הביטוי "בְּשֶׁצֶף קֶצֶף" משמש כיום בהוראה של "רוגז רב" (מילון אבן שושן), "בכעס גדול" (מילון ספיר; קישור) או "בעוצמה רבה ובמהירות" ("ניב שפתיים ואמרי שפר" מאת אברהם דיין; קישור; יש לציין כי בהוראה זו מביא אבן שושן צירוף אחר, מחודש ומחודד: "בְּשֶׁצֶף קֶצֶב"!).
מקור הביטוי בנבואת הנחמה של ישעיהו הנביא, הנקראת בהפטרת פרשת נח (בנוסף לאחת מהפטרות ז' דנחמתא, "רָנִּי עֲקָרָה"):
בְּשֶׁ֣צֶף קֶ֗צֶף הִסְתַּ֨רְתִּי פָנַ֥י רֶ֙גַע֙ מִמֵּ֔ךְוּבְחֶ֥סֶד עוֹלָ֖ם רִחַמְתִּ֑יךְ,אָמַ֥ר גֹּאֲלֵ֖ךְ יְ-ה-וה.
את שתי המילים הראשונות בפסוק פרש ר' עמוס חכם כמורגל בלשוננו: "בכעס אדיר" (דעת מקרא, ישעיהו נד, ח).
ברם, ידידי, אורן שרעבי נר"ו, הסב את תשומת לבי להקבלה שיש בפסוקים:
בְּרֶ֥גַע קָטֹ֖ן
עֲזַבְתִּ֑יךְ
וּבְרַחֲמִ֥ים גְּדֹלִ֖ים
אֲקַבְּצֵֽךְ.
בְּשֶׁ֣צֶף קֶ֗צֶף
הִסְתַּ֨רְתִּי פָנַ֥י רֶ֙גַע֙ מִמֵּ֔ךְ
וּבְחֶ֥סֶד עוֹלָ֖ם
רִחַמְתִּ֑יךְ.
בהקבלה ל"בְּרֶגַע קָטֹן" -- גם "בְּשֶׁצֶף קֶצֶף" מבטא הקטנה: כעס רגעי וקטן -- לעומת הגאולה הגדולה, גאולת עולמים.
ואכן, כך מתרגם יונתן בן עוזיאל ביטוי זה: "בְּשָׁעָא זְעֵירָא", ובדרכו הלכו רוב מפרשי המקרא הקלאסיים: "במעט קצף" (כמובא בזה הקישור).
הרי לנו ביטוי שפירושו התהפך במהלך הדורות:
"בְּשֶׁצֶף קֶצֶף" במקורו הובן כ"כעס קטן" -- ובדורות האחרונים השתגר בעברית כביטוי ל"כעס גדול".
יהי רצון שירחמנו גואלנו
בחסד תמידי, "בְחֶסֶד עוֹלָם", לעולם,
ללא "קֶצֶף גָּדוֹל" (דברים כט, כז) ואף ללא כעס קטן כקצף.
"בשצף קצף" - צילום של רחל גליק (קישור)