יום ראשון, 15 בדצמבר 2019

יום העיון "תורה ולשון בצהרי יום" העשירי - זאת חנוכה

בס"ד הננו שמחים להזמין את הציבור לשיעורים על התורה ולשונה ביום עיון אשר יתקיים בצהרי "זאת חנוכה", יום שני, ב' בטבת תש"פ בבית הכנסת "יגל יעקב" ובית המדרש "נר יצחק",  מצפה יריחו

13:30  עֵת שַׁעֲרֵי לָשׁוֹן לְהִפָּתֵחַ

                            לזכרו של הרב נתן קמנצקי ז"ל

הרב יוסף קמנצקי

עיון בתורתם של רב יעקב ובנו רב נתן קמנצקי

על תרגום יונתן ונוסח המסורת

רפאל זֵר

הוראת התיבה "מְרִיא" במקרא

יובל שילוני

מעתק ההגאים וקדמות העברית

משה אוסי

"כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה" 

הרב יוסף קמנצקי

"צָלְלוּ כַּעוֹפֶרֶת בְּמַיִם - אַדִּירִים"

הרב יהודה קרויזר

דברי ברכה מפי רב היישוב

16:20      תפילת מנחה

אוריאל פרנק

"ה' יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד"

16:40     תפילת ערבית (מוקדמת)

הרב יצחק חיים סבתו

דברי ברכה מפי רב בית הכנסת

אליהוא שנון

הבחנה בין קודש לחול בעזרת טעמי המקרא

יובל וייס

חילוף זקף וסגול במעשה ראובן ובלהה  

 


נודה לכם אם תודיעו לחבריכם על יום העיון ותפיצו בלוחות המודעות

 לפרטים על דרכי הגעה, הצעת טרמפים, ועוד: info@maanelashon.org     0587203297   (אוריאל)

 

יום שני, 2 בדצמבר 2019

קול קורא במדבר יהודה: לקראת יום העיון "תורה ולשון בצהרי יום" בזאת חנוכה ה'תש"פ

בעז"ה נתכנס במצפה יריחו ליום העיון "תורה ולשון בצהרי יום" זאת חנוכה, יום שני, ב' בטבת תש"פ.  

הנכם מוזמנים להגיש הצעות להרצאה קצרה (עד ח"י דקות) בנושא לשוני-תורני. 


השנה יוקדש הכינוס לזכרו של הרב נתן קמינצקי ז"ל.
 
1.  את ההצעות יש לשלוח עד י' בכסלו לדוא"ל <info@maanelashon.org>
2.  ההצעה תכלול: הצעה לכותרת, תקציר בן 25 – 50 מילים, וכן שם מלא ותואר של המרצה.
3.  הוועדה המארגנת תבחן את ההצעות השונות, ותבחר מתוכן את המתאימות. אין התחייבות לקבל כל הצעה.

בברכת חורף בריא ובתודה מראש,
אוריאל פרנק 
"מענה לשון"

חוויות לשוניות של אבי הכלה...

בעת כתיבת שמות החתן והכלה אמש, עלתה השאלה כיצד לכתוב את שמו של מחותני, ניסים או נסים.
מה שהכריע היה צילום הכתובה של ניסים (את הצילום מצאתי באמתחת הטלפון שלי; היא צולמה לצורך תיק הנישואין ברבנות), ושם היה כתוב מלא: ניסים.

היום מצאתי אתר יעיל של הרבנות הראשית: "מערכת שמות גיטין", שנראה שכדאי להפיצו גם בקרב מסדרי חופות וקידושין:

מעיון מהיר במקורות (המצ"ב בקובץ) נראה שהיה ראוי לכתחילה לכתוב בכתובה חסר: נסים.
אגב, מעניינת עדותו של הרב אפשטיין ב"ערוך השלחן": "שם נסים - אין במדינתנו".

לשם השוואה, בכללי הכתיב של האקדמיה ללשון העברית, בדיוק בנקודה זו יש הבדל בין הכללים הישנים לכללים של תשע"ז, ככתוב בקישור זה באדום: 

כותבים יו"ד לציון תנועת i שאין אחריה אות בשווא נח ...בכלל זה גם מילים שאין תנועת i בצורת היסוד שלהן, כגון ... (עֵז) עיזים, (עֵת) עיתים...


אז הנה הקישור לחיפוש שם, ואולי כדאי גם להפיצו לכל ההורים הטריים המתלבטים כיצד לכתוב את שם פרי בטנם:

ולסיום, המלצה למנהלי האתר: 
אולי כדאי לשם זיכוי הרבים לנסח את שם האתר בניסוח כללי יותר (ללא המילה "גט"), כדי שהחוששים מעין הרע לא יימנעו מלהסתייע בו.

יום שני, 4 בנובמבר 2019

"בשצף קצף" - מה זה?

הביטוי "בְּשֶׁצֶף קֶצֶף" משמש כיום בהוראה של "רוגז רב" (מילון אבן שושן), "בכעס גדול" (מילון ספיר; קישוראו "בעוצמה רבה ובמהירות" ("ניב שפתיים ואמרי שפר" מאת אברהם דיין; קישור; יש לציין כי בהוראה זו מביא אבן שושן צירוף אחר, מחודש ומחודד: "בְּשֶׁצֶף קֶצֶב"!).

מקור הביטוי בנבואת הנחמה של ישעיהו הנביא, הנקראת בהפטרת פרשת נח (בנוסף לאחת מהפטרות ז' דנחמתא, "רָנִּי עֲקָרָה"): 
בְּשֶׁ֣צֶף קֶ֗צֶף הִסְתַּ֨רְתִּי פָנַ֥י רֶ֙גַע֙ מִמֵּ֔ךְ 
וּבְחֶ֥סֶד עוֹלָ֖ם רִחַמְתִּ֑יךְ, 
אָמַ֥ר גֹּאֲלֵ֖ךְ יְ-ה-וה.

את שתי המילים הראשונות בפסוק פרש ר' עמוס חכם כמורגל בלשוננו: "בכעס אדיר" (דעת מקרא, ישעיהו נד, ח). 

ברם, ידידי, אורן שרעבי נר"ו, הסב את תשומת לבי להקבלה שיש בפסוקים:

בְּרֶ֥גַע קָטֹ֖ן 

 

עֲזַבְתִּ֑יךְ 

 

 

וּבְרַחֲמִ֥ים גְּדֹלִ֖ים 

אֲקַבְּצֵֽךְ.

בְּשֶׁ֣צֶף קֶ֗צֶף 

 

הִסְתַּ֨רְתִּי פָנַ֥י רֶ֙גַע֙ מִמֵּ֔ךְ 

 

וּבְחֶ֥סֶד עוֹלָ֖ם  

 

רִחַמְתִּ֑יךְ.


בהקבלה ל"בְּרֶגַע קָטֹן" -- גם "בְּשֶׁצֶף קֶצֶף" מבטא הקטנה: כעס רגעי וקטן -- לעומת הגאולה הגדולה, גאולת עולמים. 
ואכן, כך מתרגם יונתן בן עוזיאל ביטוי זה: "בְּשָׁעָא זְעֵירָא", ובדרכו הלכו רוב מפרשי המקרא הקלאסיים: "במעט קצף" (כמובא בזה הקישור).

הרי לנו ביטוי שפירושו התהפך במהלך הדורות: 
"בְּשֶׁצֶף קֶצֶף" במקורו הובן כ"כעס קטן" -- ובדורות האחרונים השתגר בעברית כביטוי ל"כעס גדול". 

יהי רצון שירחמנו גואלנו 
בחסד תמידי, "בְחֶסֶד עוֹלָם", לעולם, 
ללא "קֶצֶף גָּדוֹל" (דברים כט, כז) ואף ללא כעס קטן כקצף. 

"בשצף קצף" - צילום של רחל גליק (קישור)

יום שישי, 12 ביולי 2019

מענה לשון לפרשת בלק

חידה: 

אלו תפילות [לפחות שתים!] יומיומיות מקורן בפרשת בלק?

רמזים:

הראשונה לקוחה ככתבה וכלשונה 
מדברי השבח והברכה 
שהרעיף בלעם על עם ישראל השוכן לשבטיו.

התפילה השנייה קשה יותר למציאה... 
היא "תובנה" שכתובה בפרשה, 
ובברכת שים שלום היא רמוזה.


פתרון החידה:

במדבר פרק כד 

(א) וַיַּרְא בִּלְעָם כִּי טוֹב בְּעֵינֵי ה' לְבָרֵךְ אֶת־יִשְׂרָאֵל וְלֹא־הָלַךְ כְּפַעַם־בְּפַעַם לִקְרַאת נְחָשִׁים וַיָּשֶׁת אֶל־הַמִּדְבָּר פָּנָיו:

(ב) וַיִּשָּׂא בִלְעָם אֶת־עֵינָיו וַיַּרְא אֶת־יִשְׂרָאֵל שֹׁכֵן לִשְׁבָטָיו וַתְּהִי עָלָיו רוּחַ אֱ-לֹהִים:

(ג) וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ וַיֹּאמַר נְאֻם בִּלְעָם בְּנוֹ בְעֹר וּנְאֻם הַגֶּבֶר שְׁתֻם הָעָיִן:

(ד) נְאֻם שֹׁמֵעַ אִמְרֵי־אֵ-ל אֲשֶׁר מַחֲזֵה שַׁדַּי יֶחֱזֶה נֹפֵל וּגְלוּי עֵינָיִם:

(ה) מַה־טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב מִשְׁכְּנֹתֶיךָ יִשְׂרָאֵל:

 

שתי תפילות יומיומיות מקורן בפרשת בלק.

הראשונה רמוזה בלשון התורה בתארה את הלך מחשבתו של הקוסם שהפך ממקלל למברך:

כד,א: וַיַּרְא בִּלְעָם כִּי טוֹב בְּעֵינֵי ה' לְבָרֵךְ אֶת־יִשְׂרָאֵל וְלֹא־הָלַךְ כְּפַעַם־בְּפַעַם לִקְרַאת נְחָשִׁים וַיָּשֶׁת אֶל־הַמִּדְבָּר פָּנָיו:

בתובנה זו מסיימים אנו כל תפילת עמידה ג"פ ביום:

נוסח הספרדים

נוסח ספרד

נוסח אשכנז

וְטוֹב בְּעֵינֶיךָ

וְטוֹב יִהְיֶה בְּעֵינֶיךָ

וְטוֹב בְּעֵינֶיךָ

לְבָרְכֵנוּ, וּלְבָרֵךְ אֶת-כָּל-עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל,

לְבָרְכֵנוּ וּלְבָרֵךְ אֶת כּל עָמְּךָ יִשְׁרָאֵל

לְבָרֵךְ אֶת כּל עָמְּךָ יִשְׁרָאֵל

 

בְּכָל עֵת וּבְכָל שָעָה

בְּכָל עֵת וּבְכָל שָעָה

בְּרֹב עֹז וְשָׁלוֹם.

בִּשְׁלוֹמֶךָ

בִּשְׁלוֹמֶךָ

 

ברם, לעומת המקור המקראי שבו ברור כי משפט זה מהווה מסקנה מוגמרת ותיאור של עובדה קיימת – משמעות היגד זה בתפילתנו אינו ברור דיו, והדבר תלוי גם במחלוקת בנוסח משפט זה הסמוך לחתימת ברכת השלום (כמוצג בטבלה לעיל): האם זוהי קביעת עובדה כחלק מן הנימוק לבקשת השלום (כהמשך למשפט "כי באור פניך..."[1]), או שסמוך לחתימה אנו מבקשים שיהיה טוב בעיני ה' לברך את ישראל (בשונה מן המקור המקראי)[2].

 

התפילה השנייה לקוחה ככתבה וכלשונה מדברי השבח והברכה שהרעיף בלעם על עם ישראל השוכן לשבטיו, כמופיע חמישה פסוקים מאוחר יותר:

מַה־טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב מִשְׁכְּנֹתֶיךָ יִשְׂרָאֵל:

הואיל וברכה זו נאמרה לראשונה מפיו הטמא של בלעם הרשע, יש שנרתעו מאימוצה אל היכל התפילה של עם ישראל (עיין שו"ת מהרש"ל סימן צ"ח). 

על אף טענה זו, התקבלה אמירת שבח זה למעשה בפי רוב (?) ישראל כשבח הפותח את סדר התפילה עם כניסתנו לבית הכנסת עם שחר.

וצ"ע בטעם הדבר: למה מתוך אלפי שירות ותשבחות בוחרים בני בניו של אאע"ה לפתוח את עבודת תפילתם בברכת בלעם הרשע, ואינם טועמים בכך שום טעם לפגם.

ראשית כל: גם אם הצינור טמא, מקורו טהור: אחרי הכל, דברים אלו בשבח עם ישראל הושמו בפיו ע"י ממ"ה הקב"ה. 

בנוסף: ברגע שנכללו בתורה אין הבדל בין דברי בלעם, פרעה או לבן לדברים שאמרו צדיקים. בסופו של דבר, ברכת "מה טובו" הוכתבה מפי הגבורה למשה רבינו, והם חלק בלתי נפרד מתורת ה' הקדושה, ועל כן ראויה היא להיכלל בסידור תפילת ישראל. 

והשלישית: אולי אדרבה, העובדה שנביא אומות העולם הוא זה שנשלח ראשונה לבטא תפילה זו, אינה חיסרון אלא דווקא יתרון, בבחינת "יהללך זר ולא פיך", ומעין מה שיקרה באחרית הימים, "אז יאמרו בגוים: הגדיל ה' לעשות עם אלה"!


הערות

[1] או לפי נוסח "שלום רב" הרווח בקהילות אשכנז בחלק מן התפילות: "כי אתה הוא מלך אדון לכל השלום"

[2] השווה לשני הפירושים לפסוק "ה' ימלוך לעולם ועד" החותם את שירת הים, כמובא בפירוש הרמב"ן לתורה: האם זוהי הכרזה והצהרה של אמונתנו, או שזוהי תפילה ובקשה שתתגלה מלכותו.

יום רביעי, 19 ביוני 2019

אנשי (ה)כנסת הגדולה

בהמשך למה שכתבתי על "לְעולם הבא" או "לָעולם הבא": על יידוע "חסר" בצירוף שם ותוארו
הנה קטע מדברי ר' ניסן ברגגרין (עיונים בלשון העברית, עמוד: 177)  
 
ה' הידיעה 
בהרבה צירופים של שם עצם עם שם תואר באה בלשון חכמים ה' הידיעה בשם התואר בלבד: "כנסת הגדולה" , "מים הרעים" , "שער העליון". וכן הצירופים: שם המפורש, שם המיוחד, עמוד הימני, פטיש החזק, מזבח הפנימי, שור הנסקל, עדות הראשונה, עדות האחרונה, אבר המדולדל, חסידים הראשונים, אדון הזה, דיבור המתחיל, השמיענו אל המיוחד, 
ובברכה לשנה הבאה בירושלים ועוד. 
וכבר במקרא נמצא "שער העליון", "מבוא השלישי", "יום הששי", "יום השביעי", "בור הגדול", "על גבעות הגבוהות", "גדר הדחויה", 
ועוד מועטים. 
מתקני לשון התפילה שבתקופת ההשכלה תיקנו במקום "אב הרחמן" שבתפילת "ברוך שאמר" ובשאר מקומות,המצוי עד היום בסידורי הספרדים, וכתבו "האב הרחמן". בנוסח של פרקי אבות - "כנסת הגדולה", "מים הרעים" - לא נגעו. 

יום רביעי, 27 במרץ 2019

מאום ומום - שתי קושיות ושאלה אחת

איוב לא, ז
אִ֥ם תִּטֶּ֣ה אַשֻּׁרִי֮ מִנִּ֪י הַ֫דָּ֥רֶךְ וְאַחַ֣ר עֵ֭ינַי הָלַ֣ךְ לִבִּ֑י וּ֝בְכַפַּ֗י דָּ֣בַק מֽאוּם
מסורה גדולה: ב' כתיב אל"ף

דניאל א, ד
יְלָדִ֣ים אֲשֶׁ֣ר אֵֽין־בָּהֶ֣ם כָּל־מאוּם֩ מוּם֩ וְטוֹבֵ֨י מַרְאֶ֜ה
מסורה קטנה: מום ק' 

ע"כ ממהדורת הכתר. 

וכאן שואל אפ"ר שתי קושיות: 
מה נשתנה מאום זה ממאום זה: 

1.  שבדניאל יש הערת "קרי מום", ובאיוב לא מופיעה.
לכאורה צריכה להינקט אותה מדיניות בשני המקרים (ואכן כך נהג הר"מ ברויאר שגם בדניאל אין הערת קרי, ובדומה להערת המס"ג באיוב). 

2. שבדניאל לא העירו המפרשים מאומה על הכתיב הייחודי "מאום", ובאיוב עסקו בכך רש"י, ר' יוסף קרא, ראב"ע, ר"ת, רלב"ג ועוד (כדלקמן).
האם יש הבדל בין הפסוקים, או ש"מבחינה טכנית", כל המפרשים פירשו כבר את איוב, וכשהגיעו לדניאל "סמכו על הזיכרון" של מי שלמד כבר את פירושיהם לאיוב...

ובנוסף, שאלה:
3. בביאור המילה נחלקו המפרשים
רש"י ור' יוסף קרא פרשו כמו הקרי (אין מום), ואילו ראב"ע ור"ת פרשו כמו הכתיב (אין מאומה רע), ושמשמעות "מאום" זהה למשמעות "מאומה" (הצורה הנקבית המקבילה; השוה: שיר ושירה)רלב"ג ואחרים מביאים את שני הפירושים.
נראה ש"תאסיפון" הובא בפירושיהם של רש"י ור' יוסף קרא בתור ראיה לכך שלעניין הפירוש יש להעדיף את הקרי, ולהתעלם מן הא' הכתובה.
האם זוהי נטייה כללית ("לשיטתם") בפרשנות המקרא?  (השוה למה ששלחתי הערב "לפרשת שמיני: לא/לו" על מחלוקת מנחם, דונש ור"ת)

רש"י
מאום – הוא מום דבר שמץ ואל"ף זו כתובה ולא קריא במסורת הגדולה והוא מגזירת לא תאסיפון אם זו עשיתי הייתי ראוי לבא עלי קלל' זו.
אם תטה אשורי וג' – רהוט על: אזרעה ואחר יאכל (איוב ל"א:י"ח), ומקלל את עצמו אם עשה דבר זה מן הדרך הישר.

ר' יוסף קרא:
מאום - כמו 'מום' , דבר שמץ. ואל"ף זו 'כתבא ולא קרייא' במסורת הגדולה, והיא מגזרת "לא תאספון לתת תבן" (שמ' ה , ז) , שהוא כמו 'לא תוסיפון'. אם זאת עשיתי , ראוי לי לבוא עלי קללה זו:

ראב"ע  
מאום – כמו: מאומה.

רלב"ג  
מאום – כמו מום בלא אלף או יהיה כמו מאומה והרצון בזה אם דבק בכפי דבר מגזל וחמס.