השבת (כי תשא, ט"ז באדר תשע"ה) קראתי ב"עולם קטן" כתבה על קבוצת חקלאים וגננים הלומדים מסכת שביעית. שם מצוטט ידידי, הרב אהוד שרגא נר"ו, המספר על
"הפריה הדדית שנוצרת מהמפגש עם אנשים המכירים את המציאות בפועל...הפסוק "הַנִּצָּנִים נִרְאוּ בָאָרֶץ, עֵת הַזָּמִיר הִגִּיעַ, וְקוֹל הַתּוֹר נִשְׁמַע בְּאַרְצֵנוּ" (שיר השירים ב יב) מתפרש אצל מי שמצוי במציאות החקלאית לא בהקשר של הציפור זמיר, אלא כזמן זמירת הגפנים".
ואכן ר"א אבן עזרא שם מזכיר פירוש זה:
הזמיר - כמו וזְמִיר עָרִיצִים יַעֲנֶה (ישעיהו כה ה) וענינו זמירות העופות. ויש אומרים כי הוא מן וכרמך לא תזמור. ואיננו עִתוֹ.
בעקבותיו מביא ר"ע חכם (דעת מקרא, עמ' כא, הערה 20*ג) פירוש זה, וגם את דחיית ראב"ע:
"יש לטעון כנגד פירוש זה שהזמירה נעשית בחורף, בעוד שכל העניין בכתובים אלה מדבר באביב".
על טענה זו השיב ידידי דב סמואל נ"י (גנן, המוזכר ומצולם בכתבה הנ"ל), שזמירת הגפנים נעשית בחורף רק כשחוששים שלא יספיקו לסיימה עד הקיץ, אך עיקר זמנה אכן באביב, בשעה שהשריגים גמישים וניתנים לעיצוב וכיפוף בקלות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה