אַרְבָּעָה נִכְנְסוּ לְפַרְדֵּסוֹן:
נֹחַ, נַחְשׁוֹן, לֵוִי, וְאַהֲרֹן.
נִגַּשׁ אֲלֵיהֶם הָרַב מֹשֶׁה, וְחִדֵּד
אוֹתָם בְּחִידָה:
כַּמָּה פְּעָמִים כְּתוּבָה
"בִּרְכַּת כֹּהֲנִים" בַּתּוֹרָה?
הִזְדָּרֵז נַחְשׁוֹן וְהֵשִׁיב: פַּעַם
אַחַת, זֶה בָּרוּר!
לֵוִי חָלַק עָלָיו וְאָמַר: פַּעֲמַיִם!
בְּלִי הִרְהוּר,
אַהֲרֹן שִׁלֵּשׁ וְאָמַר: שָׁלוֹשׁ
פְּעָמִים בַּתּוֹרָה!
וְאִלּוּ נֹחַ עָנָה בְּנִיחוּתָא: אַף
פַּעַם לֹא כְּתוּבָה!...
לְמַרְאֵה גַּבּוֹת חֲבֵרָיו מִזְדַּקְּפוֹת
בִּפְלִיאָה,
הִמְשִׁיךְ נֹחַ וְהִסְבִּיר בִּתְבוּנָה:
הַאִם תִּרְצוּ שֶׁאוֹכִיחַ אֶת צִדְקַת
תְּשׁוּבָתִי,
וְאַגִּיד לָכֶם בְּוַדָּאוּת הַצֶּדֶק עִם
מִי?
בְּוַדַּאי, עָנוּ כֻּלָּם כְּאֶחָד.
בְּלִי בְּעָיָה, הִמְשִׁיךְ נֹחַ, וְחָזַר
עַל הַמִּלִּים "בְּוַדָּאוּת
הַצֶּדֶק עִם מִי!"...
(וּכְבָר קִיֵּם הַבְטָחָתוֹ בְּתַחְבּוּלָה
מִלּוּלִית,
וְרָמַז עַל תְּשׁוּבָתוֹ הַמְחֻכֶּמֶת
וְהַגְּאוֹנִית:)
צֵרוּף הַמִּלִּים הָאֵלֶּה "בִּרְכַּת
כֹּהֲנִים" לֹא מוֹפִיעַ בַּתּוֹרָה!
כְּמוֹ מִצְווֹת רַבּוֹת הַכְּתוּבוֹת
בַּתּוֹרָה – שְׁמוֹתֵיהֶן לֹא כְּתוּבִים בַּתּוֹרָה:
לְמָשָׁל, "מַאֲכָלוֹת אֲסוּרוֹת"
וּ"בְנִיַּת בֵּית הַבְּחִירָה".
עָנָה נַחְשׁוֹן: אָכֵן, תְּשׁוּבָה
מְדֻקְדֶּקֶת, מְתֻחְכֶּמֶת וּמַבְרִיקָה,
אַךְ הַנֻּסָּח לְבִרְכַּת הַכֹּהֲנִים –
בְּפָרָשַׁת נָשֹׂא מוֹפִיעַ.
נֹחַ: נָכוֹן מְאוֹד! וּבִגְלַל פָּרָשָׁה
זוֹ קָרְאוּ חָזָ"ל לְמִצְוָה זוֹ "בִּרְכַּת כֹּהֲנִים",
כְּפִי שֶׁהִצְטַוּוּ: "כֹּה
תְּבָרְכוּ..." וכו' עִם שְׁלֹשֶׁת הַפְּסוּקִים.
אָז מַדּוּעַ לֵוִי וְאַהֲרֹן חוֹשְׁבִים
שֶׁיּוֹתֵר מִפַּעַם אַחַת נִזְכֶּרֶת
בִּרְכַּת כֹּהֲנִים?
לֵוִי הֵשִׁיב בְּבִטָּחוֹן: בִּרְכַּת כֹּהֲנִים נִזְכֶּרֶת עוֹד,
בְּפָרָשַׁת שְׁמִינִי הַכָּתוּב מְפֹרָשׁ
מְאֹד:
בְּנוֹסָף לַמִּצְוָה שֶׁבְּחֻמַּשׁ
בְּמִדְבַּר, הַמְּנֻסַּחַת כְּמוֹ בְּסֵפֶר חֻקִּים,
בְּחֻמַּשׁ וַיִּקְרָא, תּוֹרַת כֹּהֲנִים,
מוּבֵאת "בִּרְכַּת כֹּהֲנִים" כְּמוֹ בְּסֵפֶר סִפּוּרִים:
"וַיִּשָּׂא אַהֲרֹן אֶת יָדָו אֶל
הָעָם וַיְבָרְכֵם"...
נֹחַ: נָכוֹן מְאוֹד! וּפָרָשָׁה זוֹ שֶׁל
בִּרְכַּת כֹּהֲנִים
בְּשֵׁם נוֹסָף לְמִצְוָה זוֹ אוֹתָנוּ
זִכְּתָה – "נְשִׂיאַת כַּפַּיִם".
אַהֲרֹן: אָכֵן, גַּם חָזָ"ל לָמְדוּ
אֶת דִּינֵי הַמִּצְוָה
גַּם מֵחֻמַּשׁ בְּמִדְבַּר וְגַם מֵחֻמַּשׁ
וַיִּקְרָא.
וּבְנוֹסָף, לָמְדוּ אֶת דִּינֶיהָ
גַּם מֵחֻמַּשׁ דְּבָרִים (י, ח), מִשְׁנֵה
תּוֹרָה,
שֶׁבּוֹ מְתֹאָר הַכֹּהֵן כְּמִי
שֶׁתַּפְקִידוֹ
"לְשָׁרְתוֹ וּלְבָרֵךְ בִּשְׁמוֹ
עַד הַיּוֹם הַזֶּה".
נַעֲנָה הָרַב מֹשֶׁה וְאָמַר: אֵלּוּ וָאֵלּוּ דִּבְרֵי חֲכָמִים צוֹדְקִים,
וּמִדִּבְרֵיכֶם הִתְחַדֵּשׁ לִי פֵּרוּשׁ
נוֹסָף בִּלְשׁוֹן הַתְּפִלָּה,
כְּשֶׁאוֹמֵר שְׁלִיחַ הַצִּבּוּר
"בָּרְכֵנוּ בַּבְּרָכָה הַמְּשֻׁלֶּשֶׁת בַּתּוֹרָה!",
מְכַוֵּן הוּא לַבְּרָכָה שֶׁבִּשְׁלוֹשָׁה
חֻמָּשִׁים נִזְכְּרָה!
ומכאן, קטע מתוך עבודה בשם: "תפילות שאין להן הכרע" - על מחלוקות וספֵקות בפיסוק בתפלה, שהגשתי למו"ר ד"ר אליהו נתנאל ז"ל בתשס"ג.
כשאין
הכהנים נושאים כפיהם (ובחלק מהעדוֹת: לפני שהכהנים נושאים כפיהם) אומר
הש"ץ תפילה זו:
אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ,
בָּרְכֵֽנוּ בַבְּרָכָה הַמְשֻׁלֶּֽשֶׁת בַּתּוֹרָה הַכְּתוּבָה עַל יְדֵי מֹשֶה
עַבְדֶּֽךָ, הָאֲמוּרָה מִפִּי אַהֲרוֹן וּבָנָיו
כֹּהֲנִים עַם קְדוֹשֶֽׁךָ, כָּאָמוּר...
הרב
מאיר מאזוז (סידור איש מצליח, קונטרס לאוקמי גירסא, סעיף ס') מעיר שיש להקפיד לפסק
כך: בָּרְכֵֽנוּ בַבְּרָכָה הַמְשֻׁלֶּֽשֶׁת, בַּתּוֹרָה הַכְּתוּבָה עַל יְדֵי
מֹשֶה עַבְדֶּֽךָ, הָאֲמוּרָה... ופירוש "בְּרָכָה מְשֻׁלֶּֽשֶׁת" -
שמסתעפת לג' חלקים,
[ואשר היא] בתורה הכתובה ע"י משה. אך האומר "הַמְשֻׁלֶּֽשֶׁת
בַּתּוֹרָה" בלא הפסק, משמע שכתובה ג' פעמים בתורה.
ברם,
הרב עובדיה יוסף חולק על דבריו, וז"ל (שו"ת יביע אומר חלק ח, או"ח
סימן יא, כב): "והנה יש אומרים שצ"ל המשולשת בתורה, ור"ל שהם שלשה
פסוקים בתורה. וכמ"ש הר"ד אבודרהם... וכ"כ רבי יהודה בן
יקר... וכ"כ בס' המנהיג. וכן מנהגינו. אולם בשו"ת איש מצליח ח"א
(סימן כ) כתב שיש לומר בברכה המשולשת, ומפסיק, ואח"כ בתורה הכתובה וכו'.
ע"ש. ויותר נכון נ"ל כסברא ראשונה", עכ"ל.
הצעת הפירוש שבסיפור הנ"ל תומכת בשיטת הגר"ע יוסף, הואיל והפירוש שממנו הזהיר הרב מאזוז אינו כה מופרך, שכּן בְּרָכָה זו נִזְכְּרָה שלוש פעמים, בִּשְׁלוֹשָׁה חֻמָּשִׁים, כנ"ל.
