בהקדמה לספר החינוך כותב המחבר, כי לכל מצוה יש זמן מיוחד במהלך היום או במעגל השנה שבו מתחייבים במצוה, חוץ משש מצוות "שחיובן תמידי, לא ייפסק מעל האדם אפילו רגע בכל ימיו, ואלו הן: להאמין בשם, שלא להאמין זולתו, לייחדו, לאהבה אותו, ליראה אותו, ושלא לתור אחר מחשבת הלב וּראיית העיניים[1]".
עיון בחומש שמות מלמד כי יש שש מצוות תמידיות אחרות, שבכולן כותבת התורה במפורש שיש לעשותן "תָּמִיד". את הראשונה קראנו בפרשת תרומה (שמות כה, ל): "וְנָתַתָּ עַל הַשֻּׁלְחָן לֶחֶם פָּנִים לְפָנַי תָּמִיד". וחמש מצוות תמידיות בפרשת תצוה: המנורה, הקטורת וקרבן התמיד, ושני בגדי הכהן הגדול: החושן וציץ הזהב[2].
מפני חטאינו, כבר אלפיים שנה שאיננו זוכים למצוות אלה, אך גם כשייבנה המקדש, לא כל מצוה שכתוב בה "תָּמִיד" - זמנהּ כל רגע וָרגע[3]. למשל, בסוף פרשתנו נצטווינו להקריב "עַל הַמִּזְבֵּחַ: כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה, שְׁנַיִם לַיּוֹם, תָּמִיד". קרבן התמיד איננו מוקרב במשך כל היום, אלא בכל יום, בקביעות, "תמידין כסדרן": כֶּבֶשׂ אֶחָד בַּבֹּקֶר, וְכֶבֶשׂ שֵׁנִי בֵּין הָעַרְבָּיִם[4]. למרות זאת נקרא קרבן זה "קרבן תמיד".
ויש גם "תמיד" שפירושו: ברציפות, ללא הפסקה, כמו בפרשת צו[5]: "אֵשׁ, תָּמִיד תּוּקַד עַל הַמִּזְבֵּחַ, לֹא תִכְבֶּה". מהמילים "לֹא תִכְבֶּה" מוכח שעל האש לבעור עַל הַמִּזְבֵּחַ כל הזמן[6].
אם כן, שני פירושים למילה "תמיד":
א. ברֶצֶף, ללא הֶפסק (בלעז: "continuous" או "constant") - כמו האש אשר תוקד במזבַח העולה,
ב. בעקביות ובהתמדה (בלעז: "continual" או "consistent") - כמו קרבן "התמיד".
עתה נבדוק מהי משמעות "תמיד" בראשית פרשתנו:
"וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל,
וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית, לַמָּאוֹר,
לְהַעֲלֹת נֵר, תָּמִיד".
רש"י מפרש שהציווי "לְהַעֲלֹת נֵר, תָּמִיד" הוא להתמיד בכל לילה וָלילה להדליק את נרות המנורה[7]. לפי רש"י, צריכה מנורת המקדש לדלוק בלילה בלבד, ככתוב "מֵעֶרֶב עַד בֹּקֶר"[8], ולכן פרש כאן ש"תמיד" זה איננו מתאר את ה"נר", ואת הֶמשכיות אור הנר, אלא "תמיד" מתאר את הפועַל "לְהַעֲלֹת"[9], והוא בא להדגיש את ההתמדה הנדרשת מצד המדליקים, מדי ערב. וזו לשון רש"י:
"כל לילה ולילה קרוי תמיד,
כמו שאתה אומר עולת תמיד, ואינה אלא מיום ליום...
אבל תמיד האמור בלחם הפנים משבת לשבת הוא"[10].
הרמב"ן חולק עליו, והוא מבחין בין הנר המערבי לבין יתר הנרות. רק הנר המערבי דלק[11] ברציפות, לעולם, בכל שעות היממה, כמו אש המזבח, וכפי שדרשו חז"ל[12] מהמילים "לְהַעֲלֹת, נֵר תָּמִיד". ככל הנראה, בתור זֵכר לַנר המערבי במנורה, שהיה דולק ללא הפוגה, נהגו ישראל להדליק בבית הכנסת, שהוא מקדש מעט, נר מיוחד הנקרא "נר תמיד"[13].
ברם, טעמי המקרא תומכים בפירוש רש"י. טעמי המקרא מפרידים בין "נֵ֖ר" לבין "תָּמִיד", ומחלקים לשנים את ההגד "לְהַעֲלֹ ֥ ת נֵ֖ר, תָּמִיד". וכך צריך הקורא בתורה בבית הכנסת לקרוא: "לְהַעֲלֹ ֥ ת נֵ֖ר, תָּמִיד".
בספר "דברי מרדכי", בשיחתו של הרב מרדכי אליהו על פסוק זה[14], מביא הרב פסוקים נוספים שבהם נאמר "תמיד", וכל אחד מתפרש לפי עניינו:
לדוגמה: הרמ"א, רבי משה איסרליש, פתח וסיים את הגהותיו לחלק אורח חיים של השולחן ערוך בשני "תמידים"[15]: את הגהתו האחרונה הוא חתם בפסוק (משלי טו, טו): "כָּל יְמֵי עָנִי רָעִים, וְטוֹב לֵב מִשְׁתֶּה תָמִיד", כחיזוק לדעתו שגם בפורים קטן (היינו י"ד וט"ו באדר א' בשנה מעוברת), יַרבה קצת בסעודה, לצאת ידי המחמירים. הפסוק "מִשְׁתֶּה תָמִיד" מתקיים בימי שמחה, נס, ומועד, בהתמדה ובעקביות, אך לא ברציפות.
לעומת זאת, בהגהתו הראשונה לשולחן ערוך, מביא הרמ"א את הפסוק "שִׁוִּיתִי ה' לְנֶגְדִּי תָמִיד" (תהלים טז, ח), ולומד מכאן שבמהלך כל עיסוקי האדם, עליו לדעת שה' "עומד עליו ורואה במעשיו", וכך יירא ממנו תמיד. כלומר, "תָמִיד" זה מוּבָנוֹ: ברציפות. זוהי מעלת הצדיקים שעומדים לפני ה' תמיד[16].
עד שנזכה לדרגה עליונה זו, נסתפק בדרשת רבי שמעון חסידא במסכת סנהדרין (כב, א):
"המתפלל צריך שיִרְאֶה עצמו כאילו שְכינה כנגדו[17],
שנאמר: 'שִׁוִּיתִי ה' לְנֶגְדִּי תָמִיד' ".
ומבאר זאת הרב עובדיה יוסף שליט"א (שו"ת יביע אומר ח"ג או"ח ח): שדרשו כאן "תָמִיד" באותו מובן של "קרבן תמיד", שהתפילות תוקנו כנגד קרבנות התמיד. בכל תפִלה ותפלה, בהתמדה, עלינו לחוש בנוכחות ה' ובקרבתו.
הדבר בא לידי ביטוי בניסוח לְשון התפילה שלנו אל ה' בלשון נוכח ("גוף שני"), כמו שכותב רבי אלְעָזָר מוורמייזא, מחכמי אשכנז ומחסידיה לפני שמונה מאות שנה (בפירושו לסידור התפילה, עמ' שט"ו):
"יכוין בתפילתו כי המלך הגדול עומד כנגדו, ולכך אומר: 'ברוך אתה ה'...' ועיקר נסיון האדם בכל יום היא כוונת תפילה, שמדבר למקום פה אל פה. על כן יכוין הירא את דבר ה'".
מי יתן ונזכה לקיים את כל המצוות התמידיות, הן המצוות שיש לעשותן בכל רגע ברצף, והן המצוות שיש להתמיד בעשייתן בעקביות, בהגיע זמנן.
לקבלת התמליל בדוא"ל מדי שבת (בחינם):
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה