יום שלישי, 3 בדצמבר 2019

קול קורא במדבר יהודה: לקראת יום העיון "תורה ולשון בצהרי יום" בזאת חנוכה ה'תש"פ

בעז"ה נתכנס במצפה יריחו ליום העיון "תורה ולשון בצהרי יום" זאת חנוכה, יום שני, ב' בטבת תש"פ.  

הנכם מוזמנים להגיש הצעות להרצאה קצרה (עד ח"י דקות) בנושא לשוני-תורני. 


השנה יוקדש הכינוס לזכרו של הרב נתן קמינצקי ז"ל.
 
1.  את ההצעות יש לשלוח עד י' בכסלו לדוא"ל <info@maanelashon.org>
2.  ההצעה תכלול: הצעה לכותרת, תקציר בן 25 – 50 מילים, וכן שם מלא ותואר של המרצה.
3.  הוועדה המארגנת תבחן את ההצעות השונות, ותבחר מתוכן את המתאימות. אין התחייבות לקבל כל הצעה.

בברכת חורף בריא ובתודה מראש,
אוריאל פרנק 
"מענה לשון"

חוויות לשוניות של אבי הכלה...

בעת כתיבת שמות החתן והכלה אמש, עלתה השאלה כיצד לכתוב את שמו של מחותני, ניסים או נסים.
מה שהכריע היה צילום הכתובה של ניסים (את הצילום מצאתי באמתחת הטלפון שלי; היא צולמה לצורך תיק הנישואין ברבנות), ושם היה כתוב מלא: ניסים.

היום מצאתי אתר יעיל של הרבנות הראשית: "מערכת שמות גיטין", שנראה שכדאי להפיצו גם בקרב מסדרי חופות וקידושין:

מעיון מהיר במקורות (המצ"ב בקובץ) נראה שהיה ראוי לכתחילה לכתוב בכתובה חסר: נסים.
אגב, מעניינת עדותו של הרב אפשטיין ב"ערוך השלחן": "שם נסים - אין במדינתנו".

לשם השוואה, בכללי הכתיב של האקדמיה ללשון העברית, בדיוק בנקודה זו יש הבדל בין הכללים הישנים לכללים של תשע"ז, ככתוב בקישור זה באדום: 

כותבים יו"ד לציון תנועת i שאין אחריה אות בשווא נח ...בכלל זה גם מילים שאין תנועת i בצורת היסוד שלהן, כגון ... (עֵז) עיזים, (עֵת) עיתים...


אז הנה הקישור לחיפוש שם, ואולי כדאי גם להפיצו לכל ההורים הטריים המתלבטים כיצד לכתוב את שם פרי בטנם:

ולסיום, המלצה למנהלי האתר: 
אולי כדאי לשם זיכוי הרבים לנסח את שם האתר בניסוח כללי יותר (ללא המילה "גט"), כדי שהחוששים מעין הרע לא יימנעו מלהסתייע בו.

יום שלישי, 5 בנובמבר 2019

"בשצף קצף" - מה זה?

הביטוי "בְּשֶׁצֶף קֶצֶף" משמש כיום בהוראה של "רוגז רב" (מילון אבן שושן), "בכעס גדול" (מילון ספיר; קישוראו "בעוצמה רבה ובמהירות" ("ניב שפתיים ואמרי שפר" מאת אברהם דיין; קישור; יש לציין כי בהוראה זו מביא אבן שושן צירוף אחר, מחודש ומחודד: "בְּשֶׁצֶף קֶצֶב"!).

מקור הביטוי בנבואת הנחמה של ישעיהו הנביא, הנקראת בהפטרת פרשת נח (בנוסף לאחת מהפטרות ז' דנחמתא, "רָנִּי עֲקָרָה"): 
בְּשֶׁ֣צֶף קֶ֗צֶף הִסְתַּ֨רְתִּי פָנַ֥י רֶ֙גַע֙ מִמֵּ֔ךְ 
וּבְחֶ֥סֶד עוֹלָ֖ם רִחַמְתִּ֑יךְ, 
אָמַ֥ר גֹּאֲלֵ֖ךְ יְ-ה-וה.

את שתי המילים הראשונות בפסוק פרש ר' עמוס חכם כמורגל בלשוננו: "בכעס אדיר" (דעת מקרא, ישעיהו נד, ח). 

ברם, ידידי, אורן שרעבי נר"ו, הסב את תשומת לבי להקבלה שיש בפסוקים:

בְּרֶ֥גַע קָטֹ֖ן 

 

עֲזַבְתִּ֑יךְ 

 

 

וּבְרַחֲמִ֥ים גְּדֹלִ֖ים 

אֲקַבְּצֵֽךְ.

בְּשֶׁ֣צֶף קֶ֗צֶף 

 

הִסְתַּ֨רְתִּי פָנַ֥י רֶ֙גַע֙ מִמֵּ֔ךְ 

 

וּבְחֶ֥סֶד עוֹלָ֖ם  

 

רִחַמְתִּ֑יךְ.


בהקבלה ל"בְּרֶגַע קָטֹן" -- גם "בְּשֶׁצֶף קֶצֶף" מבטא הקטנה: כעס רגעי וקטן -- לעומת הגאולה הגדולה, גאולת עולמים. 
ואכן, כך מתרגם יונתן בן עוזיאל ביטוי זה: "בְּשָׁעָא זְעֵירָא", ובדרכו הלכו רוב מפרשי המקרא הקלאסיים: "במעט קצף" (כמובא בזה הקישור).

הרי לנו ביטוי שפירושו התהפך במהלך הדורות: 
"בְּשֶׁצֶף קֶצֶף" במקורו הובן כ"כעס קטן" -- ובדורות האחרונים השתגר בעברית כביטוי ל"כעס גדול". 

יהי רצון שירחמנו גואלנו 
בחסד תמידי, "בְחֶסֶד עוֹלָם", לעולם, 
ללא "קֶצֶף גָּדוֹל" (דברים כט, כז) ואף ללא כעס קטן כקצף. 

"בשצף קצף" - צילום של רחל גליק (קישור)

יום שישי, 12 ביולי 2019

מענה לשון לפרשת בלק

חידה: 

אלו תפילות [לפחות שתים!] יומיומיות מקורן בפרשת בלק?

רמזים:

הראשונה לקוחה ככתבה וכלשונה 
מדברי השבח והברכה 
שהרעיף בלעם על עם ישראל השוכן לשבטיו.

התפילה השנייה קשה יותר למציאה... 
היא "תובנה" שכתובה בפרשה, 
ובברכת שים שלום היא רמוזה.


פתרון החידה:

במדבר פרק כד 

(א) וַיַּרְא בִּלְעָם כִּי טוֹב בְּעֵינֵי ה' לְבָרֵךְ אֶת־יִשְׂרָאֵל וְלֹא־הָלַךְ כְּפַעַם־בְּפַעַם לִקְרַאת נְחָשִׁים וַיָּשֶׁת אֶל־הַמִּדְבָּר פָּנָיו:

(ב) וַיִּשָּׂא בִלְעָם אֶת־עֵינָיו וַיַּרְא אֶת־יִשְׂרָאֵל שֹׁכֵן לִשְׁבָטָיו וַתְּהִי עָלָיו רוּחַ אֱ-לֹהִים:

(ג) וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ וַיֹּאמַר נְאֻם בִּלְעָם בְּנוֹ בְעֹר וּנְאֻם הַגֶּבֶר שְׁתֻם הָעָיִן:

(ד) נְאֻם שֹׁמֵעַ אִמְרֵי־אֵ-ל אֲשֶׁר מַחֲזֵה שַׁדַּי יֶחֱזֶה נֹפֵל וּגְלוּי עֵינָיִם:

(ה) מַה־טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב מִשְׁכְּנֹתֶיךָ יִשְׂרָאֵל:

 

שתי תפילות יומיומיות מקורן בפרשת בלק.

הראשונה רמוזה בלשון התורה בתארה את הלך מחשבתו של הקוסם שהפך ממקלל למברך:

כד,א: וַיַּרְא בִּלְעָם כִּי טוֹב בְּעֵינֵי ה' לְבָרֵךְ אֶת־יִשְׂרָאֵל וְלֹא־הָלַךְ כְּפַעַם־בְּפַעַם לִקְרַאת נְחָשִׁים וַיָּשֶׁת אֶל־הַמִּדְבָּר פָּנָיו:

בתובנה זו מסיימים אנו כל תפילת עמידה ג"פ ביום:

נוסח הספרדים

נוסח ספרד

נוסח אשכנז

וְטוֹב בְּעֵינֶיךָ

וְטוֹב יִהְיֶה בְּעֵינֶיךָ

וְטוֹב בְּעֵינֶיךָ

לְבָרְכֵנוּ, וּלְבָרֵךְ אֶת-כָּל-עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל,

לְבָרְכֵנוּ וּלְבָרֵךְ אֶת כּל עָמְּךָ יִשְׁרָאֵל

לְבָרֵךְ אֶת כּל עָמְּךָ יִשְׁרָאֵל

 

בְּכָל עֵת וּבְכָל שָעָה

בְּכָל עֵת וּבְכָל שָעָה

בְּרֹב עֹז וְשָׁלוֹם.

בִּשְׁלוֹמֶךָ

בִּשְׁלוֹמֶךָ

 

ברם, לעומת המקור המקראי שבו ברור כי משפט זה מהווה מסקנה מוגמרת ותיאור של עובדה קיימת – משמעות היגד זה בתפילתנו אינו ברור דיו, והדבר תלוי גם במחלוקת בנוסח משפט זה הסמוך לחתימת ברכת השלום (כמוצג בטבלה לעיל): האם זוהי קביעת עובדה כחלק מן הנימוק לבקשת השלום (כהמשך למשפט "כי באור פניך..."[1]), או שסמוך לחתימה אנו מבקשים שיהיה טוב בעיני ה' לברך את ישראל (בשונה מן המקור המקראי)[2].

 

התפילה השנייה לקוחה ככתבה וכלשונה מדברי השבח והברכה שהרעיף בלעם על עם ישראל השוכן לשבטיו, כמופיע חמישה פסוקים מאוחר יותר:

מַה־טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב מִשְׁכְּנֹתֶיךָ יִשְׂרָאֵל:

הואיל וברכה זו נאמרה לראשונה מפיו הטמא של בלעם הרשע, יש שנרתעו מאימוצה אל היכל התפילה של עם ישראל (עיין שו"ת מהרש"ל סימן צ"ח). 

על אף טענה זו, התקבלה אמירת שבח זה למעשה בפי רוב (?) ישראל כשבח הפותח את סדר התפילה עם כניסתנו לבית הכנסת עם שחר.

וצ"ע בטעם הדבר: למה מתוך אלפי שירות ותשבחות בוחרים בני בניו של אאע"ה לפתוח את עבודת תפילתם בברכת בלעם הרשע, ואינם טועמים בכך שום טעם לפגם.

ראשית כל: גם אם הצינור טמא, מקורו טהור: אחרי הכל, דברים אלו בשבח עם ישראל הושמו בפיו ע"י ממ"ה הקב"ה. 

בנוסף: ברגע שנכללו בתורה אין הבדל בין דברי בלעם, פרעה או לבן לדברים שאמרו צדיקים. בסופו של דבר, ברכת "מה טובו" הוכתבה מפי הגבורה למשה רבינו, והם חלק בלתי נפרד מתורת ה' הקדושה, ועל כן ראויה היא להיכלל בסידור תפילת ישראל. 

והשלישית: אולי אדרבה, העובדה שנביא אומות העולם הוא זה שנשלח ראשונה לבטא תפילה זו, אינה חיסרון אלא דווקא יתרון, בבחינת "יהללך זר ולא פיך", ומעין מה שיקרה באחרית הימים, "אז יאמרו בגוים: הגדיל ה' לעשות עם אלה"!


הערות

[1] או לפי נוסח "שלום רב" הרווח בקהילות אשכנז בחלק מן התפילות: "כי אתה הוא מלך אדון לכל השלום"

[2] השווה לשני הפירושים לפסוק "ה' ימלוך לעולם ועד" החותם את שירת הים, כמובא בפירוש הרמב"ן לתורה: האם זוהי הכרזה והצהרה של אמונתנו, או שזוהי תפילה ובקשה שתתגלה מלכותו.

יום רביעי, 19 ביוני 2019

אנשי (ה)כנסת הגדולה

בהמשך למה שכתבתי על "לְעולם הבא" או "לָעולם הבא": על יידוע "חסר" בצירוף שם ותוארו
הנה קטע מדברי ר' ניסן ברגגרין (עיונים בלשון העברית, עמוד: 177)  
 
ה' הידיעה 
בהרבה צירופים של שם עצם עם שם תואר באה בלשון חכמים ה' הידיעה בשם התואר בלבד: "כנסת הגדולה" , "מים הרעים" , "שער העליון". וכן הצירופים: שם המפורש, שם המיוחד, עמוד הימני, פטיש החזק, מזבח הפנימי, שור הנסקל, עדות הראשונה, עדות האחרונה, אבר המדולדל, חסידים הראשונים, אדון הזה, דיבור המתחיל, השמיענו אל המיוחד, 
ובברכה לשנה הבאה בירושלים ועוד. 
וכבר במקרא נמצא "שער העליון", "מבוא השלישי", "יום הששי", "יום השביעי", "בור הגדול", "על גבעות הגבוהות", "גדר הדחויה", 
ועוד מועטים. 
מתקני לשון התפילה שבתקופת ההשכלה תיקנו במקום "אב הרחמן" שבתפילת "ברוך שאמר" ובשאר מקומות,המצוי עד היום בסידורי הספרדים, וכתבו "האב הרחמן". בנוסח של פרקי אבות - "כנסת הגדולה", "מים הרעים" - לא נגעו. 

יום חמישי, 28 במרץ 2019

מאום ומום - שתי קושיות ושאלה אחת

איוב לא, ז
אִ֥ם תִּטֶּ֣ה אַשֻּׁרִי֮ מִנִּ֪י הַ֫דָּ֥רֶךְ וְאַחַ֣ר עֵ֭ינַי הָלַ֣ךְ לִבִּ֑י וּ֝בְכַפַּ֗י דָּ֣בַק מֽאוּם
מסורה גדולה: ב' כתיב אל"ף

דניאל א, ד
יְלָדִ֣ים אֲשֶׁ֣ר אֵֽין־בָּהֶ֣ם כָּל־מאוּם֩ מוּם֩ וְטוֹבֵ֨י מַרְאֶ֜ה
מסורה קטנה: מום ק' 

ע"כ ממהדורת הכתר. 

וכאן שואל אפ"ר שתי קושיות: 
מה נשתנה מאום זה ממאום זה: 

1.  שבדניאל יש הערת "קרי מום", ובאיוב לא מופיעה.
לכאורה צריכה להינקט אותה מדיניות בשני המקרים (ואכן כך נהג הר"מ ברויאר שגם בדניאל אין הערת קרי, ובדומה להערת המס"ג באיוב). 

2. שבדניאל לא העירו המפרשים מאומה על הכתיב הייחודי "מאום", ובאיוב עסקו בכך רש"י, ר' יוסף קרא, ראב"ע, ר"ת, רלב"ג ועוד (כדלקמן).
האם יש הבדל בין הפסוקים, או ש"מבחינה טכנית", כל המפרשים פירשו כבר את איוב, וכשהגיעו לדניאל "סמכו על הזיכרון" של מי שלמד כבר את פירושיהם לאיוב...

ובנוסף, שאלה:
3. בביאור המילה נחלקו המפרשים
רש"י ור' יוסף קרא פרשו כמו הקרי (אין מום), ואילו ראב"ע ור"ת פרשו כמו הכתיב (אין מאומה רע), ושמשמעות "מאום" זהה למשמעות "מאומה" (הצורה הנקבית המקבילה; השוה: שיר ושירה)רלב"ג ואחרים מביאים את שני הפירושים.
נראה ש"תאסיפון" הובא בפירושיהם של רש"י ור' יוסף קרא בתור ראיה לכך שלעניין הפירוש יש להעדיף את הקרי, ולהתעלם מן הא' הכתובה.
האם זוהי נטייה כללית ("לשיטתם") בפרשנות המקרא?  (השוה למה ששלחתי הערב "לפרשת שמיני: לא/לו" על מחלוקת מנחם, דונש ור"ת)

רש"י
מאום – הוא מום דבר שמץ ואל"ף זו כתובה ולא קריא במסורת הגדולה והוא מגזירת לא תאסיפון אם זו עשיתי הייתי ראוי לבא עלי קלל' זו.
אם תטה אשורי וג' – רהוט על: אזרעה ואחר יאכל (איוב ל"א:י"ח), ומקלל את עצמו אם עשה דבר זה מן הדרך הישר.

ר' יוסף קרא:
מאום - כמו 'מום' , דבר שמץ. ואל"ף זו 'כתבא ולא קרייא' במסורת הגדולה, והיא מגזרת "לא תאספון לתת תבן" (שמ' ה , ז) , שהוא כמו 'לא תוסיפון'. אם זאת עשיתי , ראוי לי לבוא עלי קללה זו:

ראב"ע  
מאום – כמו: מאומה.

רלב"ג  
מאום – כמו מום בלא אלף או יהיה כמו מאומה והרצון בזה אם דבק בכפי דבר מגזל וחמס.

יום ראשון, 13 בינואר 2019

מיהו ומהו ''בעל החלומות''?

מיהו ומהו ''בעל החלומות''?

 

כידוע, לצירוף סמיכות ייתכנו כמה שימושים [ראו הערה*]. נעיין כאן בכמה מהם.

 

הצירוף ''בעל (ה)חלומות'' מוסבר במילון ספיר כך: 

1. [תנ] המַרבֶּה לחלום חלומות: הנה בעל החלומות הלזה בא (בראשית לז 19); יוסף בעל החלומות 
2. [תמ] כינוי למלאך הממונה על החלומות : אפילו בעל החלומות אומר לו לאדם: מחר אתה מת, אל ימנע עצמו מן הרחמים (ברכות י:) 
  

 

ראשית, יש להעיר שהציטוט כאן אינו מדויק: חז''ל הקפידו על לשון חיובית, וגם כשאמרו דברים שליליים העדיפו לאומרם בגוף שלישי (נסתר) ולא בגוף שני (נוכח), ככתוב במסכת שבועות לו, א (קישור).

נוסח הגמרא הוא:

אָמַר רִבִּי חָנָן: אֲפִילּוּ בַּעַל הַחֲלוֹמוֹת אוֹמֵר לוֹ לָאָדָם "לְמָחָר הוּא מֵת", אַל יִמְנַע עַצְמוֹ מִן הָרַחֲמִים.

וכיו"ב בכת"י מינכן:

אמ' רב חנין אם בא בעל החלום [בא לאדם] ואמ' לו למחר הוא מת אל ימנע עצמו מן הרחמים

 

נעבור עתה, למשמעות הצירוף: נראה שהאמור במילון נכון, והשימוש של חז''ל בצירוף סמיכות זה שונה מהשימוש המקראי.

לפי פירוש 1 בַּעַל הַחֲלוֹמוֹת הוא: הסביל, המקבל והצופה 

לפי פירוש 2 בַּעַל הַחֲלוֹמוֹת הוא: הפעיל, מי שגורם לכך שהחלום ייחלם, האחראי על פעולת החלימה.

 

ואולם, יתכן שגם אחי יוסף התכוונו שיוסף אינו רק מקבל החלומות, אלא גם מי שאחראי לחלומות!

 

ראו המקורות האלה:

 

אברבנאל בראשית ל"ז  

ולכן שנאו אותו על חלומותיו כמו שישנא האדם למלאך המות לפי שייראו מלפניו שימיתוהו. ועל דבריו שהם הדב' שהית' סבה בהתחל' השנא' ואפשר לומר שחשדוהו שהוא מעצמו היה ממציא החלום ההוא כדי להכעיסם ולזה אמר ועל דבריו. או שהיה מוסיף בו דברים ומפני זה היו קוראין לו בעל החלומות שהוא היה עושה אותם כרצונו והוא היותר נכון בעיני.

 

ר' משה אלשיך בראשית ל"ז:י"ח 

ועל פי דרכם אחשוב כי זה כוון באומרו דותינה ולא דותנה. לומר כי עשו אחוה מהעשרה לבדם ולא כללו בתוכם את שני בני רחל. והנה אחרי אשר נאמר זה אליו לאט לאט ובשובה ונחת ולא מתחלה נסעו מזה לא גדל התפעלות להתחבר לברוח רק על משמרת שליחתו נצב ומה גם כי ראה המלאך הג' כי מראה מקום הוא לו כי הם בדותן. אז אמר בלבו לו היה פחד למה יראני און ועמל יביט. אך אין זה רק שהא' היקל והסיר טעות בטחוני ממני פן בזדון אתן מצה. והב' זרזני יותר שאבקש אחוה ושלום. והג' הודיעני עוצם פרוד למען לא בלבד אבקש שלום כי אם גם אפיל תחנתי בלב נשבר כי רעה בלבבם וכן היה שהיה מתאבק ובוכה ברגלי כל א' ות' מהם כמשז"ל (ב"ר פ' פ"א) באומר אשר ראינו צרת נפשו בהתחננו אלינו. וע"י כן מצא חנינה ונותרה בו נשמה וירד מצרימה אל המנוחה ואל המעלה המעותדת לו מן השמים ולקבל עונש' ביני וביני ויצדק במאמרנו זה מאמר פרקי ר"א (פרק ל"ח) הלא הוא וימצאהו איש והנה תועה בשדה שהיה גבריאל. ולפי זה השני היה מיכאל והג' רפאל ולמה היו שלא כסדרן ולא היחל מיכאל אך באשר כתבנו כי הראשון בא להסיר מלבו בל יבטח בחלומו הוצרך יהיה ע"י גבריאל כי כל החלומות נמשכים ממנו כי על כן אמר בספר הזוהר שנקרא החלום אחד מס' בנבואה שהיא המדרגה ששים מהדרגת הנבואה כנודע ליודעי חן כי ממקום המתייחס אל הנביאה למעלה עד מדרגת גבריאל יש ס' מדרגות. וע"כ בפי' נקרא גבריאל בעל החלום במס' ברכות (דף נ"ז) ומיכאל בעל החסד הורהו יהיה מושך חסד ומבקש שלום גם שלבם לא כן והשלישי המחבר מדות חסד וגבורה ברחמים הודיעו כי לא יבטח בו יוכל לחברה כי נסעו בבחירתם מחבור אחוותם. או למ"ד נסעו ממדות הקב"ה והוא חיבור והפשרת המדות לתוך השלום. כלל הדברים כי מה' יצא הדבר להכין אותו ולסעדו. הלוך ילך ונסוע מצרימה להשתרר גם השתרר במלכות שלמה למען טרם ישתעבדו ישראל למצרים תהיה השכינה אשר את יוסף מושלת על הארץ לבלתי יכנעו זרע ישראל תחת טומאת מצרים בעצם ויאבדו חלילה ומה גם גם אשר התעתדו לעבוד ע"ג כאשר כתב אצלנו כל זה באר היטב:  

[...]

והנה אר"זל (ב"ר פ' פ"ה) ויתנכלו אותו להמיתו שהשיסו בו את הכלבים שימיתוהו ואחשבה ע"פ דרכם כי הלא השלמים ההם את ה' היו יראים ולא ערבו אל לבם לשלוח יד בצדיק יסוד עולם אך התחכמו לו לגרות עליו את הכלבים באומר בזאת יבחן אם צדיק וישר הוא ולא חטא על הנפש בהביאו דבה רעה כי עשה למען יוכיחנו אבינו או אם נאץ האיש הזה את ה'. כ"א שן בהמות תשולח בו אז יודע כי לא צדיק הוא ובעונו ימות וידנו אל תהי בו ואם לא נדעה. ולהפך יותר בזכותם אחשבה כי לא נעלם מהם מאמרם ז"ל (ש"ר פ' ל"א) על פסוק לא תשא שמע שוא מכאן שהמוציא שם רע ראוי להשליכו לכלבים שנא' לכלב תשליכון אותו וסמיך ליה לא תשא שמע שוא ויעשו לו כן ויתכן כי הם אמרו שלשה דברים. (א) הנה דרך כלל הוציא שמע שוא וראוי להשליכו לכלבים ולא נחטא כי גמול ידיו יעשה לו וידינו אל תהי בו. (ב) כי הלא הא' שבדבות הלא הוא על שנחשדנו על ידו אבר מן החי. והנה מדה כנגד מדה יאכלוהו חי. (ג) נשא פנינו אל יעקב אבינו באמור אליו ידינו לא שפכה את הדם הזה כי אם הכלבים עזי נפש לזר חשבוהו והיה בא לישא שה מהעדר ואכלוהו ויכלוהו והו' יבין לאשורו כי אין זה כ"א חרב הביאו את דבתם רעה אך לא נעשתה עצתם כי ויהי ה' את יוסף ומוראו וחתיתו נפל עליהם כי צדיק וישר הוא ולא חרץ כלב עליו את לשונו. אכן שמעון ולוי כי לבם כלב הארי לא נתקררה דעתם. ויאמרו איש אל אחיו הנה בעל החלומות וגו' ועתה וגו'. והו' כי אמרו לא בצדקתו מלט נפשו כי אם להיותו בעל החלומות שעתידין להתקיים כי קיימ' ליה שעת' ועל כן לא המיתוהו. אך לא יבצר כי בן מות הוא כענין ר' יוחנן (תענית דף כ"א) דעל דהוה קיימ' לה שעתא לא שדא מלאכ' ביה גוד'. וזהו הנה בעל החלומות הלזה בא. שאם לא כן לא היה בא לפנינו מתחת ידי כלבי צאננו לכן ועתה וגו'. ונראה מה יסכונו לו חלומותיו כי בחיריים אנחנו ולא יבצר ממנו כל אשר נחפוץ לעשות. ובמה שכתבנו מרז"ל במס' ברכות (דף נ"ז) כי גבריאל המלאך נקרא בעל החלום אפשר כי שמעון ולוי שלמים היו ראו את גבריאל. וגם יוסף כי לא משו הג' מלאכים מלהיות עמו כבני לויה. ואמרו אל נתמה אם נצול מהכלבים כי הנה בעל החלומות הוא גבריאל הלזה בא עמו ומתלוה אליו כמאמרם ז"ל כי הוא האיש אשר מצאו תועה בשדה. שיראה מרז"ל כי לא הניחוהו המלאכים. כי זה לשון רז"ל (ב"ר פ' פ"ד) ג' מלאכים נזדווגו לו שהו' כי נתחברו והיו עמו לשומרו והנה לא יוכל להציל רק ממשוללי בחירה. אך לא מידינו. כנודע כי בעלי בחירה אין מוחה בידם כמבואר אצלנו בספר חבצלת השרון ויוצדק בזה אומרו בעל החלומות כי הוא בעליו ממש. כי נמשכים החלומות הצודקים והאמתיים ממנו. לכן ועתה לכו ונהרגהו כי אנו בעלי בחירה ונראה מה יהיו חלומותיו: או יאמר בעל החלומות על יוסף. ויקר' כה ע"ד מאמרם ז"ל על פסוק נוקם ה' ובעל חמה. כי הוקשה למו איך יכנה את ה' בדופי כזה שהו' בעל חמה חלילה. ואמרו בב"ר שהו' להפך לו' שאינו כב"ו שהחימה מושלת עליו לעשות יותר מטבעו כי תבער בו. ולא יאמר די עוד חמתו באפו אך הוא ית' אינו כך אך הוא בעל החימ' ואדון עליה לקצר ולהארי' ולמונעה כרצונו. ועד"ז יהיה אומר פה הנה בעל החלומות שהו' בעל ושליט בם ולא חלם אותו מעצמו אלמל' היו רעיוניו למשול בנו. וע"כ על משכבי' סליקו ואמר הלזה בא לו' האם ע"ז בטח לבו כי לא נוכלו לו. כי שעה עומדת לו למשול בנו ואמרו ועתה לכו ונהרגהו לו' אין ספק. שאם נניחהו ויחי' יעלה לגדול' ומשול ימשול בנו. ולא יבצר שהשב ישיב לנו את אשר גמלנו אותו. ויהרגנו על אשר התנכלו אותו להמיתו. א"כ אחר שהו' בעל החלומות מעותד למשול בנו ולשלם גמולנו בראשנו. לכן טוב טוב הוא כי ועתה שהו' בידנו שנשכים להורגו טרם ימיתנו הוא וז"א ועתה וגו'. ע"ד הבא להורגך השכם והורגו. ולשלא ירגיש אבינו נאמר לפניו דבר. יאמין לשמועתנו והו' חיה רעה אכלתהו. כי בזה יאמנו דברינו כי יאמר כי הוא מדה כנגד מדה הוא הוציא דבה כי אחיו היו אוכלים אבר מן החי. על כן נאכל כמות שהו' חי ויתן אל לבו כי מה' יצא הדבר. ולא אמרו חיה רעה הרגתהו רק אכלתהו שהוא אכיל' בעודנו חי כנגד דבת אכילתם מן החי. ואומרם רעה כנגד דבתם רעה ונראה מה יהיו חלומותיו נגד בחירתנו: 

 

עקדת יצחק בראשית דרוש מ':א' 

ולזה אני אומר כי דבר החלומות וסוד פתרונם וסבת מבוכתן וחלוף כונתם וחלופי חלופם כלם זכרן אליהוא בקצרה למתבונן בו באמרו בתחלת דבריו בחלום חזיון לילה בנפול תרדמה על אנשים בתנומות עלי משכב אז יגלה אזן אנשים ובמוסרם יחתום להסיר אדם מעשה וגוה מגבר יכסה (איוב ל"ג). הנה בכתוב הא' כלל ג' מיני מדרגות שבהם ראתה החכמה האלהית לגלות דעת האנשים ולהאיר את לבם להיישירם ולהודיעם את אשר יהיה בזמן קרוב או רחוק לעוררם אל מה שיאות להם להקדים או להכין אל המעשה ההוא. הראשונה היא מעלת הנבואה השלמה אשר עלו אליה כלל נביאי האמת ע"ה איש ואיש כפי מעלתו ועליה אמר בחלום חזיון לילה על דרך שאמר הקדוש ברוך הוא בעצמו (במדבר י"ב) במראה אליו אתודע בחלום אדבר בו. והשנית היא מדרגת רוח הקדש אשר היא למטה ממנה שרוב עניינה הוא על ידי בטול הכחות הגופיות ותרדמתם כמו שנתפרסם אצל דניאל הנודע מאנשי רוח הקדש אמר (דניאל י') אדני במראה נהפכו צירי עלי ולא עצרתי כח. ואמר (שם) ואני הייתי נרדם על פני ופני ארצה. וגם הנביאים בתחלת עניינם תקראן אותם כאלה כמו שנמצא ביחזקאל (א'), ובאברהם קודם שנמול נאמר (בראשית ט"ו) ותרדמה נפלה על אברם וכו'. (שם י"ז). וזה היה כן לפי שעניינם אז היה קרוב לרוח הקדש. ועל מדרגה זו אמר בנפול תרדמה על אנשים. ושתי אלו המדרגות נתייחדו לאומה הנבחרת ולא נמצאו לזולתם כמו שאמר (שמות ל"ג) ונפלינו אני ועמך וכו'. אמנם יש מדרגה שלישית שפלה משותפת לכלל האנשים והיא כי בעת השינה בשכבם על משכבם חלומות יחלומון קצתם אין בהם ממש כמו שכתב החכם בטבעיות לסבת טרדת הכת המדמה ודפיקתו ברוב עניינים משונים אשר לא תנוח הנפש מהם בעת השינה וקצתם יש בהם ממש וכו'. אמנם בפחות ויתר. מהם שיש ענין מעט והרבה דברים בטלים מה לתבן את הבר ומהם שיש בהם גלוי דעת להרבה מהדברים העתידים אם ברובם אם בכולם כמו שאמרו ז"ל (ברכות נ"ז:) חלום אחד מששים מנבואה, ירצה שהוא ניצוץ מניצוצי הנבואה אלא שהיא היותר קטנה שבמדרגות וכבר לקחו זה המספר לדבר שהוא בטל במיעוטו אצל אחר גדול ממנו כאומרם (חולין צ"ז:) בטל בששים וקרוב לזה כתב הרב המורה פרק ל"ו חלק ב'. ועל זה אמר בתנומות עלי משכב. והנה בהיות זאת המדרגה אצל הראשונות גלוי מילתא בעלמא וענין משותף לכל האנשים אמר עליה אז יגלה אזן אנשים, ובאמרו ובמוסרם יחתום, כיוון אל כל מה שאמרנו מהמבוכות והחלופים אשר יבאו בהם אם מהרחקת החקויים והדמוים אם מעירוב העניינים אשר מצד החולם והנחלם, כי על הרוב יבא מה שיבא מהגלוי על זה האופן צרור וחתום במוסרותם של החולמים והעניינים עצמם כי לעירוב הדברים ההם הדמיונים אשר בדעתם והשוטט מחשבותם עליהם בבלתי סדר חוייב לבוא להם עניינים מעורבים ומבולבלים ואין מכיר מצורף לשדרכן לבוא ג"כ ברשומים זרים ורחוקים ואין מבין וכל זה היה סבה להסיר אדם מעשה כלומר שיוסר המעשה הרשום בו מהאדם החולם ולא ישתמש בדוגמת הענין ההוא ורוממותו יתכסה ממנו עד שיבא אצל חכם וידע פשר דבר. וכמו שאמר פרעה אל בעל החלומות, ואני שמעתי עליך לאמר תשמע חלום לפתור אותו. והנה בזה היא מבוארת הסבה אשר עליה יחוייב מה שאמרנו והוא שלא ימצא אצל מלאכה זו רק מי שיתחזק בכח המשער ההוא שזכרנו ויהיה בקי ומומחה בהשערת אלה הדברים וזריז לברור מהם דבר מתוך דבר כבורר אוכל מתוך אוכל או מתוך פסולת כפי מה שהוא חלום וכפי מה שהוא חולם ויחוייב החלוף בין הפותרים לפי חוזק זה הכח בהם או חולשתו. וכבר אפשר שישיג הפותר הוראה אחת מהוראות החלום לבד ויחשוב הנשאר לבטלה ויהיה לו אז הפסולת רבה על האוכל וזולתו מהפותרים יתחלף אליו ויכיר ממנו מה שלא הכירו הראשון ויעלם ממנו מה שידעהו. ועל זה הסוד אמרו רבותינו ז"ל כל החלומות הולכים אחר הפה כי כאשר פתר לו ענין צודק החולם יתן לבו אל הפתרון והכיר בקיומו. אמנם שאר ההוראות אשר בתוך החלום אע"פ שיתקיימו לא יורגשו למה שלא קדמה ההודעה מהן. וכבר יפתר לו פותר אחד מצד אחר ויורגש הפתרון ההוא ולא זולתו וזהו מה שהולכין אחר הפה: 

 

---------------------
* ראו לדוגמה פירוש ר' יוסף כספי,  משלי כה, ב:  כְּבֹ֣ד אֱ֭לֹהִים הַסְתֵּ֣ר דָּבָ֑ר וּכְבֹ֥ד מְ֝לָכִ֗ים חֲקֹ֣ר דָּבָֽר:
כבוד אלהים הסתר דבר - כבר הודעתיך כמה פעמים , כי השמות - מהם מצורפים עם הפועֵל ומהם עם הפעול; לכן כבוד אלהים הוא סובל שני אלו, כמו: "קללת אלהים" (דבר כט,כו).    וכן הסתר דבר וחקור דבר - ויתכן שאלהים ומלכים הם המסתירים והחוקרים , ויתכן שהם הנפעלים. ולפי דעתי , כי אלהים והמלכים הם בזה המכובדים והמוסתרים והנחקרים; ונמצא:"וכבוד יי' מלא" (שמ' מ , לד); וכן באדם: "את כל הכבוד הזה" (בר' לא , א);והעולה בזה אחד. ופירוש זה , כי החקירה היא הפך ההסתר , כי החקירה הוא השגת הנסתר; כמו "אני יי' חוקר לב" (יר' יז , י); "הלא אלהים יחקר זאת" (תה'מד , כב). והנה הסתר וחקור, הם שמות 'דמיונים ראשונים' ומקורים. וזה כאלו אמר: כבוד אלהים הוא דבר נסתר; כלומר: הוא ממין הדברים הנסתרים , כי הוא בלתי מושג לעולם , כי לא נוכל לכבדו יתברך כראוי לו , או לא יושג כבודו ויקרו. ואמנם כבוד מלכים הוא דבר מושג אַחַר החפוש וההשתדלות המופלג.ויהיה אמרו: הסתר דבר - כאלו אמר: דבר נסתר; וכן אמרו: חקור דבר - טעמו:הוא דבר נחקר.

יום חמישי, 27 בדצמבר 2018

הקלטות יום העיון "תורה ולשון בצהרי יום" התשיעי במצפה יריחו -- זאת חנוכה תשע"ט

בס"ד 

הועלו לאתר הקלטות שמע, הקלטות וידאו וכן המצגות, של יום העיון "תורה ולשון בצהרי יום" במצפה יריחו, זאת חנוכה ה'תשע"ט, לזכרו של ד"ר אליהו נתנאל ז"ל.
תודה לבורא עולם, הבוחר בתורה, ובלשונה.
ברכת יישר כח להוריי, למרצים, למשתתפים, ולכל העוזרים לזיכוי הרבים.
כל טוב, 
אפ"ר

יום שני, 3 בדצמבר 2018

הזמנה ליום העיון "תורה ולשון בצהרי יום" במצפה יריחו -- זאת חנוכה תשע"ט

בס"ד הננו שמחים להזמין את הציבור לשיעורים על התורה ולשונה ביום עיון לזכרו של ד"ר אליהו נתנאל ז"ל אשר יתקיים בצהרי "זאת חנוכה", יום שני, ב' בטבת תשע"ט בבית הכנסת "יגל יעקב" ובית המדרש "נר יצחק", מצפה יריחו.

13:20  עֵת שַׁעֲרֵי לָשׁוֹן לְהִפָּתֵחַ

ד"ר יובל וייס 'דרכי הקריאה': פיסוק טעמים בפסוקיות דיבור ישיר
אליהוא שנון סופגנין - לחנוכה או לפסח?
הרב יצחק פרנק מנגינה המקלקלת את השורה

ר' יעקב נתנאל 'באהלי שם': פִשרם של ניבי לע"ז בלשון התורה
הרב יהונתן נוימן סגנון וסדר המשנה
הִלל גרשוני מורה הנבוכים: בין עברית לערבית

ר' יובל שילוני דרכו של הגר"א בדקדוק הלשון
הרב יעקב לויפר נפש רוח נשמה
הרב יהודה קרויזר דברי ברכה מפי רב היישוב

ר' תומר ניומן שורשים בעלי שתי אותיות ראשונות זהות

הרב יצחק חיים סבתו דברי ברכה מפי רב בית הכנסת
הרב ברוך ברנר היחס של ביאורי רלב"ג לפיסוק הטעמים
אוריאל פרנק בשבילי העברית של "תנא דבי אליהו"

* ייתכנו שינויים בלוח הזמנים

נודה לכם אם תודיעו לחבריכם על יום העיון ותפיצו בלוחות המודעות

 לפרטים על דרכי הגעה, הצעת טרמפים, ועוד: info@maanelashon.org     0587203297   (אוריאל)

יום חמישי, 15 בנובמבר 2018

מה ומי "עושה רושם"?

מפורסמים דברי רש"י בראש פרשת ויצא (פרק כח פסוק י ד"ה ויצא יעקב):

...ויצא יעקב מבאר שבע - לא היה צריך לכתוב אלא וילך יעקב חרנה, ולמה הזכיר יציאתו, אלא מגיד שיציאת צדיק מן המקום עושה רושם, שבזמן שהצדיק בעיר הוא הודה הוא זיוה הוא הדרה, יצא משם פנה הודה פנה זיוה פנה הדרה וכן (רות א ז) ותצא מן המקום, האמור בנעמי ורות:

 

מתוך ההשוואה לדברי חז"ל (המצוינים תכף), עולה כי המילים שהדגשתי - לשונו של רש"י הן. 

בראשית רבה (וילנא) פרשת ויצא פרשה סח סימן ו

ויצא וכי לא יצא משם אלא הוא והרי כמה חמרים וכמה גמלים יצאו ואת אמר ויצא יעקב, רבי (זעירא) עזריה בשם ר' יהודה בר סימון אמר בזמן שהצדיק בעיר הוא זיוה הוא הדרה יצא משם פנה זיוה פנה הדרה, ודכוותה (רות א) ותצא מן המקום אשר היתה שמה וגו', ותצא וכי לא יצא מן המקום אלא היא והרי כמה חמרים כמה גמלים יצאו ואומר ותצא, רבי עזריה בשם רבי יהודה בר סימון ור' חנין בשם ר' שמואל בר ר' יצחק אמר כשהצדיק בעיר הוא זיוה הוא הדרה יצא משם פנה זיוה פנה הדרה, ניחא דתמן לא היתה שם אלא אותה הצדקת בלבד אלא הכא דהוי יצחק ורבקה, רבי עזריה בשם רבי סימון אמר לא דומה זכותו של צדיק אחד לזכותו של שני צדיקים. 

וכיו"ב ברות רבה (וילנא) פרשה ב 

יב [ז] ותצא מן המקום אשר היתה שמה, ותצא, וכי לא יצאתה משם אלא היא והלא כמה גמלים יצאו כמה חמרים יצאו ואת אמרת ותצא, ר' עזריה בשם ר' יהודה בר' סימון גדול שבעיר הוא זיוה והוא הודה והוא הדרה והוא שבחה, פנה משם פנה זיוה פנה הודה פנה הדרה פנה שבחה, וכן את מוצא ביעקב אבינו כשיצא מבאר שבע וכי לא יצא משם אלא הוא והלא כמה גמלים יצאו כמה חמרים יצאו ואת אמרת ויצא, אלא כשהצדיק בעיר הוא זיוה והוא הודה והוא הדרה, יצא משם פנה זיוה פנה הודה פנה הדרה פנה שבחה, ניחא תמן דלא הות אלא אותה הצדקת ברם הכא לא הוה יצחק תמן, אלא אמר ר' עזריה בשם ר' עזריה בר' סימון לא דומה זכות צדיק אחד לזכות ב' צדיקים 

שאלה ראשונה: 

מה פירוש "עושה רושם" בהקשר של "יציאת צדיק מן המקום עושה רושם"? 

לכאורה, ה"רושם" הוא ההרגשה שמרגישים בעת יציאת הצדיק מן המקום, שהשפעתו הברוכה מסתלקת - "פנה הודה פנה זיוה פנה הדרה".

וכן משמע למשל מלשון המהר"ל, גור אריה: ולכך דרשו כי 'יציאת צדיק עושה רושם', וכך פירושו - כי יציאת יעקב נקרא 'יציאה' ולא יציאה אחרת, מפני שיציאתו נראה ומורגש לכל שעושה רושם:

אך יש מסבירים שה"רושם" הוא מה שנשאר לאחר שהצדיק יצא מן המקום ו"פנה הודה פנה זיוה פנה הדרה" - רק לאחר יצאתו ניכר הרושם שבהימצאותו היה סמוי.

 

מאור ושמש בראשית פרשת ויצא ד"ה וזה פירוש

הוא 'זיוה' רצה לומר, מעורר לבבם להאחז במדת התפארת מדת האמת - מדריגת יעקב כלול כל הפרצופים. וזה מרומז בלשון זיוה כמאמרם ז"ל (ב"מ פד א) שׁוּפְרֵי דְּיַעֲקֹב. ונודע שמדת התפארת הוא כולל החסד וגבורה. הוא 'הדרה' רצה לומר, שהוא מעלה אותם לעולם התשובה, והדרה הוא מלשון הַדְרֵי בִּי' (פסחים לט א). והנה ידוע, שכל דבר שבקדושה, אף שנפסק הבהירות והגדלות, אף על פי כן נשאר רשימו ממנה. ולזה מרמז המדרש יצא הצדיק מן העיר רצה לומר, אף שנפסק גודל הדביקות והקדושה, אף על פי כן מחמת הרשימו אשר נשאר, אשר מרומז בדברי המדרש, שיציאת צדיק מן המקום עושה רושם - פנה הודה כו' פנה הדרה רצה לומר, שפונים הרחמים והחסדים המגולים מעולם התשובה, להמתיק כל הדינין, אמן. 

...ולזה מרמז המדרש, שבזמן שהצדיק בעיר הוא הודה הוא זיוה כו', ונאמר בכולם הוא שהוא לשון נסתר, כאשר אמרנו, שבעוד שהצדיק בעיר - אינם מכירים טובתו, והיא נסתרת מהם עד שֶׁיֵּצֵא משם, שאז מרגישים שהיה הכל בזכותו, כי בצאתו מן העיר נחסר מהם כל אלה. אמנם, אחרי כי אף בצאתו נשאר רשימת קדושתו ואינה מסתלקת מכל וכל, על כן מרמז המדרש יצא משם פנה הודה פנה זיוה כו', כי 'פנה' הוא מלשון (מלכים ב' ב כד) וַיִּפֶן אַחֲרָיו, רצה לומר, שמניח אחריו הרשימו, והנה הוא כאילו חוזר לאחוריו להשפיע כל טוב, כי אף שנסתלקה עיקר הקדושה - נשאר הרשימו. וזה מרומז גם כן בהמדרש, שיציאת צדיק מן המקום עושה 'רושם' כאשר אמרנו בדרוש הקודם, וקל להבין. 

תפארת שלמה פרשת נח 

...ואברהם עודנו עומד לפני ה'. וכן כל הצדיקים גם אחרי הסתלקותם זכותם נשאר עלינו. וכמו שאחכז"ל יציאת צדיק מן המקום עושה רושם לדורות ורשימו ניכר לעולם להיות נשאר ברכה אחריו. והנה הצדיקים ההם העומדים ברומו של עולם צדקתו עומדת לעד להגן על הדור לד"ד. אבל אצל נח כתיב בדורותיו. צדיק לפני בדור הזה. פי' כי לא נשאר אחריו צדקתו רק בדור הזה ואין בכוחו להיות עומדת לעד ע"כ איננו כמו צדיק המבריח מקצה אל הקצה לכן גם על דורו לא היה יכול להגן מסתר מי המבול. 

ר' צדוק הכהן מלובלין - ליקוטי מאמרים עמוד קנד 

ובאמת אילו לא היה בו אור פנימי כלל לא היה מתקיים כלל והיה כלא היה כי מדת הצמצום הוא רק לצמצם ולהגביל איזה דבר ולא כשאין כאן שום דבר אם כן מה הוא מגביל רק שמאחר שהיה בהם אור ונשבר כל מקום שיש אור נשאר רשימה ממנו כידוע על דרך יציאת צדיק עושה רושם שניכר שחסר מה שאין כן אילו לא היה צדיק כלל, וכן בזה ענין האור הוא השגת האלוקות וכבר נשאר רושם ההשגה על ידי זה שניכר שבכלים אלו חסר מהם אור אלוה והשגת אלוקות הרי ניכר בהם השגת אלוקות ונמצא ההשגת אלוקות הוא בכלים הנשברים האלו מצד החסרון שאנו רואים ומכירים שחסר מהם: 

 

שאלה שניה: 

מהן גלגולי המשמעות של "עשיית רושם" מלשון חז"ל ועד ימינו.

הנה מדגם מקורות במשמעויות שונות:  

 1.  תלמוד ירושלמי (וילנא) מסכת תענית פרק ג הלכה ו

לא סוף דבר חרב של מלחמה אלא אפי' חרב של שלום שכבר עשת רושם בימי יאשיהו: 

 2.  מדרש אגדה (בובר) בראשית פרשת לך לך פרק יד סימן יח

הוציא לחם ויין. כל מקום שיש בו יין עשה רושם, ומה רושם עשה כאן, שאיבד את הכהונה

4 - 3.  כתב עת תחומין ג, 334 - 370 נושא המאמר: הגנת הצרכן לאור ההלכה: הליכות מסחר - מקח טעות וגניבת דעת 

דור התרבות המערבית שבמדה רבה דוגלת בנמוסים חיצוניים ועשיית רושם מזויפת על חשבון האמת הפנימית... אמנם כאן יש מקרי גבול בעייתיים בין עשיית רושם מטעה מחד לבין הסתמכות על הבנת הקונה המצוי מאידך.

 5.  כתב עת אור ישראל (מאנסי) טו, תשנ"ט, קמט - קנא נושא המאמר: מנהג משונה אצל יהודי צפון אפריקה: להגביה את הקערה מעל ראשי המסובים 

...שההגבהה תעשה רושם גדול יותר ותגביר הסקרנות למה עושים כן. כאן

 6.  כתב עת אסיא סז - סח, תשס"א, 41 - 35 נושא המאמר: התלבטות פוסק הלכה בכשרות תרופה לא מוכרת מסקנקור 

נראה שגם שימושו כתרופה לפריון כמו דגים עשה רושם שמדובר בדג. בסופו של דבר הגיע ר"י חאגיז למסקנה 

 7.  כתב עת זכור לאברהם (חולון) תשס"ב - תשס"ג, שע - שעג נושא המאמר: השגת גבול השוחט בוורונז' 

 מי יתן שיהיו דבריו נשמעים ויעשו רושם חזק שם, 

 8.  כתב עת ועתה כתבו לכם תשס"ג, תלב - תמה נושא המאמר: חגיגת בת מצוה 

לדברי התעוררות, כדי "שיעשו רושם ויכנסו ללב",