יום שלישי, 5 בספטמבר 2017
בנין פִעֵל או פִעַל ?
יום שני, 4 בספטמבר 2017
תַחֲבֹל או תַּחְבֹּל ?
יום שני, 17 ביולי 2017
כינוס שוחרי לשון הקודש ה-11
יום שלישי, 4 ביולי 2017
רבי אברהם מאיר גלאנצר ז"ל
הלווייתו תצא מחר יום שלישי י' בתמוז
בשעה 1:00 בצהריים מבית ההלוויות שמגר
להר הזיתים בעיה"ק ירושלים תובב"א.
מאחר והמנוח לא השאיר אחריו זרע,
מצוה גדולה ללמוד ולהתפלל לעילוי נשמת
ר' אברהם מאיר בן ר' יצחק הכהן הי"ד,
תנצב"ה
יום שני, 3 ביולי 2017
הכינוס השנתי האחד עשר של שוחרי לשון הקודש - מוקדש לכבודה של העיר שחוברה לה יחדיו
הציבור מוזמן לכינוס השנתי האחד עשר של שוחרי לשון הקודש
שיתקיים בעז"ה ביום ראשון, כ"ב בתמוז, תשע"ז,
בישיבת "קרית נוער" בשכונת בית וגן, ירושלים
( הכניסה לאודיטוריום מרחוב הרב פרנק 20 )
בהנחיית הרב יואל קטן, ר"מ בישיבת שעלבים וראש מכון שלמה אומן.
13:45 "בהתאסף יחד שבטי ישראל"
מושב א': 14:00
אליהוא שנון - אתרוג ירושלמי
הרב יעקב לויפר - פירוש ירושלמי למילים סתומות בראש בבא קמא
אברהם נפח - מילים באסתר ועוד
משה אוסי - על שמותיה של ירושלים
ת פ י ל ת מ נ ח ה
יעקב עציון - מן העולם ועד העולם - על העולם והמקום במקראות ובדרשות
אוריאל פרנק - לשון בית המקדש
הרב יואל קטן - התלבטויות בההדרת סידור 'רינת ישראל' לנוסחאותיו
סיום משוער: 18:00
הכניסה ללא תשלום עזרת נשים פתוחה
נשמח לראותכם!
נודה לכם אם תודיעו לחבריכם על יום העיון ותפיצו בלוחות המודעות
* ייתכנו שינויים בלוח הזמנים
* רצוי לאשר השתתפות
לפרטים: info@maanelashon.org 0587203297 (אוריאל)
התודה והברכה לישיבת "קרית נוער" המארחת ברביעית את הכינוס!
יום חמישי, 13 באפריל 2017
כמה כמה
"כַּ֭מָּה יַמְר֣וּהוּ בַמִּדְבָּ֑ר יַ֝עֲצִיב֗וּהוּ בִּישִׁימֽוֹן" (תהלים עח מ).
(בנוסף, יש לשים לב לדגש החזק שבאות מ.)
המטעימים מלעיל מושפעים כנראה מלשון הדיבור היום.
מצאתי במרשתת טעות זו אפילו בקריאה מופתית ומדויקת באתר של תנ"ך מוקלט (קישור).
הטעם השני שמסומן תמיד מימין למילה נראה כמו חצי ירח, כפי שתיארת, ובטעמי התורה הוא נקרא טִפְּחָ֖א (או: טַרְחָ֖א), והוא אכן מסומן בהברה המוטעמת. ברם, בתהלים יש שני טעמים כאלה, הדומים בצורתם, אך שונים במיקומם:
הטעם המפסיק, הנקרא "֭דְּחִי", מסומן כאמור לפני המילה, כגון: "עַ֭מִּי", "שָׁ֭מַעְנוּ", "יִ֭שְׁכְּחוּ", "שָׁ֭מְרוּ", "אֲ֭בוֹתָם", "צֻ֭רִים", "הֶ֭אֱמִינוּ" (מזמור ע"ח, פסוקים א, ג, ז, י, יב, טו, כב).
לעומת זאת, כשסימן זה בא במילה עצמה, זהו טעם אחר (שאיננו טעם מפסיק!) והוא אכן מסומן בהברה המוטעמת, כגון: "נֶאֶמְנָ֖ה", "בְּאֶ֖רֶץ", "וַיּ֖וֹרֶד", "יָכִ֖ין" (ע"ח, פסוקים ח, יב, טז, כ).
מערכי לב: ואולי גם משיקולים מוזיקליים. הנה קישור לכמה ביצועים של שיר זה בהטעמה משובשת.
מענה לשון: נכון. ומאוד אשמח לפרסם קישור להקלטה עם הטעמה מדויקת...
יום ראשון, 2 באפריל 2017
"הא לחמא עניא"
כיצד נכון לומר "הא לחמא עניא": בצירי תחת הה"א, או בקמץ?
למילה "הא" שתי הוראות, כמובא ב"סִיַּיעְתָּא לְתַלְמוּדָא":
הראשונה היא הוראת ההיצג, כמו מילת ההצגה העברית "הִנֵּה". בארמית המקראית היא מילה בפני עצמה, ופעם מנוקדת "הֵא" (דניאל ב, מג) ופעם "הָא" (שם ג, כה). בניבים מאוחרים של הארמית (כמו בתלמוד הבבלי) היא לפעמים מקוצרת ומצורפת למילה הבאה.
ההוראה השנייה היא כינוי רומז לנקבה קרובה, כמו "זוֹ" או "זֹאת" בעברית. בארמית המקראית מצביעים על נקבה במילה "דָא" (דניאל ד, כז), אך בארמית בתר מקראית משמשים גם כינויי הרמז "הדא" וגם "הָא", ולעתים מקצרים ומצרפים תחילית "הָ-" למילה הבאה (כמו במילה "השתא" הרגילה בתלמוד, שהורכבה מ"הא" עם "שעתא", ופירושה: עכשיו).
"הא לחמא עניא"
לפי ההֶקשר, אין לפרש שזהו כינוי רומז לנקבה (="זוֹ") הואיל ומדובר על "לַחְמָא" שהוא שם עצם ממין זכר (כמוכח מדניאל ה, א, מתרגום אונקלוס לבראשית מא, נד, וגם מהמשך משפט זה).
אמנם, במחזור ויטרי חלק על דקדוק זה: "אין לדקדק למה לא אמר 'האי' לחמא, דלחמא לשון זכר הוא ו'הא' לשון נקבה, דהא אמרינן התם: 'הא גברא הא תיובתיה' (בבא מציעא טז, א)". אך במחכ"ת, לאור האמור, אין להוכיח מבבא מציעא, שהרי "הא גברא" ניתן לפרשו "הרי" כהוראה הראשונה (ראה כאן). וכך כתב הרב יעב"ץ מעמדין ("עזר אור", התפרסם בכ"ע המעין, ניסן תשל"ג; קישור): "זה לא יתכן, כי 'האי' הוא לשון זכר ו'הא' לשון נקבה, כמו שיראה מלשון חז״ל בגמרא... יקשה שהלחם הוא לשון זכר". ובדרכו הלך גם רוו"ה, ר' וולף (בנימין זאב) היידנהיים (ראה כאן / כאן), וכ"כ רבי חיים הכהן, אב בית הדין טריפולי (ת"ר - תרס"ה; 1839 - 1905) בפירושו להגדה, ערב פסח - זכר לפסח (קישור; וע"ע בדבריו כאן).
מכאן שנותרה רק ההוראה הראשונה, וכמסקנת הריעב"ץ: "לפי דעתי, אינו כן אלא הוא ...כמלת 'הִנֵּה' שתרגומה הא". וכן ביאר את ההגדה רבי אלעזר מוורמייזא בעל ספר הרוקח: "הִנֵּה זה לחם עוני" (קישור).
אם כן, הואיל ובארמית המקראית מנוקד "הֵא" בצירי בדניאל ב, מג, אין לבטל אפשרות זו (במיוחד למי שיש לו מסורת כזו, או שמחויב לפסק כזה).
ברם, מסתבר יותר לנקד "הָא" בקמץ כפי שמנוקד בדניאל ג, כה, כי זהו הניקוד שהתקבל בניבים מאוחרים של הארמית (כמו בתרגום אונקלוס לבראשית טו, ג ושם מז, כג), וכפי ששגור בפי כל בתלמוד הבבלי.
בנוסף, יש להעדיף את הניקוד בקמץ, מפני שיש טוענים שאכן הכוונה כאן לכינוי הרמז "הָא", והוא אכן רומז לנקבה: המצה!