פרשת משפטים פותחת בַכותרת: "וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תָּשִׂים לִפְנֵיהֶם", ואחריה מובא פירוט נרחב של דינים שבין אדם לחבירו. לשון הכותרת מלמדת, שפרשה זו היא המשך ישיר ורצוף לָאָמוּר בסוף הפרשה הקודמת, פרשת יתרו: לא רק בגלל הפתיחה באות ו': "וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים", אלא בעיקר מפני המילים "תָּשִׂים" ו"לִפְנֵיהֶם", המחזירות אותנו על כורחנו לַפּרשה הקודמת כדי לגלות למי נאמר לשִׂים את הַמִּשְׁפָּטִים, ומי הם אלו אשר "לִפְנֵיהֶם" ישִׂימו את הַמִּשְׁפָּטִים? חמישה פסוקים קודם לכן נאמר (שמות כ, יט):
"וַיֹּאמֶר ה' אֶל משֶׁה: כֹּה תֹאמַר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל
אַתֶּם רְאִיתֶם כִּי מִן הַשָּׁמַיִם דִּבַּרְתִּי עִמָּכֶם.
לֹא תַעֲשׂוּן אִתִּי אֱלֹהֵי כֶסֶף" וגו'.
עתה, לאחר שציווה ה' חמש מצוות העוסקות בכבוד שמים[1], עתה אומר ה' למשה: "וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תָּשִׂים לִפְנֵיהֶם" - אלה המצוות שבין אדם לחבירו[2], שאותם תָּשִׂים לִפְנֵיהֶם, היינו לפני "בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" הנזכרים לעיל[3].
עכשיו מובן מדרשם של חכמינו שדייקו מ"תָּשִׂים לִפְנֵיהֶם": דווקא "לִפְנֵיהֶם" – לפני יִשְׂרָאֵל, ולא לפני גוים[4]. איסור כפול למדו מכאן חכמים: גם איסור להתדיין על פי מערכת משפטית נוכרית, וגם איסור התדיינות בפני שופט שאינו יהודי. וכך כותב הרמב"ם[5]:
"כל הדן בדִיני גוים, ובערכאות שלהן אע"פ שהיו דיניהם כדִיני ישראל, הרי זה רשע, וּכאילו חֵרף והרים יד בתורת משה רבינו, שנאמר: ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם (שמות כא, א), לִפְנֵיהֶם - ולא לפני גוים, לִפְנֵיהֶם - ולא לפני הדיוטות".
מה פירוש המילה "ערכאות"[6] שבלשון חכמים? מילה זו שאולה מן היוונית, ומשמעותה "בית משפט" או "ארכיון משפטי"[7].
מונח דומה מופיע בפרקי אבות (א, ח; יהודה בן טבאי): "אל תעש עצמך כעורכי הדיינים". הביטוי "עורכי הדיינים" מוסבר בדרך כלל כמונח עברי, מהשורש ער"ך, על פי האמור באיוב (יג, יח) "הִנֵּה נָא עָרַכְתִּי מִשְׁפָּט" (וכך כנראה הובן ע"י ר' יוחנן; ראה: כתובות נב, ב ובלחם שמים לריעב"ץ הנ"ל בהערה)[8].
אבל רבינו יונה מגירונדי מפרש שהמונח "עורכי הדיינים" שאול מיוונית, והמילה "ערכי", המופיעה בכתבי יד של המשנה באל"ף ("ארכי"[9]), היא תחילית יוונית המציינת "ראש", כמו במילים: "ארכי-רוצח" דהיינו רב מרצחים, ו"ארכיטקט" – שפירושו: הבנאי הראשי (וכן: ארכי-ליסטיס[10], ארכי-פלג[11]).
לפי זה, מזהירה המשנה את הדיין לבל יתיימר להיות יודע כל, כאילו הוא שופט כל הארץ, "גְדול הדיינים".
נשוב לאיסור ההתדיינות בערכאות של גוים. איסור זה נשען לא רק על הדיוק מהמילה "לִפְנֵיהֶם", אלא יסודו הרעיוני הוא הכפירה בה' ובתורתו[12]. פנייה לערכאות גוים, בשעה שקיים בית דין תורני, היא מעין הצבעת אי-אימון במשפטי ה'[13].
פרשת משפטים, מתחילה כאמור באמצע נאום ארוך, נאום בן מאה וחמישה פסוקים (שמות כ, יט-כג, ל), שראשו וסופו מצוות שבין אדם למקום, ורובו ככולו - "הַמִּשְׁפָּטִים" - הַסְדרת יחס האדם לחבירו (שמות כא, א – כב, טז או עד כג, יב).
הרב דוד צבי הופמן, מרבני גרמניה לפני מאה שנה[14], שואל (רדצ"ה, עמ' רעא-רעב): מדוע הנאום הראשון לאחר מעמד הר סיני, משלב בתוכו גם מִשְׁפָּטִים שבין אדם לחבירו? למה לא להשאיר את סדרי החֶברה והמדינה לחכמתם של בני אנוש?
הרב הופמן לומד מכאן שני לקחים חשובים:
ראשית, אף המצוות שבין אדם לחבירו - הן בעיקרן מצוות שבין אדם לה' שציוָנו עליהן, ומי שאינו שומר את המשפטים – אף המצוות שבין אדם למקום מאבדות את ערכן, ככתוב במזמור נ' (טז-כ)
"וְלָרָשָׁע אָמַר אֱלֹהִים:
מַה לְּךָ לְסַפֵּר חֻקָּי, וַתִּשָּׂא בְרִיתִי עֲלֵי פִיךָ?
וְאַתָּה שָׂנֵאתָ מוּסָר וַתַּשְׁלֵךְ דְּבָרַי אַחֲרֶיךָ! אִם רָאִיתָ גַנָּב וַתִּרֶץ עִמּוֹ וְעִם מְנָאֲפִים חֶלְקֶךָ!
תֵּשֵׁב בְּאָחִיךָ תְדַבֵּר, בְּבֶן אִמְּךָ תִּתֶּן דֹּפִי!"
המסר השני הוא שרק משפטי ה' מסוגלים לקיים חברה ומדינה. אמנם, מסוגלת חכמת האדם להקים מדינה ולהמציא סדרי שלטון ומשפט, אך בהכרח יבוא הזמן שהכל יקרוס ויתפורר[15]. רק כאשר סדרי החברה מתנהלים על פי התורה ורוח ה' פועלת בַמדינה כנשמה, רק אז מובטח להּ הנצח, ויהיה בה אושר אמיתי, משפט וצדקה.
אפשר שלכך כיוונו חז"ל בַמדרש המדייק מו' החיבור של "וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים": "וְאֵלֶּה מוסיף על הראשונים: מה הראשונים מסיני אף אלו מסיני"[16].
יהי רצון שישיב ה' שופְטינו כבראשונה, "אַחֲרֵי כֵן יִקָּרֵא לָךְ עִיר הַצֶּדֶק קִרְיָה נֶאֱמָנָה" (ישעיה א, כו).[17]
[1] כנגד הלוח הראשון של עשרת הדברות - ע"פ רדצ"ה, עמ' רע"א. כנראה שהוא מונה כך:
1. לֹא תַעֲשׂוּן אִתִּי אֱלֹהֵי כֶסֶף
2. מִזְבַּח אֲדָמָה תַּעֲשֶׂה לִּי וְזָבַחְתָּ עָלָיו
3. וְאִם מִזְבַּח אֲבָנִים תַּעֲשֶׂה לִּי
4. לֹא תִבְנֶה אֶתְהֶן גָּזִית
5. וְלֹא תַעֲלֶה בְמַעֲלֹת עַל מִזְבְּחִי
[2] התואמות את הלוח השני של עשרת הדברות.
האמור הוא למאן דאמר שעשרת הדברים נחלקו לשני לוחות הברית. אמנם, לפי שיטת תנאים אחרת היו שני הלוחות זהים, ובכל אחד מהם נכתבו כל הדברות (מעין "שני עותקים" של חוזה, כניסוח הר"י בן נון).
[3] כ"כ רמב"ן שפשט הכתוב מדבר על כלל ישראל (כ"כ בשמו הרמ"מ כשר בתו"ש).
עוד דרשו חז"ל ש"לפניהם" היינו דיינים מומחים או סמוכים, ולא לפני הדיוטות. מהיכן למדו זאת?
ארבע שיטות בדבר: נחלקו בכך מפרשי התלמוד בגיטין פח,ב:
א. רש"י (ד"ה לפניהם) מפרש שחוזר על ע' הזקנים שעלו עם משה להר ככתוב בסוף פרשת משפטים (כד, א)!!! לשיטתו שאין מוקדם ומאוחר בתורה, ודומני שיש כאן דבר חדש: "לפניהם" הוא שריד של הלשון המקורית שאמר ה', שהתכוון לזקנים שה' הזכיר קודם לכן, וגם לאחר שהתורה דחתה את איזכור דברי ה' אודות הזקנים לסוף הפרשה, היא הותירה על כנה את המילה "לפניהם", ולא חששה שנטעה בפירושה!
ב. תוס' (ד"ה לפניהם) בשם ר"י שחוזר על "אלהים" שכתובים רבות בהמשך הפרשה
ג. שיטה (מקובצת? מובא בעיוני ר"ע שטיינזלץ) שכמותה מפורש כבר בריב"ש על אתר, שחוזר על השופטים שהעמיד משה (יח, כח).
בכל אופן, אלו דרשות שאינן פשוטו של מקרא. לעומת הדרשה "לא לפני גוים" המיושבת עם לשון המקרא דבר דבור על אפניו (כלשון רש"י בבראשית ג, ח ע"פ משלי).
שיטה רביעית מצאתי במכילתא דרשב"י המובאת בתו"ש, עמ' 9, שמהמילה "לפניהם" – דורשים מהפנים, האנשים החשובים.
[4] כמובא כאן ברש"י:
אֲשֶׁ֥ר תָּשִׂ֖ים לִפְנֵיהֶֽם - ולא לפני גוים; ואפילו ידעת בדין אחד שהגוים דנין אותו כדיני ישראל, אל תביאהו בערכאות שלהם, שהמביא דיני ישראל לפני גוים מחלל את השם ומיַקֵר שם עבודה זרה להחשיבה, שנאמר "כי לא כצורנו צורם ואויבינו פלילים" (דב' לב, לא) - כשאויבינו פלילים זהו עדות לעלוי יראתם.
במאמר "ערכאות של גויים - קללת חכמים ומערכת המשפט הרומית" מאת פרופ' זאב ספראי המופיע באתר"דעת" (מתוך כ"ע מחניים, תשנ"ו), מובאים מקורות אלה (בחלקם הותיר זכר לצנזורה):
"מדרש תנאים" לדברים עמ' 96:
"לא ניתנו הדינים אלא לישראל וללמדך שכל ההולך לדין אצל אומות העולם כאילו עובד עבודה זרה... שכל המניח דיני ישראל והולך לפני אומות העולם כפר בקב"ה תחילה".
מכילתא דר' ישמעאל, מסכתא דנזיקין א, עמ' 246:
ר' אלעזר בן עזריה: "הרי הגויים שדנו בדיני ישראל שומע אני יהו דיניהם קיימים? תלמוד לומר 'ואלה המשפטים' אתה דן את שלהם והם אינם דנים את שלך, מכאן אמרו גט המעושה בישראל כשר ובגויים פסול"
תלמוד בבלי, גיטין פח, ב:
"היה ר' טרפון אומר כל מקום שאתה מוצא אגוריאות [אפ"ר: בחלק מעדי הנוסח: ערכאות] של עובדי כוכבים [אפ"ר: צ"ל של גוים] אף על פי שדיניהם כדיני ישראל אי אתה רשאי להיזקק להם, שנאמר 'ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם', לפניהם ולא לפני עובדי כוכבים [אפ"ר: צ"ל של גוים]".
מדרש אגדה לפרשת משפטים כא, א, עמ' קנד, מהדורת באבער, תרנ"ד:
"וכל הקובל בערכאות של גויים אין לו חלק לעולם הבא"
[5] הלכות סנהדרין, פרק כ"ו, ה"ז, ע"פ מאמרו של ר"א פישלר, המעיין, ניסן תשע"א, עמ' 76 – 84 (מופיע במרשתת).
[6] יש מבטאים כ' רפה: "עַרְכָאות". במשנה מנקדים הדפוסים דגוש: "עַרְכָּאות". עתה מצאתי דיון בניקוד המילה ובגזרונה בספר לחם שמים לריעב"ץ, גיטין, פ"א מ"ה:
"נ"ל לשון וערך עליה... ובל"ח מזה העניין עורכי הדיינין... ומנהג המון השונים עִרכאות... ולדעתי יותר נכון בפתח או בסגול".
השאלה היא האם להדגיש הכ', לפי כללי הדקדוק העברי, או ללכת לפי המקור היווני, שדומני שהוא כ' רפה. וצ"ע.
[7] כיום משמשת המילה "עַרְכָּאָה" (זוהי צורת היחיד המחודשת שבכמה מילונים, כגון מילון אבן שושן) או "עַרְכָּה" (זוהי צורת היחיד המחודשת שבמיעוט המילונים) כחלופה עברית ל"אינסטנציה" הלועזית (אולי מגרמנית? ואולי רוסית?), כלומר דרגה מבין הדרגות במערכת בית המשפט, כגון: "לאחר הכרעת הדין בבית המשפט המחוזי, פנינו לערכאה שיפוטית גבוהה יותר, לבג"ץ".
[8] יש לציין כי קיים קשר הדוק בין מונחי מלחמה למונחי המשפט (פרופ' יחזקאל קוטשר, מלים ותולדותיהן, עמ' 91).
[9] ראה פירוש רש"י ומחזור ויטרי על אתר, ופרופ' קוטשר (שם).
From: יהושע בוך To: Uriel Frank Sent: Tuesday, February 05, 2013 7:50 PM
במשנת אבות כת"י פרמה כתוב: 'אל תעש עצמך כארכי הדיינים'.
ובכת"י קופמן היה כתוב: 'אל תעש עצמך ארכי דיינים', ונגרדה ונמחקה האות א של 'ארכי' ונתחלפה באות ע, ונוספה האות כ בראש המילה: 'כערכי'.
'ארכי דיינים' הוא תואר ביוונית שמשמעו: 'ראש הדיינים', תואר המופיע במקורות האגדה הארץ ישראליים בשם: 'ארכי דיקוס' . ונתחלפה היוונית והפכה ביטוי עברי, המתפרש: כאדם העורך את הדין לפני הדיינים, עפ"י איוב י"ג י"ח: 'הנה נא ערכתי משפט'.
יהושע בוך
אפ"ר: פרופ' קוטשר, מלים ותולדותיהן (עמ' 90) מציין כמה צורות המצויות בב"ר:
יונית+רומית archiiudex יונית+יונית archikrites
[10] במקו"א כתבתי (בבא מציעא צג, ב) על ליסטיס, ליסטיסים וליסטים:
"ארכיליסטיס [=ראש השודדים] שמרד במלך" (בראשית רבה, מהדורת תיאודור-אלבק, פרשה מח ד"ה פחדו בציון)...
המונח שאולי מוכר יותר, אך מטעם "לא יישמע על פיך" אני מציגו רק בהערה, הוא: "ארכי-בישוף".
[11] במקו"א כתבתי (סופ"ק דשבת):
לפעמים העברית מאמצת את המִלה הזרה ללא הסיומת שלה, ולפעמים הסיומת מתקבלת ומשתרשת כחלק מהמִלה (כגון "הורדוס", "קאלוס", "תריס"; מפי מו"ר ד"ר יואל אליצור). במקרה זה התקבעה הסיומת בארמית ("פֶּילַגוֹס") אך לא בשורש פל"ג העברי (מפי מו"ר ד"ר יואל אליצור). גם במִלה "אַרְכִיפֶּלָג" (=קבוצת איים) השאולה בעברית החדשה מן האיטלקית, נעדרת הסיומת מן הרכיב היווני "פלג".
[12] ר"י אריאל, תחומין, א, עמ' 322.
[13] רדצ"ה, עמ' רגע.
[14] שמא בדבריו אלה חזה את עתידה של מערכת המשפט והחוק בגרמניה...
[15] ראה ההערה הקודמת.
[16] השוה לדרשתו הראשונה של הרב יעקב אריאל על פרשתנו בספרו.
[17] כפי שאומר המדרש (תנחומא משפטים ג) שבזכות קיום "לפניהם" זוכים לדברי ישעיה.
