· האם מוכר לכם דיון ומקורות על חריזה במשנה?
מתני'.
כל כינויי נדרים כנדרים,
וחרמים - כחרמים,
ושבועות - כשבועות,
ונזירות - כנזירות.
תלמוד בבלי מסכת נדרים דף ב עמוד ב
... וליתני כינוי שבועות בתר נדרים!
איידי דתנא נדרים דמיתסר חפצא עליה,
תנא נמי חרמים דמיתסר חפצא עליה,
לאפוקי שבועה דקאסר נפשיה מן חפצא.
היה מקום לתרץ שהתנא התחשב בחריזה בסידור דבריו, אך עדיין יש מקום לקושיית התלמוד: היה מקום לשנות כך:
כל כינויי נדרים כנדרים,
ושבועות - כשבועות,
וחרמים - כחרמים,
ונזירות - כנזירות.
וגם זו חריזה תקינה (אב, אב), ולכן תירצו שהעדיפו משיקול תוכני את החריזה הזו (אא, בב).
יום שלישי, 26 במאי 2015
חריזה במשנה (לדף היומי: נדרים פרק א משנה א)
לדף היומי: נדרים פרק א משנה א: חוכך
- מהי האטימולוגיה לפי רמב"ם ומאירי?
פירוש המשנה לרמב"ם מסכת נדרים פרק א משנה א
וענין חוכך בזה להחמיר, שהיה נוטה בדבר לאסור אלא שלא החליט בכך.
בית הבחירה למאירי מסכת נדרים דף ב עמוד א ד"ה אמר הר"ם
וענין חוכך בזה להחמיר שהוא היה מקרב בו האיסור אבל אינו פוסק אותו
"רש"י" מסכת נדרים דף ז עמוד א ד"ה ר' עקיבא
ר' עקיבא היה חוכך בזה להחמיר - כאדם שמתחכך אילך ואילך כך איהו לא בריר ליה שיהא ודאי אסור.
ר"ן מסכת נדרים דף ז עמוד א ד"ה מנודה אני
ר' עקיבא חוכך בזה להחמיר - חוכך כאדם שהוא מסופק בדבר ומתחכך בעצמו מפני שאינו יכול לבררו,
אי נמי מלשון חיך כלומר שהיה מטעים לחכו להחמיר.
יום שני, 18 במאי 2015
נס קיבוץ הגליות - תרתי משמע
בנבואת ישעיה (א, יא-יב), הנקראת בשמיני של פסח בחו"ל, וכן (בקהילות הנשמעות להנחיות הרבנות הראשית לישראל) ביום העצמאות, אנו קוראים על נס קיבוץ הגליות:
וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יוֹסִיף אֲדֹנָי שֵׁנִית יָדוֹ לִקְנוֹת אֶת־שְׁאָר עַמּוֹ אֲשֶׁר יִשָּׁאֵר מֵאַשּׁוּר וּמִמִּצְרַיִם וּמִפַּתְרוֹס וּמִכּוּשׁ וּמֵעֵילָם וּמִשִּׁנְעָר וּמֵחֲמָת וּמֵאִיֵּי הַיָּם. וְנָשָׂא נֵס לַגּוֹיִם וְאָסַף נִדְחֵי יִשְׂרָאֵל וּנְפֻצוֹת יְהוּדָה יְקַבֵּץ מֵאַרְבַּע כַּנְפוֹת הָאָרֶץ.
וכך גם בנבואת ישעיה שבפסוקי השופרות במוסף ר"ה (יח, ג):
כָּל־יֹשְׁבֵי תֵבֵל וְשֹׁכְנֵי אָרֶץ כִּנְשֹׂא־נֵס הָרִים תִּרְאוּ וְכִתְקֹעַ שׁוֹפָר תִּשְׁמָעוּ.
כמובן, פשט המילה "נֵס" בפסוקי מקרא אלה הוא "מוט גבוה", או "כלונס גבוה, תורֶן".
וכך מפרש רש"י:
נשא נס - פירקא בלע"ז [=מוט; ר"מ קטן] והיה לאות לקבוץ [נוסח מהדורת הכתר: להקבץ] אליו ולהביא את גליות ישראל מנחה לו:
וכך מבאר רד"ק:
כִּנְשֹׂא נֵס הרים - כמו שאמר ונשא נס לגוים ואסף נדחי ישראל:
וכתקוע שופר - כמו שאמר (ישעיה כז, יג): וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יִתָּקַע בְּשׁוֹפָר גָּדוֹל [וּבָאוּ הָאֹבְדִים בְּאֶרֶץ אַשּׁוּר וְהַנִּדָּחִים בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם], וזה דרך משל: כי כשירצה אדם לקבץ עַם ישא נס בהרים כדי שיראו הנס למרחוק ויבאו, וכן יתקע בשופר וישמעו הקול למרחוק ויבאו -- כן יקבצו בני ישראל אל ארצם מפה ומפה בעת הישועה; וכן הגוים יביאו אותם ויקבצו אותם כאלו נשאו להם נס ותקעו בשופר.
זהו אותו "נס" שמופיע בפרשת חוקת (במדבר כא, ח): "עֲשֵׂה לְךָ שָׂרָף וְשִׂים אֹתוֹ עַל־נֵס וְהָיָה כָּל־הַנָּשׁוּךְ וְרָאָה אֹתוֹ וָחָי".
על סמך פסוקים אלו חוברה ברכת קיבוץ גלויות[1].
בתפילת מנחה של יום שחרור ירושלים תשע"ה חשבתי שניתן להתכוון גם לפירוש נוסף, על פי המשמע המאוחר של "נס" שמצוי בלשון חכמים: "דבר פלא, ישועה מידי שמיים".
בעקבות מלחמת ששת הימים התרחב עשרות מונים נס קיבוץ גלויות ישראל, ואם כן, ה' נשא נס באמצעות זה שהוא עשה ניסים במלחמת ששת הימים, והרים "קרן ישראל", וכך התקבצו נדחי ישראל מארבע כנפות הארץ!
ראו לדוגמה כאן:
העלייה וקליטתה לאחר מלחמת ששת הימים
מלחמת ששת הימים מעודדת את העלייה מארצות המערב
העלייה לישראל התחדשה בהשפעת תוצאות מלחמת ששת הימים. הישגי המלחמה ושמחת הניצחון שנלוותה אליהם חיזקו את הזהות היהודית אצל יהודים בתפוצות, וגרמו לעלייתם לישראל. במחצית השנייה של שנות ה-60 הגיעו לישראל קרוב ל-200 אלף עולים, רבים מהם מארצות המערב - ארצות הברית, קנדה, מערב אירופה, דרום אמריקה ודרום אפריקה.
בעקבות הגידול במספר העולים מארצות המערב, עולים שהגיעו בכוחות עצמם ולא נזקקו לסיוע כלכלי מהמדינה, הוחלט לארגן מחדש את מנגנון העלייה והקליטה בארץ. ב1968- הקימה הממשלה את המשרד לקליטת עלייה ועל הטיפול בעלייה הופקדו שני גופים:
• הסוכנות היהודית - תעסוק בהבאת העולים.
משרד הקליטה - יעסוק בקליטת העולים.
מלחמת ששת הימים משפיעה גם על יהודי ברית המועצות
מלחמת ששת הימים גרמה להתעוררות לאומית גם בקרב יהודי ברית המועצות. בעקבות המלחמה התחזקה בקרבם הפעילות הלאומית והפכה למחאה ציבורית. יהודים מרחבי ברית המועצות פנו לשלטונות המקומיים ולמוסדות הבינלאומיים, ותבעו בגלוי לממש את זכותם לשוב למולדתם ההיסטורית ולעלות למדינת ישראל. לדוגמה:
-13ב ביוני 1967 פרסם יעקב )יָאffה ָ ( קזקֹוב, סטודנט
ממוסקבה, מכתב אל חברי המועצה העליונה של ברית
המועצות, ובו הודיע כי הוא מוותר על אזרחותו הסובייטית
ודורש לקבל אׁשְַרת עלייה לישראל. המכתב של קזקוב היה
בגדר פנייה אישית לשלטונות ברית המועצות. בדרך אחרת
נהגו 18 ראשי משפחות יהודיות מגרּוזיה ָ (גאורגיה(.-6ב
באוגוסט 1969 הם שיגרו מכתב אל הוועדה לזכויות האדם
של האו"ם, ובו הביעו את רצונם העַז לעלות לישראל
וביקשו להעניק ליהודים אׁשְרֹות כניסה לישראל. הפונים
ראו עצמם נציגים של יהודים רבים בגרוזיה. פרסומו של
המכתב עורר התרגשות רבה בישראל ואף הוקרא מעל
בימת הכנסת.
השלטונות הסובייטיים, שבעקבות מלחמת ששת הימים
ניתקו את היחסים הדיפלומטיים עם מדינת ישראל,
הפרידו בין מדיניותם בענייני המזרח התיכון לבין תהליך
יציאת היהודים מברית המועצות. הם סברו כי אם
יאפשרו ליהודים המעוניינים להגר, יפחת הלחץ לפתיחת
שערי ברית המועצות. השלטונות הסובייטיים העדיפו
לאפְשְֵר ליהודים להגר כדי להימנע מלהתיר להם לשמור
על זהותם התרבותית והלאומית בתוך ברית המועצות.
לכן החליטו להמשיך להעניק יותר ויותר אשרות יציאה
ליהודים. בנוסף, העדיפה המדיניות הסובייטית הגירה של
יהודים כי ביקשה להרחיב את היקף המסחר עם המערב
ולמנוע החרפה ביחסים עם ארצות הברית. כל זה לא מנע
משלטונות ברית המועצות לנקוט יד קשה כלפי הפעילים
הציונים ורבים מהם נשלחו למאסר לתקופות ארוכות
ונחשבו אסירי ציון.
בינואר 1971 קבעה ברית המועצות כי מי שעוזבים את
המדינה צריכים לשלם 500 רּּבָל עבור אובדן האזרחות
הסובייטית, -400ו רובָל עבור דרכון. ברית המועצות
הצהירה כי תתיר לכל מי שיבקשו - לעזוב את המדינה,
אבל תטיל הגבלות על מי שעברו על החוק: מי שהואשמו
בפלילים והמתינו למשפט, מי שנשפטו והוטלו עליהם
עונשי מאסר, או מי שהיו חייבים בשירות צבאי.
בשנות -70ה יצאו מברית המועצות כרבע מיליון יהודים.
אולם רק -160כ אלף מתוכם עלו לישראל. השאר העדיפו
להגר למדינות המערב, בעיקר לארצות הברית.
מחבר/ים: קציעה אביאלי-טביביאן
עורך/כים: חנה הרצוג, טל כוכבי ושמשון צלניקר
שם הספר: מסעות בזמן : בונים מדינה במזרח התיכון
מקום ההוצאה: תל אביב
שם ההוצאה: מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית
שנת ההוצאה: תשס"ט - 2009
עמוד: 233
[1] פירושי סידור התפילה לרוקח [נד] תקע בשופר עמוד שמ
תקע בשופר גדול לחירותינו - והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול ובאו וגו'...
ושא נס לקבץ גליותנו כמו שכת' ונשא נס לגוים ואסף נדחי ישראל ונפוצות יהודה יקבץ מארבע כנפות הארץ, כאדם שמרים נס שיהא נס של כל הרואהו, כך שא נס לקבץ נידוחינו בכל מקום שנידוחינו שם קובץ מעט מעט, כי קביצה כאן מעט וכאן מעט ומקבץ יחד כמו וקובץ על יד ירבה, וכן בזרועו יקבץ טלאים, ונפוצות יהודה יקבץ.
וקבצינו יחד - לא כעזרא כל הקהל כארבע רבוא, אלא קבצינו יחד מארבע כנפות הארץ. ברוך אתה ה' מקבץ נדחי עמו ישראל.
ואגב, בפירושי סידור התפילה לרוקח [קלד] שופרות עמוד תרפב:
נס – נקר[א] על שם כל הרואה אותו נָס אליו.
ספר אבודרהם שמונה עשרה
תקע בשופר גדול ע"ש (ישעיה כז, יג) והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול. לחרותינו ע"ש (שם סא, א) לקרוא לשבויים דרור. ותרגום דרור (ויקרא כה, י) חירותא, וזה מדבר על עת ביאת הגואל שיגלה במהרה בימינו להוציאנו ממאסר האומות. ושא נס לקבץ גליותינו וקבצנו יחד מהרה מארבע כנפות כל הארץ לארצנו ע"ש (שם יא, יב) ונשא נס לגוים ואת נדחי ישראל ונפוצות יהודה יקבץ מארבע כנפות כל הארץ. בא"י מקבץ נדחי עמו ישראל ע"ש (יחזקאל כח, כה) בקבצי את בית ישראל וע"ש (עי' ישעיה יא, יב) אסף נדחי ישראל.
הירשם ל-
רשומות (Atom)
