חידה:
אלו תפילות [לפחות שתים!] יומיומיות מקורן בפרשת בלק?
רמזים:
הראשונה לקוחה ככתבה וכלשונה מדברי השבח והברכה
שהרעיף בלעם על עם ישראל השוכן לשבטיו.
התפילה השנייה קשה יותר למציאה...
היא "תובנה" שכתובה בפרשה,
ובברכת שים שלום היא רמוזה.
במדבר פרק כד
(א) וַיַּרְא בִּלְעָם כִּי טוֹב בְּעֵינֵי ה' לְבָרֵךְ אֶת־יִשְׂרָאֵל וְלֹא־הָלַךְ כְּפַעַם־בְּפַעַם לִקְרַאת נְחָשִׁים וַיָּשֶׁת אֶל־הַמִּדְבָּר פָּנָיו:
(ב) וַיִּשָּׂא בִלְעָם אֶת־עֵינָיו וַיַּרְא אֶת־יִשְׂרָאֵל שֹׁכֵן לִשְׁבָטָיו וַתְּהִי עָלָיו רוּחַ אֱ-לֹהִים:
(ג) וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ וַיֹּאמַר נְאֻם בִּלְעָם בְּנוֹ בְעֹר וּנְאֻם הַגֶּבֶר שְׁתֻם הָעָיִן:
(ד) נְאֻם שֹׁמֵעַ אִמְרֵי־אֵ-ל אֲשֶׁר מַחֲזֵה שַׁדַּי יֶחֱזֶה נֹפֵל וּגְלוּי עֵינָיִם:
(ה) מַה־טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב מִשְׁכְּנֹתֶיךָ יִשְׂרָאֵל:
שתי תפילות יומיומיות מקורן בפרשת בלק.
הראשונה רמוזה בלשון התורה בתארה את הלך מחשבתו של הקוסם שהפך ממקלל למברך:
כד,א: וַיַּרְא בִּלְעָם כִּי טוֹב בְּעֵינֵי ה' לְבָרֵךְ אֶת־יִשְׂרָאֵל וְלֹא־הָלַךְ כְּפַעַם־בְּפַעַם לִקְרַאת נְחָשִׁים וַיָּשֶׁת אֶל־הַמִּדְבָּר פָּנָיו:
בתובנה זו מסיימים אנו כל תפילת עמידה ג"פ ביום:
| נוסח הספרדים | נוסח ספרד | נוסח אשכנז |
| וְטוֹב בְּעֵינֶיךָ | וְטוֹב יִהְיֶה בְּעֵינֶיךָ | וְטוֹב בְּעֵינֶיךָ |
| לְבָרְכֵנוּ, וּלְבָרֵךְ אֶת-כָּל-עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל, | לְבָרְכֵנוּ וּלְבָרֵךְ אֶת כּל עָמְּךָ יִשְׁרָאֵל | לְבָרֵךְ אֶת כּל עָמְּךָ יִשְׁרָאֵל |
| | בְּכָל עֵת וּבְכָל שָעָה | בְּכָל עֵת וּבְכָל שָעָה |
| בְּרֹב עֹז וְשָׁלוֹם. | בִּשְׁלוֹמֶךָ | בִּשְׁלוֹמֶךָ |
ברם, לעומת המקור המקראי שבו ברור כי משפט זה מהווה מסקנה מוגמרת ותיאור של עובדה קיימת – משמעות היגד זה בתפילתנו אינו ברור דיו, והדבר תלוי גם במחלוקת בנוסח משפט זה הסמוך לחתימת ברכת השלום (כמוצג בטבלה לעיל): האם זוהי קביעת עובדה כחלק מן הנימוק לבקשת השלום (כהמשך למשפט "כי באור פניך..."), או שסמוך לחתימה אנו מבקשים שיהיה טוב בעיני ה' לברך את ישראל (בשונה מן המקור המקראי).
התפילה השנייה לקוחה ככתבה וכלשונה מדברי השבח והברכה שהרעיף בלעם על עם ישראל השוכן לשבטיו, כמופיע חמישה פסוקים מאוחר יותר:
מַה־טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב מִשְׁכְּנֹתֶיךָ יִשְׂרָאֵל:
הואיל וברכה זו נאמרה לראשונה מפיו הטמא של בלעם הרשע, יש שנרתעו מאימוצה אל היכל התפילה של עם ישראל (עיין שו"ת מהרש"ל סימן צ"ח).
על אף טענה זו, התקבלה אמירת שבח זה למעשה בפי רוב (?) ישראל כשבח הפותח את סדר התפילה עם כניסתנו לבית הכנסת עם שחר.
וצ"ע בטעם הדבר: למה מתוך אלפי שירות ותשבחות בוחרים בני בניו של אאע"ה לפתוח את עבודת תפילתם בברכת בלעם הרשע, ואינם טועמים בכך שום טעם לפגם.
ראשית כל: גם אם הצינור טמא, מקורו טהור: אחרי הכל, דברים אלו בשבח עם ישראל הושמו בפיו ע"י ממ"ה הקב"ה.
בנוסף: ברגע שנכללו בתורה אין הבדל בין דברי בלעם, פרעה או לבן לדברים שאמרו צדיקים. בסופו של דבר, ברכת "מה טובו" הוכתבה מפי הגבורה למשה רבינו, והם חלק בלתי נפרד מתורת ה' הקדושה, ועל כן ראויה היא להיכלל בסידור תפילת ישראל.
והשלישית: אולי אדרבה, העובדה שנביא אומות העולם הוא זה שנשלח ראשונה לבטא תפילה זו, אינה חיסרון אלא דווקא יתרון, בבחינת "יהללך זר ולא פיך", ומעין מה שיקרה באחרית הימים, "אז יאמרו בגוים: הגדיל ה' לעשות עם אלה"!
