בהמשך לביאורים על "ברכת אהבה" שבתפילת העמידה, היינו "ברכת אבות" או "מגן אברהם", שמופיעים בקישור זה ובתגובות שלו,
הנה תוספת שמצאתי בספר 'אורות החושן: עבודה וקבלנות', דיני ממונות בשפה השווה לכל נפש, מאת הרב אורי סדן:
את תפילת העמידה אנחנו פותחים במילים אלו: "גומל חסדים טובים וקונה הכול וזוכר חסדי אבות". משמעותן היא שהקב"ה ברא את עולמו כדי לגמול חסד עם ברואיו. החסד של הקב"ה לעולם מתבטא כמובן בבריאתו, אבל גם בהמשך קיומו: "נותן לחם לכל בשר - כי לעולם חסדו". החסד אינו מתמצה רק בקיום הפיזי, אלא גם בקיומו הרוחני של העולם והתקדמותו להכרה בקב"ה כבורא העולם ומנהיגו. זהו התפקיד שקיבל עליו אברהם אבינו – לגמול חסד עם כל באי עולם, חסד גשמי וחסד רוחני. זוהי הסיבה לגאולתם של ישראל - היותם ממשיכים את פעולתו של הקב"ה בגמילות חסד זה עם זה ועם כל באי עולם: "ומביא גואל לבני בניהם למען שמו באהבה".