יום שלישי, 17 במאי 2011

ניקוד המילה "האמור" שבסדר הקדושה: בסגול או בקמץ

 

כתב בעל ה"מגן אברהם"[1] בשם ספר חסידים (סי' תת"ה):

"בשבת אומרים 'כדבר הָאמור' בקמ"ץ". 

קביעה דקדוקית זו לגבי ניקוד המילה "האמור" שבסדר הקדושה בתפילת שחרית של שבת ויו"ט, מתבססת על דרך המלך בניקוד ה' הידיעה בלשון המקרא, כשתבוא לפני א', כמו:

    • בראשית כא, י: "גָּרֵשׁ הָאָמָה הַזֹּאת"
    • דברים לג, ט: "הָאֹמֵר לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ" 

הסבר לניקוד זה מובא בפרי מגדים על אתר (אשל אברהם, סק"א): "אע"פ שהידיעה בפת"ח, נשלם הדגש מגרוניות"[2].

 

ברם, יש מקרים שה' הידיעה תנוקד בסגול לפני אות גרונית קמוצה (כנראה כדי ליצור בידול). במקרא אנו מוצאים ה' סגולה לפני קמץ באותיות ח' וע', כגון:

    • שמות ג, טז: "פָּקֹד פָּקַדְתִּי אֶתְכֶם וְאֶת הֶעָשׂוּי לָכֶם בְּמִצְרָיִם"
    • ויקרא יא, כב: "הֶחָגָב לְמִינֵהוּ"
    • ויקרא טז, כ: "הַשָּׂעִיר הֶחָי"[3]
    • יחזקאל לו, לח: "הֶעָרִים הֶחֳרֵבוֹת - מְלֵאוֹת צֹאן אָדָם".

ואולם, לפני א' קמוצה מנוקדת ה' בד"כ בקמץ, ולכן גם בלשון התפילה יש לומר, כאמור: "הָאָמוּר". אך למרות דברי הפוסקים עדיין שומעים חזנים האומרים "הֶאָמוּר". מה יכולה להיות הסיבה לכך?

 

"דוברים רבים עושים תיקון יתר והוגים את ה' הידיעה בסגול (בידול) גם לפני חי"ת בפתח וגם לפני אל"ף. לא נכון לומר: 'הֶחֲשָש', 'הֶאָבִיב'"[4].

כלומר, ההימנעות מניקוד ה' בקמץ לפני אות קמוצה היא נטייה טבעית לבַדֵל ולגַוון את התנועות, והיא באה לידי ביטוי גם במקרים שאינם תואמים את המצוי בדרך כלל במקרא.

 

לאמיתו של דבר, גם לסטייה זו יש תקדים מקראי, לפי חלק מהמפרשים: מצאנו פעם אחת ה' הידיעה בסגול לפני א' קמוצה, במיכה ב, ז: "הֶאָמוּר בֵּית יַעֲקֹב, הֲקָצַר רוּחַ ה', אִם אֵלֶּה מַעֲלָלָיו".

רד"ק:

"האמור - הה"א ה"א הידיעה והיא בסגול, כמו וַיָּסַר הֶעָרוֹב (שמות ח, כז), והיא לקריאה, כמו: 'הַקָּהָל, חֻקָּה אַחַת לָכֶם' (במדבר טו, טו), 'הַדּוֹר, אַתֶּם רְאוּ דְבַר ה'' (ירמיהו ב, לא). כלומר אתה שאומרים לך בית יעקב וכו' ".

 

פירוש זה הובא גם ע"י ר"א אבן עזרא בשם רבי ישועה:

"ורבי ישועה אמר כאילו כת' שְמע אתה הקרוא בית יעקב; ובעבור האל"ף שהוא מאותיות הגרון תבוא הה"א בפתח קטן[5] כמו 'הֶחָזָק הוּא הֲרָפֶה' (במדבר יג, יח)".

 

יתכן שהאומרים בסגול נסמכו על הכתוב במיכה, שהוא המופע היחיד של המילה "אָמוּר" בכל המקרא. אין זה המקרה היחיד שמתפללים דבקים בניקוד תיבה כצורתה וכנתינתה בתנ"ך, תוך התעלמות מן הכלל[6].

 

כאמור, הכרעת הפוסקים לומר "הָאָמוּר" מבוססת על מנהג הלשון הרווח במקרא, ואת האמור במיכה ניתן לפרש כפירושו הראשון של ראב"ע שזוהי ה' השאלה (וכן פרש רש"י).

 

דומני שאין צורך לקדש מלחמה על כך, ואין לבטל במחי יד את דברי המפרשים שתיתכן ה' הידיעה בסגול לפני א' קמוצה, כמו הבידול הרווח באותיות הגרוניות הקמוצות ח' וע'.

הטענה כאילו האומר "כדבר הֶאָמוּר" משנה את המשמעות לה' השאלה[7] - אינה מוכרחת, לפי רד"ק, ובין כך ובין כך מצינו חריגים בניקוד ה' השאלה וה' הידיעה[8]. איך שלא יאמר החזן, העיקר הוא שיכוון לה' הידיעה.

 



[1] אורח חיים סימן קכה ס"ק א. והעתיקוהו האחרונים בסימן זה: באר היטב ס"ק א', משנה ברורה ס"ק ב' וערוה"ש ס"ק ד'.

[2] כלומר, בניגוד לניקוד הבסיסי של ה' הידיעה (פתח ודגש חזק באות שאחריה, כמו: "הַשָּׁמים"), כשתבוא ה' לפני אות גרונית (שאינה יכולה להידגש) חל "תשלום דגש": התנועה הקצרה, פתח, מתארכת לקמץ.

[3] לעומת "הַשָּׂעִיר הַחַי" בפסוק הבא, שהחי"ת אינה קמוצה (כי איננה בהֶפסק), ולכן האות ה' פתוחה.

[4] רחל קבלי, להבין לתרגל ולדעת, תשנ"ט, עמ' 360.

[5] כלומר, בסגול.

[6] ראה למשל: ד"ר חיים א' כהן, "קביעות תקן בלשון - חדשים גם ישנים", בתוך: "מאתיים וחמישים שנות עברית חדשה", האקדמיה ללשון העברית, תש"ע, עמ' 36.

[7] ה' השאלה (או ה' התֵמהּ) תנוקד בד"כ בחטף פתח. אך לפני אות חטופה (כלומר, המנוקדת בשוא או החטף) או לפני אות גרונית (א, ה, ח, ע) תנוקד בפתח בלבד ("הַיְדַעְתֶּם אֶת לָבָן בֶּן נָחוֹר?", בראשית כט, ה; "הַאֲמֹר לְמֶלֶךְ בְּלִיָּעַל?", איוב לד, יח), ולפני אות גרונית קמוצה שאינה מוטעמת תנוקד בסגול ("הֶאָנֹכִי הָרִיתִי?!", במדבר יא, יב; "הֶאָמֹר תֹּאמַר אֱלֹהִים אָנִי?!", יחזקאל כח, ט; עי"ש בפירוש ר' מנחם בן שמעון).

[8] ראה: דוד ילין, "ה' השאלה וה' התימה" בספרו על דקדוק הלשון העברית; ר' חיים שרעבי, דיוקים ודקדוקים בתורה.

8 תגובות:

  1. ה"א הידיעה לפני אל"פ קמוצה באה בקמץ, לעמת ה"א השאלה שבאה בסגול, כמו בפרשת בהעלתך: "האנכי הריתי את העם הזה אם ילדתיהו כי תאמר אליי..."

    השבמחק
    תשובות
    1. ה"א הידיעה לפני אל"פ קמוצה באה בקמץ, לעמת ה"א השאלה שבאה בסגול, כמו בפרשת בהעלתך: "האנכי הריתי את העם הזה אם ילדתיהו כי תאמר אליי..."
      מי שכתב כן, יודע לשנן היטב את כללי הדקדוק מבית הספר. אך לא מפיהם חיה העברית של המקרא, ומה לעשות ויש יוצאים מן הכלל האנושי הזה.
      אפ"ר

      מחק
    2. הפסוקים מתאימים לכללים אלו, ואין ראייה נגדם מהפסוק "האמור בית יעקב" שאפשר לפרשו בלשון שאלה, כך שאינני בטוח שיש על מי לסמוך.
      ובכלל לא חידשתם כלום, הדברים כבר כתובים בסידור ר' שבתי סופר.

      מחק
    3. תודה על ההפנייה לסידור רש"ס.
      אני שמח מאוד שלא חידשנו לך כלום.
      "מי שהולך בדרך המלך - פוגש קדמונים שהלכו בה"...
      הלוא הם:
      ראב"ע
      רד"ק
      ר' עמנואל בן יקותיאל בניונטו (לוית חן)
      ר' דוד בן שלמה אבן יחיא (לשון למודים)
      מהרש"ל ע"פ מהר"ח (אשמח לדעת מי זה הר"ח)
      ור' שבתי סופר

      מחק
  2. תודה על הדיון....
    אולי נוטים לומר בסגול , כמו במילה "הענן" .... ששם האות הא בסגול.

    השבמחק
    תשובות
    1. הוא אשר נכתב לעיל:
      יש מקרים שה' הידיעה תנוקד בסגול לפני אות גרונית קמוצה (כנראה כדי ליצור בידול). במקרא אנו מוצאים ה' סגולה לפני קמץ באותיות ח' וע'

      מחק
  3. בשבת האחרונה נתוודעתי לכך שמנהג רבים מעדות המזרח והמערב (וכך גם מודפס בחלק מסידוריהם) לומר ה' סגולה.
    הרי לנו מנהג ותיק נוסף, חוצה עדות, שהמדקדקים (ופוסקי ההלכה בעקבותיהם) לא הצליחו לעקר.
    ברוך שמסר עולמו לשומרים...
    הנה הקלטה של השיר "יחד" שגם בה שומעים מנהג זה:
    https://www.youtube.com/watch?v=dCNrPe18mBE

    השבמחק
  4. ישועה הוא מדקדק קראי שלפעמים ראב"ע מקדים לו 'רבי'

    השבמחק