תהלים פרק נ
(א) מִזְמוֹר לְאָסָף אֵל אֱלֹהִים יְדֹוָד דִּבֶּר וַיִּקְרָא אָרֶץ מִמִּזְרַח שֶׁמֶשׁ עַד מְבֹאוֹ:
(ב) מִצִּיּוֹן מִכְלַל יֹפִי אֱלֹהִים הוֹפִיעַ:
(ג) יָבֹא אֱלֹהֵינוּ וְאַל יֶחֱרַשׁ אֵשׁ לְפָנָיו תֹּאכֵל וּסְבִיבָיו נִשְׂעֲרָה מְאֹד:
(ד) יִקְרָא אֶל הַשָּׁמַיִם מֵעָל וְאֶל הָאָרֶץ לָדִין עַמּוֹ:
(ה) אִסְפוּ לִי חֲסִידָי כֹּרְתֵי בְרִיתִי עֲלֵי זָבַח:
(ו) וַיַּגִּידוּ שָׁמַיִם צִדְקוֹ כִּי אֱלֹהִים שֹׁפֵט הוּא סֶלָה:
(ז) שִׁמְעָה עַמִּי וַאֲדַבֵּרָה יִשְׂרָאֵל וְאָעִידָה בָּךְ אֱלֹהִים אֱלֹהֶיךָ אָנֹכִי:
(ח) לֹא עַל זְבָחֶיךָ אוֹכִיחֶךָ וְעוֹלֹתֶיךָ לְנֶגְדִּי תָמִיד:
(ט) לֹא אֶקַּח מִבֵּיתְךָ פָר מִמִּכְלְאֹתֶיךָ עַתּוּדִים:
(י) כִּי לִי כָל חַיְתוֹ יָעַר בְּהֵמוֹת בְּהַרְרֵי אָלֶף:
(יא) יָדַעְתִּי כָּל עוֹף הָרִים וְזִיז שָׂדַי עִמָּדִי:
(יב) אִם אֶרְעַב לֹא אֹמַר לָךְ כִּי לִי תֵבֵל וּמְלֹאָהּ:
(יג) הַאוֹכַל בְּשַׂר אַבִּירִים וְדַם עַתּוּדִים אֶשְׁתֶּה:
(יד) זְבַח לֵאלֹהִים תּוֹדָה וְשַׁלֵּם לְעֶלְיוֹן נְדָרֶיךָ:
(טו) וּקְרָאֵנִי בְּיוֹם צָרָה אֲחַלֶּצְךָ וּתְכַבְּדֵנִי:
(טז) וְלָרָשָׁע אָמַר אֱלֹהִים מַה לְּךָ לְסַפֵּר חֻקָּי וַתִּשָּׂא בְרִיתִי עֲלֵי פִיךָ:
(יז) וְאַתָּה שָׂנֵאתָ מוּסָר וַתַּשְׁלֵךְ דְּבָרַי אַחֲרֶיךָ:
(יח) אִם רָאִיתָ גַנָּב וַתִּרֶץ עִמּוֹ וְעִם מְנָאֲפִים חֶלְקֶךָ:
(יט) פִּיךָ שָׁלַחְתָּ בְרָעָה וּלְשׁוֹנְךָ תַּצְמִיד מִרְמָה:
(כ) תֵּשֵׁב בְּאָחִיךָ תְדַבֵּר בְּבֶן אִמְּךָ תִּתֶּן דֹּפִי:
(כא) אֵלֶּה עָשִׂיתָ וְהֶחֱרַשְׁתִּי דִּמִּיתָ הֱיוֹת אֶהְיֶה כָמוֹךָ אוֹכִיחֲךָ וְאֶעֶרְכָה לְעֵינֶיךָ:
(כב) בִּינוּ נָא זֹאת שֹׁכְחֵי אֱלוֹהַּ פֶּן אֶטְרֹף וְאֵין מַצִּיל:
(כג) זֹבֵחַ תּוֹדָה יְכַבְּדָנְנִי וְשָׂם דֶּרֶךְ אַרְאֶנּוּ בְּיֵשַׁע אֱלֹהִים:
פסוק ב:
מכלל - שם דבר פרמנ"ט בלעז:
· מה ר"ל ב"שם דבר"?
פסוק ד:
יקרא אל השמים - לפקוד על שר[י] האומות שבמרום: ואל הארץ - לפקוד על מלכי (מצרים)[האדמה]. לדין עמו - לנקום נקמת עמו כמו 'כי ידין [ה'] עמו' ו'דם עבדיו יקום' (דברים ל"ב, לו; מג).
כשקראתי בתחילה - מתוך הנוסח הנדפס, "לפקוד על מלכי מצרים", חשדתי שיש כאן צנזורה, שהרי מאן דכר שם מצרים?
וכשעיינתי בדפוסים אחרים ומצאתי שגורסים "מלכי האדמה", שמחתי, ועדיין סברתי שגם נוסח זה מצונזר, ואולי המקור לשני הנוסחים הוא נוסח "לוהט" כזה: "ואל הארץ - לפקוד על מלכי אדום", ורש"י מכוון בדבריו לנקמה מהנוצרים שבימיו.
אך [לאכזבתי] גם במהדורת הכתר מופיע "מלכי האדמה".
ואכן נראה שזהו הנוסח המקורי, שכן במהדורת הכתר מציינים שרש"י נקט בלישנא דקרא: ישעיהו כד, כא:
וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יִפְקֹד ה' עַל צְבָא הַמָּרוֹם בַּמָּרוֹם וְעַל מַלְכֵי הָאֲדָמָה עַל הָאֲדָמָה:
אך יעויין בתלמוד בבלי מסכת מכות דף יב עמוד א
אמר ריש לקיש: שלש טעיות עתיד שרו של רומי לטעות, דכתיב: +ישעיהו ס"ג+ מי זה בא מאדום חמוץ בגדים מבצרה, טועה - שאינה קולטת אלא בצר, והוא גולה לבצרה; טועה - שאינה קולטת אלא שוגג, והוא מזיד היה; טועה - שאינה קולטת אלא אדם, והוא מלאך הוא.
רש"י מסכת מכות דף יב עמוד א
שרו של רומי - סמאל שיברח לבצרה שבתחלה יפרע ממנו כשיגיע הקץ להחרב כדכתיב (ישעיהו כד) יפקוד ה' על צבא המרום במרום ואחר כך על מלכי האדמה על האדמה. חמוץ בגדים - מדמו של סמאל ואף על פי שאין המלאכים בשר ודם כתב בו הכתוב כעין הריגת האדם לשבר את האזן מה שהיא יכולה לשמוע.
ועוד כמה פירושים מעניינים:
פסוק י:
בהמות בהררי אלף - הוא (שור) שהוא רועה אלף הרים ליום וכל יום ויום הם צומחים, י"מ אלף הרים או אלף פרסאו' או שם אלף פרים, וי"מ שהוא כמו שגר אלפיך כלומר הרים מלאים בקר בעבור שהזכיר לא אקח מביתך פר:
נוסח מהדורת הכתר:
בהמות בהררי אלף - הוא המתוקן לסעודת העתיד, שהוא רועה אלף הרים וכל יום הם צומחים (ראה פר"א יא).
פסוק יט:
תצמיד מרמה - תרגיל אצל(ך)[ה] רמייה לדבר רעה. תצמיד אגוטא"ש בלעז, כמו (במדבר י"ט) צמיד פתיל (סא"א):
פסוק כ:
דופי - דבר גנאי לדחותו לשון יהדפנו:
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה