לרגל המיזם החדש "שבת עבודה עברית", שיתחיל בשבת הקרובה, שבת פרשת בהר, נדון במילה אחת בפסוק שבגללו נקבע המיזם לשבת זו: "וְכִי תִמְכְּרוּ מִמְכָּר לַעֲמִיתֶךָ אוֹ קָנֹה מִיַּד עֲמִיתֶךָ אַל תּוֹנוּ אִישׁ אֶת אָחִיו" (ויקרא כה, יד). מהכפלת המילה "עֲמִיתֶךָ" דרשו חז"ל שיש להעדיף למכור ולקנות דווקא מיהודי, "עֲמִיתֶךָ".
בלא מעט פרסומים ניתן למצוא פסוק זה עם שגיאת כתיב במילה "קָנֹה": ו' סופית במקום ה' סופית.
המילה "קָנֹה" היא צורת המקור (המוחלט) של שורש קנ"ה, וכמו שאר השורשים שהאות השלישית שלהם היא ה' או י' (גזרת נחי לה"י) היא מסתיימת בתנועת o, ונכתבת עם ה' סופית וללא ו', כלומר חולם חסר.
הנה כמה צורות מקור נוספות כיוצא בזה: גָאֹה גָּאָה (שמות ט"ו:א'), בָּנֹה בָנִיתִי (מלכים א ח':י"ג) ו:הָלוֹךְ יֵלֵךְ וּבָכֹה (תהלים קכ"ו:ו)
בדרך כלל משמשת האות ו' לציון התנועה o – מה שנקרא חולם מלא.
כאשר החולם חסַר ו', נכתבת לפעמים אם קריאה אחרת:
או האות א', כמו במילים רֹאשׁ שמאל וצאן, במילת השלילה לֹא, ובפעלים בעתיד בבניין קל של נחי פ"א, כגון יֹאמַר ותאכל.
או האות ה' בסוף מילה. כך הוא בצורות המקור הנ"ל: "קָנֹה" גָאֹה בָּנֹה וּבָכֹה, וכך גם במילה פֹּה, ובשמות גילה ושילה.
האם ניתן להצדיק את מי ששוגה לכתוב "קָנֹה" עם ו', כי אמנם כך הוא בתנ"ך, אבל היום כותבים אחרת?
לפחות לפי האקדמיה ללשון העברית זוהי טעות גם בימינו:
נכון שבכללי הכתיב חסר הניקוד מסמנים תנועת o בווי"ו, בד"כ, כגון במספר "שלוש".
אך אחד החריגים שבהם אין מציינים תנועת o בווי"ו, הוא כשיש אם קריאה אחרת: כמו בכל המילים שהזכרנו שבהן מופיעה אות א' או ה' במקום אות ו'.
מסקנה: "קָנֹה מִיַּד עֲמִיתֶךָ", קנ"ה ולא ו'.
נוסח מעודכן:
השבמחקלרגל המיזם החדש "שבת לעידוד עבודה עברית", שיתחיל בשבת הקרובה, שבת פרשת בהר, נדון במילה אחת בפסוק שבגללו נקבע המיזם לשבת זו: "וְכִי תִמְכְּרוּ מִמְכָּר לַעֲמִיתֶךָ אוֹ *קָנֹה* מִיַּד עֲמִיתֶךָ אַל תּוֹנוּ אִישׁ אֶת אָחִיו" (ויקרא כה, יד). מהכפלת המילה "עֲמִיתֶךָ" דרשו חז"ל שיש להעדיף למכור ולקנות דווקא מיהודי, "עֲמִיתֶךָ".
בלא מעט פרסומים ניתן למצוא פסוק זה עם שגיאת כתיב במילה "קָנו": ו' סופית במקום ה' סופית.
המילה "קָנֹה" היא צורת המקור (המוחלט) של שורש קנ"ה, וכמו שאר השורשים שהאות השלישית שלהם היא ה' או י' (גזרת נחי ל''ה / ל''י) היא מסתיימת בתנועת o, ונכתבת עם ה' סופית וללא ו', כלומר חולם חסר.
הנה כמה צורות מקור נוספות כיוצא בזה: גָאֹה גָּאָה (שמות ט"ו:א'), בָּנֹה בָנִיתִי (מלכים א ח':י"ג) ו:הָלוֹךְ יֵלֵךְ וּבָכֹה (תהלים קכ"ו:ו).
בדרך כלל משמשת האות ו' לציון התנועה o – מה שנקרא חולם מלא.
כאשר החולם חסַר ו', נכתבת לפעמים אם קריאה אחרת:
או האות א', כמו במילים רֹאשׁ שמֹאל וצֹאן, במילת השלילה לֹא, ובפעלים בעתיד בבניין קל של נחי פ"א, כגון יֹאמַר ותֹאכל.
או האות ה' בסוף מילה. כך הוא בצורות המקור הנ"ל: "קָנֹה" גָאֹה בָּנֹה וּבָכֹה, וכך גם במילה פֹּה, ובשמות גילֹה ושילֹה.
ואולם, הכתיב עם ה' סופית שתיארנו הוא דרך המלך במקרא, אך יש כמה חריגים של צורות מקור כאלה עם ו' סופית במקום ה', כגון: "וְאַ֨בְרָהָ֔ם הָי֧וֹ יִֽהְיֶ֛ה לְג֥וֹי גָּד֖וֹל וְעָצ֑וּם" (בראשית י"ח, י"ח), "רָא֣וֹ רָאִ֮ינוּ֮ כִּֽי־הָיָ֣ה יְ‑הוָ֣ה עִמָּךְ֒" (בראשית כ"ו, כ"ח).
עכ''פ, את הפסוק "קָנֹה מִיַּד עֲמִיתֶךָ", יש לכתוב ככתוב בתורה: "קָנֹה מִיַּד עֲמִיתֶךָ", קנ"ה ולא ו'.
נשאלת השאלה: הואיל ובמקרא מצויים שני הכתיבים, כיצד יש לכתוב בימינו?
איך למשל נפתח סיפור: היֹה היה או היו היה?
לפי האקדמיה ללשון העברית, מומלץ לכתוב את הצורות הללו בה', כרגיל יותר במקרא. ואם יש צורך, אפשר להוסיף ניקוד עזר, חולם חסר לפני האות ה': היֹה היה, בנֹה נבנה, וקנֹה נקנה מאחינו היהודים.