יום חמישי, 15 בנובמבר 2018

מה ומי "עושה רושם"?

מפורסמים דברי רש"י בראש פרשת ויצא (פרק כח פסוק י ד"ה ויצא יעקב):

...ויצא יעקב מבאר שבע - לא היה צריך לכתוב אלא וילך יעקב חרנה, ולמה הזכיר יציאתו, אלא מגיד שיציאת צדיק מן המקום עושה רושם, שבזמן שהצדיק בעיר הוא הודה הוא זיוה הוא הדרה, יצא משם פנה הודה פנה זיוה פנה הדרה וכן (רות א ז) ותצא מן המקום, האמור בנעמי ורות:

 

מתוך ההשוואה לדברי חז"ל (המצוינים תכף), עולה כי המילים שהדגשתי - לשונו של רש"י הן. 

בראשית רבה (וילנא) פרשת ויצא פרשה סח סימן ו

ויצא וכי לא יצא משם אלא הוא והרי כמה חמרים וכמה גמלים יצאו ואת אמר ויצא יעקב, רבי (זעירא) עזריה בשם ר' יהודה בר סימון אמר בזמן שהצדיק בעיר הוא זיוה הוא הדרה יצא משם פנה זיוה פנה הדרה, ודכוותה (רות א) ותצא מן המקום אשר היתה שמה וגו', ותצא וכי לא יצא מן המקום אלא היא והרי כמה חמרים כמה גמלים יצאו ואומר ותצא, רבי עזריה בשם רבי יהודה בר סימון ור' חנין בשם ר' שמואל בר ר' יצחק אמר כשהצדיק בעיר הוא זיוה הוא הדרה יצא משם פנה זיוה פנה הדרה, ניחא דתמן לא היתה שם אלא אותה הצדקת בלבד אלא הכא דהוי יצחק ורבקה, רבי עזריה בשם רבי סימון אמר לא דומה זכותו של צדיק אחד לזכותו של שני צדיקים. 

וכיו"ב ברות רבה (וילנא) פרשה ב 

יב [ז] ותצא מן המקום אשר היתה שמה, ותצא, וכי לא יצאתה משם אלא היא והלא כמה גמלים יצאו כמה חמרים יצאו ואת אמרת ותצא, ר' עזריה בשם ר' יהודה בר' סימון גדול שבעיר הוא זיוה והוא הודה והוא הדרה והוא שבחה, פנה משם פנה זיוה פנה הודה פנה הדרה פנה שבחה, וכן את מוצא ביעקב אבינו כשיצא מבאר שבע וכי לא יצא משם אלא הוא והלא כמה גמלים יצאו כמה חמרים יצאו ואת אמרת ויצא, אלא כשהצדיק בעיר הוא זיוה והוא הודה והוא הדרה, יצא משם פנה זיוה פנה הודה פנה הדרה פנה שבחה, ניחא תמן דלא הות אלא אותה הצדקת ברם הכא לא הוה יצחק תמן, אלא אמר ר' עזריה בשם ר' עזריה בר' סימון לא דומה זכות צדיק אחד לזכות ב' צדיקים 

שאלה ראשונה: 

מה פירוש "עושה רושם" בהקשר של "יציאת צדיק מן המקום עושה רושם"? 

לכאורה, ה"רושם" הוא ההרגשה שמרגישים בעת יציאת הצדיק מן המקום, שהשפעתו הברוכה מסתלקת - "פנה הודה פנה זיוה פנה הדרה".

וכן משמע למשל מלשון המהר"ל, גור אריה: ולכך דרשו כי 'יציאת צדיק עושה רושם', וכך פירושו - כי יציאת יעקב נקרא 'יציאה' ולא יציאה אחרת, מפני שיציאתו נראה ומורגש לכל שעושה רושם:

אך יש מסבירים שה"רושם" הוא מה שנשאר לאחר שהצדיק יצא מן המקום ו"פנה הודה פנה זיוה פנה הדרה" - רק לאחר יצאתו ניכר הרושם שבהימצאותו היה סמוי.

 

מאור ושמש בראשית פרשת ויצא ד"ה וזה פירוש

הוא 'זיוה' רצה לומר, מעורר לבבם להאחז במדת התפארת מדת האמת - מדריגת יעקב כלול כל הפרצופים. וזה מרומז בלשון זיוה כמאמרם ז"ל (ב"מ פד א) שׁוּפְרֵי דְּיַעֲקֹב. ונודע שמדת התפארת הוא כולל החסד וגבורה. הוא 'הדרה' רצה לומר, שהוא מעלה אותם לעולם התשובה, והדרה הוא מלשון הַדְרֵי בִּי' (פסחים לט א). והנה ידוע, שכל דבר שבקדושה, אף שנפסק הבהירות והגדלות, אף על פי כן נשאר רשימו ממנה. ולזה מרמז המדרש יצא הצדיק מן העיר רצה לומר, אף שנפסק גודל הדביקות והקדושה, אף על פי כן מחמת הרשימו אשר נשאר, אשר מרומז בדברי המדרש, שיציאת צדיק מן המקום עושה רושם - פנה הודה כו' פנה הדרה רצה לומר, שפונים הרחמים והחסדים המגולים מעולם התשובה, להמתיק כל הדינין, אמן. 

...ולזה מרמז המדרש, שבזמן שהצדיק בעיר הוא הודה הוא זיוה כו', ונאמר בכולם הוא שהוא לשון נסתר, כאשר אמרנו, שבעוד שהצדיק בעיר - אינם מכירים טובתו, והיא נסתרת מהם עד שֶׁיֵּצֵא משם, שאז מרגישים שהיה הכל בזכותו, כי בצאתו מן העיר נחסר מהם כל אלה. אמנם, אחרי כי אף בצאתו נשאר רשימת קדושתו ואינה מסתלקת מכל וכל, על כן מרמז המדרש יצא משם פנה הודה פנה זיוה כו', כי 'פנה' הוא מלשון (מלכים ב' ב כד) וַיִּפֶן אַחֲרָיו, רצה לומר, שמניח אחריו הרשימו, והנה הוא כאילו חוזר לאחוריו להשפיע כל טוב, כי אף שנסתלקה עיקר הקדושה - נשאר הרשימו. וזה מרומז גם כן בהמדרש, שיציאת צדיק מן המקום עושה 'רושם' כאשר אמרנו בדרוש הקודם, וקל להבין. 

תפארת שלמה פרשת נח 

...ואברהם עודנו עומד לפני ה'. וכן כל הצדיקים גם אחרי הסתלקותם זכותם נשאר עלינו. וכמו שאחכז"ל יציאת צדיק מן המקום עושה רושם לדורות ורשימו ניכר לעולם להיות נשאר ברכה אחריו. והנה הצדיקים ההם העומדים ברומו של עולם צדקתו עומדת לעד להגן על הדור לד"ד. אבל אצל נח כתיב בדורותיו. צדיק לפני בדור הזה. פי' כי לא נשאר אחריו צדקתו רק בדור הזה ואין בכוחו להיות עומדת לעד ע"כ איננו כמו צדיק המבריח מקצה אל הקצה לכן גם על דורו לא היה יכול להגן מסתר מי המבול. 

ר' צדוק הכהן מלובלין - ליקוטי מאמרים עמוד קנד 

ובאמת אילו לא היה בו אור פנימי כלל לא היה מתקיים כלל והיה כלא היה כי מדת הצמצום הוא רק לצמצם ולהגביל איזה דבר ולא כשאין כאן שום דבר אם כן מה הוא מגביל רק שמאחר שהיה בהם אור ונשבר כל מקום שיש אור נשאר רשימה ממנו כידוע על דרך יציאת צדיק עושה רושם שניכר שחסר מה שאין כן אילו לא היה צדיק כלל, וכן בזה ענין האור הוא השגת האלוקות וכבר נשאר רושם ההשגה על ידי זה שניכר שבכלים אלו חסר מהם אור אלוה והשגת אלוקות הרי ניכר בהם השגת אלוקות ונמצא ההשגת אלוקות הוא בכלים הנשברים האלו מצד החסרון שאנו רואים ומכירים שחסר מהם: 

 

שאלה שניה: 

מהן גלגולי המשמעות של "עשיית רושם" מלשון חז"ל ועד ימינו.

הנה מדגם מקורות במשמעויות שונות:  

 1.  תלמוד ירושלמי (וילנא) מסכת תענית פרק ג הלכה ו

לא סוף דבר חרב של מלחמה אלא אפי' חרב של שלום שכבר עשת רושם בימי יאשיהו: 

 2.  מדרש אגדה (בובר) בראשית פרשת לך לך פרק יד סימן יח

הוציא לחם ויין. כל מקום שיש בו יין עשה רושם, ומה רושם עשה כאן, שאיבד את הכהונה

4 - 3.  כתב עת תחומין ג, 334 - 370 נושא המאמר: הגנת הצרכן לאור ההלכה: הליכות מסחר - מקח טעות וגניבת דעת 

דור התרבות המערבית שבמדה רבה דוגלת בנמוסים חיצוניים ועשיית רושם מזויפת על חשבון האמת הפנימית... אמנם כאן יש מקרי גבול בעייתיים בין עשיית רושם מטעה מחד לבין הסתמכות על הבנת הקונה המצוי מאידך.

 5.  כתב עת אור ישראל (מאנסי) טו, תשנ"ט, קמט - קנא נושא המאמר: מנהג משונה אצל יהודי צפון אפריקה: להגביה את הקערה מעל ראשי המסובים 

...שההגבהה תעשה רושם גדול יותר ותגביר הסקרנות למה עושים כן. כאן

 6.  כתב עת אסיא סז - סח, תשס"א, 41 - 35 נושא המאמר: התלבטות פוסק הלכה בכשרות תרופה לא מוכרת מסקנקור 

נראה שגם שימושו כתרופה לפריון כמו דגים עשה רושם שמדובר בדג. בסופו של דבר הגיע ר"י חאגיז למסקנה 

 7.  כתב עת זכור לאברהם (חולון) תשס"ב - תשס"ג, שע - שעג נושא המאמר: השגת גבול השוחט בוורונז' 

 מי יתן שיהיו דבריו נשמעים ויעשו רושם חזק שם, 

 8.  כתב עת ועתה כתבו לכם תשס"ג, תלב - תמה נושא המאמר: חגיגת בת מצוה 

לדברי התעוררות, כדי "שיעשו רושם ויכנסו ללב",