"סומך נופלים"

מוקדש לזכר סמ"ר עלמנאו עמנואל פלקה ז"ל 

בתוך שאר גיבורי ישראל הי"ד, 

שנפלו במלחמת חרבות ברזל, 

והתעלו לעולם שכולו טוב.

תנצב"ה

 

השם "נופלים" והשורש נפ"ל משמש במקרא לרוב אצל מי שנהרג בקרב, כמו במלחמת שאול בפלשתים: "וַיִּפְּלוּ חֲלָלִים בְּהַר הַגִּלְבֹּעַ" (שמואל א ל"א:א').

נפילתו של שאול המלך בחרב היתה פעולה מודעת, אקטיבית ורצונית: הוא הפיל את עצמו על חרבו, ככתוב: וַיֹּאמֶר שָׁאוּל לְנֹשֵׂא כֵלָיו שְׁלֹף חַרְבְּךָ וְדׇקְרֵנִי בָהּ פֶּן יָבוֹאוּ הָעֲרֵלִים הָאֵלֶּה וּדְקָרֻנִי וְהִתְעַלְּלוּ בִי וְלֹא אָבָה נֹשֵׂא כֵלָיו כִּי יָרֵא מְאֹד וַיִּקַּח שָׁאוּל אֶת הַחֶרֶב וַיִּפֹּל עָלֶיהָ (שם ד'). אך בדרך כלל הנופלים הם המופלים והמומתים על כורחם, כמו בני שאול שהומתו על ידי פלישתים, ועל כולם אומר הכתוב (שם ב'): וַיִּמְצְאוּ אֶת שָׁאוּל וְאֶת שְׁלֹשֶׁת בָּנָיו נֹפְלִים בְּהַר הַגִּלְבֹּעַ (שם ח׳). 

על מפלה זו מתאבלים: וַיִּסְפְּדוּ וַיִּבְכּוּ וַיָּצֻמוּ עַד הָעָרֶב עַל שָׁאוּל וְעַל יְהוֹנָתָן בְּנוֹ וְעַל עַם יְ-הֹוָה וְעַל בֵּית יִשְׂרָאֵל כִּי נָפְלוּ בֶּחָרֶב (שמואל ב א':י"ב), ולשון זו חוזרת גם בקינת דויד: הַצְּבִי יִשְׂרָאֵל עַל בָּמוֹתֶיךָ חָלָל אֵיךְ נָפְלוּ גִבּוֹרִים. (שמואל ב א׳:י״ט).

 

בתוך רשימת גבורותיו של ה' בברכת "מחיה המתים" שבתפילת העמידה, אנו משבחים אותו שהוא: "סומך נופלים ורופא חולים ומתיר אסורים". המילים "סומך נופלים" שובצו כאן מתוך מזמור "אשרי" (תהלים קמ"ה:י"ד) סוֹמֵךְ י"י לְכׇל הַנֹּפְלִים, וְזוֹקֵף לְכׇל הַכְּפוּפִים.

בימינו רווח השימוש בשם "נופלים" במשמעות: חללי מלחמה, אף על פי שיש מי שמעדיפים למעט בשימוש במונח "נופלים" כלפי החללים. הרב יגאל לווינשטיין ציטט את דברי ההספד של קֵס אתיופי על החייל סמ"ר עלמנאו עמנואל פלקה ז"ל מקרית גת הי"ד (נפל בכ"ג בכסלו התשפ"ד; בדקה השביעית: https://youtu.be/TXiHIe3EP1M?si=2v0MuxWNJ1klijCK):

 

מי שנהרג עבור ארץ ישראל לא נקרא "מת" ולא "נופל"; החיילים מתעלים ולא נופלים. ולכן האבלות היא בפרופורציה; הגוף נופל, אבל הנשמה נשארת.

אם בביטוי "סומך נופלים" שברכת "מחיה המתים", חושבים על משמעות השם "נופלים" כ"חללי מלחמה", ניתן אולי לכווין על גבורתו של ה' שעתיד להחיות את החללים שנפלו ומתו במלחמה.

אבל, כאמור, מקור המילים "סומך נופלים" בפסוק "סוֹמֵךְ י"י לְכׇל הַנֹּפְלִים, וְזוֹקֵף לְכׇל הַכְּפוּפִים", ומסתבר שלא מדובר על הנופלים בקרב. 

ה' מסייע לכל מיני נופלים: לנתונים בצרות גופניות, או נפשיות, כלכליות, חברתיות או רוחניות. סומך ה' לכל הנופלים, לעניים (רד"ק), לעקרות (ילקוט שמעוני), למשפחות החיילים המגויסים, לפצועים ולשורדים; ה' נותן לשבויים כוח שלא ליפול, ואם נופלים, הוא סומך אותם ונותן כוחות לקום מתוך כל נפילה. 

לכן, בהקשר של חללי מלחמה, מתאים יותר לפרש ש"סומך נופלים" היינו שסומך ה' את משפחות הגיבורים שנפלו בקרב, ונותן להם כוח לקום. 

וגם בהיבט הלאומי: סומך ה' את עם ישראל מכל צרותיו ומכל נפילותיו, מעלה אותנו מבור הגלות ומקבצנו ארצה (ר"ע ספורנו; מעניין פירוש מחכמי צרפת: הנופלים – כמוני ועמי) וסומך את השבים לציון להיחלץ מהתפיסות הגלותיות ומהקונספציות השגויות שאליהן נפלו. 

נחתום בתפילה שיסמוך ה' את נפילתנו.