יום רביעי, 5 באוגוסט 2015

מכירה, כירה וכריה

רש"י דברים ב, ו
תכרו - לשון מקח. וכן (בראשית נ, ה) אשר כריתי לי, שכן בכרכי הים קורין למכירה כירה:

מעניין, שבבראשית נ, ה רש"י פירש שפשוטו אינו לשון מקח:
אשר כריתי לי - כפשוטו כמו (שמות כא לג) כי יכרה איש.
ומדרשו עוד מתיישב על הלשון, כמו אשר קניתי. אמר רבי עקיבא כשהלכתי לכרכי הים היו קורין למכירה כירה,
ועוד מדרשו לשון כרי, דגור, שנטל יעקב כל כסף וזהב שהביא מבית לבן ועשה אותו כרי, ואמר לעשו טול זה בשביל חלקך במערה:

תלמוד בבלי מסכת סוטה דף יג עמוד א 
אמר להו: נהי דזביני בכירותא, פשיטותא מי זביני? אמרו ליה: אין, דכתיב: בקברי אשר כריתי לי, וא"ר יוחנן משום ר"ש בן יהוצדק: אין כירה אלא לשון מכירה, שכן בכרכי הים קורין למכירה כירה. 

רש"י מסכת סוטה דף יג עמוד א 
...שכך אמר אבינו בשעת מיתה אשר כריתי לי ואין כירה אלא לשון מכירה כמו וָאֶכְּרֶהָ לִּי בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר כָּסֶף (הושע ג ב).

ההסתמכות על הפסוק בהושע אינה כה פשוטה, וכדברי ראב"ע שם:
ואכרה - יש אומרים ואקנה אותה כמו תכרו מאתם ואינו נכון בטעם ובדקדוק והוא מגזרת הכר נא... 

תורה תמימה הערות בראשית פרק נ הערה ג 
מאמר זה הובא בגמרא בהמשך ספור המאורע שהיה בעת שהלך יוסף וכל הכבודה לקבור את יעקב, וכיון שהגיעו למערת המכפלה בא עשו ועכב הקבורה, שבא בטענה, דבמערת המכפלה היו מקומות לארבע זוגות, וכבר נקברו שם אדם וחוה, אברהם ושרה, יצחק ורבקה, ועוד עבור זוג אחד מיורשי יצחק וכיון שקבר יעקב שם את לאה, א"כ כבר נטל הוא חלק ירושתו, ולפי"ז שייך המקום הפנוי לעשו, ואמרו לו בני יעקב שהוא מכר את חלקו ליעקב, והראו לו שטר המכירה, יעו"ש, וחז"ל סמכו שיעקב בעצמו הזכיר ענין זה לפני מותו בלשון שאמר אשר כריתי לי, כלומר אשר קניתי לי, דכורה הוא לשון מכירה [בחסור אות המ'], וכמו וגם מים תכרו מאתם בכסף (פ' דברים), ואכרה לי בחמשה עשר כסף (הושע ג'), דלא שייך לפרש כאן כריתי מלשון חפירה כמו כי יכרה איש בור, יען דהוא לא חפרו, דהיו המקומות מוכנים עוד מימי אברהם.  

רש"ר הירש בראשית פרק מט פסוק ה 
"מכרתיהם": או משורש "כור", שממנו "כור" =מצרף, בו מתקנים דבר, ומכאן "מְכֵרָה": בדרך כלל - אמצעי. אך מתקבל על הדעת שהמלה נגזרה משרש "כרה". אם נשוה "כרה" ל"חפר", נמצא כי הוראת "חפר": לחפור עד היסוד, להעלות מים ממעמקים. ומכאן בדרך כלל: להוציא את הנעלם לאור, ומכאן: לתור, וגם: לחרוד ולהחויר, כדרכו של אדם שעברו הנעלם עד כה הוצא לאור; בניגוד ל"בוש" שהוראתו: כלימה על תוחלת נכזבת ביחס לעתיד. כנגדו מציין "כרה": החפירה הראשונה, התכונה הראשונה, ומכאן בדרך כלל: להתקין (לדוגמה: להתקין סעודה), ובסופו של דבר: לקנות, לזכות ברכוש או בנפש: "כריתי לי" (להלן נ, ה), "ואכרה לי" (הושע ג ב). בהוראתו הראשונה הרי השורש קרוב ל"קרא", "קרה": לקרא דבר אל עצמו, ומכאן: להביא אל עצמו, להשתדל להשיג דבר, וכך: "וגם מים תכרו מאתם בכסף ושתיתם" (דברים ב, ו) - בקשו להשיג מים רק בדרכי שלום, בכסף. בהתחשב עם הפסוק שהובא מהושע, נראה כי הוראת "מְכֵרָה": השתדלות לזכות בנפש. דרכי ההשתדלות של שמעון ולוי לא היה תוכם כברם: הם הטילו תנאים על שכם, בדרך שלום וידידות, במסווה של מוהר ומתן, ואת אלה הפכו לכלי חמס משווע..

מר אברהם נפח: מים תכרו = תשאבו

זכור ושמור

"שמור את יום השבת לקדשו"

ראב"ע שמות כ א: 
...
באחרית מוח הראש הוא הזכירה, והמקום (הזה) מקום משמרת הצורות, והנה הזכירה כוללת השמירה... טעם הזכירה היא השמירה, וכאשר אמר ה' זכור, הבינו כל השומעים כי טעמו כמו שמור.

חזקוני: ... ד"א: שמור - לשון: ואביו שמר את הדבר, המתן.. מתי תבא שבת...
=
רש"י בראשית לז יא

אך, רס"ג בראשית לז יא: שמר את הדבר, שמר בזכרונו את דבריו.

אפ"ר: בימינו, בכל עת ובכל שעה אנו מבצעים את פעולת השמירה במחשב, שאינה אלא זכירה.

אפשר לפרש, בדומה לראב"ע:

והנה השמירה כוללת הזכירה... וטעם השמירה היא הזכירה, וכאשר אמר ה' שמור, הבינו כל השומעים כי טעמו כמו זכור.

כיו"ב, אולי אפשר לכוון בברכת אהבה: וְתֵן בְּלִבֵּנוּ לְהָבִין וּלְהַשְׂכִּיל. לִשְׁמֹעַ. לִלְמד וּלְלַמֵּד. לִשְׁמור [=לזכור] וְלַעֲשׂוֹת וּלְקַיֵּם אֶת כָּל דִּבְרֵי תַלְמוּד תּורָתֶךָ בְּאַהֲבָה.

יום רביעי, 29 ביולי 2015

"כסעודת שלמה בשעתו"

"ערב תשעה באב שחל להיות בשבת - אוכל ושותה כל צרכו, ומעלה על שולחנו אפילו כסעודת שלמה בשעתו" (תלמוד בבלי עירובין מא, א; תענית כט, ב; תוספתא תענית ג, יג).

למה נקראת סעודה שלישית בערב צום החמישי בשם סעודת "שלמה המלך"? 

א. בפשוטו, נראה כי שלמה היה מלך גדול ועשיר ששולחנו מלא כל טוב.

והראייה, שביטוי זה מופיע גם בהקשרים אחרים, כגון:

מסכת בבא מציעא פרק ז משנה א (דף מט, א)...וכשבא אצל אביו אמר לו בני אפילו אם אתה עושה להם כסעודת שלמה בשעתו לא יצאת ידי חובתך עמהן שהן בני אברהם יצחק ויעקב

תוספתא סנהדרין יא, ו: בן סורר ומורה אפילו העלה על שולחנו כסעודת שלמה בשעתה אינו נעשה בן סורר ומורה עד שיתן לתוך פיו כשיעור או עד שיאכל בחבורה שהוא כיוצא בה: 


ב. אולי אגב סעודת "דוד המלך" שהיתה אמורה להיאכל במוצ"ש, כמלווה מלכה (ובעז"ה תיאכל גם כשייבנה המקדש), נקראת הסעודה הסמוכה בשם בנו, שלמה.

ואולי זכר לדבר, מכאן:

ראה בדברי יחזקאל החדש (דף פ"ו) שהביא שמקובל בשם הגה"ק השר שלום מבעלז זצ"ל לעשות סעודה בכל מוצאי יו"ט כמו מוצאי שב"ק ושהוא נקרא סעודת שלמה המלך ע"ה. וכן היו נוהגין אצל הגה"ק משינאווא זצ"ל.


ג. אולי רומז לסעודת שלמה בחנוכת מקדש ראשון, כלומר, בסעודה זו טועמים מעין הסעודה שתהיה בחנוכת מקדש שלישי (ע"פ ד"ת של הרב יהודה קרויזר, ט"ב תשע"ה, שעתה וכן בשנה הבעל"ט, תשע"ו, אנו זוכים לאכול בט"ב, ובכך אנו מתרגלים לביטול הצום לגמרי, בעז"ה בקרוב בימינו!).


ד. תשובה נוספת - כאן:

הרב אברהם צבי גאופטמן

מהגמרא בעירובין (מא ע"א) אנו למדים כי: "אף על פי שאם חל ערב תשעה באב בחול לא יאכל שני תבשילין ולא יאכל בשר ולא ישתה יין, אם חל להיות בשבת אוכל ושותה כל צרכו ומעלה על שולחנו אפילו כסעודת שלמה בשעתו".

עלינו לברר מפני מה בחרו לדמות בגמרא את האכילה בערב תשעה באב שחל בשבת דווקא לסעודת שלמה המלך, שהרי אפשר לומר בפשטות שכאשר ערב תשעה באב חל בשבת, אין הגבלה על כמות המאכלים ועל איכותם. עוד יש להבין מה פשר המילה 'בשעתו', ומדוע לא נכתב בגמרא שיכול להעלות על שולחנו אפילו כסעודת שלמה, ותו לא.

ורש"י (שם) פירש "בשעתו – שהיתה שעתו עומדת לו במלכותו, דמלך והדיוט היה". כלומר כסעודת שלמה בימים שמלך בהם בירושלים, ולא כסעודותיו בימים שנאלץ לעזוב את מלכותו ולהיות נע ונד.

וקשה, היאך היה עולה בדעתנו לומר שכוונת הגמרא היא לימים שהייתה מנת חלקו של שלמה לחם צר ומים, ואולי קערה נוספת של גריסים, שהרי סעודה כזאת אפשר לאכול בכל ערב תשעה באב, גם כאשר אינו חל בשבת?

ומצאתי בספר פני מנחם לאדמו"ר מגור זצ"ל (פרשת דברים תשנ"ב) שיישב את הדברים באופן נפלא: "שבשעה שנשא שלמה את בת פרעה נבנה כרך גדול של רומי (ביום חנוכת בית המקדש). שלמה בנה את בית המקדש ומיד נבראו המחריבים של הבית. שלמה המלך ע"ה בעת בנין ביהמ"ק ידע שעתיד להיחרב ובהיותו מלך ידע שעתיד להיות הדיוט, ועם כל זה כל זמן שהיה מלך התנהג בכל גינוני המלכות בסעודת שלמה. וזאת כוונת הגמרא כסעודת שלמה בשעתו, שהגם שיודעים שלמחר תהיה אבילות, אף על פי כן בשבת עצמה אין נוהגת אבילות, שבת היא שלום בכל העולמות...".

באמת צריך להבין כיצד אפשר לחגוג את חנוכת בית המקדש ברוב פאר והדר בשעה שידוע שנבנה כרך גדול של רומי וישראל עתידים לגלות מעל אדמתם, וכן כיצד ייתכן ששלמה המלך לא הושפע בשעתו מכך שיבוא זמן שיורחק מכיסאו בירושלים.

ונראה לבאר על פי דברי הגמרא בסנהדרין (כ ע"ב) שבסוף (כשהשליכו אשמדאי מכיסאו ונאלץ לעזוב את כיסא מלכותו ולנדוד בדרכים) מלך שלמה על מקלו. ולכאורה מה שייך למלוך על מקלו, ואמר על כך הגר"ח שמואלביץ זצ"ל בשיחותיו כי אף לאחר הנפילה שהייתה אצלו, ולא נותר לו דבר אלא מקלו, החזיק במידת ה'מלכות' בעצמו אף בעוניו אשר הוא שם, והיא שעמדה לו לשוב אל כיסאו ואל מעמדו הרם כאשר מלפנים.

כלומר גם כשירד האדם מרום מעלתו, שומה עליו לשמור על מעמדו בעיני עצמו, ואל לו ליפול לתהומות הייאוש. לכן גם כשלא נותר בידי שלמה דבר כי אם מקלו, המשיך להיות מלך אף שהיה מלך רק ביחס למקלו.

מכאן נוכל ללמוד לענייננו, שגם כאשר גלו בנים משולחן אביהם עליהם לזכור כי עדיין בניו של מלך הם, ולכל מקום שגלו – גלתה שכינה עמהם. וכשם ששלמה המשיך לשמור על גינוני המלכות בעודו מולך על מקלו, כך גם ישראל צריכים לדעת כי אף בהיותם בארץ אויביהם, עדיין הם בבחינת 'בני בכורי ישראל'.

בפרשה השנייה של קריאת שמע כתוב: "ואבדתם מהרה מעל הארץ הטובה... ושמתם את דברי אלה על לבבכם וקשרתם אותם לאות על ידכם והיו לטוטפות בין עיניכם" (דברים יא, יז), ופירש רש"י: "אף לאחר שתגלו היו מצוינים במצות, הניחו תפילין, עשו מזוזות כדי שלא יהיו לכם חדשים כשתחזרו. וכן הוא אומר (ירמיה לא, כ) הציבי לך ציונים". התפילין הם הכתר של עם ישראל, שמתוכם ניכר על היהודי כי שם ה' נקרא עליו. גם בגלותו, כאשר מקל הנדודים בידו, עליו לאחוז במידת המלכות כיאה לבן מלך. ומתוך כך כשיחזור לטרקלין של אביו, גינוני המלכות לא יהיו זרים לו.

הבנה זאת של שלמה המלך בשעתו, שגם אם הוא עתיד לרדת מכיסאו לא יתבטל ממנו שם מלך, כמו ההכרה שגם כאשר ייחרב הבית לא יינתק הקשר בין מלכו של עולם לבניו, היא הנותנת את הכוחות לשמוח בסעודת שלמה ובחנוכת בית המקדש, העתיד להיחרב.

אורה הבהיר של השבת חושף ומאיר לנגד עינינו את החיבור הנצחי בכל מצב בין הקב"ה לכנסת ישראל, ומתוכה יש לנו היכולת לסעוד גם בערב התענית כסעודת שלמה בשעתו. אנו מבינים כי גם אם מחר נאלץ להתענות, אין בכך כדי לגרוע מסעודת היום.

יהי רצון שמתוך הכמיהה לגאולה נזכה בקרוב לבניין אריאל במהרה בימינו, אמן.

יום שלישי, 21 ביולי 2015

וְהוֹשִׁיעֵנוּ בוֹ לְחַיִּים [טוֹבִים] !

הזכרת יום טוב או ראש חודש בתפלה נקראת בתלמוד בשם אמירת "מעין המאורע". בראשונים ובפוסקים נקראת הזכרה זו בשם "יעלה ויבוא", על שם נוסח ההזכרה, המתחיל: אלהינו ואלהי אבותינו יעלה ויבוא וגו' (ע"פ אנציקלופדיה תלמודית, יעלה ויבא).

אחד ההבדלים הקיימים בין הנוסחים הוא זה:

זָכְרֵנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ בּוֹ לְטוֹבָה,

וּפָקְדֵנוּ בוֹ לִבְרָכָה,

וְהוֹשִׁיעֵנוּ בוֹ לְחַיִּים [טוֹבִים].

 

"לְחַיִּים" בלבד - מופיע באחד הנוסחים של סדר רב עמרם גאון, בסידור התפילה לרוקח, ועוד וכך מודפס בסידורי נוסח אשכנז.

"לְחַיִּים טוֹבִים" - מופיע באחד הנוסחים של סדר רב עמרם גאון, במחזור ויטרי, בספר אבודרהם, וכן מודפס בסידורי עדות המזרח והמערב.

(בסידורי תימן ונוסח "ספרד" – יש בכֹה ויש בכה).

מעודי רציתי להוסיף "טובים", למרות נוסח אבותיי השגור בפי, אך לא מלאני לבי, מפאת אזהרת הירושלמי המובא במגן אברהם (ריש סימן ס"ח) "אל תשנו ממנהג אבותיכם".

בראש חודש אב תשע"ה התיישב נוסחי על לבי, וחשבתי על הפסד שעלול להיות במעבר לנוסח "לְחַיִּים טוֹבִים". נראה כי ההבדל בין הנוסחים איננו רק בשאלה האם מוסיפים את התואר "טוֹבִים" או לא, אלא יתכן שאלו שתי תפילות שונות:

התפילה "לְחַיִּים טוֹבִים" - היא תפילה שהחיים שלנו יהיו טובים יותר: הואיל ותנאי חיינו אינם שלמים, אנו מבקשים שתנאי חיינו ישתפרו: שנזכה ליותר בריאות, ליותר פרנסה, ליותר אושר ורוחניות.

לעומת זאת, התפילה "וְהוֹשִׁיעֵנוּ לְחַיִּים" בלבד – משמעה שכרגע המצב הוא שאין לנו חיים! הכיצד?

מתחילת התפילה ("זִכְרוֹן כָּל עַמְּךָ בֵית יִשְׂרָאֵל") ברור שאין זו תפילה על צרכים אישיים ופרטיים, אלא תפילה כלל-ישראלית. לפיכך, כשאנו מתפללים לחיים עבור מי שאין לו חיים, זוהי תפילה שה' יושיע את עמו השרוי במעין מוות, ויחיהו!

 

כֹּה אָמַר ה'... לָעֲצָמוֹת הָאֵלֶּה: הִנֵּה אֲנִי מֵבִיא בָכֶם רוּחַ וִחְיִיתֶם...

הִנֵּה אֲנִי פֹתֵחַ אֶת־קִבְרוֹתֵיכֶם וְהַעֲלֵיתִי אֶתְכֶם מִקִּבְרוֹתֵיכֶם עַמִּי וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל־אַדְמַת יִשְׂרָאֵל...

וְנָתַתִּי רוּחִי בָכֶם וִחְיִיתֶם וְהִנַּחְתִּי אֶתְכֶם עַל־אַדְמַתְכֶם וִידַעְתֶּם כִּי־אֲנִי ה' דִּבַּרְתִּי וְעָשִׂיתִי!

[יחזקאל, ל"ז]

 

אמור מעתה, המוסיף "טובים", יתכן שמשנה את מושא תפילתו מחיים לאומיים לחיים פרטיים.

 

[השתא דאתינא להכי, אולי לכו"ע מדובר על חיי הכלל, במיוחד לאור מצב גאולת ישראל בדורנו. ואכמ"ל]

 

אל נא רפא נא לאיטה בת חיה, והושיעהּ לחיים טובים, בתוך שאר חולי ישראל.

יום שני, 20 ביולי 2015

יום שישי, 17 ביולי 2015

הכינוס השנתי התשיעי של שוחרי לשון הקודש - גלריית תמונות

הקלטות מהכינוס השנתי התשיעי של "שוחרי לשון הקודש" - באתר, עדיין בלי המצגות

בס"ד  יום פטירת אהרן הכהן, א' באב תשע"ה

הקלטות שמע מאתמול - כבר באתר; עדיין בלי המצגות.

ברכת יישר כח להוריי, למרצים, למנחה, לקריית נוער, למשתתפים, ולכל העוזרים, ובפרט למי שמאחורי הקלעים: למשפחתי, לר' נחום זיטר ולר' שמעון קופפרמן שהעלה לאתר: http://www.maanelashon.org/recorded/2015-07-16

תודה לבורא עולם, הבוחר בתורה, ובלשונה.
חודש טוב ושבת שלום, 
אפ"ר








--