יום רביעי, 22 באוגוסט 2018

לֶקַח הַדּוּבְשָׁנִית

בהסתמכות על מילון הרב ע"צ מלמד (קישוריש לנקוט במשנה זהירות, משום שהוא נכתב בעברית קלאסית ולא בעברית שמדוברת היום.

למשל, הערך "דּוּבְשָׁנִיתָא" מוסבר על ידו: דּוּבְשָׁנִית.
         
אך תלמיד ישראלי שמורגל בעברית חדשה יחשוב שדּוּבְשָׁנִית = עֻגַּת דְּבַשׁ  honey cake.

מה שהתכוון הרב עצ"מ הוא ש"דּוּבְשָׁנִיתָא" = מְתוּקָה (כדְבַשׁ) 
sweet like honey

"דּוּבְשָׁנִית" כשם למאפה קטן בטעם דבש, התחדשה  בעברית החדשה ע"י הוספת סיומת ההקטנה "-ִית" למילה "דובשן", השנויה במסכת חלה (פ"א מ"ד) ומציינת מאכל שנילוש בדבש (פיהמ"ש לרמב"ם, שם) או מאכל מטוגן בדבש (רש"י לפסחים לז, א ד"ה והדובשנין).



יום שני, 20 באוגוסט 2018

כִּי יִצְפְּנֵנִי בְּסֻכֹּה - שתי טעויות

שתי טעויות נפוצות בקריאת מילים אלה:

א. [תורת ההגה]: 
יש קוראים, ואף יש מדפיסים: כִּי יִצְפְּנֵנִי בְסֻכֹּה (ב' רפויה)! 
אך טעמי המקרא מורים שיש הפסקה לאחר " יִצְפְּנֵנִי", ולכן הבי"ת דגושה בדגש קל.

ב. [תחביר ופיסוק]: 
יש קוראים בפיסוק שגוי (ואף אני, בעווני, טעיתי בכך)
כִּי יִצְפְּנֵנִי בְּסֻכֹּה, 
בְּיוֹם רָעָה יַסְתִּרֵנִי, 
בְּסֵתֶר אָהֳלוֹ...

אך טעמי המקרא מורים שההפסקה העיקרית במילה "רָ֫עָ֥ה" (טעם עולה ויורד):

כִּ֤י יִצְפְּנֵ֨נִי ׀ בְּסֻכֹּה֮ בְּי֢וֹם רָ֫עָ֥ה
  יַ֭סְתִּרֵנִי בְּסֵ֣תֶר אׇהֳל֑וֹ
  בְּ֝צ֗וּר יְרוֹמְמֵֽנִי׃



לסיום, להתבוננות במזמור: הנה קישור לשיעורו של הרב אלחנן סמט. 
כוח"ט, 
אפ"ר

יום רביעי, 27 ביוני 2018

דרשה לשבת חוקת

בסוף ''מזמור שיר ליום השבת'' נאמר "צַדִּיק כַּתָּמָר יִפְרָח כְּאֶרֶז בַּלְּבָנוֹן יִשְׂגֶּה".

נשאלת השאלה מדוע אנחנו מדמים את הצדיק לתמר? איזו צדקות יש בתמר?

ושאלה חמורה יותר בסיפא: למה אנו רוצים שהצדיק ישגה בלבנון? האם לא עדיף שהוא יישאר בירושלים ("בחצרות א-להינו")?

כמובן, פשט הפסוק הוא אחרת, והפיסוק משפיע על המשמעות:

"צַדִּיק, כַּתָּמָר יִפְרָח" - זאת אומרת אנו רוצים שהצדיק יפרח כמו תמר, כמו עץ התמר התמיר והגבוה הפורח אל על בזקיפות קומה.

גם בסוף הפסוק יש להקפיד על הפיסוק הנכון: "כְּאֶרֶז בַּלְּבָנוֹן, יִשְׂגֶּה": "ארזי הלבנון" נזכרו כמה פעמים בתנ"ך כעצים חזקים, ואנו רוצים שהצדיק יפרח כמו עץ התמר וישגה כמו ארזי הלבנון, כלומר "כתמר" איננו לוואי של צדיק אלא משלים את הפועל יפרח. גם בסיפא: בלבנון אין הוא משלים פועל של ישגה אלא לוואי של ארז.

דברים אלה בהירים למי שמתבונן בטעמי המקרא, שאחד מתפקידיהם הוא להורות את הפיסוק הנכון ואת המבנה הנכון של המשפט.

ברישא: צַ֭דִּיק כַּתָּמָ֣ר יִפְרָ֑ח - לפני המילה צַ֭דִּיק יש טעם מפסיק להורות על הפרדה בין צדיק לבין כתמר יפרח.

אבל המתבונן בסוף הפסוק יקשה בעיניו: כְּאֶ֖רֶז בַּלְּבָנ֣וֹן יִשְׂגֶּֽה׃

הרי גם בסיפא מופיע סימן זהה במילה כְּאֶ֖רֶז! לכאורה היינו מצפים, לאור דברינו, שהטעם המפסיק יהיה במילה בלבנון ולא במילה כְּאֶ֖רֶז.

התשובה היא:

טעמי המקרא בתהילים שונים מהמוכר לנו בחומש ורוב התנ"ך (טעמי כ"א ספרים). טעם זה שבחומש נקרא "טפחא" לפי אשכנזים, או "טרחא" לפי עדות אחרות, הוא תמיד טעם מפסיק. לעומת זאת, בטעמי אמ''ת, היינו הטעמים בספרים איוב, משלי ותהילים, סימן זה משותף לשני טעמים שונים: אחד מפסיק ואחד אינו מפסיק. כאשר סימן זה (הנראה כמו חצי ירח) מופיע לפני המילה, הוא מפסיק, כמו במילה צַ֭דִּיק. טעם זה נקרא "דחי" או "ימנית", כי הוא נדחה מהמילה עצמה לימין המילה (ואין הוא נמצא במקומו הטבעי, בהברה המוטעמת). לעומת זאת, כאשר טעם זה מופיע בתוך המילה (בהברה המוטעמת), טעם זה איננו מפסיק (אלא "מחבר").

ואם יקשה ש"ץ העקשן: מה זה כל כך משנה איך לקרוא ואיך להתפלל, הרי העיקר הכוונה!

התשובה היא, שכמו בכל התורה, גם למעשים יש חשיבות, וכך למדנו מפרשת חוקת:

"וַיִּשְׁמַע הַכְּנַעֲנִי מֶלֶךְ עֲרָד יֹשֵׁב הַנֶּגֶב כִּי בָּא יִשְׂרָאֵל דֶּרֶךְ הָאֲתָרִים וַיִּלָּחֶם בְּיִשְׂרָאֵל וַיִּשְׁבְּ מִמֶּנּוּ שֶׁבִי. ב וַיִּדַּר יִשְׂרָאֵל נֶדֶר לַה' וַיֹּאמַר: אִם נָתֹן תִּתֵּן אֶת הָעָם הַזֶּה בְּיָדִי וְהַחֲרַמְתִּי אֶת עָרֵיהֶם. ג וַיִּשְׁמַע ה' בְּקוֹל יִשְׂרָאֵל וַיִּתֵּן אֶת הַכְּנַעֲנִי וַיַּחֲרֵם אֶתְהֶם וְאֶת עָרֵיהֶם וַיִּקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם חָרְמָה".

תפילה זו (התפילה הראשונה שנאמר בה שה' שומע את תפילת ישראל, מאז שמיעת נאקת בנ"י במצרים) דומה מאוד לתפילה שבהפטרת חוקת (שופטים יא, ל): "וַיִּדַּר יִפְתָּח נֶדֶר לַה' וַיֹּאמַר אִם־נָתוֹן תִּתֵּן אֶת־בְּנֵי עַמּוֹן בְּיָדִי..."

מתוך ההשוואה עולה התמיהה למה התפללו ישראל "אִם נָתֹן תִּתֵּן אֶת הָעָם הַזֶּה בְּיָדִי", ולא נקבו בשם העם? הרי המתפלל צריך לפרש ולא לסתום, כפי שלומד הזוהר (וישלח קסט, א) מתפילת יעקב: "הצילני נא מיד אחי מיד עשו כי ירא אנכי אותו פן יבא והכני אם על בנים - מכאן: מאן דצלי צלותיה דבעי לפרשא מלוי כדקא יאות".

הפתרון לכך בפירוש רש"י:

וישמע הכנעני... יושב הנגב - זה עמלק... ושינה את לשונו לדבר בלשון כנען, כדי שיהו ישראל מתפללין להקדוש ברוך הוא לתת כנענים בידם, והם אינן כנענים; ראו ישראל לבושיהם כלבושי עמלקיים ולשונם לשון כנען, אמרו: נתפלל סתם "אם נתן תתן את העם הזה בידי".

ברוך ה', המוח היהודי הצליח לגבור גם על המכשול הזה!...

עכ"פ, מכאן למדנו שגם בתפילה כמו בכל מצוה אחרת: לא די בכוונה טובה, אלא יש חשיבות גם למעשה המצווה: היינו לדיבור הנכון והמדויק, גם בהיגוי כל אות ומילה כהלכה, וגם בחיבור ובהפרדה של המילים לפי משמעות המשפט.

יה"ר שנזכה להתפלל בכוונה ובאופן מדויק, ושיהיו לרצון אמרי פינו והגיון לבנו, לפני אדון כל.

יום שישי, 16 בפברואר 2018

משנכנס אדר

1. הרב מרדכי רבינוביץ', בנו של ראש ישיבת ההסדר "ברכת משה" שבמעלה אדומים, הרב פרופ' נחום אליעזר רבינוביץ', הוציא לאור את הלכות מגילה של  "ערוך השולחן", עם "צפה הצפית: מקורות, הערות, ביאורים, מקבילות והשוואות לפוסקים אחרים", תשס"ז (קישור).

2. ראשית, כפתיחה במילתא דבדיחותא, הערה משעשעת על הניסוח בויקיפדיה בערך נחום אליעזר רבינוביץ'

בנו הוא הרב מרדכי רבינוביץ, מחבר ספרי "צפה הצפית" על מסכת מגילה ועל ערוך השולחן.

הערה זו הועתקה לאתרים אחרים, למשל לאתר ישיבה (כאן): 

בנו הוא הרב מרדכי רבינוביץ', מחבר ספרי "צפה הצפית" על מסכת מגילה ועל ערוך השולחן, ועוד.

אכן, הוא חיבר ספרים נוספים (ברכת הארץ, מים ראשונים), אך לא על מסכת מגילה, אלא כנ"ל, ההדיר את הלכות מגילה (וגם את הלכות חנוכה) של "ערוך השולחן". 

3. עתה, לעיקר: ענייני דיומא: "נוסח מגילת אסתר":
ראשית, יש לשבח את הההדרה הנאמנה והמוקפדת, שבכל מקרה של הגהה בלשון המחבר, רבי יחיאל מיכל עפשטיין (אגב, ראה כאן על המחבר), "נשמר נוסח הדפוס המקורי בהערות הנוסח" בשולי העמוד (כמוצהר במבוא). בזכות זהירות זו, ניתן לעמוד על תופעה מעניינת: 
בסימן תרפ"ח, ג (עמ' 56), הביא בעל "ערוך השולחן" את לשון הכתוב במגילה "ואיש לא עמד בפניהם" (כמתועד בהערת הנוסח), אך בפנים תיקן המהדיר לנוסח המקרא היותר מדויק: "ואיש לא עמד לפניהם". 
צ"ע, האמנם היה ראוי להגיה במקרה זה. מסתבר שנוסח "בפניהם" היה שגור בלשון המחבר (או בלשון המדפיס!), והיא עדות כמסל"ת למנהגם, שבימינו נחשב מנהג פחות מדויק (ראה כאן). לענ"ד, היה מקום להעיר על כך ב"צפה הצפית" (כפי שכתב המהדיר במבוא "במידה שלשינוי הנוסח יש משמעות של ממש, הערתי על כך בהערותיי"). 

4. ולסיום, גם כן בענייני דיומא: "משנכנס אדר מרבין בשמחה":
הלכה זו מובאת במסכת תענית ובספרי הפוסקים מובא בד"כ בהלכות ט' באב, אך בעל "ערוך השולחן" (וקדם לו בעל אליה רבה סימן תרפה ס"ק ח) הביא אותה גם בהלכות פורים, בשינוי לשון קטן, הנובע מפחד מהגוים ("צנזורה" בלעז). 
שימו לב בכמה דרכים שונות צונזרה הלשון המקורית: הנה לשון התלמוד הבבלי במסכת תענית דף כט עמוד ב, עם ש"נ מאתר "הכי גרסינן - פרויקט פרידברג לשינויי נוסחאות בתלמוד הבבלי"

הלכך, בר ישראל דאית ליה דינא בהדי נכרי/גוי - לישתמיט מיניה באב דריע מזליה, ולימצי נפשיה באדר דבריא מזליה.

סינופסיס בטורים עבור: תענית דף כט עמוד ב

דפוס וילנא

דפוס ונציה (ר"פ - רפ"ג)

דפוס פיזרו (רס"ט - רע"ו)

כתב-יד הספריה הבריטית 400

כתב-יד מינכן 140

כתב-יד מינכן 95

כתב-יד גטינגן 3

T-S F 4.41

אמר רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמיה דרב כשם שמשנכנס אב ממעטין בשמחה כך משנכנס אדר מרבין בשמחה אמר רב פפא הלכך בר ישראל דאית ליה דינא בהדי נכרי לישתמיט מיניה באב דריע מזליה ולימצי נפשיה באדר דבריא מזליה

אמר רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמיה דרב כשם שמשנכנס אב ממעטין בשמחה כך משנכנס אדר מרבין בשמחה אמר רב פפא הילכך בר ישראל דאית ליה דינ' בהדי גוי לישתמיט מיניה באב דריע מזליה ולימצי נפשי באדר דברייא מזליה

אמ' רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמיה דרב כשם שמשנכנס אב ממעטין בשמחה כך משנכנס אדר מרבין בשמחה אמ' רב פפא הילכך בר ישראל דאית ליה דינא בהדי גוי לישתמיט מיניה מאב דריע מזליה ולימצי נפשי באדר דברייא מזליה

אמ' רב יהוד' בריה דרב שמו' בר שילת משמיה דרב כשם משנכנס אב ממעטין בשמחה כך משנכנס אדר מרבים בשמחה

 הילכך האי ב(ת)[ר] יש?ר?'

?ד?א.. ....... ..?ה? דינא בהדי גו.. ................... בא.. .

 

אמ' רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמיה דרב כשם ((.......... ..)) [כ]{שמשנכנס} אב ממעטין בשמחה כך משנכנס אדר מרבין בשמחה אמ' רב פפא הילכך האי בר ישראל דאית ליה דינא בהדי(..) גוי באב נשתמיט ליה [דריע מזליה] ?[???] באדר ליזיל בתריה [דבריא מזליה]   

אמ' רב יהוד' ברי' דרב שמואל בר שילת משמיה דרב כשם שמשנכנס אב ממעטין בשמחה כך משנכנס אדר מרבין בשמחה אמ' רב הילל האי בר ישראל דאית ליה דינא בהדי גוי באב נשתמיט' ליה דרעיע ליה מזליה באדר ליזיל בהדיה דברי מזליה   

אמ' רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמיה דרב כשם שממעטין בשמחה משנכנס אב כך מרבין בשמחה משנכנס אדר אמ' רב פפא הילכך האי בר ישראל דאית ליה דינא בהדי גוי באב דריע מזליה לישתמיט ליה (עד) [באדר] ליזיל [בהדי] דברי מזליה

אמ' רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת מש' דרב כשם משנכנס אב () ממעטין בשמחה כך משנכנס אדר מרבין בשמחה אמ' רב פפא הילכך האי בר ישר' דאית ליה דינא בהדי גוי נשמיט מניה באב דריע מזאליה ולא מצלח באדר ניזיל בהדיה לדינא דגבוה מזאליה   

והנה נוסח הלכה זו בספרי פוסקים, ע"פ הנוסח בפרויקט השו"ת: 

רי"ף מסכת תענית דף ט עמוד ב + רא"ש מסכת תענית פרק ד סימן לב

הלכך האי בר ישראל דאית ליה דינא בהדי עובד כוכבים

 

האגודה מסכת תענית פרק ד סימן יט

  בר ישראל דאית ליה דינא בהדי כותי   

האגודה מסכת מגילה פרק א סימן ו

 ומאן דאית ליה דינא בהדי כותי ליזל באדר  

 

טור אורח חיים סימן תקנא

ובר ישראל דאית ליה דינא בהדי עו"ג לישתמוט מיניה דריע מזליה

 

בית יוסף אורח חיים סימן תקנא אות א ד"ה משנכנס אב

... ובר ישראל דאית ליה דינא בהדי גוי לישתמיט מיניה דריע מזליה.

 

שולחן ערוך אורח חיים סימן תקנא סעיף א

ובר ישראל דאית ליה דינא בהדי כותי, לישתמיט מיניה דריע מזליה

 

קיצור שולחן ערוך סימן קכב סעיף ז

 ובר ישראל דאית ליה דינא בהדי אינו יהודי, לשתמיט מיניה משום דריע מזליה

בן איש חי שנה ראשונה פרשת דברים סעיף א

  בר ישראל דאית ליה דינא בהדי עכו"ם  

  

במקור אחד מצאתי שהגוי הושמט לגמרי: 

ספר המנהגים (טירנא) חודש תמוז ד"ה הגה: באיכה

... ובר ישראל דאית ליה דינא בהדי  לישתמיט מיניה דריע מזליה.  א"חגי'. [=גיליון?]


5. כידוע, "ערוך השולחן" צונזר קשות מאימת שלטון הצאר. הלכה זו הובאה כך: 

ערוך השלחן או"ח סימן תקנא סעיף ט

האי בר ישראל דאית ליה דינא בהדי א"י, לשתמיט מיניה כל החדש דריע מזלא...

 

ערוך השלחן או"ח סימן תרפו סעיף ו

מאן דאית ליה דינא בהדי מצרי, לידייניה עמיה באדר דהוא חדש מוצלח וטוב ובריא מזליה.


במבוא הובטח"סולקו כל השינויים שנעשו מפני אימת הצנזורה", ואכן בעמ' 40 הוער "מצרי", ונוסח הפנים שונה. 

ברם, במקום לתקן את שיבוש הצנזור ולהדפיס כנוסח התלמוד, שונה לנוסח מצונזר אחר: מאן דאית ליה דינא בהדי עכו"ם


גם אם לא להחזיר את לשון חז"ל ולכתוב "בר ישראל דאית ליה דינא בהדי גוי", במקרה זה ראוי לפחות להעתיק כאן את נוסח ההלכה ב"ערוך השולחן" בהלכות ט' באב (סימן תקנא סעיף ט), כדי שלא יבואו לטעות שהלכה זו נוגעת רק לגוים שמשתחוים לשמש ולכוכבים.


חודש טוב לכל עם ישראל!

יום חמישי, 1 בפברואר 2018

האם צריך לומר "בלי נדר הדרן עלך"?

מצאתי במרשתת את שלוש התשובות האלה בנושא זה:

או: http://daf-yomi.com/qna.aspx?PageId=11
 שאלה: 
לאחרונה שמעתי מישהו שאומר בסיום מסכת: "בלי נדר הדרן עלך מסכת...".
האם כך צריך לומר?
תודה! 

 תשובה:

תשובת הרב יעקב שכטר:
א. ישנם שני פירושים בכוונת המילה "הדרן" עלך. יש המפרשים מלשון נחזור עלייך, כלומר לאחר שסיימנו את המסכתא אנו מבטיחים לחזור עליה. וזה דומה למשפטים הבאים: "דעתן עלך" ו"לא נתנשי מינך" (דעתנו עלייך ולא נעזבך). הפירוש השני הוא מלשון הוד והדר, כלומר ה"הדר" שלנו עלייך, את מתהדרת ומתפארת בנו. חיזוק גדול לפירוש השני הוא ההמשך "והדרך עלן" וכי הכוונה שהמסכת תחזור עלינו? בודאי הכוונה היא שההדר שלך עלינו ובך אנחנו מתהדרים, ואין לחלק את משמעות המשפט לשניים.
ב. כמובן שלפי הפירוש השני אין שום טעם לומר בלי נדר, הרי הוא קובע מציאות עכשווית שהמסכת מהדרת אותנו ומתכבדים אנו בה בלימודה ובידיעתה. אלא יש מי שחשש לפירוש הראשון שהוא מבטיח לחזור, והרי זה נדר, ולא נדר סתם, אלא נדרי מצווה החמורים שהפרתן קשה ולא תמיד אפשרית, על כן בחר להוסיף בלי נדר.
ג. אמנם ברור שאין כך המנהג. הלא סיומי מסכת נערכים ברבים מאות שנים ויותר על ידי אלפי ורבבות עמך ישראל, על ידי תלמידי חכמים בעלי הוראה ובפניהם, ומעולם לא שמענו ולא ראינו לחשוש לזאת. וצאי לך בעקבי הצאן, אם הלכה רופפת בידך, "פוק חזי מאי עמא דבר" (צא וראה איך העם נוהג).
ד. ייתכן שהסיבה שלא חששו לזאת היא מפני שזה נאמר בלשון רבים, שהציבור יחזור, ודי בכך שאחד מכל הציבור אי פעם יחזור. ייתכן גם שמפרשים זאת במובן של הבעת רצון, כאילו ולוואי ונזכה לחזור עלייך. ייתכן וברור לנו שהעיקר הוא הפירוש השני, ולפיו זו הוספה חסרת פשר. יתכנו גם נימוקים נוספים שאין כאן המקום לפרטם.
ה. על כן נראה שראוי להמשיך ולנהוג ככל העולם ולא להוסיף בלי נדר. ומכל מקום החושש לנדר, יאמר בפעם הראשונה בלחש בלי נדר, ללא שיישמע באוזני אחרים, ומן השמיים בוודאי יקבל שכר על יראת חטאו באופן של התחשבות במנהג ישראל שלא לחדש בהם דבר מדעתנו.
(בנותן עניין להזכיר את המחלוקת בראשונים האם מותר לדוך מלח ביו"ט לצורך הסעודה, יש מתירין ויש אוסרים ומעדיפים לאכול את סעודתם תפילה ולא להיכנס לחשש מלאכה האסורה ביו"ט. התוס' במסכת ביצה דף יד. כתבו בלשון בלתי אופיינית לחלוטין לבעלי התוס': "המחמיר לדוכן מערב יום טוב הרבה ביחד - יתברך באלוקים ובשם המיוחד". ומבארים שם הפרשנים, שאותו אחד שאוכל תפל לא זכאי לברכה זו למרות יראת חטאו, אלא דווקא זה שזכר ודך מעיו"ט, והוא גם מכבד את היו"ט בסעודה טעימה, גם מחמיר, וגם לא מושך תשומת לב לחומרתו...).



רבני בית ההוראה
כ"ו אדר א' ה'תשע"ד

שלום וברכה. כשמסיימים פרק בגמ' שמעתי שצריך לומר ג' פעמים "הדרן עלך פרק פלוני בלי נדר". האם זה נכון?

תשובה:

שלום רב,

מקור הסיבה שיש שאומרים הדרן עלך פרק פלוני בלי נדר. הוא מהגמ' בנדרים (ח,א) האומר אשנה מסכתא זו הרי זה נדר. לכן יש שאומרים בלי נדר.

אולם מעיקר הדין אין צורך לומר בלי נדר. וכתב בשו"ת מנחת שלמה (ח"א סי' צא אות כ') על הגמ' בנדרים "הרוצה שלא יתקיימו נדריו כל השנה יעמוד בראש השנה ויאמר כל נדר שאני עתיד לידור יהא בטל". ומסקנת הגמ' שם שרק אם הוא זוכר בשעת הנדר זה מועיל.

ויחד עם זה הוסיף שם: "ברם נלע"ד דלענין זה דנקטינן שכל האומר אשנה פרק זה נדר גדול נדר לאלקי ישראל, והוא הדין במי שאומר לעשות חסד עם חבירו ושאר מצוות דאפי' לא אמר ממש בלשון נדר והתחייבות אפי"ה דינו כנדר משום דרשא דבפיך זו צדקה, וה"ה לשאר מצוות עיין בר"ן נדרים דף ח' ע"א ובריטב"א, – מסתבר דשפיר מהני מה שרגילים להתנות בערב ר"ה וביוהכ"פ דאינו רוצה כלל שיהי' נדר, דכיון שהוא עצמו הרי אין כוונתו כלל לנדר או שבועה ורק התורה עשאתו כנדר, ולכן בכה"ג שגילה דעתו מקודם והתנה בפירוש דאינו רוצה כלל שיהי' נדר מהיכ"ת נימא שאף בכגון דא ה"ז נעשה נדר גם נגד תנאי מפורש שהתנה בריש שתא דאינו רוצה שיהא נדר, ולכן נלע"ד דכל שהוא אומר סתם ולא בלשון נדר הרי זה חשיב כאומר בפירוש בלי נדר".


הרב גיא מור

הפירוש הנכון הוא ההדר (הפאר והכבוד) שלך עלינו (עיין דניאל ד, כה) שזכינו ללמוד ולחדש על מסכת זו, וההדר שלנו עליך שעוד אדם למד מסכת זו, כידוע בסיפור על מסכת חגיגה שהובא בספר מנורת המאור (פרק חמישי) וזה לשונו: מַעֲשֶׂה בְּחָסִיד אֶחָד שֶׁהָיָה מִתְיַחֵד בְּמָקוֹם אֶחָד וְהָיָה לָמֵד בּוֹ בְּמַסֶּכֶת חֲגִיגָה. וְהָיָה מְהַפֵּךְ בָּהּ וּמְהַדְרָהּ כַּמָּה פְעָמִים, עַד שֶׁלָּמַד אוֹתָהּ הֵיטֵב וְהָיְתָה שְׁגוּרָה בְּפִיו וְלֹא הָיָה יוֹדֵעַ מַסֶּכְתָּא אַחֶרֶת מִן הַתַּלְמוּד וְהָיָה שׁוֹגֶה בָהּ כָּל יָמָיו. כֵּיוָן שֶׁנִּפְטַר מִן הָעוֹלָם, הָיָה בְּבֵיתוֹ לְבַדּוֹ וְלֹא הָיָה שׁוּם אָדָם יוֹדֵעַ פְּטִירָתוֹ. בָּאָה דְּמוּת אִשָּׁה אַחַת וְעָמְדָה לְפָנָיו וְהֵרִימָה קוֹלָהּ בִּבְכִי וּמִסְפֵּד וַתַּרְבֶּה אַנְחָתָהּ וְצַעֲקָתָהּ, עַד אֲשֶׁר נִתְקַבְּצוּ הֶהָמוֹן וַתֹּאמֶר לָהֶם: סִפְדּוּ לֶחָסִיד הַזֶּה וְקִבְרוּהוּ וְכַבְּדוּ אֶת אֲרוֹנוֹ וְתִזְכּוּ לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁזֶּה כִּבְּדַנִי כָּל יָמָיו וְלֹא הָיִיתִי עֲזוּבָה וְלֹא שְׁכוּחָה. מִיָּד נִתְקַבְּצוּ כָּל הַנָּשִׁים וְיָשְׁבוּ עִמָּהּ וְעָשׂוּ עָלָיו מִסְפֵּד גָּדוֹל וְעָצוּם וְהָאֲנָשִׁים הִתְעַסְּקוּ בְּתַכְרִיכָיו וְכָל צָרְכֵי קְבוּרָתוֹ וְקָבְרוּ אוֹתוֹ בְּכָבוֹד גָּדוֹל. וְאוֹתָהּ אִשָּׁה בּוֹכָה וְצוֹעֶקֶת. אָמְרוּ לָהּ: מַה שְּׁמֵךְ: אָמְרָה לָהֶם: חֲגִיגָה שְׁמִי. כֵּיוָן שֶׁנִּקְבַּר אוֹתוֹ חָסִיד נֶעֶלְמָה אוֹתָהּ הָאִשָּׁה מִן הָעַיִן. מִיָּד יָדְעוּ שֶׁמַּסֶּכֶת חֲגִיגָה הָיְתָה, שֶׁנִּרְאֵית לָהֶם בְּצוּרַת אִשָּׁה וּבָאָה בִּשְׁעַת פְּטִירָתוֹ לִסְפֹּד לוֹ וְלִבְכּוֹתוֹ וּלְקָבְרוֹ בְּכָבוֹד, עַל שֶׁהָיָה שׁוֹנֶה אוֹתָהּ תָּמִיד וְשׁוֹקֵד לִלְמֹד בָּהּ. עד כאן.
ולפי הבנת כבוד תורתו שהוא לשון חזרה מאי "הדרך עלן", וכי המסכת תחזור ותלמד אותנו?! ולכן אין כל טעם באמירת "בלי נדר".


עכ"ל. 

מפליא אותי שכל המשיבים התעלמו מהניתוח הפשוט של "הדרן" = חזרנו, שהוא הפירוש הראשון המובא בערך סיום מסכת – ויקיפדיה

טקסט ההדרן השתנה עם השנים, אך כיום הנוסח המופיע בסופם של רוב ספרי הקודש הוא כדלהלן (בתור דוגמה, ננקטה מסכת ברכות). הטקסט מנוקד, ולאחר כל קטע טקסט ניתן הסבר למקורו ומשמעותו.

"הֲדַרַן עַלָךְ מַסֶּכֶת ברכות וְהֲדַרַך עֲלָן, דַּעְתָּן עֲלָךְ מַסֶּכֶת ברכות וְדַעְתָּךְ עֲלָן. לָא נִתֽנַשֵׁי מִינָךְ מַסֶּכֶת ברכות וְלֹא תִּתֽנַשִׁי מִינַן, לָא בְּעָלְמָא הָדֵין וְלֹא בְּעָלְמָא דְאַָתֵי". חוזרים על טקסט זה 3 פעמים.

ההסבר הנפוץ לקטע זה הוא תרגום מילולי, ללא התחשבות במשחקי מילים אפשריים:

חזרנו עלייך מסכת ברכות וחזרת עלינו. דעתנו עלייך מסכת ברכות ודעתך עלינו. לא נשכח ממך מסכת ברכות ולא תשכחי מאיתנו, לא בעולם הזה ולא בעולם הבא.


כל מי שלמד פרק בדקדוק הלשון הארמי יודע ש"צורות הפֹּעַל הארמיות בזמן עתיד – כמו המקבילות להן בעברית – נוצרות על ידי הוספת תחיליות בכל הצורות... אותיות אית"ן (מתוך המדריך למשתמש בסִיַּיעְתָּא לְתַלְמוּדָא, עמ' 13), לכן העדר אות תחילית לציון זמן עתיד ("אותיות אית"ן+ל") בפועל "הדרן" מלמד שאין זה עתיד.

ואכן כך הוא בארמית של התלמוד הבבלי כמופיע למשל בספר הדקדוק של אמו"ר "דיקא נמי" (עמ' 63 ואילך).


על מה, אם כן, הסתמכו המשיבים הנ"ל, שהבינו שאם "הדרן" הוא פועַל, זמנו הוא בעתיד? 

הפירוש "נחזור" מיוחס לרבי חיים בן בצלאל מפרידברג בערך הנ"ל סיום מסכת – ויקיפדיה 

פירוש נוסף נתן רבי חיים בן בצלאל מפרידברג[5], שפירש את הקטע בהסתמך על דו-המשמעותיות של חלק מהמילים, ובעיקר ההבדל בין השורש ה-ד-ר בארמית בבלית שמשמעותו חזרה ובין אותו השורש בעברית:

נחזור עלייך מסכת ברכות, והדרך יהיה שרוי עלינו. דעתינו תהיה נתונה לך מסכת ברכות, והשגחתך תהא שרוייה עלינו. לא נשכח אותך מסכת ברכות, ולא תשכחי אותנו, כזוג אוהבים.


גם במהדורת התלמוד של הר"ע שטיינזלץ יוחס פירוש זה לנ"ל:


התפלאתי איך ייתכן שבקי בלשון (מחבר ספר הדקדוק "עץ חיים") יטעה בדבר כה פשוט? 

ואכן כשפתחתי את ספרו, שמחתי למצוא שהוא כתב דברים אחרים מאלה שיוחסו לו. 

הנה הקטע שמצאתי בספר החיים, ואם טעיתי, אודה למי שיאיר עיניי.


מי שדן באופן מעמיק ומדוקדק בנושא זה הוא פרופ' מירון לרנר במאמר זה.
ראו בעמודים 168 - 169, ובמיוחד בהערה 30 עד תומה:


נראה שהדרך היחידה להסביר זאת כעתיד זה אם נפרש ש"הדרן" היא צורת בינוני (בדיקא נמי עמ' 64 מובאת הצורה "הדרן" כבינוני לרבות, אך לרבים הוא בבבלי עם יו"ד: הדרי/הדרין).
אך אפשרות זו בהערות 39, 56 במאמר הנ"ל נדחית, ומסקנתו היא שהמשמע המקורי של "הדרן" פירושו "חזרנו".



אגב, בהערה 34 במאמר זה מובא אישוש וביסוס למסורת הקריאה של המילה "מר" - "מור":