אוריאל פרנק
חומרות, הידורים ושיבושים בלשון העברית:
על תיקוני שגיאות ועל שגיאות מתקנים
תקציר
בתחילת המאמר מתוארות נקודות ציון חשובות בתולדות התופעה של תיקון שגיאות לשוניות. מימי חז"ל ועד הדורות האחרונים אנו מוצאים טהרנים-דווקנים המבקרים כל סטייה מהעברית המופתית ושואפים לדבוק בלשון הקודש העתיקה שבמקרא. ומנגד הולכים רבים בדרך החידושים והשיפורים, הגיוונים והשינויים, מתוך מתן לגיטימציה להתפתחות טבעית של לשון חיה. דרך זו מַכּירה בריבוי פניה של העברית: לשון תורה לחוד, לשון חז"ל לחוד ולשון כל דור ודור לחוד.
המאמר דן בהבטים שונים של תיקון שגיאות וטעויות בדיבור ובכתיבה ובשאלת היחס שיש לתת לצורות יחידאיות בקביעת תקן לשוני אחיד ומחייב.
בניגוד לקולות ליברליים המבטלים כליל את הצורך במסגרת חוקית ובכללי לשון, ובניגוד למפריזים בחומרות לשוניות שאין כל הציבור יכול לעמוד בהם, מנסה כותב המאמר ללכת ב"שביל האמצע": לברור היטב את הטעויות הלשוניות ולהבחין בין שיבושים גמורים שיש לתקנם, לבין "איסורי לשון" ו"הידורי לשון" שניתן וכדאי לגלות בהם גמישות לשונית.
לשם הדגמת הנושא נידונו י"ד סוגיות מתחומים שונים בלשון שסבורים העולם שהמקל בהן פורץ גדר ואין לו חלק בכרם העברית. בעיון נוסף מתברר שהאמת הלשונית מורכבת יותר, ואולי במקום לקדש מלחמה ב"טועים" אלה (באמצעות הורדת נקודות בבחינה, למשל), יש להקצות את משאבי החינוך הלשוני לנושאים חשובים יותר, ברורים יותר, מועילים יותר ואהובים יותר. וכל עוד תוכנית הלימודים בעינה עומדת, בהגיע מורה לסוגיות אלו יש כאן הזדמנות פז לפתוח את אפיקי הדעת של התלמידים ולהגביר את המודעות למורכבות השפה על רובדיה וגלגוליה.
