דיוק ב"סֵפֶר הַמִּקְנָה"

בהפטרת "בהר" (ירמיהו פרק לב, טו): "עוֹד יִקָּנוּ בָתִּים וְשָׂדוֹת וּכְרָמִים בָּאָרֶץ הַזֹּאת" - פועל סביל בבנין נפעל. 

יש להיזהר שלא לקרוא "יִקְנוּ" - פועל פעיל בבנין קל

(וכפי שאכן מופיע בהמשך הפרק, שכבר אינו חלק מההפטרה, שם פסוק מד: "שָׂדוֹת בַּכֶּסֶף יִקְנוּ וְכָתוֹב בַּסֵּפֶר וְחָתוֹם וְהָעֵד עֵדִים בְּאֶרֶץ בִּנְיָמִן וּבִסְבִיבֵי יְרוּשָׁלִַם וּבְעָרֵי יְהוּדָה"...

מְשׂוּרָה או מְסוֹרָה

בהאזיני לקריאת התורה בשבת האחרונה, פרשת קדושים, התבוננתי בפסוק זה: "לֹא־תַעֲשׂוּ עָוֶל בַּמִּשְׁפָּט בַּמִּדָּה בַּמִּשְׁקָל וּבַמְּשׂוּרָה" (ויקרא יט, לה).

המילה "מְשׂוּרָה" מוכרת מהביטוי "מַיִם בִּמְשׂוּרָה תִשְׁתֶּה" המופיע כבר ביחזקאל ד, יא (ומשם שובץ למשנה באבות). 

יש להקפיד לבטא את הניקוד כהלכה: ש' (שמאלית) שרוקה ולא חלומה! 

הקורא בחולם משנה משמעות: "מסוֹרה" (כגון רש"י תהלים ט א: "ראיתי במסוֹרה הגדולה...") ולכאורה נראה שיש להחזירו.

[אגב, י"א מָסוֹרָה, וי"א: מְסוֹרָה.]