פרשת וישב פותחת בסיפור יוסף ואחיו, ומכתירה סיפור זה בַכּותרת "אלה תולְדות יעקב". בחומש בראשית מופיע הצירוף "אלה תולדות" אחת עשרה פעמים, מתוך שלוש עשרה פעמים שבכל התנ"ך. אחת עשרה כותְרות "אלה תולְדות" אינן רק מטבע לשון אופייני לחומש הראשון, אלא הן מצביעות על הנושא העיקרי של הספר. ואכן, במקורות קדומים שמו של החומש הראשון הוא "ספר התולָדות".
נעיין במשמעות המילה "תולְדות", ומתוך כך במשמעות של חומש זה, חומש התולָדות, בעקבות "עיונים בפרשות השבוע" של הרב אלחנן סמט (סדרה ב, עמ' 6 – 19).
שורש המילה "תולְדות" הוא יוּ"ד למ"ד דל"ת, ולכן המובן הבסיסי של "תולְדות אדם" הוא ילדיו וצאצאיו. ואכן, רוב כותְרות "אלה תולְדות" בָאות בראש אילן יוחסין המפרט רשימת צאצאים, כגון פירוט עשרת הדורות מאדם עד נח, וכגון רשימת צאצאי עשו בַפּרשה הקודמת.
הבעיה היא שארבע פעמים מופיעה כותרת זו לא בפתח רשימת צאצאים, אלא בראש סיפור. כך בפרשתנו המכריזה "אֵלֶּה תֹּלְדוֹת יַעֲקֹב", אך ההמשך איננו רשימת ילדיו, כי אם סיפור יחסי יוסף ואחיו!
קושיה זו הביאה את רבי אברהם אבן עזרא להגדיר הגדרה נוספת למילה "תולָדות": הקורות, המִקרים שֶקָרו, והמאורעות שארעו, ההִשתלשלות ההיסטורית. פירוש מורחב זה למילה "תולָדות" התקבל בלשון העברית של הדורות האחרונים, אך רשב"ם ורמב"ן סוברים שאי אפשר לפרש כך בלשון התורה. הואיל ואנו רגילים להשתמש במילה "תולְדות" בַמובן המודרני, על פי אבן עזרא, עלינו להשתדל להשתחרר ולהתעלם מהעברית שבפינו, ולעיין במחלוקת זו בהבנת לשון התנ"ך, ללא משוא פנים.
עיון בהֶקשר הכותרות מלמד שהן באות בצמדים: למשל, הכותרת "אֵלֶּה תּוֹלְדֹת נֹחַ" (ו, ט) באה לאחר "זֶה סֵפֶר תּוֹלְדֹת אָדָם" הסמוך, הכולל את רשימת צאצאיו (ה, א); הכותרת "אֵלֶּה תֹּלְדוֹת יַעֲקֹב" באה מייד לאחר פירוט צאצאי אחִיו, שכותרתו "אֵלֶּה תֹּלְדוֹת עֵשָׂו" (לו, א). מסתבר שלצירוף "אֵלֶּה תֹּלְדוֹת" יהיה פירוש אחיד ועקבי בכל הספר.
לפי רשב"ם, משמען של כותָרות אלה הוא תמיד: העמדת צאצאים, וגם כשהן באות בתחילת סיפור, כמו בפרשתנו, פתיחה זו מגדירה את נושא הסיפור ומטרתו: זהו סיפור על הנסיבות שבהן העמיד אותו אדם צאצאים. סיפורי התולדות של אבותינו, יצחק ויעקב, מהווים אנטיתיזה לרשימות הצאצאים המרובים של ישמעאל ושל עשו. לעומת העמדת תולדותיו של עשו, שהיתה תהליך פשוט, העמדת תולדותיו של יעקב היתה כרוכה במאבקים וברמאות, בנסיונות ובייסורים, עד שהצליח לבסוף.
יוצא מכאן, שחומש בראשית הוא ספר התולדות של האנושות, המתאר מצד אחד את רשימות התולדות, ומצד שני מספר את סיפורי התולדות של האישים הנבחרים, החל במאבקם להקים זרע המשך, וכלה בהצלחתם.
דבר דומה אנו מוצאים מייד לאחר עקידת יצחק, כשאברהם מתבשר "הִנֵּה יָלְדָה מִלְכָּה גַם הִוא בָּנִים לְנָחוֹר אָחִיךָ". אברהם זה עתה התברך בברכת זרע אשר תמומש בבנו יחידו, יצחק, שאותו כמעט שחט. ואילו לאחִיו נחור נולדים ללא ניסיונות שנים עשר בנים. אצל מי שאינם נבחרי המין האנושי באה ההמשכיות למישרין, ללא קשיים. אך אימותינו היו עקרות, ותהליך העמדת תולדותיהם היה מסובך, כי צדיקים, הקב"ה מתאווה לתפילתם (בראשית רבה).
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה