"מקור המילים אינו מתהילים"; אך האם הוא צירוף אפשרי בלשון תהלים?...
ראו מה שכתבו בערך "הבה נגילה":
https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%94%D7%91%D7%94_%D7%A0%D7%92%D7%99%D7%9C%D7%94
שלא כפי שנטען בעטיפת אחד התקליטים בו מופיע השיר, מקור המילים אינו מתהילים, למרות שהצירוף "נגילה ונשמחה" מופיע בתהילים, קי"ח, כ"ד.
על צורות הציווי המוארכות "הָבָה נָגִילָה" ראו מה שכתב ירעם נתניהו כאן:
לכאורה, יש הבדל בין "הָבָה" ל"נָגִילָה" מבחינת גוף הפועל:
- "הָבָה" - ציווי [מוארך] לנוכח
- "נָגִילָה" - ציווי [מוארך] לנוכחים
אילו המשורר היה רוצה להיות נאמן לדקדוק המקראי, היה לו לומר "הָבוּ נָגִילָה"!
אני מקווה שהבקיאים בתורה כבר הרימו גבה על קושיה בטלה זו מחמת שלל פסוקים, כגון:
- "הָבָה נִלְבְּנָה לְבֵנִים" (בראשית יא, ג)
- "הָבָה נִתְחַכְּמָה לוֹ" (שְׁמוֹת א, י)
אם כן, נראה שיש לחלק באופן זה:
הציווי "הָבָה" מתאים בגוף ובמספר רק כשהוא מתפקד במשמעות המילולית של "נתינה", כְּגוֹן: "הָבָה לִּי בָנִים" (בְּרֵאשִׁית ל, א) הנאמר ליחיד -- לעומת "הָבוּ גֹדֶל" (דברים לב ג) הנאמר לרבים, ו"הָבִי הַמִּטְפַּחַת", רות ג, טו, הנאמר ליחידה.
ברם, כשהוא מְשַׁמֵּשׁ כְּפֹעַל עֵזֶר [כפי שכותב רש"י בשְׁמוֹת א, י "לְשׁוֹן הֲכָנָה וְהַזְמָנָה לַדָּבָר"] מתאבנת הצורה "הָבָה" והיא נאמרת כך גם לרבים.
אגב, הנה שירים עבריים נוספים הפותחים ב"הבה" בפנייה לרבים, שכפי שסיכמנו, אין בהם רבב לשוני:
על מה שכתבתי
השבמחק"הָבָה" - ציווי [מוארך] לנוכח
"נָגִילָה" - ציווי [מוארך] לנוכחים
שאלוני האם נגילה זה לא לשון מדברים?
תשובה:
אכן, התמקדתי בהבדל בין יחיד לרבים, אך לא דייקתי [גם בזמן].
"נָגִילָה" - זוהי צורת עתיד מוארכת למדברים.
כשמקדימה אותה "הבה", נראה שיש כאן דיבור אל נוכחים, וכנראה שכך מכלילים את הנוכחים והמדברים יחד.