יום רביעי, 6 ביולי 2011

שמואל

דבר תורה בברית של שמואל פרנק

מצפה יריחו, ג' בתמוז תשע"א

בתוספת נופך

תודות

פתיחה "בכבוד אכסניא": בכבוד מי שאמר והיה העולם,

תודה לה' על כל מה שבראת ועל כל מה שלי נתת,

ברוך שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה,

לחגוג לידה של תינוק בריא, ולחגוג את היכנסו לברית בעיתו ובזמנו - דברים שאינם מובנים מאליהם.

ותודה לשליחיו: הורינו, סבים וסבתות, אשתי היולדת, וכל משפחותינו,

חברים, למי שבא מקרוב ומרחוק,

לשכנים הטובים מאח רחוק, למי שבישל ושמר על הילדים, לועדת חסד.

השם "שמואל"

לפי רש"י: שמואל -  על שם אל (ועל שם המעשה[1]) הוא נקרא כי ממנו שאלתיו.

כלומר זהו הֶלחם: שְמוֹ אל, אך לרד"ק יש כאן נוטריקון: שאוּל מאל, וז"ל:

שמואל -  הורכבה המלה בזה הטעם מן כי מה' שאלתיהו כי יש באותיות שמואל שאול ויש באותיותיו  ג"כ מאל כאילו אמרה שאול מאל.

"שמואל בן אוריאל"

מעיון בייחוס שמואל הנביא בספר דברי הימים (א' ו, ז-יג) עולה שאחד מאבות אבותיו היה: "אוּרִיאֵל".

בְּנֵי קְהָת עַמִּינָדָב בְּנוֹ [=יצהר], קֹרַח בְּנוֹ, אַסִּיר בְּנוֹ, אֶלְקָנָה בְנוֹ, וְאֶבְיָסָף בְּנוֹ, וְאַסִּיר בְּנוֹ, תַּחַת בְּנוֹ, אוּרִיאֵל בְּנוֹ, עֻזִּיָּה בְנוֹ, וְשָׁאוּל בְּנוֹ. וּבְנֵי אֶלְקָנָה עֲמָשַׂי וַאֲחִימוֹת. אֶלְקָנָה <בנו>  בְּנֵי אֶלְקָנָה צוֹפַי בְּנוֹ וְנַחַת בְּנוֹ, אֱלִיאָב בְּנוֹ, יְרֹחָם בְּנוֹ, אֶלְקָנָה בְנוֹ. וּבְנֵי שְׁמוּאֵל הַבְּכֹר וַשְׁנִי וַאֲבִיָּה".

להיות "שמואל"

כמה תכונות שמוצאים אצל שמואל הנביא[2], שאנו מאחלים לרך הנימול שיאמץ אותן:

עבד ה'

שמואל א פרק א (כז-כח):

אֶל הַנַּעַר הַזֶּה הִתְפַּלָּלְתִּי וַיִּתֵּן ה' לִי אֶת שְׁאֵלָתִי אֲשֶׁר שָׁאַלְתִּי מֵעִמּוֹ. וְגַם אָנֹכִי הִשְׁאִלְתִּהוּ לַה' כָּל הַיָּמִים אֲשֶׁר הָיָה הוּא שָׁאוּל לַה'".

שמואל מוקדש לעבודת ה' כבר מילדותו המוקדמת, וזו שאיפתנו ששמואל הקטן שלנו יראה את עבודת ה' כמרכז חייו, שכל מעשיו יהיו לשם שמים, ושבכל צומת בחייו ישאל את עצמו מה יעשה נחת רוח ליוצרו.

להיות עבד לה', זה אומר לבצע כל פקודה, כפי שלמדנו בפרקי אבות פרק ב משנה ד:

עשה רצונו כרצונך כדי שיעשה רצונך כרצונו

בטל רצונך מפני רצונו כדי שיבטל רצון אחרים מפני רצונך

הכתוב טורח לציין כמה פעמים, ששמואל חשב או הרגיש בדרך אחת, אך ה' חשב אחרת, ואעפ"כ שמואל ביטל את רצונו מפני רצון ה':

1. שמואל א פרק ח ו: וַיֵּרַע  הַדָּבָר בְּעֵינֵי שְׁמוּאֵל כַּאֲשֶׁר אָמְרוּ תְּנָה לָּנוּ מֶלֶךְ לְשָׁפְטֵנוּ... וַיֹּאמֶר יְדֹוָד אֶל שְׁמוּאֵל שְׁמַע בְּקוֹל הָעָם לְכֹל אֲשֶׁר יֹאמְרוּ אֵלֶיךָ.

2. שמואל א פרק טו לה - טז א: וְלֹא יָסַף שְׁמוּאֵל לִרְאוֹת אֶת שָׁאוּל עַד יוֹם מוֹתוֹ כִּי הִתְאַבֵּל שְׁמוּאֵל אֶל שָׁאוּל וַידֹוָד  נִחָם כִּי הִמְלִיךְ אֶת שָׁאוּל עַל יִשְׂרָאֵל. וַיֹּאמֶר יְדֹוָד אֶל שְׁמוּאֵל עַד מָתַי אַתָּה מִתְאַבֵּל אֶל שָׁאוּל וַאֲנִי מְאַסְתִּיו מִמְּלֹךְ עַל יִשְׂרָאֵל  מַלֵּא קַרְנְךָ שֶׁמֶן וְלֵךְ אֶשְׁלָחֲךָ אֶל יִשַׁי בֵּית הַלַּחְמִי כִּי רָאִיתִי בְּבָנָיו לִי מֶלֶךְ:

שמואל דבק בקיום דבר ה' גם אם זה לא "מצטלם" טוב, כמו מחיית עמלק: וַיְשַׁסֵּף שְׁמוּאֵל אֶת  אֲגָג לִפְנֵי ה' בַּגִּלְגָּל (שמואל א פרק טו לג).

עבד לעם קדוש

בשמות רבה (וילנא; פרשה טז ד"ה ג ד"א משכו) יש מדרש מפתיע בתעוזתו, המצביע על יתרון מסוים שהיה לשמואל הנביא על אדון הנביאים:

משה ושמואל שוין כאחת, שנאמר (תהלים צט) משה ואהרן בכהניו ושמואל בקוראי שמו, בא וראה כמה בין משה לשמואל, משה היה נכנס ובא אצל הקב"ה לשמוע הדבור ואצל שמואל היה הקב"ה בא  שנאמר (שמואל א ג י) וַיָּבֹא ה' וַיִּתְיַצַּב [וַיִּקְרָא כְפַעַם בְּפַעַם שְׁמוּאֵל שְׁמוּאֵל], למה? כך אמר הקב"ה בדין ובצדקה אני בא עם האדם: משה היה יושב ומי שהיה לו דין בא אצלו ונידון, שנאמר (שמות יח)  וישב משה לשפוט את העם, אבל שמואל היה טורח בכל מדינה ומדינה ושופט כדי שלא יצטערו לבא אצלו, שנאמר (שמואל א' ז) והלך מדי שנה בשנה, אמר הקב"ה: משה שהיה יושב במקום אחד לדון את ישראל יבא אצלי לאוהל מועד לשמוע הדבור, אבל שמואל שהלך אצל ישראל בעיירות ודן אותם אני הולך ומדבר עמו, לקיים מה שנאמר (משלי טז יא) פֶּלֶס וּמֹאזְנֵי מִשְׁפָּט לה'.

שמואל - נותן ומתמסר לעם ישראל, מעל ומעבר. לא רק להורות לכל יהודי את הדרך ילכו בה, אלא לרדת אל העם. שמואל טרח ולא חיכה שהרוצה את הרב יבוא אליו, והוא לא ראה פחיתות כבוד לכתת רגליו בעיירות ישראל[3].

"בינוני" - דרך האמצע

על תפלת חנה על הנער היולד לה (שמואל א א, יא):

וַתִּדֹּר נֶדֶר וַתֹּאמַר יְדֹוָד צְבָאוֹת אִם רָאֹה תִרְאֶה בָּעֳנִי אֲמָתֶךָ וּזְכַרְתַּנִי וְלֹא תִשְׁכַּח אֶת אֲמָתֶךָ וְנָתַתָּה לַאֲמָתְךָ זֶרַע אֲנָשִׁים וּנְתַתִּיו לַידֹוָד כָּל יְמֵי חַיָּיו וּמוֹרָה לֹא יַעֲלֶה עַל רֹאשׁוֹ.

פרשו בתלמוד (ברכות לא, ב):

מאי זרע אנשים? אמר רב: גברא בגוברין; ושמואל אמר: זרע שמושח שני אנשים, ומאן  אינון - שאול ודוד; ורבי יוחנן אמר: זרע ששקול כשני אנשים, ומאן אינון - משה ואהרן, שנאמר: (תהלים צ"ט) משה ואהרן בכהניו ושמואל בקוראי שמו; ורבנן אמרי: זרע אנשים - זרע שמובלע בין אנשים. כי אתא רב דימי, אמר: לא ארוך ולא גוץ, ולא קטן ולא אַלָּם, ולא צחור ולא גיחור, ולא חכם ולא טיפש.

וכתב רש"י:

אלם -  פירוש: עב.     צחור -  רו"ש +אדם אדום+ בלע"ז.     גיחור -  שהוא לבן יותר מדאי.    ולא חכם -  יותר מדאי, שלא יהיה תימה בעיני הבריות, ומתוך שנדברין בו שולטת בו עין הרע.

על כך כתב ידידי, ר' משה יגודיוב נר"ו (בספר "עין הרע בעין היהדות" עמ' 42):

הטעם שבִקשה בלשון זו: "זרע אנשים", ולא ביקשה בפשטות "זרע", פורש בתלמוד... [מובא לעיל]. כל אֵם מייחלת ומתפללת שבנה יהיה חכם, ומדוע אם כן ביקשה חנה על בנה שלא יהיה חכם? פירש רש"י... [מובא לעיל].

כמובן, אין להסיק מכאן שלא לבקש ולהתפלל לבן חכם. מקרה זה יוצא דופן, בכך שכולם ידעו כי חנה עקרה היא, ואם כן הלידה עצמה הרי תגרום התפעלות רבה. לפיכך בִקשה חנה להמעיט עד כמה שאפשר את התפעלותם של הבריות, כדי שלא יינזק בנה, שמואל, מעין הרע.

באופן אחר ניתן לפרש: עיקר הדגש של חנה היה שלא יהיה "חכם יותר מדאי", כלשון רש"י, כלומר: כל תכונה שאינה במידה - יכולה להיות לרועץ. חכמה רבה מדאי יכולה ג"כ להרע. ולפירוש זה, אכן יש ללמוד מכאן הנהגה: אמנם, ראוי לבקש על בן חכם, אולם לא פחות חשוב להדגיש "לא מכאי".

אכן, נראה יותר כהבנה השניה, שכל קיצוניות לא טובה, ולכן פירש רש"י גם על "גיחור -  שהוא לָבָן יותר מדאי". אין כל פסול עצמי בצבע מסוים או בתכונה כלשהי. אך כשיש קיצוניות - היא מושכת יותר מדאי תשומת לב. כמו שאמר חוני המעגל: "עמך ישראל שהוצאת ממצרים, אינן יכולין לא ברוב טובה ולא ברוב פורענות... השפעת עליהם טובה - אינן יכולין לעמוד" (תענית כג, א). עודף ברכה של גשם או של חכמה - יכולים להזיק (צא וראה כמה בעיות נפשיות וחברתיות יש בקרב מחוננים. ראה הספרות המקצועית שנכתבת בנושא).

אך, מהו חכם יותר מדאי? האם תפילת חנה נענתה? האם שמואל לא היה מאוד חכם? הרי יש לשאוף לגדול כמה שיותר בחכמה ובתורה!

ראשית, למעשה נראה שבתפילה יש להוסיף על כל משאלותינו את הבקשה "וְהַטּוֹב בְּעֵינֶיךָ עֲשֵׂה"[4], ל"הגנה מפני תופעות לוואי".

ולגבי תפילת חנה על שמואל, נראה שאכן שמואל היה "זרע שמובלע בין אנשים" לא רק במובן זה שהיה מעורב בדעת עם הבריות כנ"ל, אלא גם שהיה איש של חיבור ושילוב: אוהב את הבריות ומקרבן לתורה. הוא גם שילב גדלות בתורה וגדלות בתפילה (כבן לחנה שממנה לומדים הלכות תפילה רבות).

הוא גם שילב הגות ומעשה: אינו יושב בתוך ד' אמות של תורה (ובוודאי שלא בתוך ד' אמות של תפילה...), אלא תורתו ותפילתו מופנים ומקושרים לכלל ישראל. כך לומדים ממנו חז"ל (ברכות יב, ב):

ואמר רבה בר חיננא סבא משמיה דרב: כל שאפשר לו לבקש רחמים על חבירו ואינו מבקש - נקרא  חוטא. שנאמר: (שמואל א, יב כג) גַּם אָנֹכִי חָלִילָה לִּי מֵחֲטֹא לַידֹוָד מֵחֲדֹל לְהִתְפַּלֵּל בַּעַדְכֶם, [וְהוֹרֵיתִי אֶתְכֶם בְּדֶרֶךְ הַטּוֹבָה  וְהַיְשָׁרָה].

דורש ציון

שמואל הוא שמייסד את המלכות בישראל, במושחו את שאול ודוד, המלכים הראשונים, כהסברו של האמורא שמואל הנ"ל "זרע שמושח שני אנשים". בנוסף, הוא שואף ופועל לקידום בניינו של ארמון מלך מלכי המלכים, בית המקדש, והשראת שכינה בבית עולמים, כמובא בתלמוד (זבחים דף נד עמוד ב):

דרש רבא, מאי דכתיב: (שמואל א יט[5]) וילך דוד ושמואל וישבו בנויות ברמה - וכי מה ענין נויות אצל רמה? אלא, שהיו יושבין ברמה [רש"י: בעירו של שמואל], ועוסקין בנויו של עולם [רש"י: למצוא מקום לבית הבחירה מן התורה].

הוא גם השאיר את חותמו בתקנת העבודה בבית ה' - הוא שידרג את מתכונת כ"ד משמרות הכהונה[6].

 

בדרכים אלו הלכו אישים נוספים שנקראו בשם שמואל[7], ונציין כאן שניים מהם:

הרב שמואל קלמן מלניק

סבא של סבתא של לאה אשתי[8], הרב שמואל קלמן מלניק, שנפטר לפני 83 שנה, בח' בשבט תרפ"ח (28'). הוא נולד בזאקרשטיין, פולין (תרכ"ב), לאביו החייט, ומבלי להיות חלק משושלת רבנים הצליח להעפיל במעלות התורה; אך הוא תמיד זכר מאין בא, ולא התנתק מפשוטי העם.

הוא היגר ללונדון, ושם שימש כדיין, שוחט, רב קהילה, דרשן, וגם שותף בהקמת תנועה ציונית תורנית.

מספרים שלדרשותיו היו נדחקים השומעים מחוץ לחלונות כדי לשמוע דברי תורתו (כמו שמסופר בבבלי יומא על הלל בגג בית מדרשם של שמעיה ואבטליון).

מלבד גדולתו בתורה ועצתו ועזרתו לעמיתיו השוחטים והדיינים (כמסופר, למשל, בהספדו של אב"ד לונדון, הרב שמואל יצחק הילמן), הוא היה נערץ מאוד על כל שכבות העם, ואף על הגוים. הוא עסק רבות בסיוע לעניים, בביקור חולים, בניחום אבלים, בהשכנת שלום בין אדם לחבירו ובין איש לאשתו.

כמו הנביא, גם הרב שמואל מלניק יצא אל העם והתחבר עם הנוער על מנת לחברם למסורת ישראל סבא. מסופר כי אמהות שהיו רואות אותו ברחוב, היו מזרזות את בניהן שיתלוו לרב מלניק, ובשיחות שנוצרו ביניהם ספגו הנערים, ע"פ עדותם, יותר יהדות מכל מה שלמדו בבית הספר. פעם אחת נער כזה שקע בשיחה עם הרב עד שכבר איבד את דרכו, ו"ידידו החדש" ליווה אותו עד לבית הוריו.

על ענוותנותו וזהירותו בממונם של ישראל ניתן ללמוד ממעשה באשה אחת שהביאה להכרעתו תרנגולת, ולאחר עיון רב בהלכות טריפות בספרי הפוסקים, הוא נתן לה כסף לקניית תרנגולת אחרת. לשאלתה לשם מה הכסף, השיב: "זה בגלל שאני כזה חסר דעת שאינני מצליח למצוא פתח להתיר את העוף".

שמואל הקטן שלנו הינו דור ששי לרחש"ק מלניק[9].

הרב שמואל גרינפלד

מלבד שמואל א' וב', אציין שמואל שלישי, שיהיה אור לנתיבתו של הרך הנימול[10]. מורי הרב שמואל גרינפלד ז"ל שנפטר לבית עולמו לפני 14 שנה (בכ"ז בניסן ה'תשנ"ז). ר' שמואל לִמְּדני בהיותו ר"מ בישיבת ההסדר שבות ישראל, אך מתורתו טעמתי עוד קודם לכן, מתוך ספרו "בית השואבה" (על הקשרים הרבים שבין פרשות השבוע להפטרות).

דְבַר ה' בְּפִיהו אֱמֶת[11]

אצל ר' שמואל זכינו ללמוד מהי התבטלות לדבר ה' ודבקות באמת: ברגע שהוא הבין שהאמת היא אחרת ממה שהוא חשב, הוא שינה את דרכו, והתחדש בין בעיון בתורה, בין בהלכה למעשה ובין בהשקפה.

מדת האמת של ר' שמואל מאוד ניכרה אצלו ובלטה לעין-כל בשיעוריו כשהיה מרצה מהלך שלם בגמ', ותלמיד סתר את דבריו בשאלה אחת, לא בוש להודות ולחזור בו מכל מה שאמר בלי לנסות למצוא תירוצים דחוקים. וכשתלמיד העלה רעיון חדש השתדל להביא הרבה אסמכתות ממקומות שונים לדבריו, גם כדי לעודדו לעוד רעיונות וגם כי חש באמיתות הרעיון.

אע"פ שהוא בא מרקע חרדי (למד בישיבת ר' חיים ברלין, אצל ר' יצחק הוטנר) הוא לא נמנע מלראות את הטוב שבציבור הדתי, ואת האמת שיש בלימוד התורה בישיבות הציוניות. בשלב מתקדם בחייו למד את כתבי הראי"ה קוק, ואף לימדם בישיבה.

גם בקיום מצוות הוא היה פתוח לאמץ את מסקנות עיונו בתורה: הוא הטיל תכלת בציציותיו, ונהג לעלות בטהרה להתפלל בהר הבית. וכאן אני מגיע לדרישת ציון שלו:

אחד הדברים שבלט אצלו הוא השאיפה לבנין ביהמ"ק, החזרה לעבודה בו ולאישי ישראל ותפילתם שם. נהג בכל הזדמנות לעלות להר הבית עם תלמידיו. הידע שלו בכל מה שקשור למיקום הבית היה עצום, בבקיאות בכל שיטות הראשונים ועד אחרוני דורינו שניסו לעסוק בסוגייא הסבוכה. פעם למד מאמר שעוסק בדבר, המציג שיטה חדשה. הוא ידע אותו על-פה, וכשריצה את הדברים לפני ראש הישיבה, הרב שבתי רפפורט, וכמה אנשים נוספים הוא לקח כל טענה וטענה וסתר אותה. הדברים היו חייבים להגיע לאמת צרופה, והוא לא אבה לקבל מאמרים שהם יחסית קצרים ואינם מקיפים את כל הנתונים.

תמיד התגאה להראות למבקרים בישיבה את הר הבית, שדמותו נשקפת מהישיבה. כל עניין עבודת הבית היה אצלו חי ונושם ולא דבר שהוא בבחינת "הלכתא למשיחא", אלא כדבר חי במציאות של ימינו, עד שהעלה פעם בפני התלמידים את השאלה אם אפשר לצלות בתנור שלנו את קרבן הפסח. וכמובן בכל נושא הקדשים היה לר' שמואל ידע רב ומרשים.

אהבתו לארץ ישראל לא ידעה גבול. תמיד כשהתלוננו בפניו כשהיינו בצבא על איזה 'חורים' שולחים אותנו, עד כמה חם שם, ושהמקום 'תקוע', או שאנחנו גרים בעיר שלא נעים לגור בה, עם רעש ואויר מחניק, גער בנו באמרו שכל מקום בארץ ישראל שווה בקדושתו לשאר המקומות ולא יתכן לומר שיש בה מקום שהוא גרוע[12].

הרוצה שלא להנות - אל יהנה

ר' שמואל לא הסכים שיקחו בשבילו ספרים. גם מידה זו מצאנו אצל שמואל הנביא:

תלמוד בבלי מסכת ברכות דף י עמוד ב

אמר אביי ואיתימא רבי  יצחק: הרוצה להנות - יהנה כאלישע, ושאינו רוצה להנות אל יהנה כשמואל הרמתי שנאמר (שמואל א' ז') ותשובתו הרמתה כי שם ביתו. ואמר רבי יוחנן: שכל מקום שהלך שם - ביתו עמו. 

 

סיכום הרבה מהדברים שדיברנו עליהם מצוי בהפטרה שנקרא בשבת, המסיימת כך (מיכה פרק ו ח):[13]

הִגִּיד לְךָ אָדָם מַה טּוֹב וּמָה ה' דּוֹרֵשׁ מִמְּךָ כִּי אִם עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט וְאַהֲבַת חֶסֶד וְהַצְנֵעַ לֶכֶת עִם אֱלֹהֶיךָ.

 

שאלה

בשולי הדברים אציין תופעה מעניינת ששמתי אליה לב, שמצאנו מספר כינויים לשמואל בן חנה ואלקנה, וצ"ע מה הסיבה לכך. דוקא הכינוי הרווח היום (וכך נקרא הרחוב בירושלים) "שמואל הנביא" - מצוי פעם אחת במקרא, ואיננו בתלמוד הבבלי. גם הכינוי המקראי "הָרוֹאֶה" איננו בבבלי, שם הוא נקרא "הרמתי" בלבד. לשם מה המציאו חז"ל כינוי זה (שנמצא במקרא פעם אחת, אך על מישהו אחר: "שִׁמְעִי הָרָמָתִי", דברי הימים א פרק כז פסוק כז)?

להלן תוצאות חיפושיי בתנ"ך ובספרות חז"ל באמצעות פרוייקט השו"ת של בר אילן:

הָרָמָתִי

הַנָּבִיא

הָרוֹאֶה

1.  תוספתא מסכת סוטה (ליברמן) פרק יא הלכה יד

מעמיד רגלו של שאול בגבעה בית דינו של שמואל   הרמתי    

    2.  מסכתות קטנות מסכת שמחות פרק ג הלכה ח

מת לחמשים ושתים שנה זו היא מיתתו של  שמואל   הרמתי , מת לששים שנה זו היא מיתה האמורה  

    3.  מסכתות קטנות מסכת שמחות ברייתות מאבל רבתי פרק ג הלכה א

חמשים ושתים זו היא מיתתו של  שמואל   הרמתי , ששים זו היא מיתת כל אדם, אמר מר זוטרא מאי  

    4.  תלמוד בבלי מסכת ברכות דף י עמוד ב

 כאלישע, ושאינו רוצה להנות אל יהנה  כשמואל   הרמתי  שנאמר: +שמואל א' ז'+  ותשובתו הרמתה  

    5.  תלמוד בבלי מסכת שבת דף קיג עמוד ב

 עוד אמר רבי אלעזר: זו רות המואביה  ושמואל   הרמתי . רות - דאילו נעמי קאמרה לה ורחצת וסכת  

    6.  תלמוד בבלי מסכת עירובין דף מה עמוד א

 אי שרי אי אסור - הרי בית דינו של  שמואל   הרמתי  קיים. אלא: אי מצלח אי לא מצלח. דיקא נמי,  

    7.  תלמוד בבלי מסכת יומא דף לח עמוד ב

 כבתה שמשו של עלי זרחה שמשו של  שמואל   הרמתי , (אמר) +מסורת הש"ס: [ואמר]+ רבי חייא בר  

    8.  תלמוד בבלי מסכת תענית דף ה עמוד ב

 מת בחמישים ושתים שנה - זהו מיתתו של  שמואל   הרמתי ! - אמר ליה: הכי אמר רבי יוחנן: זקנה  

    9.  תלמוד בבלי מסכת תענית דף ה עמוד ב

 בגבעה שתי שנים ומחצה - תפלתו של  שמואל   הרמתי . ומי מידחי גברא מקמי גברא? - אין, דאמר  

    10.  תלמוד בבלי מסכת תענית דף כד עמוד א

רחמי ולא אתא מיטרא. אמר: כמה איכא  משמואל   הרמתי  ליהודה בן גמליאל! אוי לו לדור שכן נתקע,  

    11.  תלמוד בבלי מסכת תענית דף כז עמוד א

 באמונתם! - הכי קאמר: מיסודו של דוד  ושמואל   הרמתי  העמידום על עשרים וארבע. תניא אידך:  

    12.  תלמוד בבלי מסכת מועד קטן דף כח עמוד א

 חמשים ושתים שנה - זו היא מיתתו של  שמואל   הרמתי , ששים - זו היא מיתה בידי שמים. אמר מר  

    13.  תלמוד בבלי מסכת מועד קטן דף כח עמוד א

 והאי דלא חשיב להו - משום כבודו של  שמואל   הרמתי . רב יוסף, כי הוה בר שיתין עבד להו יומא  

    14.  תלמוד בבלי מסכת יבמות דף עז עמוד א

 זו ידקר בחרב, כך מקובלני מבית דינו של  שמואל   הרמתי : עמוני - ולא עמונית, מואבי - ולא מואבית.  

    15.  תלמוד בבלי מסכת נזיר דף ה עמוד א

 שנה ששאלו להן מלך, היא שנת עשר  לשמואל   הרמתי .  

    16.  תלמוד בבלי מסכת קידושין דף עב עמוד ב

 כבתה שמשו של עלי זרחה שמשו של  שמואל   הרמתי , שנאמר: +שמואל א' ג+  ונר אלהים טרם  

    17.  תלמוד בבלי מסכת בבא קמא דף סא עמוד א

 אמר, כך מקובלני מבית דינו של  שמואל   הרמתי : כל המוסר עצמו למות על דברי תורה - אין אומרים  

    18.  תלמוד בבלי מסכת מכות דף כג עמוד ב

 בבית דינו של שם, ובבית דינו של  שמואל   הרמתי , ובבית דינו של שלמה. בבית דינו של שם, דכתיב:  

    19.  תלמוד בבלי מסכת זבחים דף קיח עמוד ב

 עלי הכהן חרבה שילה ובאו לנוב, כשמת  שמואל   הרמתי  חרבה נוב ובאו לגבעון, וכתיב: +שמואל א  

    20.  תלמוד ירושלמי מסכת סוטה פרק ט דף כד טור ב /הי"ג

ויש אומרים לפי שמעט היה קטן  משמואל   הרמתי  וכשמת היו אומרי' עליו הוי עניו חסיד תלמידו של  

    21.  בראשית רבה (תיאודור-אלבק) פרשה צה ד"ה מו (כח) ואת

 לבוש (איוב לח יד) , וממי את למד  משמואל   הרמתי , כשהעלה אותו שאול מהו א' לאשה מה תארו  

    22.  במדבר רבה (וילנא) פרשה ג ד"ה יא לגרשון משפחת

מבן חדש נכנסו לשמש כמו שכתוב  בשמואל   הרמתי  (שמואל א ז)  וישפוט שמואל את ישראל כל ימי  

    23.  במדבר רבה (וילנא) פרשה י ד"ה יז וזאת תורת

 שנה ששאלו להם מלך היא שנת עשר  לשמואל   הרמתי  ומגלח אבשלום אחד לשנים עשר חדש דברי  

    24.  מדרש תהלים (בובר) מזמור עב ד"ה [ב] [דבר אחר

 בבית דינו של שם בן נח, בבית דינו של  שמואל   הרמתי , בבית דינו של שלמה. של שם, שנאמר ויכר  

    25.  מדרש תהלים (בובר) מזמור פ ד"ה [א] למנצח אל

 שמו פתואל, שפתה לאל בתפלתו, וזהו  שמואל   הרמתי , שנאמר ויקבצו המצפתה וישאבו מים (ש"א  

    26.  שכל טוב (בובר) בראשית פרק לח ד"ה ויאמר מה הערבון

 רוח הקודש, בב"ד של שם, ובבית דינו של  שמואל   הרמתי , ובבית דינו של שלמה. בבית דינו של שם,  

    27.  שכל טוב (בובר) בראשית פרק לח ד"ה ויאמר מה הערבון

 אמר ממני יצאו הדברים. בבית דינו של  שמואל   הרמתי , דכתיב עד ה' בכם ועד משיחו היום הזה כי  

    28.  שכל טוב (בובר) שמות פרק יז ד"ה טז) ויאמר כי

 מדור דור, מדורו של משה, ומדורו של  שמואל   הרמתי , ר' נתן אומר לא בא המן אלא להיות זכר  

    29.  ילקוט שמעוני שמואל א רמז צח ד"ה ויאמר שמואל דבר

עוד. א"ר אלעזר זו רות המואביה,  ושמואל   הרמתי . "רות" - דאלו נעמי קאמרה לה ורחצת וסכת  

    30.  ילקוט שמעוני שמואל א רמז קה ד"ה +ח+ ויהי כי

בחמשים ושתים שנה זו היא מיתתו של  שמואל   הרמתי ? אמר ליה הכי א"ר יוחנן זקנה קפצה עליו,  

    31.  ילקוט שמעוני שמואל א רמז קה ד"ה +ח+ ויהי כי

בגבעה שתי שנים ומחצה, תפלתו של  שמואל   הרמתי . ומי מדחי גברא מקמי גברא? אין, דאמר  

    32.  ילקוט שמעוני שמואל א רמז קכז ד"ה וכראות שאול את

זו ידקר בחרב כך מקובלני מבית דינו של  שמואל   הרמתי  עמוני ולא עמונית מואבי ולא מואבית, והיינו  

    33.  ילקוט שמעוני מלכים ב רמז רכח ד"ה ותאמר אל אישה

וכל שאינו רוצה ליהנות - אל יהנה  כשמואל   הרמתי , שנאמר ותשובתו הרמתה כי שם ביתו, אמר ר'  

 

 

    1.  שמואל א פרק ג פסוק כ

 כָּל יִשְׂרָאֵל מִדָּן וְעַד בְּאֵר שָׁבַע כִּי נֶאֱמָן  שְׁמוּאֵל   לְנָבִיא  לַידֹוָד:  

    2.  דברי הימים ב פרק לה פסוק יח

 וְלֹא נַעֲשָׂה פֶסַח כָּמֹהוּ בְּיִשְׂרָאֵל מִימֵי  שְׁמוּאֵל   הַנָּבִיא  וְכָל מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל לֹא עָשׂוּ כַּפֶּסַח  

    3.  תלמוד ירושלמי מסכת ביכורים פרק ב דף סד טור ג /ה"א

מת בהיכרת לחמשים ושתים מיתת  שמואל   הנביא  לששים מיתה האמורה בתורה לשבעים מיתה של  

    4.  תלמוד ירושלמי מסכת ביכורים פרק ב דף סד טור ג /ה"א

מת בהיכרת לחמשים ושתים מיתת  שמואל   הנביא  רבי אבא בריה דרבי פפי רבי יהושע דסיכנין בשם  

    5.  ויקרא רבה (וילנא) פרשה כו ד"ה ז מה כתיב

 כל ישראל מדן ועד באר שבע כי נאמן  שמואל   לנביא  לה' ע"י שהיה סבור שהוא יום הדין נתיירא  

    6.  ויקרא רבה (מרגליות) פרשה ג ד"ה [ז] שתי מנחות

 הלא שמענו חמשים שנה שנאמרו  בשמואל   הנביא  נקרא עולם, חמשים שנה שנאמרו בעבד עברי  

    7.  ויקרא רבה (מרגליות) פרשה כו ד"ה [ז] מה כתי'

 רבן של נביאים, שכתוב בו כי נאמן  שמואל   לנביא  לי"י (ש"א =שמואל א'= ג, כ) , נתיירא מיום  

    8.  במדבר רבה (וילנא) פרשה ח ד"ה ד איש או

 כוכבים בישראל אינו שאול שחלקו עם  שמואל   הנביא  ואתה בארץ והוא בחוצה לארץ ואל בית  

    9.  שיר השירים רבה (וילנא) פרשה ד ד"ה א [ה] שני

 אלא לכבוד ישראל, והדא הוא דאמר  שמואל   הנביא  (שמואל א' י"ב)  ה' אשר עשה את משה ואת  

    10.  איכה רבה (וילנא) פרשה ג ד"ה ת תשיב להם

 בזה בחרת הא לך מה שבחרת, עד שעמד  שמואל   הנביא  ופרע בהם הדא הוא דכתיב (שמואל א' ט"ו)   

    11.  פסיקתא רבתי (איש שלום) פרשה מד ד"ה דבר אחר שובה

 ואף מן הקרבנות חביבה היא התשובה,  שמואל   הנביא  אמר הנה שמוע מזבח טוב והקשב מחלב אילים  

    12.  מדרש תנחומא (ורשא) פרשת צו סימן יג ד"ה (יג) זאת תורת

 כל ישראל מדן ועד באר שבע כי נאמן  שמואל   לנביא  לה' (שמואל א ג)  אתה מוצא כשהתחיל הדבור  

    13.  מדרש תנחומא (ורשא) פרשת צו סימן יג ד"ה (יג) זאת תורת

 כל ישראל מדן ועד באר שבע כי נאמן  שמואל   לנביא  לה' לפיכך אמר הכתוב (ירמיה טו)  אם יעמוד  

    14.  מדרש תנחומא (ורשא) פרשת כי תצא סימן ט ד"ה (ט) זכור את

 עד העזרה התחתונה שתים אמות, בא  שמואל   הנביא  ופרע להם שנא' (שמואל א טו)  וישסף שמואל  

    15.  אגדת בראשית (בובר) פרק לח ד"ה [א] והמלך דוד

 העמידני בשביל בית המקדש שמסר לי  שמואל   הנביא , אלא בבקשה ממך תן לי קימ"יאטון, שאעמוד  

    16.  מדרש שמואל (בובר) פרשה כב ד"ה [ד] ותקח מיכל

 הלילה שברח דוד מלפני שאול למד  משמואל   הנביא  מה שאין תלמיד וותיק למד למאה שנה.  

    17.  מדרש שמואל (בובר) פרשה כד ד"ה [ה] ויאמר לה

 ישראל מדן ועד באר שבע כי נאמן  שמואל   לנביא  לה' (ש"א =שמואל א'= ג' כ') ] נתיירא מן הדין,  

    18.  מדרש תהלים (בובר) מזמור יג ד"ה [א] למנצח מזמור

 אנה תשכחני נצח, אנשיית מה דאמרת  לשמואל   הנביא , וגם נצח ישראל לא ישקר ולא ינחם (ש"א  

    19.  מדרש תהלים (בובר) מזמור יח ד"ה [ז] ויאמר ארחמך

 שנאמר וידע כל ישראל [וגו'] כי נאמן  שמואל   לנביא  לה' (ש"א =שמואל א'= ג כ) , מיד מלאך בא  

    20.  מדרש תהלים (בובר) מזמור קי ד"ה [ה] דבר אחר

אדון ומלך על ישראל בזמן ששלח את  שמואל   הנביא  למשחני, שנאמר מלא קרנך שמן (ש"א  

    21.  מדרש תהלים (בובר) מזמור קיט ד"ה [ג] דבר אחר

 אותנו ככבש הזה, כמה שאמרת על ידי  שמואל   הנביא  בקש ה' [לו] איש כלבבו (ש"א =שמואל א'=  

    22.  מדרש תהלים (בובר) מזמור קיט ד"ה [ט] [גל עיני

איני יודע כלום, בוא וראה אע"פ שהיה  שמואל   נביא  לא היה יודע כלום, עד שגלה הקב"ה את אזנו,  

    23.  פרקי דרבי אליעזר (היגר) - "חורב"  פרק טו ד"ה ר' אליעזר אומר

שערים ויבא גוי צדיקי' שומר אמונים, בא  שמואל   הנביא  ועמד לו בין שתי הדרכים הללו, אמר באי  

    24.  פרקי דרבי אליעזר (היגר) - "חורב"  פרק יז ד"ה על הרעה גמילות

נעשתה ע"ז בישראל, אינו שאול שחלקו  שמואל   הנביא , ואתם בארץ והם בחוצה לארץ, מיד עמד  

    25.  פרקי דרבי אליעזר (היגר) - "חורב"  פרק לב ד"ה ויזרע יצחק בארץ

אמו של אבנר ושאלה לו באוב והעלה את  שמואל   הנביא  וראו המתים את שמואל עולה ועלו עמו  

    26.  פרקי דרבי אליעזר (היגר) - "חורב"  פרק לב ד"ה ויזרע יצחק בארץ

שנ' ומתכנשן אחשדרפניא וכו', למדו  משמואל   הנביא  שעלה והוא מעוטף מעילו שנ' ותאמר איש  

    27.  פרקי דרבי אליעזר (היגר) - "חורב"  פרק לב ד"ה ויזרע יצחק בארץ

וימת שאול וכ' בניו למה שיהא חלקו עם  שמואל   הנביא  לעתיד לבא שנ' ומחר אתה ובניך עמי, מה  

    28.  אליהו רבה (איש שלום) פרשה ז ד"ה דבר אחר על

 שנה, הלא שמענו, חמשים שנה שנאמרו  בשמואל   הנביא  נקרא עולם וחמשים שנה שנאמרו בעבד  

    29.  אליהו רבה (איש שלום) פרשה יז ד"ה בימי שמואל הנביא

בימי  שמואל   הנביא  קיבלו עליהן ישראל מלכות שמים ביראה, שנאמר ויאמרו בני ישראל אל שמואל  

    30.  שכל טוב (בובר) בראשית פרק כה ד"ה ורבותינו דרשו ואלה

 בר כהנא שהוא שופך דמים, כשראה  שמואל   הנביא  את דוד והוא אדמוני (ש"א טז יב) , נתיירא ואמר  

    31.  אוצר המדרשים (אייזנשטיין) עמוד קפה ד"ה (א') והוה בימי

דגלעד די הוות תמן שיזבא לישראל בימי  שמואל   נביא : (נ') צומא גזרו ויתיבו על קיטמא למיבעי  

    32.  אוצר המדרשים (אייזנשטיין) עמוד קפה ד"ה (א') והוה בימי

אשר היה שם פליטה לבית ישראל בימי  שמואל   הנביא : (נ') צום גזרו וישבו על האפר לבקש רחמים  

    33.  אוצר המדרשים (אייזנשטיין) עמוד תקסט ד"ה (א') אשרי תמימי

 בקש אותנו ככבש הזה, כמה שאמרת ע"י  שמואל   הנביא  בקש ה' לו איש כלבבו (ש"א =שמואל א'=  

    34.  אוצר המדרשים (אייזנשטיין) עמוד תקסט ד"ה הוספה למזמור קי"ט

 איני יודע כלום, בוא וראה אע"פ שהיה  שמואל   נביא  לא היה יודע כלום עד שגלה הקב"ה את אזנו,  

    35.  ילקוט שמעוני שמואל א רמז קכד ד"ה +טז+ ולך אשלחך

אפשר שמואל שנכתב עליו כי נאמן  שמואל   לנביא  לה' היה טועה, א"ר יצחק שמואל לא טעה אלא  

    36.  ילקוט שמעוני שמואל א רמז קכט ד"ה וישלח שאול מלאכים

הלילה שברח דוד מלפני שאול למד  משמואל   הנביא  מה שאין תלמיד ותיק לומד במאה שנה. וילך  

    37.  ילקוט שמעוני שמואל א רמז קמ ד"ה והוא עוטה מעיל

חותם ויתיצבו כמו לבוש. וממי את למד  משמואל   הנביא  דכתיב והוא עוטה מעיל, וכתיב ומעיל קטן  

    38.  ילקוט שמעוני שמואל א רמז קמ ד"ה ויאמר שמואל אל

כי הוה מטי להאי קרא בכי ומה  שמואל   הנביא  היה מתירא מיום הדין אנו עאכ"ו. מאי היא דכתיב  

    39.  ילקוט שמעוני שמואל א רמז קמ ד"ה ויאמר שמואל אל

בסרבליהון ולא נחרכו, וכן למדנו  משמואל   הנביא  שנאמר איש זקן עולה והוא עוטה מעיל:  

    40.  ילקוט שמעוני שמואל א רמז קמא ד"ה רבי יונתן אומר

ונהרג הוא ובניו עמו שיהא חלקו עם  שמואל   הנביא  שנאמר עמי עמי במחיצתי. הלל הזקן אומר אמר  

    41.  ילקוט שמעוני שמואל ב רמז קנד ד"ה באשר משפטו פעלו

ובימיו לא נעשתה ע"ז בישראל וחלקו עם  שמואל   הנביא  ואתם בארץ והוא בחוצה לארץ, מיד עמד  

    42.  בתי מדרשות ח"א גדולה ענוה ד"ה גדולה ענוה שבה

גדולה ענוה שבה נתגדל  שמואל   הנביא  שהרי קראו המלאך שלשה פעמים והיה סבור שעלי קורא  

 

 

    1.  שמואל א פרק ט פסוק ט  (*2)

 לְכוּ וְנֵלְכָה עַד  הָרֹאֶה  כִּי לַנָּבִיא הַיּוֹם  

    2.  שמואל א פרק ט פסוק יא

 לָהֶן הֲיֵשׁ בָּזֶה  הָרֹאֶה :  

    3.  שמואל א פרק ט פסוק יח

 נָּא לִי אֵי זֶה בֵּית  הָרֹאֶה :  

    4.  שמואל א פרק ט פסוק יט

 שָׁאוּל וַיֹּאמֶר אָנֹכִי  הָרֹאֶה  עֲלֵה לְפָנַי  

1.  דברי הימים א פרק ט פסוק כב

 הִתְיַחְשָׂם הֵמָּה יִסַּד דָּוִיד  וּשְׁמוּאֵל   הָרֹאֶה  בֶּאֱמוּנָתָם:  

    2.  דברי הימים א פרק כו פסוק כח

 וְכֹל הַהִקְדִּישׁ  שְׁמוּאֵל   הָרֹאֶה  וְשָׁאוּל בֶּן קִישׁ וְאַבְנֵר בֶּן נֵר וְיוֹאָב בֶּן צְרוּיָה כֹּל הַמַּקְדִּישׁ  

    3.  דברי הימים א פרק כט פסוק כט

 וְהָאַחֲרֹנִים הִנָּם כְּתוּבִים עַל דִּבְרֵי  שְׁמוּאֵל   הָרֹאֶה  וְעַל דִּבְרֵי נָתָן הַנָּבִיא וְעַל דִּבְרֵי גָּד  

    4.  תוספתא מסכת תענית (ליברמן) פרק ג הלכה ב

תיקן משה לכהונה ושמנה ללוייה משעמד דוד  ושמואל   הרואה  עשאום עשרים וארבע משמרות  

    5.  תוספתא מסכת תענית (ליברמן) פרק ג הלכה ב

ועשרים וארבע משמרות לויה שנ' המה יסד דוד  ושמואל   הרואה  באמונתם אילו משמרות כהונה  

    6.  תלמוד בבלי מסכת תענית דף כז עמוד א

 +דברי הימים א' ט'+  המה יסד דויד  ושמואל   הראה  באמונתם! - הכי קאמר: מיסודו של דוד ושמואל  

    7.  תלמוד ירושלמי מסכת סוכה פרק ה דף נה טור ד /ה"ח

ושלש לית יכיל דכתיב המה יסד דוד  ושמואל   הרואה  באמונתם באומנותם אומנות גדולה היתה שם  

    8.  תלמוד ירושלמי מסכת תענית פרק ד דף סז טור ד /ה"ב

אלעזר וארבע משל איתמר עד שעמד דוד  ושמואל   הרואה  והוסיפו עליהם עוד שמונה ארבע משל  

    9.  תלמוד ירושלמי מסכת תענית פרק ד דף סח טור א /ה"ב

 אין את יכול דכתיב המה יסד דוד  ושמואל   הרואה  באמונתם באומנותם אומנות גדולה היתה שם שאין  

    10.  סדר עולם רבה (ליינר) פרק יג ד"ה עלי פרנס את

 חרבה נב, ובאו להם לגבעון. כל ימיו של  שמואל   הרואה  אינן אלא נ"ב, ועוד שנאמר ועלי הכהן ישב  

    11.  סדר עולם רבה (ליינר) פרק יד ד"ה ויהי דויד וזקני

 ישראל את המלוכה, היא שנה עשירית  לשמואל   הרואה , מיכן אתה מחשב שבן שנים עשרה שנה היה  

    12.  סדר עולם רבה (ליינר) פרק כ ד"ה הרי הוא אומר

 א ב כז) , זה היה אלקנה, המה יסד דויד  ושמואל   הראה  באמונתם (דברי הימים א ט כב) , אלו כ"ד  

    13.  סדר עולם רבה (מיליקובסקי) פרק יג ד"ה כל ימיו שלשמואל

כל ימיו  שלשמואל   הרואה  אינן אלא חמשים ושתים שנ' שנ' ועלי הכהן ישב והיא מרת נפש (שמואל  

    14.  סדר עולם רבה (מיליקובסקי) פרק יד ד"ה ויהי מקץ ארבעים

 (יש) [ישראל] מלך היא שנת העשירית  לשמואל   הרואה .  

    15.  במדבר רבה (וילנא) פרשה טו ד"ה יא קח את

 =דברי הימים= א ט)  המה יסד דוד  ושמואל   הרואה  באמונתם והם העמידו חלוקי השיר והיו הלוים  

    16.  מדרש תנחומא (בובר) פרשת בהעלותך סימן יב ד"ה [יב] וידבר ה'

 להם, שמואל ודוד, שנאמר המה יסד דויד  ושמואל   הרואה  באמונתם (דה"א ט כב) , והם העמידו  

    17.  מדרש תנחומא (ורשא) פרשת בהעלותך סימן ז ד"ה (ז) ילמדנו רבינו

 (ד"ה =דברי הימים= א ט)  המה יסד דוד  ושמואל   הרואה  באמונתם והם העמידו חלוקי השיר יהיו  

    18.  ילקוט שמעוני שמואל א רמז קלט ד"ה +כח+ ושמואל מת

שנים מלך, בתחלת עשרים שנה הביא  שמואל   הרואה  את אהל מועד לנוב ואע"פ שהיה ארון ה'  

    19.  ילקוט שמעוני שמואל ב רמז קמט ד"ה +טו+ ויהי מקץ

שנה ששאלו להם מלך היא שנת י"א  לשמואל   הרואה  מכאן אתה מחשב שבן י"ב שנה היה שלמה  

 

 

 



[1] במהדורת הכתר ליתא.

[2] בהפטרת השבת שלפני הלידה קראנו על שמואל. בנספח לחומש במדבר בסדרת דעת מקרא, מבוארים הקשרים בין הפרשות להפטרות. שם מוסבר ששמואל היה מבני בניו של קורח, ובהפטרה יש סגירת מעגל ומעין תיקון למעשה קורח שבפרשה.

על דמותו של שמואל הנביא ע"ע: מבוא לספר שמואל בסדרת דעת מקרא, עמ' 103 ואילך, ובאנציקלופדיה לאישים בתנ"ך ובאישי התנ"ך של יש"י חסידה.

[3] וצ"ע הכיצד הענָו מכל אדם לא נהג כשמואל.

[4] כמובא בתלמוד בבלי מסכת ברכות דף כט עמוד ב

במקום גדודי חיה ולסטים מתפלל תפלה קצרה. ואיזה היא תפלה קצרה? רבי אליעזר אומר: עשה  רצונך בשמים ממעל, ותן נחת רוח ליראיך מתחת,  והטוב בעיניך עשה, ברוך אתה ה' שומע תפלה.  

וכן פסק הרמב"ם הלכות תפילה ונשיאת כפים פרק ד הלכה יט

צרכי עמך ישראל מרובים ודעתם קצרה יהי רצון מלפניך ה' אלהינו שתתן לכל אחד  ואחד כדי פרנסתו ולכל גויה וגויה די מחסורה, והטוב בעיניך עשה, ברוך אתה יי' שומע תפלה.

ועי"ש בכס"מ בשם ר' מנוח, וביתר הרחבה בספר העיקרים מאמר רביעי פרק כד

ולזה יהיה מבחר התפלה מה שהיה מתפלל החכם ואומר רבונו של עולם עשה רצונך בשמים ממעל ותן  נחת רוח ליראיך מתחת והטוב בעיניך עשה... כלומר ובכל דבר שאני מתפלל לפניך אל תפן לדברי ולא לבקשתי לעשות מה שלבי חפץ או מה שאני שואל, שפעמים הרבה אני מבקש ומתפלל על דבר שהוא רע לי, לפי שאני מדמה וחושב שהוא טוב, ואתה הוא היודע יותר ממני אם הדבר ההוא טוב אלי או רע, ועל כן אתה תבחר ולא אני, עשה מה שאתה יודע שהוא טוב, וזהו והטוב בעיניך עשה, לא מה שהוא טוב בעיני.

ע"ע: ר"ר מרגליות, ניצוצי אור ברכות (כט:); מרגליות הים סנהד' צב. (יב); מקור חסד על ס"ח סי' י"ח אות ל"ג, ע"פ נדה לא. עה"פ "אודך ה' כי אנפת בי" (ישעיהו פרק יב, א), שאדם אינו יכול לדעת עתה מה טוב באמת. וכ"ה ב"עולת ראי"ה" על תפלת רב בברכת החודש "שתמלא...לטובה".

מקורות מקראיים לבקשה זו:

שמואל ב פרק י פסוק יב  חזק ונתחזק בעד עמנו ובעד ערי אלהינו וה' יעשה הטוב בעיניו.

רש"י מציין מקור אחר בפירוש לברכות דף כט עמוד ב ד"ה והטוב בעיניך, עשה - אתה להם, ודוגמא זו מצינו בספר שופטים (י') : ויאמרו בני ישראל חטאנו  עשה אתה לנו (כטוב) [ככל הטוב] בעיניך אך הצילנו וגו'. 

לשון זו עצמה נמצאת במקרא, אך לא כתפילה לה' אלא לבשר ודם, בשמואל א פרק יד פסוק לו; שם פסוק מ; מלכים ב פרק י פסוק ה.

[5] לפנינו:  שמואל א פרק יט פסוק יח - כב: וְדָוִד בָּרַח וַיִּמָּלֵט וַיָּבֹא אֶל שְׁמוּאֵל הָרָמָתָה וַיַּגֶּד לוֹ אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה לוֹ שָׁאוּל וַיֵּלֶךְ הוּא  וּשְׁמוּאֵל וַיֵּשְׁבוּ <בנוית>  בְּנָיוֹת... וַיֵּלֶךְ גַּם הוּא הָרָמָתָה וַיָּבֹא עַד בּוֹר הַגָּדוֹל אֲשֶׁר בַּשֶּׂכוּ וַיִּשְׁאַל וַיֹּאמֶר אֵיפֹה שְׁמוּאֵל וְדָוִד  וַיֹּאמֶר הִנֵּה <בנוית>  בְּנָיוֹת   בָּרָמָה.

[6] תלמוד בבלי מסכת תענית דף כז עמוד א

אמר רב חמא בר גוריא אמר רב:  משה   תיקן להם לישראל שמונה משמרות. ארבעה מאלעזר וארבעה  מאיתמר. בא שמואל והעמידן על שש עשרה, בא דוד והעמידן על עשרים וארבעה, שנאמר:  +דברי  הימים א' כ"ו+   בשנת הארבעים למלכות דויד נדרשו וימצא בהם גבורי חיל ביעזיר גלעד. מיתיבי: משה  תיקן להם לישראל שמונה משמרות, ארבעה מאלעזר וארבעה מאיתמר.  בא   דוד ושמואל והעמידן על  עשרים וארבע, שנאמר:  +דברי הימים א' ט'+   המה יסד דויד ושמואל הראה באמונתם! - הכי קאמר:  מיסודו של דוד ושמואל  הרמתי  העמידום על עשרים וארבע.  

רד"ק דברי הימים א פרק ט פסוק כב 

ופי' באמונתם בקיומם שיסדו וקיימו זה על  דרך ומאמר אסתר קיים, וכן אמר כי הם יסדו וקיימו הדבר שהיה כן כל הימים, ואמונה לשון קיום,  והרבה ימצאו כן כמו וארשתיך לי באמונה אמונה אמן והיה אמונת עתך ואחרים זולתם.

ורז"ל אמרו  באמונתם אומנות גדולה היתה שם שאין משמר נוטל בשדה אחוזה ולא היו כל אלה ר' וי"ב שומרים  כאחד אלא משבעה ימים לשבעה ימים היו באים כמו שהיו המשמרות קבועות וזהו שאמר לבא לשבעת  הימים מעל"ע עם אלה כי גם אלה היו בחצריהם יושבים כמו שאמר המה בחצריהם התיחש' כלומר  בחצריה' שנתנו להם בימי יהושע והיו מתיחשים כאו"א השמר לבית אבותיו לדעת באיזה עיר ישבו והיו  באים לירושלים במשמרות הידועות להם כמו שתקנו להם:

[7] מן המפורסמים שבשמואלים: שמואל הקטן (התנא), שמואל (האמורא), ר' שמואל בן חפני (גאון), ר' שמואל בן מאיר, הרשב"ם (ראשון), ובדורות האחרונים: מהרש"א, ה"ברכת שמואל" וה"שם משמואל", ועוד רבים.

[8] המידע עליו נלקט בעיקר מספר שנכתב עליו: "A Giant Among Giants", אנגליה, 1994 (בעיקר מהפרק השלישי). יצאה לאור חוברת של הערותיו על גיליון המשניות והמדרש שלו. ספר שחיבר ונשלח מאנגליה למזרח אירופה על מנת לקבל את הסכמותיהם, אבד.

[9] איתא בספר קוראי שמו של הרב מישאל רובין, שקריאת שם ע"ש האבות "מועילה" עד י' דורות.

[10] אמו"ר הוסיף שני שמואלים נוספים: הראשון הוא בן עמיהוד, שהיה נשיא שבט שמעון (פרשת מסעי), וצ"ע למה נקרא שמואל.

ובנוסף, ה"שמואל פרנק" הקודם שהיה במשפחתנו הוא אחיו של סבא של סבא של שמואל שלנו, שנפטר בשנת תרע"ז, 1917.

[11] ע"פ מלכים א, יז כד. יישר כח לידידי ר' דורון יעקב, שבדבריו לזכרו נעזרתי.

[12] כיוצא בדבר מספרים על הרב מרדכי אליהו זצ"ל, שאמר שיש בכך משום הוצאת דיבת הארץ רעה להתלונן על תנאי החיים בא"י.

[13] על פסוק זה הרחבתי את הדיבור לפני שנתיים, בקידוש לכבוד הולדת אחותו של שמואל פרנק, מרים.

יום שבת, 2 ביולי 2011

טעימה מהשלום זכר

טעימה מדברי התורה שנאמרו ב"שלום זכר" של בננו, בליל ש"ק חקת תשע"א

קשה להפריז בחשיבות שמירת הלשון, וכבר אמר החכם מכל אדם (משלי יח, כא): מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן, וְאֹהֲבֶיהָ יֹאכַל פִּרְיָהּ.

שמירת הלשון - מפני כמה דברים:

תוכן פסול ורע

שמירה מדיבורים אסורים

כגון: לשון הרע, שקר, אונאת דברים, ועוד

תהלים לד, יד: נְצֹר לְשׁוֹנְךָ מֵרָע, וּשְׂפָתֶיךָ מִדַּבֵּר מִרְמָה.

צורת דיבור קלוקלת

("לְשׁוֹן עִלְּגִים", ישעיה לב, ד)

שמירה משיבושי לשון, מעילגות

כגון: כנסו לאתר, עיינין כמו אלפין, צומי, בָרוּכַתָדוֹנָי, ועוד

עירובין נג, א: אמר רב יהודה אמר רב: בני יהודה שהקפידו על לשונם - נתקיימה תורתם בידם, בני גליל שלא הקפידו על לשונם - לא נתקיימה תורתם בידם.

 

כך כותב בעל ספר החינוך במצוה רלא/רלט - שלא לקלל אחד מישראל בין איש בין אשה 

שלא לקלל אחד מישראל, בין איש בין אשה, ואע"פ שאינו שומע הקללה...

אף על פי שאין בנו כח לדעת באי זה ענין תנוח הקללה במקולל ואי זה כח בדבור להביאה עליו, ידענו דרך כלל מכל בני העולם שחוששין לקללות, בין ישראל בין שאר האומות, ויאמרו שקללת בני אדם, גם קללת הדיוט תעשה רושם במקולל ותדביק בו המארה והצער. ואחר דעתנו דבר זה מפי הבריות, נאמר כי משרשי המצוה, שמנענו השם מהזיק בפינו לזולתינו כמו שמנענו מהזיק להם במעשה. וכעין ענין זה אמרו זכרונם לברכה [מועד קטן י"ח ע"א] ברית כרותה לשפתים, כלומר שיש כח בדברי פי אדם.

ואפשר לנו לומר לפי עניות דעתנו, כי בהיות הנפש המדברת שבאדם חלק עליוני, וכמו שכתוב [בראשית ב', ז'] ויפח באפיו נשמת חיים,  ותרגם אונקלוס לרוח ממללא, נתן בה כח רב לפעול אפילו במה שהוא חוץ ממנה, ועל כן ידענו ונראה תמיד כי לפי חשיבות נפש האדם ודבקותה בעליונים כנפש הצדיקים והחסידים, ימהרו דבריהם לפעול בכל מה שידברו עליו, וזה דבר ידוע ומפורסם בין יודעי דעת ומביני מדע. ואפשר לומר עוד, כי הענין להשבית ריב בין בני אדם ולהיות ביניהם שלום, כי עוף השמים יוליך את הקול ואולי יבואו דברי המקלל  באזני מי שקילל. 

והרמב"ם זכרונו לברכה אמר [בסה"מ ל"ת שי"ז] בטעם מצוה זו, כדי שלא יניע [בסה"מ עם השגות הרמב"ן תורגם: "יגיע", ור"י קאפח תרגם: "שלא יעורר את נפשו"] נפש המקלל אל הנקמה ולא ירגילנה לכעוס, ועוד האריך בענין בספרו. ונראה  לי מדבריו, שלא יראה הוא בדעתו נזק אל המקולל בקללה, אלא שתרחיק התורה הענין מצד המקלל שלא ירגיל נפשו אל הנקמה והכעס ואל פחיתות המדות. וכל דברי רבנו נקבל, עם היות לבנו נאחז במה שכתבנו יותר. 

 

וכך מובא בקיצור שולחן ערוך סימן לג סעיף יד

אסור להוציא מפיו דבר פורעניות על אדם מישראל, אפילו לומר: אלו היה פלוני קיים היה בא לכאן, כי ברית כרותה לשפתים. ואין לעשות מורא לתינוק בדבר טמא, כגון לומר חתול או כלב יקחוהו, וכן כל כיוצא באלו, צריך ליזהר מאד מהרגל הלשון.

 

המקור לכך ש"ברית כרותה לשפתים" הוא בדברי רבי יוחנן בתלמוד הבבלי (מועד קטן יח, א)

מנין שברית כרותה לשפתים? שנאמר (בראשית כ"ב) ויאמר אברהם אל נעריו שבו לכם פה עם החמור ואני והנער נלכה עד כה ונשתחוה ונשובה אליכם, ואיסתייעא מלתא דהדור תרוייהו.

כאן רואים את כח הדיבור לטובה (ואולי גם את כח המחשבה החיובית), שאברהם אכן  זכה לשוב אל נעריו יחד עם יצחק.

 

אביי מלמדנו (במסכת סנהדרין קב, א) כיצד הדיבור השלילי של יהוא בן נמשי השפיע על עתידו לרעה:

ויהוא לא שמר ללכת בתורת ה' אלהי ישראל בכל לבבו לא סר מעל חטאות ירבעם אשר החטיא את ישראל, מאי גרמא ליה? אמר אביי: ברית כרותה לשפתים, שנאמר (מלכים ב' י) אחאב עבד את הבעל מעט יהוא יעבדנו הרבה.

התפנית בהתנהגות יהוא נגרמה, לדברי אביי, מכח המילים השליליות שהוציא מפיו, אע"פ שדיבור שלילי זה היה נטול כוונת אמת, ככתוב: וְיֵהוּא עָשָׂה בְעָקְבָּה לְמַעַן הַאֲבִיד אֶת עֹבְדֵי הַבָּעַל (מלכים ב' י, יט).

ודבר זה, אפילו תינוקות של בית רבן יודעין אותו, שנאמר (בראשית לא, לב):

עִם אֲשֶׁר תִּמְצָא אֶת אֱלֹהֶיךָ לֹא יִחְיֶה נֶגֶד אַחֵינוּ הַכֶּר לְךָ מָה עִמָּדִי וְקַח לָךְ, וְלֹא יָדַע יַעֲקֹב כִּי רָחֵל גְּנָבָתַם.

רש"י: לא יחיה -  ומאותה קללה מתה רחל בדרך: 

 

נראה להציע שמא מטבע לשון זה של חז"ל, "ברית כרותה לשפתים", נטבע על בסיס "משחק לשון": ברית מִילָה > ברית מִלָּה.

לפי שיטת ר"י ן' חיוג' שיש שלושה עיצורי שורש, הראשון שורשו מו"ל/מה"ל והשני – מל"ל.

אעפ"כ ניתן לקשר ביניהם, בוודאי על דרך הרמז והדרש.

 

בהציעי אפשרות זו בליל ר"ח תמוז תשע"א, הציעה גב' עדנה סינגר שהמקור לכך בביטוי המקראי "עֲרַל שְׂפָתָיִם" (שמות ו, יב; ושם, ל):

וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה לִפְנֵי ה' לֵאמֹר... וַאֲנִי עֲרַל שְׂפָתָיִם.

 

מעניין שביטוי זה נאמר דוקא על משה רבינו, שקיבל את התורה, שניתנה בשלש בריתות (בבלי ברכות מח, ב).

יום רביעי, 22 ביוני 2011

צנזורה בפירוש רש"י לתהלים פרק נ

תהלים פרק נ

  (א)   מִזְמוֹר לְאָסָף אֵל אֱלֹהִים יְדֹוָד דִּבֶּר וַיִּקְרָא אָרֶץ מִמִּזְרַח שֶׁמֶשׁ עַד מְבֹאוֹ:

  (ב)   מִצִּיּוֹן מִכְלַל יֹפִי אֱלֹהִים הוֹפִיעַ:

  (ג)   יָבֹא אֱלֹהֵינוּ וְאַל יֶחֱרַשׁ אֵשׁ לְפָנָיו תֹּאכֵל וּסְבִיבָיו נִשְׂעֲרָה מְאֹד:

  (ד)   יִקְרָא אֶל הַשָּׁמַיִם מֵעָל וְאֶל הָאָרֶץ לָדִין עַמּוֹ:

  (ה)   אִסְפוּ לִי חֲסִידָי כֹּרְתֵי בְרִיתִי עֲלֵי זָבַח:

  (ו)   וַיַּגִּידוּ שָׁמַיִם צִדְקוֹ כִּי אֱלֹהִים שֹׁפֵט הוּא סֶלָה:

  (ז)   שִׁמְעָה עַמִּי וַאֲדַבֵּרָה יִשְׂרָאֵל וְאָעִידָה בָּךְ אֱלֹהִים אֱלֹהֶיךָ אָנֹכִי:

  (ח)   לֹא עַל זְבָחֶיךָ אוֹכִיחֶךָ וְעוֹלֹתֶיךָ לְנֶגְדִּי תָמִיד:

  (ט)   לֹא אֶקַּח מִבֵּיתְךָ פָר מִמִּכְלְאֹתֶיךָ עַתּוּדִים:

  (י)   כִּי לִי כָל חַיְתוֹ יָעַר בְּהֵמוֹת בְּהַרְרֵי אָלֶף:

  (יא)   יָדַעְתִּי כָּל עוֹף הָרִים וְזִיז שָׂדַי עִמָּדִי:

  (יב)   אִם אֶרְעַב לֹא אֹמַר לָךְ כִּי לִי תֵבֵל וּמְלֹאָהּ:

  (יג)   הַאוֹכַל בְּשַׂר אַבִּירִים וְדַם עַתּוּדִים אֶשְׁתֶּה:

  (יד)   זְבַח לֵאלֹהִים תּוֹדָה וְשַׁלֵּם לְעֶלְיוֹן נְדָרֶיךָ:

  (טו)   וּקְרָאֵנִי בְּיוֹם צָרָה אֲחַלֶּצְךָ וּתְכַבְּדֵנִי:

  (טז)   וְלָרָשָׁע אָמַר אֱלֹהִים מַה לְּךָ לְסַפֵּר חֻקָּי וַתִּשָּׂא בְרִיתִי עֲלֵי פִיךָ:

  (יז)   וְאַתָּה שָׂנֵאתָ מוּסָר וַתַּשְׁלֵךְ דְּבָרַי אַחֲרֶיךָ:

  (יח)   אִם רָאִיתָ גַנָּב וַתִּרֶץ עִמּוֹ וְעִם מְנָאֲפִים חֶלְקֶךָ:

  (יט)   פִּיךָ שָׁלַחְתָּ בְרָעָה וּלְשׁוֹנְךָ תַּצְמִיד מִרְמָה:

  (כ)   תֵּשֵׁב בְּאָחִיךָ תְדַבֵּר בְּבֶן אִמְּךָ תִּתֶּן דֹּפִי:

  (כא)   אֵלֶּה עָשִׂיתָ וְהֶחֱרַשְׁתִּי דִּמִּיתָ הֱיוֹת אֶהְיֶה כָמוֹךָ אוֹכִיחֲךָ וְאֶעֶרְכָה לְעֵינֶיךָ:

  (כב)   בִּינוּ נָא זֹאת שֹׁכְחֵי אֱלוֹהַּ פֶּן אֶטְרֹף וְאֵין מַצִּיל:

  (כג)   זֹבֵחַ תּוֹדָה יְכַבְּדָנְנִי וְשָׂם דֶּרֶךְ אַרְאֶנּוּ בְּיֵשַׁע אֱלֹהִים:

פסוק ב:

מכלל  -  שם דבר פרמנ"ט בלעז:

·        מה ר"ל ב"שם דבר"?

פסוק ד:

יקרא אל השמים -  לפקוד על שר[י] האומות שבמרום:  ואל הארץ -  לפקוד על מלכי (מצרים)[האדמה].  לדין עמו -  לנקום נקמת עמו כמו 'כי ידין [ה'] עמו' ו'דם עבדיו יקום' (דברים ל"ב, לו; מג).

כשקראתי בתחילה - מתוך הנוסח הנדפס, "לפקוד על מלכי מצרים", חשדתי שיש כאן צנזורה, שהרי מאן דכר שם מצרים?

וכשעיינתי בדפוסים אחרים ומצאתי שגורסים "מלכי האדמה", שמחתי, ועדיין סברתי שגם נוסח זה מצונזר, ואולי המקור לשני הנוסחים הוא נוסח "לוהט" כזה: "ואל הארץ -  לפקוד על מלכי אדום", ורש"י מכוון בדבריו לנקמה מהנוצרים שבימיו.

אך [לאכזבתי] גם במהדורת הכתר מופיע "מלכי האדמה".

ואכן נראה שזהו הנוסח המקורי, שכן במהדורת הכתר מציינים שרש"י נקט בלישנא דקרא: ישעיהו כד, כא:

 וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יִפְקֹד ה' עַל צְבָא הַמָּרוֹם בַּמָּרוֹם וְעַל מַלְכֵי הָאֲדָמָה עַל הָאֲדָמָה: 

אך יעויין בתלמוד בבלי מסכת מכות דף יב עמוד א

אמר ריש לקיש: שלש טעיות עתיד שרו של רומי לטעות, דכתיב:  +ישעיהו ס"ג+   מי זה בא מאדום חמוץ בגדים מבצרה,  טועה - שאינה קולטת אלא בצר, והוא גולה לבצרה; טועה - שאינה קולטת אלא שוגג, והוא מזיד היה; טועה - שאינה  קולטת אלא אדם, והוא מלאך הוא. 

רש"י מסכת מכות דף יב עמוד א

שרו של רומי -  סמאל שיברח לבצרה שבתחלה יפרע ממנו כשיגיע הקץ להחרב כדכתיב  (ישעיהו כד)   יפקוד ה' על  צבא המרום במרום ואחר כך על מלכי האדמה על האדמה.   חמוץ בגדים -  מדמו של סמאל ואף על פי שאין המלאכים בשר ודם כתב בו הכתוב כעין הריגת האדם לשבר את  האזן מה שהיא יכולה לשמוע.

 

ועוד כמה פירושים מעניינים:

פסוק י:

בהמות בהררי אלף -  הוא (שור) שהוא רועה אלף הרים ליום וכל יום ויום הם צומחים, י"מ אלף הרים או אלף  פרסאו' או שם אלף פרים, וי"מ שהוא כמו שגר אלפיך כלומר הרים מלאים בקר בעבור שהזכיר לא אקח מביתך פר:

נוסח מהדורת הכתר:

בהמות בהררי אלף -  הוא המתוקן לסעודת העתיד, שהוא רועה אלף הרים וכל יום הם צומחים (ראה פר"א יא).

 

פסוק יט:

תצמיד מרמה - תרגיל אצל(ך)[ה] רמייה לדבר רעה. תצמיד אגוטא"ש בלעז, כמו  (במדבר י"ט)   צמיד פתיל (סא"א):

פסוק כ:

דופי -  דבר גנאי לדחותו לשון יהדפנו:

רש"י תהלים פרק יט - 3 הערות אפ"ר

 

פסוק ט:

תורת עדות פקודי מצות יראת משפטי – ששה, כנגד ששה סדרי משנה, ובין כל שם ושם חמשה תיבות, עם השם (עצמו) כנגד ה' חומשי תורה; וחותם בסופם: אמת צדקו יחדיו - כלם יחד מתוקנים (בחסד) [בצדק] ואמת:

את הנוסח הנ"ל, שהעתקתי מפרוייקט השו"ת (ע"פ ירושלים תשי"ט, ד"צ וויין תרי"ט), תיקנתי ע"פ מהדורת הכתר.

פירוש המזמור מובא גם במחזור ויטרי (סימן פט ד"ה ברוך שאמר; מפרוייקט השו"ת ע"פ מהדורת ר"ש הורוויץ, נירנבערג תרפ"ג) בנוסח זה:

תורת. עדות. פקודי. מצות. יראת. משפטי. ששה כנגד ששה סדרי משנה. ובין כל שם חמש תיבות עם השם עצמו כנגד חמשה חומשי תורה. וחותם בסופם.  אמת צדקו יחדיו. כלם יחד מקוים בצדק ואמת. 

·        האם פירוש זה, ע"ד הרמז, אופייני לרש"י? האם זו דרכו להביא רמזים כאלה?

 

פסוק יב:

בשמרם עקב רב - נזהרתי בשמירתם בשביל רַב טוּבְךָ אֲשֶׁר צָפַנְתָּ [לִּירֵאֶיךָ] (ע"פ תהלים לא, כ) {וללשון הזה עקב כמו (בראשי' כ"ו) עקב אשר שמע אברהם בקולי} ד"א (עקב רב -) סופן של תלמידי חכמים לבא לידי גדולה, עקב - לשון סוף, ויש לו חבר בלשון משנה (שלהי סוטה) עקבות (משיחא)[המשיח].

{המובא בסוגריים מקורזלות - מוסגר במהדורת הכתר}

·        מהו ההבדל בין הפירושים בביאור המילולי של "עקב"?

פסוק יד:

אז איתם - אהיה תמים אמרו חכמים למה דוד דומה לכותי המחזר על הפתחים והם מערימים בדבר (יותר) מכל אדם: תנו לי מים לשתות, דבר שאין בו חסרון כיס, מששתה א[ו]מר יש כאן בצל קטן, משנתנו לו אומר יש בצל בלא מלח, משנתנו לו א[ו]מר תנו לי מעט לחם שלא יזיקני הבצל. כך (אמר) דוד: בתחלה על השגגות ואחר כך על הזדונו' ואחר כך על המרדים, פשעים אלו המרדים שמתכוין להכעיס וכן הוא אומר (מלכים ב ג') מלך מואב פשע בי:

·        "לכותי המחזר על הפתחים" - למה דוקא כותי? האם כותי כאן היינו גוי (צנזורה)?

תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף קז עמוד א

דרש רבי דוסתאי דמן בירי: למה דוד דומה - לסוחר כותי.  אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם,  +תהלים י"ט+   שגיאות מי יבין [- אמר ליה:] שביקי לך, - ומנסתרות  נקני - שביקי לך. - גם מזדים חשך עבדך - שביקי לך. - אל ימשלו בי אז  איתם , דלא לישתעו בי רבנן - שביקי לך. ונקיתי  מפשע רב שלא יכתב סרחוני. - אמר לו: אי אפשר. ומה יו"ד שנטלתי משרי עומד וצווח כמה שנים, עד שבא יהושע  והוספתי לו, שנאמר  +במדבר י"ג+   ויקרא משה להושע בן נון יהושע, כל הפרשה כולה על אחת כמה וכמה. ונקיתי  מפשע רב, אמר לפניו: רבונו של עולם, מחול לי על אותו עון כולו! - אמר: כבר עתיד שלמה בנך לומר בחכמתו  +משלי  ו'+   היחתה איש אש בחיקו ובגדיו לא תשרפנה אם יהלך איש על הגחלים ורגליו לא תכוינה, כן הבא על אשת רעהו לא  ינקה כל הנגע בה - אמר ליה: כל הכי נטרד ההוא גברא? - אמר לו: קבל עליך יסורין. קבל עליו.  

רש"י מסכת סנהדרין דף קז עמוד א

סוחר כותי -  דרכו לפנות את סחורתו מעט מעט, להעמידה על דמים מועטים. שגיאות מי יבין -  מי יכול להשמר משגגות. אמר לו -  הקדוש ברוך הוא.  שביקא לך -  מחול לך.  נסתרות -  [מזיד] של צנעה.  זדים -  מזיד של פרהסיא.  הכי גרסינן: אל ימשלו בי דלא לישתעו בי רבנן -  והיינו אל ימשלו - לשון משל, שלא ידרשו בחטאתי חכמי  הדורות, ואז איתם.  שלא יכתב סורחני -  שתמחוק אותה פרשה מן המקרא, וישתכח הדבר לעולמים.  כל הפרשה -  שכתובה כבר, שעשית אותו חטא.  על אחת כמה וכמה -  שלא תעקור.

ויקרא רבה (וילנא) פרשה ה ד"ה ח תני ר"ש

ויקרא רבה (מרגליות) פרשה ה ד"ה [ח] תני ר'

 

תני ר"ש מה נגרין הם ישראל שהם יודעין לרצות את בוראם א"ר יודן כאילן כותאי אילין  כותאי חכימין למיחסדה,  חד מנהון הוי אזיל לגבי אתתא אמר לה אית לך חד בצל תיתנון לי, מן דיהבא ליה אמר לה אית בצל בלא פיתא מן  דיהבא ליה אמר לה אית מיכל בלא משתי מתוך כך אכיל ושתי... אמר ר' חנינא אית אריס דחכים למשאל ואית אריס דלא חכים  למשאל, דחכים למשאל חמי בגרמיה דשקע באריסותיה עביד לב טב סרק שעריה מחוור מניה אפיה טבין יהיב חוטרא  בידי' ועזקתא באצבעיה, ואזיל לגבי מרי עבידתא והוא א"ל אתי בשלום אריס טב מה את עביד והוא א"ל טב ומה  ארעא עבידא תזכי ותשבע מן פירי מה תורי עבדין תזכי ותשבע מן שמניהון מה עזים עבדין תזכי ותשבע מן גדייהון,  א"ל מה את בעי, א"ל אית לך י' דינרין תתנון לי אמר ליה אם את בעי עשרים סב לך, דלא חכים למישאל שעריה מקצץ  מניה צואן אפיה בישין אזל לגבי מרי עבידתא משאיל ליה א"ל מה ארעא עבידא א"ל הלואי מעלה מה דאפקינן בגווה,  מה תורא עבדין אמר ליה תשישין, א"ל מה את בעי אית לך עשרה דינרין תתנון לי, א"ל זיל קום מה דאית לי גבך, א"ר  חוני דוד מאריסא טבא הוה בתחלה משורר בקילוס ואומר  (תהלים יט)  השמים מספרים כבוד אל א"ל השמים שמא את  צריך לכלום ומעשה ידיו מגיד הרקיע א"ל שמא את צריך לכלום מזכיר והולך יום ליום יביע אומר וגו' א"ל הקב"ה מה  את בעי אמר לו שגיאות מי יבין מן שגגתא דעבדית קמך אמר לו הא שרי לך והא שביק לך א"ל מנסתרות נקני מן  טמירתא דעבדית קמך א"ל הא שרי לך והא שביק לך אמר ליה  (שם)   גם מזדים חשוך עבדך אלו הזדונות  ואל ימשלו בי, אז  איתם  אלו תוקפי עבירות ונקיתי מפשע רב אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא רבונו של עולם את אלוה רב ואנא חובי רברבן יאי לאל רב דשביק לחובין רברבין הדא הוא דכתיב  (שם כה)   למען שמך ה' וסלחת לעוני  כי רב הוא. 

תני ר' שמעון בן יוחי מה נגדין הן ישראל שהן יודעין לרצות את בוראן. אמ' ר' יודן כאילין כותאי. אילין כותאי  חכמין למסחרא, חד מנהון אזל לגבי איתתא אמ' לה אית לך חד בצל תיתנין לי, מן דיהבא ליה אמ' לה אית בצל בלא  פיתא, מן דיהבא ליה אמ' לה אית מאכיל דלא משקה, מתוך כן אכיל ושתי... אמ' ר' הוניא אית עריס דידע למישאל ואית עריס דלא ידע למישאל. דידע למישאל סריק שעריה,  מחוור מאניה, אפיה טבין, אזל לגבי מרי עיבידתיה משאיל ליה. ואמ' מה ארעא עבדא. אמ' ליה תזכה ותשבע מפיריה.  מה תוריא עבדין, אמ' ליה תזכה ותשבע מן שמניהון. מה עיזיא עבדין, אמ' ליה תזכה ותשבע מן גדייהון. מה את בעי'  אמ' ליה אית לך עשרה דינרין תתן לי, אמ' ליה את בעי עשרין סב לך. ודלא ידע למשאל סעריה מקצץ, מאניה צאין,  אפיה בישין. אזל לגבי מרי עיבידתה משאיל ליה. ואמ' מה ארעא עבדא, אמ' ליה הלווי מעלה מה דאפקינן בגוה. מה  תוריא עבדין, אמ' ליה תשישין. מה עיזיא עבדין, אמ' ליה תשישין. אמ' ליה מה את בעי, אמ' ליה אית לך עשרה דינרין  תתן לי, אמ' ליה איזיל וקום לי מה דאית לי גבך. אמ' ר' הוניא דוד מן עריסיא טביא הוה. כתחילה משרי בקילוס. אמ'  השמים מספרים כבוד אל ומעשה ידיו מגיד הרקיע  (תהלים יט, ב)  . אמ' לו השמים שמא שמה אתה. ומעשה ידיו מגיד  הרקיע. אמ' לו הרקיע שמא שמה אתה. היה מזמיר והולך, יום ליום יביע אומר ולילה ללילה יחוה דעת  (שם ג)  . אמ' לו הקב"ה מה את בעי, אמ' לפניו שגיאות מי יבין  (שם יג)  , מן שגגתא דעבדית קמך. אמ' ליה  הא שרי והא שביק לך. ומנסתרות נקיני  (שם)  , מן טמירתא דעבדית קמך, אמ' ליה הא שרי והא שביק  לך. גם מזדים חשוך עבדך  (שם יד)  , אילו הזדונות. אל ימשלו בי אז  איתם   (שם)  , אילו  תקפי עבירות. ונקיתי מפשע רב  (שם)  , אמ' ר' לוי אמ' דוד לפני הקב"ה רבונו שלעולם את אלה רב ואנא חוביי רברבין, יאי לאלה רב דשרי ושביק לחובין רברבין. למען שמך י"י וסלחת לעוני כי רב הוא  (תהלים כה, יא).

 

מדרש תהלים (בובר) מזמור יט ד"ה [יז] שגיאות מי

דבר אחר אל ימשלו בי אז איתם. אמר ר' אחא הכותיים הללו יודעין לסבב על הפתחים, בתחלה אמרו תנו לנו מים ונשתה, מששתה אמרו תנו לנו בצל אחד, ונותנין לו, אומר להם בצל בלי פת לית בה מששא - כך הן  הצדיקים, יודעין לפתות את בוראיהן, שנאמר שפתי צדיק ידעון רצון  (משלי י לב)  . אבל רשעים, ופי רשעים תהפוכות   (שם שם /משלי י'/)  , שאינן יודעין לרצות להקב"ה.

יום ראשון, 19 ביוני 2011

שבוע הספר והסידורים

השנה נוספו לשלל הסידורים בנוסח אשכנז וספרד (חסידי) שני סידורים מדוייקים חדשים:
  • סידור קורן + מגילות + תהלים
  • סידור קול תפילה (חורב) + תהלים
שניהם מצטרפים לסידור "רינת ישראל" הוותיק והמדוקדק, שגם הוא מסמן הטעמה וקמץ קטן. אך החדשים יתרים עליו בכך שהם מסמנים גם שווא נע.
 
לעומת שלושת הסידורים הנ"ל, הכוללים תפילות "ציוניות", קיימים בשוק שני סידורים נוספים, למי שאינו סובל בתוך סידורו תפילה לשלום המדינה ולשלום חיילינו:
  • סידור תפילת שי (פלדהיים) + תהלים
  • סידור שערים בתפילה (סימנים ופלדהיים) שבנוסף להבחנות הנ"ל מסמן גם דגש חזק, א' נחה ועוד.

תיירים ומרגלים

בשבת האחרונה עסקו דרשנים רבים במרגלים שבפרשת שלח.
חלק מהם בוודאי נדרשו לכך שהתורה מכנה את י"ב המרגלים בשם "תרים" (השם מרגלים מופיע רק בהפטרה מספר יהושע).
חלק מהם הסבירו ש"לתור" = לטייל (כמשמעותו בלשון ימינו).
יש לזכור כי אין מקרא יוצא מידי פשוטו: 
ד"ר ניסן נצר (בתוך "מעט מן האור") מבהיר את גלגולי המשמעות של תו"ר (ואגב, גם של הניב "לראות עין בעין").