יום שלישי, 12 במרץ 2024

יַחַד כֻּלָּם הוֹדוּ וְהִמְלִיכוּ וְאָמְרוּ "ה' יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד".

מוקדש לזכרו של עמישׁר בן דוד ז"ל,

בתוך שאר גיבורי ישראל הי"ד,

שנפלו במלחמת חרבות ברזל,

והתעלו לעולם שכולו טוב.

תנצב"ה

 

עמישׁר נקרא כך כי נולד בשביעי של פסח, שבו שרו עם ישראל את שירת הים.


מוצע לפניכם מבט חדש על שירת היםאם כיוונתי לגדולים שהציעו כך – אשמח לדעת).


בסוף ברכת גאולה לאחר קריאת שמע שחרית אנו אומרים:
שִׁירָה חֲדָשָׁה שִׁבְּחוּ גְאוּלִים... יַחַד כֻּלָּם הוֹדוּ וְהִמְלִיכוּ וְאָמְרוּ "ה' יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד".

עד אתמול הבנתי שמתקני נוסח הברכה בחרו לשבץ דווקא פסוק זה מתוך כל פסוקי שירת הים כי הוא המתאים למסגרת המבוקשת בברכה זו: אולי רצו להזכיר קבלת עול מלכות שמים לפני העמידה לתפילה [ראה מעין זה במאמר מאת פרופ' מאיר בר-אילן "קווי יסוד להתהוותה של הקדושה וגיבושה", דעת, כה (תש"ן), עמ' 20-5].


אתמול עלה בליבי רעיון שמא ציטוט פסוק זה אינו מכוון רק למילים אלו, אלא לכל שירת הים, כאילו אמרו: יַחַד כֻּלָּם הוֹדוּ וְהִמְלִיכוּ וְאָמְרוּ [את כל שירת הים מראשה ועד סופה:] "ה' יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד".


ואולם, ישנה אפשרות נוספת, המסתברת יותר לענ"ד:

אולי "יַחַד כֻּלָּם הוֹדוּ וְהִמְלִיכוּ וְאָמְרוּ" רק את המילים "ה' יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד"!

כלומר, אלו המילים שאמרו כולם בתור מענה ("פזמון חוזר", "חִזּוֹרֶת", או "רֶפְרֵן" בלעז – refrain), אבל את שאר השירה אמרו רק הקריינים.

לפי הצעה זו, הצהרת קבלת עול מלכות שמים היא שנאמרה שוב ושוב על ידי כל העם, וזוהי כוונת מתקני הברכה: "יַחַד כֻּלָּם הוֹדוּ וְהִמְלִיכוּ וְאָמְרוּ ה' יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד". יתכן שהשימוש המשולש בשלושה פעלי אמירה ,"הוֹדוּ וְהִמְלִיכוּ וְאָמְרוּ", רומז להבנה זו. 

יש לזכור שלמשפט זה הציע רמב"ן שני פירושים [ראו בקישור זה], וייתכן שכשאמרו זאת בתור מענה בחלק הראשון של השירה הכוונה היתה ל"ימלוך" בהווה מתמשך (כתרגום אונקלוס), ואולי בסוף השירה התכוונו ל"ימלוך" בזמן עתיד.


בכיוון זה כותב ר' עמוס חכם (בפירוש דעת מקראשמותעמ' רפז) על פסוק זה שהוא אחד מה"פסוקים בשירת הים שמסתבר לומר שהם מענה הקהל, ואפשר שהיה הקהל חוזר עליהם פעמים אחדות".


אסיים בהצעה למנהלי שירת המונים או מקהלות לאמץ הצעה זו ולבצע את שירת הים עם הפזמון החוזר"ה' יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד".

שירה באופן זה יכולה לתת מבט אחר על כל השירה ומעניקה לה ניחוח חדש.

  • אם יש לכם מה להוסיף להצעה זו או ראיתם ביצוע כזה – אשמח מאוד לקבל קישור... 
  • כדאי להשוות לפיוטים שבו הפזמון החוזר הוא "ה' מלך, ה' מלך, ה' יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד". 

 

בשולי הדברים יש לציין כי רעיון דומה מובא במסכת סוטה (בבלי ל, ב): לפי אחת הדעות של חז"ל אמרו בתוך "פזמון חוזר" את המילים שבראש השירה: "כיצד אמרו שירה, כגדול המקרא את הלל והן עונין אחריו ראשי פרקים: משה אמר אשירה לה' והן אומרים אשירה לה', משה אמר כי גאה גאה והן אומרים אשירה לה'".

יום חמישי, 7 במרץ 2024

אסיא דמסי במגן או אסיא דמגן ?

אָסְיָא דְּמַגָּן – מַגָּן שָׁוֵי.  בבא קמא פה, סע"א 

1. נוסח זה של הביטוי מבוסס על כתבי היד ועל פירוש רש"י ועוד ראשונים. 

עליהם התבסס הרב עצ"מ בילקוט הפתגמים בסוף מילונו, שתרגמו כך: "רופא חנם - חנם שוה. מכיון שאינו מקבל שכר, אינו דואג לחולה".

וכך תרגומו במילון אמו"ר: 

An unpaid doctor is worth nothing.

לפי זה, הצירוף "אָסְיָא דְּמַגָּן" ביאורו "רופא של חינם".


2. ברם, נוסח הדפוסים: "אסיא דמגן במגן מגן שוה".

יתכן שיש כאן סתם גיבוב מילים. למשל, הנה הערת מהדורת התלמוד של ארט-סקרול ("שוטנשטיין"):

אבל יתכן שלפי נוסח זה יש פירוש אחר למילה "מגן":

ייתכן לחדש ולבאר ש"מגן" הראשון הוא פועל, כמו הפועל בכתיב מלא "מגין", משורש גנ"ן בבנין הגרימה אפעל, המצוי בתלמוד הבבלי (כגון בחולין מו, סע"א), אבל בשונה ממשמעותו הרגילה, לשון הגנה, כאן נצטרך לפרש: מרפא. 

מי שדוגל ברפואה מונעת יוכל אולי להיתלות בנוסח זה... 

לאחר חידוש זה, נוצר כאן משחק לשון, והצירוף "דמגן במגן", ביאורו שמרפא בחינם. 


3. מעניין שמילון אבן שושן בערך אסיא מביא את נוסח הדפוס, והוא מציין שיש "נוסח אחר" כזה: "אסיא דמסי במגן".
אכן, זהו הנוסח שהיינו אומרים אילו היינו רוצים לומר בארמית "שמרפא בחינם", שהרי הפועל "מסי" הוא הוא המקבילה הארמית לפועל ש"מרפא". 
ברם יגעתי ולא מצאתי מקור איתן ל"נוסח" זה. 

מצאתיו רק באוסף פתגמים משנת תרצ"ה:
השפעת ספרותנו העתיקה על פתגמי העם - חלק א - סמט, חיים שלמה
174. "אסיא דמסי במגן, מגן שוה" (ב"ק פ"ה.)
174. "אסיא דמסי במגן, מגן שוה"
רופא, הרופא בחנם, שוה חנם. הינו, אין רפואתו שוה כלום.

ייתכן שזוהי פרפרזה שהמציא המלקט, ושמא עליו סמך אבן שושן. 

לסיכום, "אסיא דמסי במגן" מתועד רק במאה השנים האחרונות. הוא נוסח מסתבר ומתבקש במקום נוסח הדפוסים התמוה. 
ואולם, הנוסח המקורי הוא כנראה נוסח כתבי היד, שמופיע גם בכתבי רבותינו הראשונים, ובו אין שום פועל בצלע הראשונה, אלא זהו צירוף סמיכות: "אָסְיָא דְּמַגָּן". 

לדוגמה, הנה נוסח שניים מתוך כל כתבי היד שאינם מתעדים את המילה "במגן" [שניהם מוזכרים גם ב"דקדוקי סופרים" בקישור זה]:  
Munich 95:     ... ואי א"ל אית ליה אסיא דמגן א"ל אסיא דמגן כמגן שוי ...
Hamburg 165:     ... ואי אמ' ליה אית לי אסיא דמגן אמ' ליה אסיא דמגן מגן הוא דשוי...


יום חמישי, 28 בדצמבר 2023

"סומך נופלים"

מוקדש לזכר סמ"ר עלמנאו עמנואל פלקה ז"ל 
בתוך שאר גיבורי ישראל הי"ד, 
שנפלו במלחמת חרבות ברזל, 
והתעלו לעולם שכולו טוב.
תנצב"ה

 

השם "נופלים" והשורש נפ"ל משמש במקרא לרוב אצל מי שנהרג בקרב, כמו במלחמת שאול בפלשתים: "וַיִּפְּלוּ חֲלָלִים בְּהַר הַגִּלְבֹּעַ" (שמואל א ל"א:א').

נפילתו של שאול המלך בחרב היתה פעולה מודעת, אקטיבית ורצונית: הוא הפיל את עצמו על חרבו, ככתוב: וַיֹּאמֶר שָׁאוּל לְנֹשֵׂא כֵלָיו שְׁלֹף חַרְבְּךָ וְדׇקְרֵנִי בָהּ פֶּן יָבוֹאוּ הָעֲרֵלִים הָאֵלֶּה וּדְקָרֻנִי וְהִתְעַלְּלוּ בִי וְלֹא אָבָה נֹשֵׂא כֵלָיו כִּי יָרֵא מְאֹד וַיִּקַּח שָׁאוּל אֶת הַחֶרֶב וַיִּפֹּל עָלֶיהָ (שם ד'). אך בדרך כלל הנופלים הם המופלים והמומתים על כורחם, כמו בני שאול שהומתו על ידי פלישתים, ועל כולם אומר הכתוב (שם ב'): וַיִּמְצְאוּ אֶת שָׁאוּל וְאֶת שְׁלֹשֶׁת בָּנָיו נֹפְלִים בְּהַר הַגִּלְבֹּעַ (שם ח׳). 

על מפלה זו מתאבלים: וַיִּסְפְּדוּ וַיִּבְכּוּ וַיָּצֻמוּ עַד הָעָרֶב עַל שָׁאוּל וְעַל יְהוֹנָתָן בְּנוֹ וְעַל עַם יְ-הֹוָה וְעַל בֵּית יִשְׂרָאֵל כִּי נָפְלוּ בֶּחָרֶב (שמואל ב א':י"ב), ולשון זו חוזרת גם בקינת דויד: הַצְּבִי יִשְׂרָאֵל עַל בָּמוֹתֶיךָ חָלָל אֵיךְ נָפְלוּ גִבּוֹרִים. (שמואל ב א׳:י״ט).

 

בתוך רשימת גבורותיו של ה' בברכת "מחיה המתים" שבתפילת העמידה, אנו משבחים אותו שהוא: "סומך נופלים ורופא חולים ומתיר אסורים". המילים "סומך נופלים" שובצו כאן מתוך מזמור "אשרי" (תהלים קמ"ה:י"ד) סוֹמֵךְ י"י לְכׇל הַנֹּפְלִים, וְזוֹקֵף לְכׇל הַכְּפוּפִים.

בימינו רווח השימוש בשם "נופלים" במשמעות: חללי מלחמה, אף על פי שיש מי שמעדיפים למעט בשימוש במונח "נופלים" כלפי החללים. הרב יגאל לווינשטיין ציטט את דברי ההספד של קֵס אתיופי על החייל סמ"ר עלמנאו עמנואל פלקה ז"ל מקרית גת הי"ד (נפל בכ"ג בכסלו התשפ"ד; בדקה השביעית: https://youtu.be/TXiHIe3EP1M?si=2v0MuxWNJ1klijCK):

 

מי שנהרג עבור ארץ ישראל לא נקרא "מת" ולא "נופל"; החיילים מתעלים ולא נופלים. ולכן האבלות היא בפרופורציה; הגוף נופל, אבל הנשמה נשארת.

אם בביטוי "סומך נופלים" שברכת "מחיה המתים", חושבים על משמעות השם "נופלים" כ"חללי מלחמה", ניתן אולי לכווין על גבורתו של ה' שעתיד להחיות את החללים שנפלו ומתו במלחמה.

אבל, כאמור, מקור המילים "סומך נופלים" בפסוק "סוֹמֵךְ י"י לְכׇל הַנֹּפְלִים, וְזוֹקֵף לְכׇל הַכְּפוּפִים", ומסתבר שלא מדובר על הנופלים בקרב. 

ה' מסייע לכל מיני נופלים: לנתונים בצרות גופניות, או נפשיות, כלכליות, חברתיות או רוחניות. סומך ה' לכל הנופלים, לעניים (רד"ק), לעקרות (ילקוט שמעוני), למשפחות החיילים המגויסים, לפצועים ולשורדים; ה' נותן לשבויים כוח שלא ליפול, ואם נופלים, הוא סומך אותם ונותן כוחות לקום מתוך כל נפילה. 

לכן, בהקשר של חללי מלחמה, מתאים יותר לפרש ש"סומך נופלים" היינו שסומך ה' את משפחות הגיבורים שנפלו בקרב, ונותן להם כוח לקום. 

וגם בהיבט הלאומי: סומך ה' את עם ישראל מכל צרותיו ומכל נפילותיו, מעלה אותנו מבור הגלות ומקבצנו ארצה (ר"ע ספורנו; מעניין פירוש מחכמי צרפת: הנופלים – כמוני ועמי) וסומך את השבים לציון להיחלץ מהתפיסות הגלותיות ומהקונספציות השגויות שאליהן נפלו. 

נחתום בתפילה שיסמוך ה' את נפילתנו.

מי ומה הם הנופלים?

מוקדש לזכר רס"ם גדעון אילני, ז"ל, בתוך שאר הקדושים הי"ד, שנפלו במלחמה זו ובשאר מערכות ישראל


לשם "נופלים" ולשורש נפ"ל משמעויות רבות בעברית של המקרא. 


בתורה אנו מוצאים כמה "נופלים" בפרשת כי תצא: 

נֹפְלִים שהם בהמות: 

לֹא־תִרְאֶה֩ אֶת־חֲמ֨וֹר אָחִ֜יךָ א֤וֹ שׁוֹרוֹ֙ נֹפְלִ֣ים בַּדֶּ֔רֶךְ וְהִתְעַלַּמְתָּ֖ מֵהֶ֑ם הָקֵ֥ם תָּקִ֖ים עִמּֽוֹ׃ (דברים כב, ד), ועל פי המקבילה בפרשת משפטים, מפרש ר"א אבן עזרא "נופל - כמו: רובץ (שמות כ"ג:ה')".

והרב הירש מסביר: לא תראה וגו' נפלים בדרך – "דרמו אינהו וטעונייהו באורחא"; הבהמות ומשאן מוטלים על הדרך, והנוהֵג בבהמות מתקשה להטעינן ולהקימן (בבא מציעא לב.).

ארבעה פסוקים אחר כך (דברים כ"ב:ח) מוזכר נופל שהוא אנושי: כִּ֤י תִבְנֶה֙ בַּ֣יִת חָדָ֔שׁ וְעָשִׂ֥יתָ מַעֲקֶ֖ה לְגַגֶּ֑ךָ וְלֹֽא⁠־תָשִׂ֤ים דָּמִים֙ בְּבֵיתֶ֔ךָ כִּֽי⁠־יִפֹּ֥ל הַנֹּפֵ֖ל מִמֶּֽנּוּ׃

נופֵל זה הוא אדם שנהרג בתאונה, במיתה לא טבעית .

בדומה לכך רווח במקרא לשון נפילה אצל מי שנהרג בקרב, כלשון הנביא יחזקאל (לב, כב) חֲלָלִים הַנֹּפְלִים בֶּחָרֶב. 

עד כאן הדגמנו נפילות שאינן רצוניות. אך יש גם מי שנופל באופן מודע: בדומה לשור וחמור הרבוצים וּשׂרועים על הארץ כנ"ל, אנו מוצאים "נפילה" דומה, אך רצונית, אצל אוכלוסי בני אדם, במשמעות: חנייה והשתכנות, הימצאות במקום מסוים ותפיסת שטח: כך חותמת פרשת חיי שרה בתיאור מגורי משפחת יִשְׁמָעֵאל: "וַיִּשְׁכְּנוּ מֵחֲוִילָה עַד שׁוּר אֲשֶׁר עַל פְּנֵי מִצְרַיִם בֹּאֲכָה אַשּׁוּרָה עַל פְּנֵי כׇל אֶחָיו נָפָל" (בראשית כ"ה:י"ח), ומבאר רש"י "נפל – שכן", על פי לשון הכתוב המתאר את אויבי ישראל בימי גדעון: "וּמִדְיָן וַעֲמָלֵק וְכׇל בְּנֵי קֶדֶם נֹפְלִים בָּעֵמֶק כָּאַרְבֶּה לָרֹב, וְלִגְמַלֵּיהֶם אֵין מִסְפָּר כַּחוֹל שֶׁעַל שְׂפַת הַיָּם לָרֹב" (שופטים ז, יב). נֹפְלִים כאן היינו חונים. 


אם כן, "נפילה" כוללת היצמדות לקרקע או תנועה כלפי מטה מכל סוג שהוא: לא רק נפילת חפץ או בעל חיים או אף בני אדם מבלי דעת, אלא גם פעולה רצונית, מכוונת ומודעת. 

 

בביאור כמה נפילות בתורה נחלקו המפרשים אם הן היו רצוניות או לא: 

וַיָּנֻ֛סוּ מֶֽלֶךְ⁠־סְדֹ֥ם וַעֲמֹרָ֖ה וַיִּפְּלוּ⁠־שָׁ֑מָּה (בראשית י"ד:י') – כאן ברור שאין לפרש שמתו בקרב, כי בהמשך מוצאים את מלך סדום מדבר עם אברהם אבינו המושיע (בראשית י"ד:י"ז)! אז מה פירוש וַיִּפְּלוּ?

מחד גיסא פירשו ר"א אבן עזרא (פירוש ראשון: ויפלו שמה – ברצונם להמלט, וכן: ויפלו על פניה; במדבר כ':ו') וחזקוני (ויפלו שמה – מרצונם נפלו להחבא שם למלט נפשם, והוא לשון על פני כל אחיו נפל (בראשית כ"ה:י"ח), שהרי הבארות הנזכרים לא שהיו מלאים טיט לח, אלא על שם שמוציאים מהם אדמה לעשות טיט.

וכ"פ שד"ל "ויפלו שמה – ברצונם, להסתר (וכן קלעריקוס) על דרך {בראשית כ"ד:ס"ד} ותפול מעל הגמל".

ומאידך גיסא, פירש רד"ק "ובנוסם נבהלים לא נשמרו מהבארות, ונפלו בהם, ולא מתו אבל טבעו בטיט, והוציאום אחר כן".

כיו"ב נחלקו מפרשי התורה בנפילת רבקה אמנו (בראשית כ"ד:ס"ד): וַתִּשָּׂ֤א רִבְקָה֙ אֶת⁠־עֵינֶ֔יהָ וַתֵּ֖רֶא אֶת⁠־יִצְחָ֑ק וַתִּפֹּ֖ל מֵעַ֥ל הַגָּמָֽל׃

רש"י מבאר ותפל – השמיטה עצמה לארץ, כתרגומו: ואתרכינת, הטת עצמה לארץ. 

בדרכו הולך הרב הירש: 

ותפל, ירידה מכוּונת ומהירה מהגמל; כדרך שנאמר על נעמן: "וַיִּפֹּל מֵעַל הַמֶּרְכָּבָה לִקְרָאתוֹ" (מלכים ב ה, כא) מתוך כבוד לאלישע; ויותר מכך, מתוך כבוד למשמשו. גם כאן, כשהיא פוגשת את יצחק, לא רצתה רבקה להיות רכובה גבוה על גב גמל. 

וכך גם בביאור ר' דוד צבי הופמן: 

ותפל – רבקה הכירה את יצחק כאדם חשוב, ולכן קפצה מהר מן הגמל כדי לחוות לו קידה, כמנהג ארצות המזרח.

לעומתם יש מפרשים שנפילה זו לא הייתה רצונית:

מדרש אגדה (בובר) בראשית כ"ד:ס"ד

ותפל מעל הגמל – נפילה ממש, ובאותה נפילה איבדה בתוליה. הרהרה שראתה בעלה ולפיכך נפלה.

ר' אברהם בן הרמב"ם בראשית כ"ד:ס"ד

ותפל מעל הגמל – או (נפלה) לארץ כמו שנותנת משמעות המקרא או (היתה נוטה) נטיה קרובה לנפילה כמו שאמר המתרגם וההולכים בשיטתו והוא הקרוב יותר 

כגון החזקוני: 

ראתה אותו הדור ובעל קומה ופרצוף מהלך לעבר השדות בלא דרך כבוש. והיא הייתה קטנה בת שלש שנים, כסבורה אנס או לסטים הוא, ונתבהלה ונפלה. 


גם צירוף המילים "נפל על פניו על הארץ" הוא דו משמעי: 

לפעמים זהו ביטוי לנפילה רצונית - להשתחוויה, המביעה יראת כבוד: כך נאמר אצל יהושע (ה, יד: וַיִּפֹּל יְהוֹשֻׁעַ אֶל פָּנָיו אַרְצָה וַיִּשְׁתָּחוּ) ואצל מָנוֹחַ וְאִשְׁתּוֹ (שופטים יג, כ: וַיִּפְּלוּ עַל פְּנֵיהֶם אָרְצָה) להראות את כניעתם בפני מלאך ה', ובדומה לנאמר על אחי יוסף "וַיִּפְּלוּ לְפָנָיו אָרְצָה" (בראשית מ"ד:י"ד). 

אך ביטוי זה נאמר גם אצל גוליית הפלישתי שהופל על ידי דויד, ונפילתו ארצה כלל לא הייתה מודעת ורצונית. גוליית נפל מתוך איבוד הכרה (ראה הסבר רפואי בפירוש דעת מקרא לשמואל א יז, מט: וַיִּשְׁלַח דָּוִד אֶת יָדוֹ אֶל הַכֶּלִי וַיִּקַּח מִשָּׁם אֶבֶן וַיְקַלַּע וַיַּךְ אֶת הַפְּלִשְׁתִּי אֶל מִצְחוֹ וַתִּטְבַּע הָאֶבֶן בְּמִצְחוֹ וַיִּפֹּל עַל פָּנָיו אָרְצָה). 

בעז"ה, שנזכה לברכות שבפרשת אם בחוקותי תלכו - "וְנָפְלוּ אֹיְבֵיכֶם לִפְנֵיכֶם לֶחָרֶב וגו' " (ויקרא כ"ו:ח').




יום שלישי, 12 בדצמבר 2023

יום העיון "לשון ותורה בחנוכה" - תשפ"ד

שלום רב, 
בעזרת הבוחר בתורה ובלשונה, נקיים השנה מפגש לימוד תורני-לשוני ב"זום", ביום חמישי, ב' בטבת, נר 7 של חנוכה, החל מהשעה 1100.
לקמן תוכנית יום העיון.
מוזמנים להשתתף, לצפות בהקלטות וגם להפיץ הלאה.  

הלימוד השנה מוקדש: 

·       לשלום כל כוחות הביטחון ולהצלחתם במיגור אויבינו ובכילוי הרוע והרשעה מן העולם, 

·       לשלומם של החטופים, ולחזרתם המהירה הביתה בריאים, 

·       לרפואת כל הפצועים, בתוך שאר חולי ישראל, 

·       לזכר סמל אריאל אליהו, ז"ל, ורס"ם גדעון אילני, ז"ל, בתוך שאר הקדושים הי"ד, שנהרגו על קידוש השם במלחמה זו ובשאר מערכות ישראל, 

·       ובתפילה שישובו בנים לגבולם!

קישור לזום [ניתן להיכנס החל מהשעה 10:45]:
Meeting ID: 843 4096 0275
Passcode: 445961

1100

הסופר הרב יוסף אליהו

יו"ר ארגון 'עין טובה'  

"דבש תחת לשונך" - חידושי לשון בתנ"ך ובמשנה

1120

ד"ר משה קהן

 

שירי יין ושמחה בתור הזהב

1140

אליהוא שנון

חבר קבוץ סעד, גולה בים המלח

משמעות סדר המילים במקרא

בעברית החדשה אומצו שינויים רבים בסדר המילים לעומת העברית המקראית. לא תמיד אנחנו מבינים פסוקים בגלל הזרוּת. נביא ששה מיני שינוי ודוגמות, עם פיענוח פסוקים אחדים.

1200

אוריאל פרנק

שלום עם נאצים?!

מיהו נאצי? ומהו שלום? נדבר על שני שינויים לשוניים מבורכים בעקבות "מלחמת שמחת תורה": גאולתה של המילה "שלום", והחזרת ה"עטרה" (המפוקפקת) של התואר "נאצי" ליושנה.   

1220

משה אוסי

אסלאם – זה לא סלאם – לעולם עם סקירה על ארגוני הטרור

יום חמישי, 7 בדצמבר 2023

לקט מענה לשון לחנוכה

שלום רב, 
למהדורה מעודכנת מהיום של לקט מענה לשון לחנוכה
[עודכנו הפרקים חֲשׂוֹף זְרוֹעַ קָדְשֶׁךָ, חג אורים, ונוסף נספח עם בתים חדשים ל"מעוז" שחוברו החודש], 
היכנסו לכאן: 

חנוכה שמח,

בתפילה שה' ינְקוֹם נִקְמַת עֲבָדָיו מִכָּל חוֹרְשֵׁי רָעָה!
אפ"ר


יום רביעי, 6 בדצמבר 2023

תוכנית יום העיון "לשון ותורה בחנוכה" - תשפ"ד

יום חמישי, ב' בטבת, נר 7 של חנוכה:

1100

הסופר הרב יוסף אליהו

יו"ר ארגון 'עין טובה'  

"דבש תחת לשונך" - חידושי לשון בתנ"ך ובמשנה

1120

ד"ר משה קהן

 

שירי יין ושמחה בתור הזהב

1140

אליהוא שנון

חבר קבוץ סעד, גולה בים המלח

משמעות סדר המילים במקרא

בעברית החדשה אומצו שינויים רבים בסדר המילים לעומת העברית המקראית. לא תמיד אנחנו מבינים פסוקים בגלל הזרוּת. נביא ששה מיני שינוי ודוגמות, עם פיענוח פסוקים אחדים.

1200

אוריאל פרנק

שלום עם נאצים?!

מיהו נאצי? ומהו שלום? נדבר על שני שינויים לשוניים מבורכים בעקבות "מלחמת שמחת תורה": גאולתה של המילה "שלום", והחזרת ה"עטרה" (המפוקפקת) של התואר "נאצי" ליושנה.   

1220

משה אוסי

אסלאם – זה לא סלאם – לעולם עם סקירה על ארגוני הטרור


יום שני, 4 בדצמבר 2023

"לשון ותורה בחנוכה" - תשפ"ד

שלום רב, 

בעזרת הבוחר בתורה ובלשונה, נקיים השנה מפגש לימוד תורני-לשוני ב"זום", ביום חמישי, ב' בטבת, נר 7 של חנוכה, החל מהשעה 1100.

 

תוכנית יום העיון וקישור ל"זום" יתפרסמו ביומן הרשת "מענה לשון": blog.maanelashon.org

 

מוזמנים להשתתף, לצפות בהקלטות וגם להפיץ הלאה.  

 

הלימוד יוקדש: 

·       לשלום כל כוחות הביטחון ולהצלחתם במיגור אויבינו ובכילוי הרוע והרשעה מן העולם, 

·       לשלומם של החטופים, ולחזרתם המהירה הביתה בריאים, 

·       לרפואת כל הפצועים, בתוך שאר חולי ישראל, 

·       לזכר רב"ט אריאל אליהו, ז"ל, בתוך שאר הקדושים הי"ד, שנהרגו על קידוש השם במלחמה זו ובשאר מערכות ישראל, 

·       ובתפילה שישובו בנים לגבולם!

 

בברכת חורף בריא, 

לימוד פורה וחנוכה שמח,

בשורות טובות, ישועות, נקמות ונחמות, 

אוריאל פרנק 

"מענה לשון"

 

נ"ב:  לצפייה בשיעורים מימי עיון קודמים:

https://www.maanelashon.org/category/conferences-seminars-and-lectures

 

יום חמישי, 30 בנובמבר 2023

169. מִשְּׁנָתוֹ או מִשְׁנָתוֹ? מִמְּקוֹמוֹ או מִמְקוֹמוֹ?

מוקדש לרפואת החיילים
אלישע יהודה בן רות
וברוך בוריס בן אירנה,
בתוך שאר הפצועים וחולי ישראל

הניקוד הרגיל של אות השימוש מ"ם הוא חיריק ודגש חזק לאחריו.
דגש חזק זה הוא כנראה משלים את האות נו"ן שנפלה ממילת היחס מן. 
כתוצאה מהדגשת האות שלאחר מ' השימוש, כאשר אות דגושה זו מנוקדת בשווא, הרי הוא שווא נע.
יש להקפיד להדגיש דגש חזק ולהניע שווא נע בכל מקום שבו הם מופיעים, ובמיוחד במקרים שקריאת המילה ללא דגש ובשווא נח תגרום לשינוי משמעות.
לדוגמה: בהפטרת שבת חנוכה בזכריה (ד':א'): כְּאִישׁ אֲשֶׁר יֵעוֹר מִשְּׁנָתוֹ, באות ש' דגש חזק ושווא נע, ולא מִשְׁנָתוֹ. הקורא מִשְׁנָתוֹ משנה משמעות ל"משנה שלו".
וכן בפרשת ויצא: וַיִּיקַץ יַעֲקֹב מִשְּׁנָתוֹ (בראשית כ"ח:ט"ז) – יעקב הקיץ מן השינה שלו.
ייתכן שהדמיון בין שתי המילים מִשְּׁנָתוֹ ומִשְׁנָתוֹ הביא את רַבִּי יוֹחָנָן לדרוש "וַיִּיקַּץ יַעֲקֹב מִשְּׁנָתוֹ – מִמִּשְׁנָתוֹ" (מדרש רבה בראשית כ"ח:ט"ז), וכפי שביאר בעל הטורים, שזוהי מעין דרשת "אל תקרא מִשְּׁנָתוֹ אלא ממִשְׁנָתוֹ", שמתוך שיעקב הגה בתורה ביום, גם בלילה לא שכב לבו מלהגות בה בחלומו.

יש להעיר שבמקרא יש מעט חריגים שבהם לא מופיע דגש לאחר מ"ם השימוש, כגון בדברי גדעון (שופטים ח':ב'): הֲלֹ֗א ט֛וֹב עֹלְל֥וֹת אֶפְרַ֖יִם מִבְצִ֥יר אֲבִיעֶֽזֶר - במקום מִבְּצִיר כרגיל, המסורת היא מִבְצִ֥יר. והעיר שם ר' ישעיה מטראני: נפל הדגש מן הבי"ת להקל על הלשון. 
כלומר, הכפלת עיצור קלה יותר בתנועה גמורה; אבל בתנועה קצרה, כגון באות המנוקדת בשווא קשה יותר להכפיל את העיצור, ולכן פעמים רבות לא מופיע באות המנוקדת בשווא דגש חזק שהיינו מצפים לו. 
כיוצא בזה בפרשת תולדות: וּלְאֹם֙ מִלְאֹ֣ם יֶֽאֱמָ֔ץ (בראשית כ"ה:כ"ג), בניגוד למילה וּלְאֹם֙, שבה לא אמור להיות דגש בלמ"ד לאחר ו' השימוש, ככל אותיות השימוש וכל"ב (וממילא השווא באות זו הוא נח) – במילה "מִלְאֹם" היינו מצפים לדגש לאחר מ' השימוש, ככל אותיות השימוש מש"ה, ולכן העיר שם רד"ק: למ"ד מלאם רפה, ודינה להדגש.  
[אגב, אולי אפשר להסביר חריגה זו בדרך ההקש: "מִלְאֹ֣ם" הושפעה מ"וּלְאֹם֙"]

כיצד יש לנהוג בתפילה?
ברור שכאשר קוראים פסוק יש להקפיד על קריאתו לפי המסורת, להדגיש ולהניע את השווא או להרפות ולהניח את השווא, וכמו שכתוב בהלכות קריאת שמע: צָרִיךְ לְדַקְדֵּק שֶׁלֹּא יַרְפֶּה הֶחָזָק וְלֹא יְחַזֵּק הָרָפֶה, וְלֹא יַנִּיחַ הַנָּד וְלֹא יָנִיד הַנָּח (שולחן ערוך אורח חיים ס"א:כ"ג ע"פ רמב"ם הלכות קריית שמע ב':ט').
אבל כיצד יש לנהוג במילות התפילה שאינן ציטוטי פסוקים?
לעיתים רחוקות אנו מוצאים בלשון התפילה שימוש בצורות לשון מקראיות חריגות, אבל דרך המלך היא ללכת לפי הכלל, לפי הדרך הרגילה במקרא, ואין לחקות צורות לשון חריגות, וכפי שכותב ר' יעקב עמדין: "אין מביאין ראיה מן הזרים להשתמש בהם תשמיש קבוע" (לוח ארשׁ, תשס"א, עמ' יט; קעו). 
לאור האמור, לא רק בקריאת התורה יש לקרוא "אַל יֵצֵא אִישׁ מִמְּקֹמוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי" (שמות ט"ז:כ"ט), "מִמְּקוֹמוֹ", עם דגש חזק במ"ם השנייה וממילא השווא שתחתיה הוא נע, ולא מִמְקוֹמוֹ; ולא רק בקריאת ההפטרה בחג השבועות יש לקרוא "בָּרוּךְ כְּבוֹד י"י מִמְּקוֹמוֹ" (יחזקאל ג':י"ב), ולא מִמְקוֹמוֹ; אלא אף כשקוראים פסוק זה בסדר הקדושה בוודאי שיש לקרוא "מִמְּקוֹמוֹ", ולא כפי שחזנים רבים אומרים מִמְקוֹמוֹ.
לעומת זאת, בתפילות שמיוסדות על פסוק זה "ממקומו הוא יפן ברחמים" או "ממקומך מלכנו תופיע", נראה שיש לכתחילה לנהוג באותו אופן ולהדגיש ולהניע: מִמְּקוֹמוֹ, מִמְּקוֹמְךָ, כפי הכלל הלשוני; על אף שאפשר לתרץ בדוחק את מי שאומר מִמְקוֹמוֹ, שכן הוא לשון הדיבור בימינו וכמו החריגים המקראיים הנ"ל. 
בניגוד ל"מִמְּקוֹמוֹ" ו"מִשְּׁנָתוֹ" עם מ' השימוש – לאחר אותיות השימוש וכל"ב אין דגש (וממילא השווא יהיה נח), כפי שהזכרנו, ולכן וְאַבְרָהָם שָׁב לִמְקֹמוֹ (בראשית י"ח:ל"ג; וַיָּשׇׁב לָבָן לִמְקֹמוֹ, בראשית ל"ב:א'; וַיָּשׇׁב לִמְקֹמוֹ, במדבר כ"ד:כ"ה) ו"לֹא יֵעָשֶׂה כֵן בִּמְקוֹמֵנוּ" (בראשית כ"ט:כ"ו).



הנה כמה קישורים לביצועי תפילות "מִמְּקוֹמוֹ הוא יפן ברחמים" ו"מִמְּקוֹמְךָ מלכנו תופיע":
 

יום שלישי, 21 בנובמבר 2023

"לשון ותורה בחנוכה" - תשפ"ד

שלום רב, 
בעז"ה, גם השנה נקיים בחנוכה מפגש לימוד תורני-לשוני, 
אך עקב "קוֹל עֲנוֹת גְּבוּרָה... אָנֹכִי שֹׁמֵעַ" (כתרגומו: "קָל גִּבָּרִין דְּנָצְחִין בִּקְרָבָא")... ניפגש ב"זום"

הלימוד יוקדש
  • לשלומם של החטופים, ולחזרתם המהירה הביתה בריאים, 
  • לרפואת כל הפצועים, בתוך שאר חולי ישראל
  • לזכר רב"ט אריאל אליהו, ז"ל, בתוך שאר הקדושים הי"ד, שנהרגו על קידוש השם במלחמה זו ובשאר מערכות ישראל
  • לשלום כל כוחות הביטחון ולהצלחתם במיגור אויבינו ובכילוי הרוע והרשעה מן העולם, 
  • ובתפילה שישובו בנים לגבולם!
הנכם מוזמנים להגיש הצעות להרצאה קצרה (עד ח"י דקות) בנושא לשוני-תורני. 
יש עדיפות לשיעור שיוקדש לענייני דיומא. 

1.  את ההצעות יש לשלוח עד ט"ו בכסלו לדוא"ל <info@maanelashon.org>
2.  ההצעה תכלול: הצעה לכותרת, תקציר בן 25 – 50 מילים, וכן שם מלא ותואר של המרצה.
3.  הוועדה המארגנת תבחן את ההצעות השונות, ותבחר מתוכן את המתאימות. אין התחייבות לקבל כל הצעה.

בתודה מראש, 
בברכת חורף בריא, 
בשורות טובות, ישועות, נקמות ונחמות, 
אוריאל פרנק 
"מענה לשון"

נ"ב:  לצפייה בשיעורים מימי עיון קודמים: