

 

נספח: שורש אה"ב בתנ"ך



[1] רוב הפילוסופים לא התקשו לדבר על אהבת האדם לאלוהים, אבל התקשו מאוד לדבר על אהבת אלוהים לאדם. לפי דעתם, אהבה היא תמיד מלמטה למעלה: הנחות אוהב את הנעלה, החסר אוהב את השלם. אהבה, לימד סוקרטס, נובעת מחסר. לאהוב פירושו לרצות משהו שחסר לך, ולכן רק היצור הבלתי שלם מסוגל לאהוב. אם כן, האדם השלם אינו אוהב, אבל אחרים אוהבים אותו. ולכן ילדים אוהבים את הוריהם יותר משהוריהם אוהבים אותם. המניע הראשון של העולם אינו אוהב, אבל הוא האובייקט של כל האהבה בעולם

ר' חסדאי קרשקש התנגד באופן נחרץ לגישה פילוסופית זו לאהבה. הוא טען את ההפך: אהבה נובעת מעוצמה ועוז, ולכן הנעלה אוהב את הנחות יותר משהנחות אוהב את הנעלה, והשלם אוהב את החסר יותר משהחסר אוהב את השלם. האבטיפוס של האהבה הוא בריאת העולם המתחדשת בכל יום תמיד מאין, ואלוהים הבורא הוא האוהב במוחלט. כך כותב: "כל אשר יהיה השלמות [של האוהב] יותר גדול – תהיה האהבה והערבות בחפץ יותר גדול" (אור ה', עמ' רמב). כל אחד יכול להיות נאהב, אבל כדי לאהוב דרושות עוצמה ושלמות.

·         ע"פ: זאב הרוי, "ר' חסדאי קרשקש - גדולי הרוח והיצירה בעם היהודי", תש"ע, עמ' 99100.

רעיו זה מובע בפתגם "יותר ממה שהעגל רוצה לינוק הפרה רוצה להניק". ואגב, הנה קטע מעניין מדברי חכם שלמה אמסלם (בני שלמה, חידושים על הנ"ך, https://www.hyomi.org.il/page.asp?id=625&saying_id=3103) על כך:

'אמר לו רבי שמעון בר יוחאי לרבי עקיבא כשהיה בבית האסורים: רבי למדני תורה'. אמר לו: איני מלמדך. אמר לו : אם אין אתה מלמדני אני אומר ליוחאי אבא ומוסרך למלכות. אמר לו: בני יותר ממה שהעגל רוצה לינוק הפרה רוצה להניק - ויש להבין תשובתו, מה ראה לקחת משל מן הפרה והעגל?

ואפשר בהקדים מה שראיתי בהקדמת ספר 'אוהל יעקב' ... מי שאגר ואסף דברי חכמה בליבו, והקיא אותם מליבו והודיעם לאחרים למען הקל מעליו המשא, כי המשא כבד כבדו ממנו, ולא יכול להתאפק מהודיעם אל הזולת', עד כאן. הרי לך שהאדם יש לו צער כל עוד שלא הוציא דבריו מליבו להודיעם לאחרים וכמאמר איוב 'אדברה וירווח לי'. והנה פסק מרן שמותר לומר לאדם לחלוב בהמתו בשבת משום צער בעלי חיים שהחלב מצערה. מכאן למדנו שהחלב מצער הבהמה כל עוד שהוא בדדיה, ולכן לקח משל מן הפרה שכמו שהפרה יש לה צער כל זמן שהחלב בדדיה וגם כן יש לה צער על בנה אם אינו יונק ממנה, כן החכם שאגר וקבץ דברי תורה בליבו, יש לו צער אם אינו מודיעם לאחרים, וגם כן יש לו צער על תלמידיו שלא למדו, כמו שהפרה מצטערת על בנה כשאינו יונק ויש לה צער כל עוד שהחלב בדדיה.

[2] ידועים דברי הרב דסלר שמילת "אהבה" גזורה משורש יה"ב, הנרדף לשורש נת"ן, שהנתינה מביאה לאהבה.

[3] "גּוֹמֵל חֲסָדִים טוֹבִים – וְקוֹנֵה הַכֹּל"

יום שלישי, 15 ביוני 2021

תפילת הודיה לרגל יום הסרת המסיכות

אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם, אֱ-לֹהֵי כָל בָּשָׂר, אֲשֶׁר בְּיָדוֹ נֶפֶשׁ כָּל חָי,

עַד הֵנָּה עֲזָרוּנוּ רַחֲמֶיךָ וְלֹא עֲזָבוּנוּ חֲסָדֶיךָ, וְאַל תִּטְּשֵׁנוּ ה' א-לֹהֵנוּ לָנֶצַח.

מוֹדִים אֲנַחְנוּ לָךְ עַל עֲצִירַת הַמַּגֵּפָה בְּאַרְצֵנוּ,

וְעַל הַתְּבוּנָה שֶׁנָּתַתָּ לִשְׁלִיחֶיךָ לִשְׁמֹר עַל חַיֵּינוּ.

וּכְשֵׁם שֶׁזָּכִינוּ לְהָסִיר אֶת הַמַּסֵּכוֹת מֵעַל פָּנֵינוּ,

כֵּן נִזְכֶּה לַהֲסָרַת כָּל הַמַּסֵּכוֹת וְהַמְּחִצּוֹת הַמַּבְדִּילוֹת בֵּינֵינוּ וּבֵינֶיךָ, וּבֵין אִישׁ לְרֵעֵהוּ,

וְכֵן תָּסִיר כָּל מַגֵּפָה וְכָל מַחֲלָה וּפֶגַע רַע וְשִׂנְאַת חִנָּם

מֵעַל כָּל עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל וּמֵעַל כָּל בִּרְיוֹתֶיךָ.

וְנֹאמַר: אָמֵן!



חובר בס"ד ע"י אוריאל פרנק, 

יום שלישי לסדר "אָז יָשִׁיר יִשְׂרָאֵל, אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת"

ה' בתמוז תשפ"א

יום שני, 7 ביוני 2021

מחאה נגד "הנדסת התודעה" בבחינת הבגרות בלשון העברית, מועד קיץ תשפ"א

בס"ד   אור ליום ג' לסדר "וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ" תשפ"א

שלום רב, 

בשעה טובה ומוצלחת ניגש בנִי למבחן הבגרות בלשון ביום חמישי האחרון. 
בשעה שבירושלים עיר קודשנו מתקיים מצעד גאיונים, נכפה על כל תלמידי ישראל הנבחנים בבגרות "מפגש" עם מי "שאינם יכולים או אינם מעוניינים להגדיר את המגדר שלהם"...

אך עיקר הבעיה החינוכית במבחן זה היה ההחלטה של מחברי מבחן הבגרות לתת בו במה נרחבת לגישה המהפכנית-פמיניסטית-קיצונית שבשנים האחרונות זוכה לפרסום הולך וגובר.

הנה קישור למאמר של יהונתן גוטליב בערוץ 7, כ"ג בסיון תשפ"א: https://www.inn.co.il/news/494796
בבגרות בלשון: מסרים בשפה א-מגדרית: תלמידים הופתעו לקבל בבגרות בלשון מאמר פרוגרסיבי המציע לשנות את השפה העברית שתהיה א-מגדרית.

והנה קישור לעצומה בנושא זה:  https://www.atzuma.co.il/bug21
מתוך לשון העצומה: 
ההנחה שהשפה העברית גורמת להדרת נשים ולכן עלינו לשנות אותה, היא הנחה שאיננו מוכנים לקבל. שני המאמרים האחרים שהיו בבחינה לכאורה מאזנים את הדעה הזו ומתנגדים לשינוי השפה, אך הנימוקים שהם מביאים אינם מהותיים, אלא טכניים בלבד. הם אינם מסבירים מדוע אין בשפה העברית הדרת נשים, אלא מסבירים מדוע לא נכון לשנות את צורת השפה מסיבות פרקטיות.

האווירה הנושבת מכלל המאמרים ושאר חלקי הבחינה, תומכת באופן מובהק בהנחה שהעברית אינה שוויונית. הדיון נסוב בעיקר על "הדרישה לפעול באופן מכוון למען שפה שוויונית יותר" (כלשון ניסוח מטלת הסיכום). כלומר- שינוי וודאי צריך, השאלה אם זה יקרה באופן טבעי או באופן מכוון.

אולי עבור מחברי הבחינה מדובר בהנחת יסוד תמימה ומובנת מאליה, אך ישנם ציבורים בחברה הישראלית שלא סבורים כך. עבורנו, קריאת המאמרים גרמה לתחושה קשה שמישהו מנסה לדחוף לנו בכוח השקפת עולם זרה לנו דרך בחינת בגרות שאין לנו ברירה אלא לגשת אליה ולקרוא אותם. יש בכך הנדסת תודעה שאינה מקובלת עלינו. תנו לנו לבחור כיצד לעסוק בנושא המגדר באופן המתאים לנו.



רציתי לבדוק "הכצעקתה", ואכן גיליתי שמלבד שלושת המאמרים שהתבקשו התלמידים לקרוא, עלתה הגישה המהפכנית גם ממשפטים "סתמיים" שנוספו בשאלות, כגון בשאלה 14: 


הנה קישור לטופס המבחן: 011281-HEB-1300-1645.pdf (education.gov.il)

ובכן, ערכתי בדיקה, ולקמן תוצאות בדיקתי, המחזקות באופן ברור את ההאשמה בדבר "הנדסת תודעה":
ברוב מוחלט (כשני שלישים!) של הבחינה נדרשו התלמידים לעיין ולנתח, ולפעמים גם להסביר או לנמק את דברי המהפכניות-פמיניסטיות-קיצוניות.

 

מספרי שאלות וסעיפים על הגישה השמרנית

שאלות שבהן התלמיד נדרש לעיין במשפטים המצדדים בגישה המהפכנית, ולפעמים גם להסביר או לנמק אותה

1.       

2.       

3.       

10א  III

4

4.       

11  I

5

5.       

12א I

6

6.       

12א II

7.       

(12ג)

8.       

 

9.       

 

10.   

 

10א  I

11.   

 

10א  II

12.   

 

10ב

13.   

 

10ג

14.   

 

11  II

15.   

 

11  III

16.   

 

11  IV

17.   

 

12ב I

18.   

 

12ב II

19.   

 

13

20.   

 

14  הבעת עמדה "סתמית"!

21.   

 

14ג

22.   

 

15

23.   

 

16ג

24.   

 

17


גם אם על סעיף כזה או אחר ניתן להתווכח, התמונה הכללית - חד משמעית!

בשאלון המותאם (הנה הקישור) מגמת הנדסת התודעה בוטה עוד יותר: 
מלבד שאלה 1 (שם המספר) -- בכל השאלות (2 - 11) נדרשו התלמידים לשנן את הנרטיב הפמיניסטי-קיצוני, כגון בשאלה 10:

 
רק בשני סעיפים (6ב, 8ב) נידונו משפטים של בעלי הגישה השמרנית.

גם אם היה מקום לטעון שבבחינת הבגרות בלשון כדאי להשתמש בטקסטים בנושאים שנויים במחלוקת ומעוררי עניין ורגשות, ולעודד תלמידים ללמוד להתבטא כראוי -- הרי שההטיה הבוטה מכעיסה מאוד, ולצערנו היא פוגעת ברגשות תלמידינו, וממילא פגעה ביכולתם להתרכז בפתרון השאלות ולענות באופן מיטבי, וגרמה להם לצאת מהבחינה בתחושות קשות, שמנסים לשטוף להם את המוח ולחנך אותם לערכים הסותרים את מורשת ישראל ואת הדרך החינוכית הראויה למשרד החינוך של מדינת היהודים. הצביעות חוגגת: בשם התחשבות ברגשות מיעוט צעקני, דורכים על רגשות הרוב ברגל גסה ובדרכי מרמה.

לא אתפלא אם מבחן אנטי חינוכי זה יגרום לתגובות נגד, כגון סלידה מנקיטה ב"פתרונות מתחשבים" ו"ניטרליים" שהציע משרד החינוך, והתעצמות הדרישה של מוסדות חינוך דתיים להיבחן בבחינות הבגרות של בתי הספר העצמאיים (ניתן לראותן בקישור זה).

לקראת סיום, מוזמנים לצפות בעימות קצר של ד"ר אבשלום קור, המכחיש את קיומה של אפליה מגדרית בשפה, עם גב' דפנה אייזנרייך, שמאמרה הובא בבחינה:
אם מישהו מצליח ליישב בין המשפט "אני לא מחפשת לשנות את הכללים ולשבור את החוקים" לבין "הדיון הוא לא מה הם הכללים, אלה מה צריכים להיות הכללים" - אשמח לדעת...

ולסיום, אמליץ לבנִי ולשאר הנבחנים (כולל הנבחנות!) לקרוא את האיגרת שכתבתי עבורם - אגרת השפה (הנה קישור).

כט"ס,
אפ"ר

יום רביעי, 7 באפריל 2021

על "ברכות חזקות" - מ"חֲזַק!" ועד ל"חָזָק וּבָרוּךְ תִּהְיֶה!"

בקרב עדות המזרח ותימן נוהגים לאחל לעולים לתורה ולממלאי תפקידים בבית הכנסת "חזק וברוך תהיה", או בקצרה "חֲזַק וּבָרוּךְ!", והמתברך משיב "חֲזַק וֶאֱמָץ!"[1]. מנהג זה מתועד בצורה זו ע"י רבי חיים בֶּנְבֶנִשְׂתִּי (החבי"ב), מחכמי טורקיה במאה ה-17, בפירושו על הטור "כנסת הגדולה": "מנהגינו לומר אחר שיקרא 'חזק וברוך', והקורא משיב 'חזקו ואמצו'.[2]

יסוד המנהג בספר המנהיג של רבי אברהם בן נתן הירחי (פרובנס, המאה ה-12): "מה שנהגו בצרפת ופרובינצא לכל הקוראין בתורה כשמסיימין שאומר להם החזן בקול רם 'חזק'." כלומר אמירת 'חזק' בלבד, ורק בפי החזן לכל עולה לתורה לאחר שקרא (בעצמו) את הקטע המיועד לו.

במאה ה-13 מתועד באיטליה מנהג לומר "חזק" בסיום קריאת התורה בחג שמחת תורה[3], כמובא בספר "תניא רבתי" מאת ר' יחיאל ב"ר יקותיאל (קישור):

"מנהגנו לעמוד כל הצבור על רגליהן, והחזן אוחז ספר התורה בזרועו ואומר ג' פעמים 'זכינו להשלים לשלום, ונזכה להתחיל ולהשלים לשלום', והצבור עונין אחריו כן ג' פעמים, ויש נוהגין לומר: 'חזק, זכינו' כו' [...]
כשגמר מלקרות בתורה אומר החזן לקורא הזה 'חזק'. והצבור עונין גם כן 'חזק' לאותו שגמר לקרות בתורה, ונותנין פניהם כנגד הקורא, כלומר חזק ואמץ מעתה. גם לחזן הכנסת שאומרים לו 'חזק וברוך תהיה' - נראה שמזה הטעם אומרים לו כך".

כאן מצינו כבר את הברכה המורחבת יותר "חזק וברוך תהיה".

 

רבים תמהו על שום מה הורחבה הברכה המקורית בת המילה היחידה "חזק" ל"חֲזַק וֶאֱמָץ", "חזק וברוך תהיה", או ל"חזק ונתחזק"? [4]

 

דומני שהמילה הבודדה "חזק" לא הובנה אל נכון, ולכן הורגש צורך להוסיף לה.

במקורה של ברכה זו, וכפי שהיא מצויה במקרא, מדובר בפועל בצורת ציווי, "חֲזַק!", כלומר: הֱיֵה חזק! תתחזק![5] ייתכן שנדירותה של צורה זו ברובדי הלשון המאוחרים גרם להמון לחשוב שמדובר בשם התואר "חָזָק" (במיוחד בפי מי שאינו מבחין בין קמץ לפתח), ולכן אך טבעי הוא שנוספו לה תוספות שונות:

א. פועל ציווי נוסף, המבהיר יותר ומצביע על המקור המקראי: "חֲזַק וֶאֱמָץ!"[6]  – הברכה שנאמרה ליהושע פעמיים ע"י משה (פרשת וילך, דברים לא ז, כג) וג' פעמים ע"י הקב"ה (בראש ספר יהושע) ופעם נוספת ע"י השבטים החלוצים.

ב. פועל נוסף בזמן עתיד, המבהיר יותר ומצביע על מקור מקראי אחר: "חֲזַק וְנִתְחַזַּק בְּעַד עַמֵּנוּ וּבְעַד עָרֵי אֱ-לֹהֵינוּ" (שמואל ב' י, יב).

ג. פועל נוסף בזמן עתיד, "תהיה", שגם הוא שיבוץ מקראי: "בָּרוּךְ תִּהְיֶה מִכָּל הָעַמִּים" (ראש פרשת עקב, דברים ז, יד).

 

נוסח הברכה התמוה הוא מנהג הספרדים הנ"ל לומר "חזק וברוך": הוספת התואר "ברוך" רק מגבירה את הקושי הלשוני הנ"ל. לפיכך, נאלצים כנראה לפרש שזהו "מקרא חסר", ושכוונת ברכה זו: חזק וברוך תהיה[7].


הערות:

[1] להרחבה, ראה:

·         י"מ תא-שמע, 'ברכת 'חזק' בסיום הקריאה ובחתימות הפיוט', תרביץ, נז (תשמ"ח), עמ' ‏115–‏118.

·         י"ש שפיגל, 'אמירת חזק ויישר כוח', בר אילן, כו-כז (תשנ"ה)עמ' ‏343–‏370,

·         אהרן קלרמן, פרקי תפילה וברכה במבט היסטורי, שאנן, 2017, עמ' 160 – 172.

[2] וכיו"ב ב"פסקי המהרי"ץ" של גדול חכמי תימן במאה ה-18, רבי יחיא צאלח: "נהגו כשמסיים לקרות בתורה אומר לו החזן 'חזק'… גם נהגו שהחזן אומר לו 'ברוך תהיה'… לכן אומרים לו 'חזק וברוך תהיה' "

[3] על מנהגים שונים מה אומרים בסיום התורה, ראה: א' יערי, תולדות חג שמחת תורה, עמ' 74, 342.

[4] ראה למשל עלי תמר, שביעית פרק ד:

"וכ"ה בב"י והגהת הרמ"א סוף סימן קל"ט וכן בחומש כתוב מלת חזק רק פעם אחד, ולפיכך מי אתן ואדע המקור להמנהג שנוהגים עכשיו בכל תפוצות ישראל של האשכנזים שהקהל קורא חזק ונתחזק. גם הערוך השולחן מביא מנהג זה אבל לא הראה מקורו ומתי חל השינוי מהמנהג הקדום וצ"ע. ועוד נהגו שגם הקורא בעצמו אומר חזק חזק ונתחזק וזה לא נזכר בשום מקור. ... אבל צריך חיפוש מי ירה אבן הפינה של מנהג חדש זה.

[5] "חֲזַק!" – במשקל "שְׁמַע!", "רְחַץ!"

[6] רק פעם אחת מופיע "חֲזַק וֶאֱמַץ" עם מ' פתוחה; בשאר המקומות היא קמוצה: "חֲזַק וֶאֱמָץ", בגלל הטעם המפסיק.

[7] ראה באתר ישיבת כסא רחמים:

מנהג הספרדים לומר חזק וברוך. - ישיבת כסא רחמים (ykr.org.il)

מה שנוהגים הספרדים שאומרים לעולה לתורה חזק וברוך הוא קיצור מן חזק וברוך תהיה ונלמד זאת מפרוש רש"י בגיטין (דף ג' אמוד א') דיבור המתחיל חדא מלתא עיין שם. (ארים ניסי קונטרס הכללים אות ס"ו) 

אפ"ר: הואיל ויש טעות בהפניה לפירוש רש"י בגיטין "דף ג' אמוד א'" (כך במקור!) אצטט כאן את דברי רש"י החל מד"ה חדא מתלת - תיבות כגון בפני נכתב לשמה:  גייז - דזימנין דלא אמר אלא בפני נכתב:  חדא מתרתי - כגון בפני נכתב: לא גייז [...] וכיון דכל חדא מילתא באפי נפשה היא לא גייז: