מתוך הדף היומי של שבת האחרונה (תלמוד בבלי מסכת ברכות דף ג עמוד ב):
ונשף אורתא הוא? הא נשף צפרא הוא! דכתיב +שמואל א' ל'+ ויכם דוד מהנשף ועד הערב למחרתם, מאי לאו מצפרא ועד ליליא! - לא, מאורתא ועד אורתא. - אי הכי, לכתוב מהנשף ועד הנשף או מהערב ועד הערב! - אלא אמר רבא: תרי נשפי הוו, נשף ליליא ואתי יממא, נשף יממא ואתי ליליא.
הקושיה המוחצת "אי הכי, לכתוב מהנשף ועד הנשף או מהערב ועד הערב!" לא הרתיעה את רבא (שמפורסם בתלמוד בהתמחותו בענייני לשון), והוא תרץ בפשטות: "תרי נשפי הוו", כלומר, אין הכרח לפרש כל מילה בפירוש יחיד, אלא כל "נֶשֶף" לגופו. כשם שלשון תורה לחוד ולשון חכמים לחוד, כך לשון ספר שמואל לחוד ולשון תהלים (קיט, קמז) לחוד, ובכל טקסט יש לפרש את המילים לפי הקשרם!
המלים "לשון ספר...לחוד" מיותרות, כי הנכון שיש לפרש לפי ההקשר. וראו דוגמאות ב"מילון העברית המקראית" של מ"צ קדרי.
השבמחק