יום חמישי, 6 בספטמבר 2012

ליתיב תעניתא לתעניתא

תלמוד בבלי מסכת ברכות דף לא עמוד ב

כל היושב בתענית בשבת - קורעין לו גזר דינו של שבעים שנה, ואף על פי כן חוזרין ונפרעין ממנו דין עונג שבת. מאי תקנתיה? אמר רב נחמן בר יצחק: ליתיב תעניתא לתעניתא.

תלמוד בבלי מסכת תענית דף יב עמוד ב

רבה בר מחסיא אמר רב חמא בר גוריא אמר רב: יפה תענית לחלום כאש לנעורת. [ו]אמר רב חסדא: ובו ביום. ואמר רב יוסף: ואפילו בשבת. מאי תקנתיה? - ליתיב תעניתא לתעניתא.

 

המשפט "ליתיב תעניתא לתעניתא" מופיע בסוף סוגיית תענית ביום שבת, ומשמעותו, בניסוחו של הרמב"ם:

"הרואה חלום רע צריך להתענות למחר, כדי שישוב ויעור במעשיו ויחפש בהן ויחזור בתשובה, ומתענה ואפילו בשבת... והמתענה בשבת, מתענה יום אחר מפני שביטל עונג שבת". 

השאלה היא מהי משמעותו המדוייקת של ביטוי זה. ישנן שלוש אפשרויות לנתח את שורשו של הפועל "ליתיב" (שזמנו: "עתיד", וגופו הדקדוקי: "נסתר"):

1. ית"ב (=יש"ב העברי), בבנין קל, כגון:

"...והוה יתיב על גבי קרקע. אמרו ליה: ליתיב מר אכרים וכסתות!" (בבלי מועד קטן טז, ב)

ע"ע: דיקא נמי עמ' 84 - 86.

2. שורש יה"ב/נת"ב (=נת"ן העברי), בבנין קל, כגון:

"כל דיהיב ליה - ממיטב ליתיב ליה" (בבלי בבא קמא ז, ב)

ע"ע: דיקא נמי עמ' 81 - 83.

3. שורש תו"ב (=שו"ב העברי), בבנין אפעֵל, כגון:

"רב  שמן בר אבא מאי טעמא שביק מתניתין ומותיב מברייתא - לותיב ממתניתין!" (בבלי ראש השנה כח, ב)

ע"ע: דיקא נמי עמ' 87 - 88.

האפשרות השלישית לכאורה איננה מתקבלת על הדעת, כי הצורה היתה צריכה להיות: "לותיב" או "ליתוב" (עיין דיקא נמי, שם; וכן בעמ' 197).

ברם, העובדה ש"אין לו חבר" איננה פוסלת לגמרי את האפשרות להסביר כך, וכשם שבעבר ובבינוני פועל יש שתי חלופות, תחילית צרויה או חלומה, כך גם בעתיד.

האפשרות הראשונה מפתה מאוד, במיוחד לאור מטבע הלשון המצוי במקומות אחרים: "ליתיב בתעניתא" (בבלי שבת קט, ב), "בימי רבי זירא גזור שמדא, וגזור דלא למיתב בתעניתא" (בבלי תענית ח, ב). וכך מתרגמים כל מהדורות התלמוד המבוארות וכן בעלי המילונים.

דא עקא, בכל המקומות שמטבע הלשון של "ישיבה בתענית" מופיע בארמית לא נמצא "תעניתא" ללא שתקדם לה אות היחס ב' (כנ"ל), או מספר התעניות: "יתיב רב חיסדא ארבעין תעניתא" (בבא מציעא לג, א), "יתיב מאה  תעניתא  אחריני" (שם פה, א), "יתיב רבי תלת תעניתא" (חולין פז, א).

בנוסף, לא מובן כיצד ליישב את כפל הלשון "ליתיב תעניתא לתעניתא".

מבחינות אלה עדיפים הפירושים האחרונים: מי שהתענה בשבת, עליו לתת או להשיב "תענית לתענית", דהיינו בנוסף לתענית בשבת, או במקום התענית שהתענה בשבת. (כפירוש זה רשמתי בין השיטין במסכת ברכות שלי שלמדתי בכיתה ט' מפי מו"ר הרב זוהר מיכאלי נר"ו, בעמח"ס צוהר לתיבה על כללי התלמוד).

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה