רש"י דברים ב, ו
תכרו - לשון מקח. וכן (בראשית נ, ה) אשר כריתי לי, שכן בכרכי הים קורין למכירה כירה:
מעניין, שבבראשית נ, ה רש"י פירש שפשוטו אינו לשון מקח:
אשר כריתי לי - כפשוטו כמו (שמות כא לג) כי יכרה איש.
ומדרשו עוד מתיישב על הלשון, כמו אשר קניתי. אמר רבי עקיבא כשהלכתי לכרכי הים היו קורין למכירה כירה,
ועוד מדרשו לשון כרי, דגור, שנטל יעקב כל כסף וזהב שהביא מבית לבן ועשה אותו כרי, ואמר לעשו טול זה בשביל חלקך במערה:
תלמוד בבלי מסכת סוטה דף יג עמוד א
אמר להו: נהי דזביני בכירותא, פשיטותא מי זביני? אמרו ליה: אין, דכתיב: בקברי אשר כריתי לי, וא"ר יוחנן משום ר"ש בן יהוצדק: אין כירה אלא לשון מכירה, שכן בכרכי הים קורין למכירה כירה.
רש"י מסכת סוטה דף יג עמוד א
...שכך אמר אבינו בשעת מיתה אשר כריתי לי ואין כירה אלא לשון מכירה כמו וָאֶכְּרֶהָ לִּי בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר כָּסֶף (הושע ג ב).
ההסתמכות על הפסוק בהושע אינה כה פשוטה, וכדברי ראב"ע שם:
ואכרה - יש אומרים ואקנה אותה כמו תכרו מאתם ואינו נכון בטעם ובדקדוק והוא מגזרת הכר נא...
תורה תמימה הערות בראשית פרק נ הערה ג
מאמר זה הובא בגמרא בהמשך ספור המאורע שהיה בעת שהלך יוסף וכל הכבודה לקבור את יעקב, וכיון שהגיעו למערת המכפלה בא עשו ועכב הקבורה, שבא בטענה, דבמערת המכפלה היו מקומות לארבע זוגות, וכבר נקברו שם אדם וחוה, אברהם ושרה, יצחק ורבקה, ועוד עבור זוג אחד מיורשי יצחק וכיון שקבר יעקב שם את לאה, א"כ כבר נטל הוא חלק ירושתו, ולפי"ז שייך המקום הפנוי לעשו, ואמרו לו בני יעקב שהוא מכר את חלקו ליעקב, והראו לו שטר המכירה, יעו"ש, וחז"ל סמכו שיעקב בעצמו הזכיר ענין זה לפני מותו בלשון שאמר אשר כריתי לי, כלומר אשר קניתי לי, דכורה הוא לשון מכירה [בחסור אות המ'], וכמו וגם מים תכרו מאתם בכסף (פ' דברים), ואכרה לי בחמשה עשר כסף (הושע ג'), דלא שייך לפרש כאן כריתי מלשון חפירה כמו כי יכרה איש בור, יען דהוא לא חפרו, דהיו המקומות מוכנים עוד מימי אברהם.
רש"ר הירש בראשית פרק מט פסוק ה
"מכרתיהם": או משורש "כור", שממנו "כור" =מצרף, בו מתקנים דבר, ומכאן "מְכֵרָה": בדרך כלל - אמצעי. אך מתקבל על הדעת שהמלה נגזרה משרש "כרה". אם נשוה "כרה" ל"חפר", נמצא כי הוראת "חפר": לחפור עד היסוד, להעלות מים ממעמקים. ומכאן בדרך כלל: להוציא את הנעלם לאור, ומכאן: לתור, וגם: לחרוד ולהחויר, כדרכו של אדם שעברו הנעלם עד כה הוצא לאור; בניגוד ל"בוש" שהוראתו: כלימה על תוחלת נכזבת ביחס לעתיד. כנגדו מציין "כרה": החפירה הראשונה, התכונה הראשונה, ומכאן בדרך כלל: להתקין (לדוגמה: להתקין סעודה), ובסופו של דבר: לקנות, לזכות ברכוש או בנפש: "כריתי לי" (להלן נ, ה), "ואכרה לי" (הושע ג ב). בהוראתו הראשונה הרי השורש קרוב ל"קרא", "קרה": לקרא דבר אל עצמו, ומכאן: להביא אל עצמו, להשתדל להשיג דבר, וכך: "וגם מים תכרו מאתם בכסף ושתיתם" (דברים ב, ו) - בקשו להשיג מים רק בדרכי שלום, בכסף. בהתחשב עם הפסוק שהובא מהושע, נראה כי הוראת "מְכֵרָה": השתדלות לזכות בנפש. דרכי ההשתדלות של שמעון ולוי לא היה תוכם כברם: הם הטילו תנאים על שכם, בדרך שלום וידידות, במסווה של מוהר ומתן, ואת אלה הפכו לכלי חמס משווע..
מר אברהם נפח: מים תכרו = תשאבו
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה