תפילת "יזכור" לחללי טבח שמחת תורה ומלחמת חרבות ברזל

הרב יוסף צבי רימון, תשרי תשפ"ה:

השנה כדאי להזכיר באופן מיוחד את הקדושים שנפלו ונרצחו במלחמת חרבות ברזל. ניתן לדוגמה להכריז לפני אמירת ''אב הרחמים'' שהוא נאמר גם עבור נשמת הקדושים הללו, או לומר ''יזכור'' מיוחד עבורם וכדומה.

 

לקמן הצעת אפ"ר מערב יוה"כ תשפ"ה, שחוברה בעיקר בהשראת המקורות שבקישורים אלו:

·       אב הרחמים – מילים, פירושים וביצועים | מחבר לא ידוע | פיוט | הספרייה הלאומית – אתר הפיוט והתפילה (nli.org.il)

·        "יזכור" / פרקי תהילים / "אל מלא רחמים" (yadvashem.org)

·       יזכור הרבנות הראשית לישראל (www.gov.il)

·       נוסח "יזכור" לחללי טבח שמחת תורה – בית הלל – הנהגה תורנית קשובה (beithillel.org.il)

יִזְכּוֹר אֱ-לוֹהִים

אֶת נִשְׁמוֹת בָּנָיו וּבְנוֹתָיו, וּבָהֶם בַּחוּרִים וּבַחוּרוֹת, עוֹלָלִים וּזְקֵנִים, טַף וְנָשִׁים, שֶׁנֶּהֶרְגוּ בְּאַכְזָרִיּוּת עַל קִדּוּשׁ הַשֵּׁם בִּידֵי הַמְּרַצְּחִים הָעַרְבִים
בְּטֶבַח שִׂמְחַת תּוֹרָה תשפ"ד,

וְנִשְׁמוֹת הַגִּבּוֹרִים וְהַגִּבּוֹרוֹת, חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל, לוֹחֲמֵי מִשְׁטֶרֶת יִשְׂרָאֵל, כִּתּוֹת הַכּוֹנְנוּת וּשְׁאָר כּוֹחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הַחִלּוּץ וְהַהַצָּלָה, וְאֶזְרָחִים שֶׁחֵרְפוּ נַפְשָׁם וְנֶחְלְצוּ לְעֶזְרַת יִשְׂרָאֵל מִיָּד צַר,

וְנִשְׁמוֹת כָּל גִּבּוֹרֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר נָפְלוּ בְּמִלְחֶמֶת חַרְבוֹת בַּרְזֶל, וּבְכָל מִלְחֲמוֹת יִשְׂרָאֵל, וּבְכָל הַפְּרָעוֹת וְהַתְקָפוֹת הַטֵּרוֹר שֶׁל הָאוֹיֵב הָעַרְבִי נֶגֶד יִשְׂרָאֵל, בָּאָרֶץ וּמִחוּצָה לָהּ,

וְנִשְׁמוֹת כָּל לוֹחֲמֵי הַמַּחְתֶּרות שֶׁהֵבִיאוּ לִתְקוּמַת הָאֻמָּה וְהַמְּדִינָה וְלִגְאֻלַּת הָאָרֶץ בְּעֶזְרַת אֱ-לֹהֵי מַעַרְכוֹת יִשְׂרָאֵל.

מִנְּשָׁרִים קַלּוּ וּמֵאֲרָיוֹת גָּבֵרוּ. זֵכֶר עֲקֵדָתָם וּמַעֲשֵׂי גְבוּרָתָם לֹא יָסוּפוּ מֵאִתָּנוּ לְעוֹלָמִים. תִּהְיֶינָה נִשְׁמוֹתֵיהֶם צְרוּרוֹת בִּצְרוֹר הַחַיִּים עִם נִשְׁמוֹת אַבְרָהָם, יִצְחָק וְיַעֲקֹב, שָׂרָה רִבְקָה רָחֵל וְלֵאָה, וְעִם שְׁאָר גִּבּוֹרֵי יִשְׂרָאֵל וּקְדוֹשָׁיו שֶׁבְּגַן עֵדֶן עַד עוֹלָם, וְנֹאמַר אָמֵן.

אַב הָרַחֲמִים, שׁוֹכֵן מְרוֹמִים,

בְּרַחֲמָיו הָעֲצוּמִים יִזְכְּרֵם לְטוֹבָה עִם שְׁאָר צַדִּיקֵי עוֹלָם, וְיִנְקוֹם בְּיָמֵינוּ לְעֵינֵינוּ, וְעַל יְדֵי צְבָאֵנוּ, אֶת נִקְמַת דַּם עֲבָדָיו הַשָּׁפוּךְ, כַּכָּתוּב בְּתוֹרָתוֹ: הַרְנִינוּ גוֹיִם עַמּוֹ כִּי דַם עֲבָדָיו יִקּוֹם, וְנָקָם יָשִׁיב לְצָרָיו וְכִפֶּר אַדְמָתוֹ עַמּוֹ.

בַּעַל הָרַחֲמִים יַסְתִּירֵם בְּסֵתֶר כְּנָפָיו לְעוֹלָמִים וְיִצְרוֹר בִּצְרוֹר הַחַיִּים אֶת נִשְׁמוֹתֵיהֶם, יִזְכּרֹ עֲקֵדָתָם, וְתַעֲמֹד לָנוּ וּלְכָל יִשְׂרָאֵל זְכוּתָם.

אֶרֶץ אַל תְּכַסִּי דָּמָם וְאַל יְהִי מָקוֹם לְזַעֲקָתָם. בִּזְכוּתָם יָשׁוּבוּ כָּל יִשְׂרָאֵל לַאֲחֻזָּתָם. אֲ-דוֹנָי הוּא נַחֲלָתָם, בְּגַן עֵדֶן תְּהֵא מְנוּחָתָם, וְיָנוּחוּ בְשָׁלוֹם עַל מִשְׁכָּבָם, וְיַעַמְדוּ לְגוֹרָלָם לְקֵץ הַיָּמִין, וְנֹאמַר אָמֵן.

רְאֵה (נא)!

פרשת ראה, הפותחת במילים "רְאֵה אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם בְּרָכָה וּקְלָלָה" (דברים יא כו), מזמינה אותנו לעיין בפועל "ראה" ובשימושיו השונים במקרא ובתפילה. נעסוק בפועל "ראה" מזוויות שונות: בהגייתו הנכונה, במשמעויותיו המגוונות, ובמילה "נא" המתלווה אליו לפעמים.

1. הגיית המילה "ראה"

ראשית, נעיר הערה בתורת ההגה על המילה הראשונה בפרשת ראה: יש לבטא כהלכה את האות א'.

אין לקרוא מילה זו בהברה אחת, "רֵה", וגם לא "רֵהההההה" (אלא אם מתכוונים לתווי הנגינה "דו-רה-מי"), אלא רְ-אֵה, כמו מספר ההברות וכמו הניקוד במילה רְצֵה (תהלים קיט קח: נִדְבוֹת פִּי רְצֵה נָא ה' וּמִשְׁפָּטֶיךָ לַמְּדֵנִי).

במילה רְאֵה כמו במילה רְצֵה יש שתי הברות פתוחות: כל הברה פותחת בעיצור, ומסתיימת בתנועה. במבטא הישראלי מבטאים תנועת e הן ב-רְ' המנוקדת בשווא הנע והן באֵ' המנוקדת בצירי: רְ-אֵה, רְ-צֵה.

כשנוספת ו' החיבור לפני אות המנוקדת בשווא, כמו רְאֵה, רְצֵה, שְׁמוֹנִים או קְשַׁרְתָּם – אין מבטאים עיצור ו' כלל, אלא האות ו' במקרה זה היא סימן לתנועה, לַשורוק שמוסיפים לא' הגנובה, כלומר הא' שאיננה כתובה, שהיא העיצור הראשון במילים אלו: [א]וּרְאֵה, [א]וּרְצֵה [א]וּשְׁמוֹנִים [א]וּקְשַׁרְתָּם (דברים ו ח).

גם במילה וּרְאֵה יש להקפיד לבטא את האל"ף העיצורית המנוקדת כאן בצירי, ואת האות ר' שלפניה בשווא נח, כלומר ללא תנועה: וּרְ-אֵה, בדומה למילה וּרְ-צֵה (וְהַחֲלִיצֵנוּ בְּיוֹם הַשַׁבָּת הַזֶּה – ברכה אחת מעין ג'), ולפיכך טועה מי ששר "וּרֵה בָנִים לְבָנֶיךָ", אלא "וּרְאֵה בָנִים לְבָנֶיךָ שָׁלוֹם עַל יִשְׂרָאֵל" (תהלים קכח ו).

 

2. שימושי הפועל "ראה" בתפילה

כעת נעיר הערה בתורת הצורות על הפועל ראה:

בדומה לצורת הציווי רְאֵה הפותחת את פרשת ראה, פותחת צורת הציווי רְאֵה את ברכת ראה, הברכה השביעית שבתפילת 18, כלשון הכתובים בתהלים (כה יח; קיט  קנג(: רְאֵה עָנְיִי.

אע"פ שהצורה הדקדוקית של רְאֵה בשני המקרים היא זהה - ההבדל ברור: בפרשת ראה מדובר בצורת ציווי במשמעות ציווי ופקודה; ואילו ראה שבתהילים ובתפילת העמידה היא אותה צורת ציווי אבל היא מתפרשת כבקשה או תחינה.  

 

3. המילה "נא"  

המילה נא נוספת בלשון המקרא פעמים רבות לאחר פועל ציווי או בקשה, כמו: דבר נא באזני העם (שמות י"א:ב'), סְלַח נָא (במדבר י״ד:י״ט), רפא נא לה (במדבר י"ב:י"ג), הוֹשִׁיעָה נָּא, הַצְלִיחָה נָּא. (תהלים קי"ח:כ"ה), ומשמעות המילה נא יכולה להיות או עכשיו, או בבקשה.

גם בלשון התפילה מוצאים את המילה נא לאחר פועל בקשה, כגון בנוסח הברכה שלפני לימוד תורה "הערב נא... את דברי תורתך בפינו" (בבלי, ברכות יא, ב).

4. המילה "נא" בהקשר של "ראה"

לפי חלק מנוסחי התפילה מופיעה המילה נא בנוסח ברכת הגאולה בתפילת העמידה: יש מתפללים בדומה ללשון הכתובים "רְאֵה בעניינו" (וכך מודפס בסידורים בנוסח תימן בלדי ובחלק מסידורי אשכנז); אבל בסידורים אחרים (בנוסח ספרד, עדות המזרח ותימן שאמי) מוסיפים את המילה נא: "רְאֵה נָא בְעָנְיֵנוּ", כלשון דוד הַמֶּ֙לֶךְ֙ אֶל⁠־נָתָ֣ן הַנָּבִ֔יא: רְאֵ֣ה נָ֔א אָנֹכִ֥י יוֹשֵׁ֖ב בְּבֵ֣ית אֲרָזִ֑ים (שמואל ב ז':ב').

שני הסברים לתוספת זו:

אם נפרש נא במשמעות של בקשה (וכן מובא בשם הגר"ח קנייבסקי), הרי שהתוספת נא מרככת את צורת הציווי, ומבהירה ש"רְאֵה" היא בקשה ולא פקודה, ומטרתה לעורר רחמי אבינו שיראה בעניינו.

אך אם נפרש נא במשמעות של עכשיו (וכתרגום יונתן בשמואל: כְעַן), הרי שלהפך, המילה נא היא מילת זירוז וחיזוק להגברת הבקשה ולהדגשת דחיפות הבקשה שה' יראה כבר עתה בעניינו ויריב ריבנו.

5. שימוש נוסף במילה "נא": לאחר פועל בעתיד, ולא רק לאחר ציווי

נעיר כי המילה "נא" מופיעה בחלק מנוסחי תפילת 18 במקום נוסף: בברכה ה-13: "עַל הַצַּדִּיקִים ... וְעָלֵינוּ, יֶהֱמוּ נָא רַחֲמֶיךָ". שָם נא נוספת לפועל יֶהֱמוּ שעשוי להתפרש כלשון עתיד, והוספת "נא" מבהירה שצורת העתיד יֶהֱמוּ היא בקשה.

[לשאלה המתבקשת, למה דווקא במקרים אלו נוספה המילה "נא", הוצעו כמה תשובות בדרך הרמז ובדרך הסוד].

גם בלשון הדיבור בימינו יש ממליצים להוסיף "נָא" לצורות עתיד המשמשות לבקשה או לדרישה (אבינרי, יד הלשון, תשכ"ה, עמ' 462). לדוגמה לעומת המשפט "יופסק הסיוע ההומניטרי לעזה" היכול להתפרש גם כלשון עתיד, כהודעה חדשותית או כהכרזה של ראש הממשלה על החלטה שהתקבלה, אם רוצים להבהיר שמדובר בתביעה, בדרישה או בבקשה, ניתן להוסיף "נא": "יופסק נא הסיוע ההומניטרי לעזה"!

לסיכום, מההיבט הפונטי של הגיית המילה "ראה", דרך השימושים המגוונים במקרא ובתפילה של הפועל "ראה" ושל המילה "נא", ראינו כיצד שינויים קטנים יכולים להשפיע על המשמעות והכוונה. הבנה מעמיקה זו של הלשון גם מעשירה את ידיעותינו הלשוניות, ואת הבנתנו את לשון המקרא ואת נוסחי התפילה, וגם מאפשרת לנו לבטא כהלכה את הגיון לבנו בדיבור ובכתב.

מוקדש להולדת נכדי, נועם רועי,

יהי רצון מלפני ה' רועי, 

שיתקיים בו ובכל משפחתו 

וִיהִי נֹעַם אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ עָלֵינוּ וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנָה עָלֵינוּ וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנֵהוּ.

וּרְאֵה בָנִים לְבָנֶיךָ שָׁלוֹם עַל יִשְׂרָאֵל.

"שבת עבודה עברית" - קָנֹה מִיַּד עֲמִיתֶךָ!

לרגל המיזם החדש "שבת לעידוד עבודה עברית", שיתחיל בשבת הקרובה, שבת פרשת בהר, נדון במילה אחת בפסוק שבגללו נקבע המיזם לשבת זו: "וְכִי תִמְכְּרוּ מִמְכָּר לַעֲמִיתֶךָ אוֹ *קָנֹה* מִיַּד עֲמִיתֶךָ אַל תּוֹנוּ אִישׁ אֶת אָחִיו" (ויקרא כה, יד). מהכפלת המילה "עֲמִיתֶךָ" דרשו חז"ל שיש להעדיף למכור ולקנות דווקא מיהודי, "עֲמִיתֶךָ".

בלא מעט פרסומים ניתן למצוא פסוק זה עם שגיאת כתיב במילה "קָנו": ו' סופית במקום ה' סופית.

המילה "קָנֹה" היא צורת המקור (המוחלט) של שורש קנ"ה, וכמו שאר השורשים שהאות השלישית שלהם היא ה' או י' (גזרת נחי ל''ה / ל''י) היא מסתיימת בתנועת o, ונכתבת עם ה' סופית וללא ו', כלומר חולם חסר.

הנה כמה צורות מקור נוספות כיוצא בזה: גָאֹה גָּאָה (שמות ט"ו:א'), בָּנֹה בָנִיתִי (מלכים א ח':י"ג) ו:הָלוֹךְ יֵלֵךְ וּבָכֹה (תהלים קכ"ו:ו).

בדרך כלל משמשת האות ו' לציון התנועה o – מה שנקרא חולם מלא.

כאשר החולם חסַר ו', נכתבת לפעמים אם קריאה אחרת:

או האות א', כמו במילים רֹאשׁ שמֹאל וצֹאן, במילת השלילה לֹא, ובפעלים בעתיד בבניין קל של נחי פ"א, כגון יֹאמַר ותֹאכל.

או האות ה' בסוף מילה. כך הוא בצורות המקור הנ"ל: "קָנֹה" גָאֹה בָּנֹה וּבָכֹה, וכך גם במילה פֹּה, ובשמות גילֹה ושילֹה.

ואולם, הכתיב עם ה' סופית שתיארנו הוא דרך המלך במקרא, אך יש כמה חריגים של צורות מקור כאלה עם ו' סופית במקום ה', כגון: "וְאַ֨בְרָהָ֔ם הָי֧וֹ יִֽהְיֶ֛ה לְג֥וֹי גָּד֖וֹל וְעָצ֑וּם" (בראשית י"ח, י"ח), "רָא֣וֹ רָאִ֮ינוּ֮ כִּֽי־הָיָ֣ה יְ‑הוָ֣ה עִמָּךְ֒" (בראשית כ"ו, כ"ח).

עכ''פ, את הפסוק "קָנֹה מִיַּד עֲמִיתֶךָ", יש לכתוב ככתוב בתורה: "קָנֹה מִיַּד עֲמִיתֶךָ", קנ"ה ולא ו'.

נשאלת השאלה: הואיל ובמקרא מצויים שני הכתיבים, כיצד יש לכתוב בימינו?

איך למשל נפתח סיפור: היֹה היה או היו היה?

לפי האקדמיה ללשון העברית, מומלץ לכתוב את הצורות הללו בה', כרגיל יותר במקרא. ואם יש צורך, אפשר להוסיף ניקוד עזר, חולם חסר לפני האות ה': היֹה היה, בנֹה נבנה, וקנֹה נקנה מאחינו היהודים.

"אני שייך לעם" - מהדורת יום העצמאות תשפ"ד

מאת אוריאל פרנק, בהשראת שירו של ישי ריבו

לזכרו של סמל אריאל אליהו, ז"ל, 

בתוך שאר גיבורי ישראל הי"ד

אֲנִי שַׁיָּךְ לְעַם שֶׁמִּתְגַּיֵּס בַּהֲמוֹנָיו

אֲנִי שַׁיָּךְ לְעַם שֶׁלֹּא שׁוֹכֵחַ אֶת שְׁבוּיָיו

אֲנִי שַׁיָּךְ לְעַם שֶׁכּוֹבֵשׁ אֶת רַחֲמָיו

אֲנִי שַׁיָּךְ לְעַם שֶׁדּוֹרֵשׁ "רָפִיחַ עַכְשָׁו"!

אֲנִי שַׁיָּךְ לְעַם שֶׁאַף פַּעַם לֹא מוּבָס

אֲנִי שַׁיָּךְ לְעַם שֶׁלֹּא תָּמִיד הוּא מְנֻמָּס

אֲנִי שַׁיָּךְ לְעַם שֶׁבְּסִיּוּעַ לָאוֹיֵב מָאַס

אֲנִי שַׁיָּךְ לְעַם שֶׁחוֹסֵם מַשָּׂאִיּוֹת חמא"ס!

אֲנִי שַׁיָּךְ לְעַם שֶׁלֹּא תּוֹמֵךְ בְּשׁוּם חַבְּלָן

אֲנִי שַׁיָּךְ לְעַם שֶׁקּוֹנֶה כָּחֹל לָבָן 

אֲנִי שַׁיָּךְ לְעַם שֶׁאֶת אֶחָיו הוּא מְפַרְנֵס

אֲנִי שַׁיָּךְ לְעַם שֶׁעַצְמָאוּת הוּא שׁוּב דּוֹרֵשׁ!

יַחַד כֻּלָּם הוֹדוּ וְהִמְלִיכוּ וְאָמְרוּ "ה' יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד".

מוקדש לזכרו של עמישׁר בן דוד ז"ל,

בתוך שאר גיבורי ישראל הי"ד,

שנפלו במלחמת חרבות ברזל,

והתעלו לעולם שכולו טוב.

תנצב"ה

 

עמישׁר נקרא כך כי נולד בשביעי של פסח, שבו שרו עם ישראל את שירת הים.

מוצע לפניכם מבט חדש על שירת הים (ואם כיוונתי לגדולים שהציעו כך – אשמח לדעת).

בסוף ברכת גאולה לאחר קריאת שמע שחרית אנו אומרים:
שִׁירָה חֲדָשָׁה שִׁבְּחוּ גְאוּלִים... יַחַד כֻּלָּם הוֹדוּ וְהִמְלִיכוּ וְאָמְרוּ "ה' יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד".

עד אתמול הבנתי שמתקני נוסח הברכה בחרו לשבץ דווקא פסוק זה מתוך כל פסוקי שירת הים כי הוא המתאים למסגרת המבוקשת בברכה זו: אולי רצו להזכיר קבלת עול מלכות שמים לפני העמידה לתפילה [ראה מעין זה במאמר מאת פרופ' מאיר בר-אילן "קווי יסוד להתהוותה של הקדושה וגיבושה", דעת, כה (תש"ן), עמ' 20-5].

אתמול עלה בליבי רעיון שמא ציטוט פסוק זה אינו מכוון רק למילים אלו, אלא לכל שירת הים, כאילו אמרו: יַחַד כֻּלָּם הוֹדוּ וְהִמְלִיכוּ וְאָמְרוּ [את כל שירת הים מראשה ועד סופה:] "ה' יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד".

ואולם, ישנה אפשרות נוספת, המסתברת יותר לענ"ד:

אולי "יַחַד כֻּלָּם הוֹדוּ וְהִמְלִיכוּ וְאָמְרוּ" רק את המילים "ה' יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד"!

כלומר, אלו המילים שאמרו כולם בתור מענה ("פזמון חוזר", "חִזּוֹרֶת", או "רֶפְרֵן" בלעז – refrain), אבל את שאר השירה אמרו רק הקריינים.

לפי הצעה זו, הצהרת קבלת עול מלכות שמים היא שנאמרה שוב ושוב על ידי כל העם, וזוהי כוונת מתקני הברכה: "יַחַד כֻּלָּם הוֹדוּ וְהִמְלִיכוּ וְאָמְרוּ ה' יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד". יתכן שהשימוש המשולש בשלושה פעלי אמירה ,"הוֹדוּ וְהִמְלִיכוּ וְאָמְרוּ", רומז להבנה זו. 

יש לזכור שלמשפט זה הציע רמב"ן שני פירושים [ראו בקישור זה], וייתכן שכשאמרו זאת בתור מענה בחלק הראשון של השירה הכוונה היתה ל"ימלוך" בהווה מתמשך (כתרגום אונקלוס), ואולי בסוף השירה התכוונו ל"ימלוך" בזמן עתיד.

בכיוון זה כותב ר' עמוס חכם (בפירוש דעת מקרא, שמות, עמ' רפז) על פסוק זה שהוא אחד מה"פסוקים בשירת הים שמסתבר לומר שהם מענה הקהל, ואפשר שהיה הקהל חוזר עליהם פעמים אחדות".

אסיים בהצעה למנהלי שירת המונים או מקהלות לאמץ הצעה זו ולבצע את שירת הים עם הפזמון החוזר: "ה' יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד".

שירה באופן זה יכולה לתת מבט אחר על כל השירה ומעניקה לה ניחוח חדש.

• אם יש לכם מה להוסיף להצעה זו או ראיתם ביצוע כזה – אשמח מאוד לקבל קישור... 
• כדאי להשוות לפיוטים שבו הפזמון החוזר הוא "ה' מלך, ה' מלך, ה' יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד". 

 

בשולי הדברים יש לציין כי רעיון דומה מובא במסכת סוטה (בבלי ל, ב): לפי אחת הדעות של חז"ל אמרו בתוך "פזמון חוזר" את המילים שבראש השירה: "כיצד אמרו שירה, כגדול המקרא את הלל והן עונין אחריו ראשי פרקים: משה אמר אשירה לה' והן אומרים אשירה לה', משה אמר כי גאה גאה והן אומרים אשירה לה'".

אסיא דמסי במגן או אסיא דמגן ?

אָסְיָא דְּמַגָּן – מַגָּן שָׁוֵי.  בבא קמא פה, סע"א 

1. נוסח זה של הביטוי מבוסס על כתבי היד ועל פירוש רש"י ועוד ראשונים. 

עליהם התבסס הרב עצ"מ בילקוט הפתגמים בסוף מילונו, שתרגמו כך: "רופא חנם - חנם שוה. מכיון שאינו מקבל שכר, אינו דואג לחולה".

וכך תרגומו במילון אמו"ר: 

An unpaid doctor is worth nothing.

לפי זה, הצירוף "אָסְיָא דְּמַגָּן" ביאורו "רופא של חינם".

2. ברם, נוסח הדפוסים: "אסיא דמגן במגן מגן שוה".

יתכן שיש כאן סתם גיבוב מילים. למשל, הנה הערת מהדורת התלמוד של ארט-סקרול ("שוטנשטיין"):

אבל יתכן שלפי נוסח זה יש פירוש אחר למילה "מגן":

ייתכן לחדש ולבאר ש"מגן" הראשון הוא פועל, כמו הפועל בכתיב מלא "מגין", משורש גנ"ן בבנין הגרימה אפעל, המצוי בתלמוד הבבלי (כגון בחולין מו, סע"א), אבל בשונה ממשמעותו הרגילה, לשון הגנה, כאן נצטרך לפרש: מרפא. 

מי שדוגל ברפואה מונעת יוכל אולי להיתלות בנוסח זה... 

לאחר חידוש זה, נוצר כאן משחק לשון, והצירוף "דמגן במגן", ביאורו שמרפא בחינם. 

3. מעניין שמילון אבן שושן בערך אסיא מביא את נוסח הדפוס, והוא מציין שיש "נוסח אחר" כזה: "אסיא דמסי במגן".

אכן, זהו הנוסח שהיינו אומרים אילו היינו רוצים לומר בארמית "שמרפא בחינם", שהרי הפועל "מסי" הוא הוא המקבילה הארמית לפועל ש"מרפא". 

ברם יגעתי ולא מצאתי מקור איתן ל"נוסח" זה. 

מצאתיו רק באוסף פתגמים משנת תרצ"ה:

השפעת ספרותנו העתיקה על פתגמי העם - חלק א - סמט, חיים שלמה

השפעת ספרותנו העתיקה על פתגמי העם - חלק א - סמט, חיים שלמה (page 44 of 166) (hebrewbooks.org)

174. "אסיא דמסי במגן, מגן שוה" (ב"ק פ"ה.)

השפעת ספרותנו העתיקה על פתגמי העם - חלק א - סמט, חיים שלמה (page 155 of 166) (hebrewbooks.org)

174. "אסיא דמסי במגן, מגן שוה"

רופא, הרופא בחנם, שוה חנם. הינו, אין רפואתו שוה כלום.

ייתכן שזוהי פרפרזה שהמציא המלקט, ושמא עליו סמך אבן שושן. 

לסיכום, "אסיא דמסי במגן" מתועד רק במאה השנים האחרונות. הוא נוסח מסתבר ומתבקש במקום נוסח הדפוסים התמוה. 

ואולם, הנוסח המקורי הוא כנראה נוסח כתבי היד, שמופיע גם בכתבי רבותינו הראשונים, ובו אין שום פועל בצלע הראשונה, אלא זהו צירוף סמיכות: "אָסְיָא דְּמַגָּן". 

לדוגמה, הנה נוסח שניים מתוך כל כתבי היד שאינם מתעדים את המילה "במגן" [שניהם מוזכרים גם ב"דקדוקי סופרים" בקישור זה]:  

Munich 95:     ... ואי א"ל אית ליה אסיא דמגן א"ל אסיא דמגן כמגן שוי ...

Hamburg 165:     ... ואי אמ' ליה אית לי אסיא דמגן אמ' ליה אסיא דמגן מגן הוא דשוי...

"סומך נופלים"

מוקדש לזכר סמ"ר עלמנאו עמנואל פלקה ז"ל 

בתוך שאר גיבורי ישראל הי"ד, 

שנפלו במלחמת חרבות ברזל, 

והתעלו לעולם שכולו טוב.

תנצב"ה

 

השם "נופלים" והשורש נפ"ל משמש במקרא לרוב אצל מי שנהרג בקרב, כמו במלחמת שאול בפלשתים: "וַיִּפְּלוּ חֲלָלִים בְּהַר הַגִּלְבֹּעַ" (שמואל א ל"א:א').

נפילתו של שאול המלך בחרב היתה פעולה מודעת, אקטיבית ורצונית: הוא הפיל את עצמו על חרבו, ככתוב: וַיֹּאמֶר שָׁאוּל לְנֹשֵׂא כֵלָיו שְׁלֹף חַרְבְּךָ וְדׇקְרֵנִי בָהּ פֶּן יָבוֹאוּ הָעֲרֵלִים הָאֵלֶּה וּדְקָרֻנִי וְהִתְעַלְּלוּ בִי וְלֹא אָבָה נֹשֵׂא כֵלָיו כִּי יָרֵא מְאֹד וַיִּקַּח שָׁאוּל אֶת הַחֶרֶב וַיִּפֹּל עָלֶיהָ (שם ד'). אך בדרך כלל הנופלים הם המופלים והמומתים על כורחם, כמו בני שאול שהומתו על ידי פלישתים, ועל כולם אומר הכתוב (שם ב'): וַיִּמְצְאוּ אֶת שָׁאוּל וְאֶת שְׁלֹשֶׁת בָּנָיו נֹפְלִים בְּהַר הַגִּלְבֹּעַ (שם ח׳). 

על מפלה זו מתאבלים: וַיִּסְפְּדוּ וַיִּבְכּוּ וַיָּצֻמוּ עַד הָעָרֶב עַל שָׁאוּל וְעַל יְהוֹנָתָן בְּנוֹ וְעַל עַם יְ-הֹוָה וְעַל בֵּית יִשְׂרָאֵל כִּי נָפְלוּ בֶּחָרֶב (שמואל ב א':י"ב), ולשון זו חוזרת גם בקינת דויד: הַצְּבִי יִשְׂרָאֵל עַל בָּמוֹתֶיךָ חָלָל אֵיךְ נָפְלוּ גִבּוֹרִים. (שמואל ב א׳:י״ט).

 

בתוך רשימת גבורותיו של ה' בברכת "מחיה המתים" שבתפילת העמידה, אנו משבחים אותו שהוא: "סומך נופלים ורופא חולים ומתיר אסורים". המילים "סומך נופלים" שובצו כאן מתוך מזמור "אשרי" (תהלים קמ"ה:י"ד) סוֹמֵךְ י"י לְכׇל הַנֹּפְלִים, וְזוֹקֵף לְכׇל הַכְּפוּפִים.

בימינו רווח השימוש בשם "נופלים" במשמעות: חללי מלחמה, אף על פי שיש מי שמעדיפים למעט בשימוש במונח "נופלים" כלפי החללים. הרב יגאל לווינשטיין ציטט את דברי ההספד של קֵס אתיופי על החייל סמ"ר עלמנאו עמנואל פלקה ז"ל מקרית גת הי"ד (נפל בכ"ג בכסלו התשפ"ד; בדקה השביעית: https://youtu.be/TXiHIe3EP1M?si=2v0MuxWNJ1klijCK):

 

מי שנהרג עבור ארץ ישראל לא נקרא "מת" ולא "נופל"; החיילים מתעלים ולא נופלים. ולכן האבלות היא בפרופורציה; הגוף נופל, אבל הנשמה נשארת.

אם בביטוי "סומך נופלים" שברכת "מחיה המתים", חושבים על משמעות השם "נופלים" כ"חללי מלחמה", ניתן אולי לכווין על גבורתו של ה' שעתיד להחיות את החללים שנפלו ומתו במלחמה.

אבל, כאמור, מקור המילים "סומך נופלים" בפסוק "סוֹמֵךְ י"י לְכׇל הַנֹּפְלִים, וְזוֹקֵף לְכׇל הַכְּפוּפִים", ומסתבר שלא מדובר על הנופלים בקרב. 

ה' מסייע לכל מיני נופלים: לנתונים בצרות גופניות, או נפשיות, כלכליות, חברתיות או רוחניות. סומך ה' לכל הנופלים, לעניים (רד"ק), לעקרות (ילקוט שמעוני), למשפחות החיילים המגויסים, לפצועים ולשורדים; ה' נותן לשבויים כוח שלא ליפול, ואם נופלים, הוא סומך אותם ונותן כוחות לקום מתוך כל נפילה. 

לכן, בהקשר של חללי מלחמה, מתאים יותר לפרש ש"סומך נופלים" היינו שסומך ה' את משפחות הגיבורים שנפלו בקרב, ונותן להם כוח לקום. 

וגם בהיבט הלאומי: סומך ה' את עם ישראל מכל צרותיו ומכל נפילותיו, מעלה אותנו מבור הגלות ומקבצנו ארצה (ר"ע ספורנו; מעניין פירוש מחכמי צרפת: הנופלים – כמוני ועמי) וסומך את השבים לציון להיחלץ מהתפיסות הגלותיות ומהקונספציות השגויות שאליהן נפלו. 

נחתום בתפילה שיסמוך ה' את נפילתנו.

מי ומה הם הנופלים?

מוקדש לזכר רס"ם גדעון אילני, ז"ל, בתוך שאר הקדושים הי"ד, שנפלו במלחמה זו ובשאר מערכות ישראל

לשם "נופלים" ולשורש נפ"ל משמעויות רבות בעברית של המקרא. 

בתורה אנו מוצאים כמה "נופלים" בפרשת כי תצא: 

נֹפְלִים שהם בהמות: 

לֹא־תִרְאֶה֩ אֶת־חֲמ֨וֹר אָחִ֜יךָ א֤וֹ שׁוֹרוֹ֙ נֹפְלִ֣ים בַּדֶּ֔רֶךְ וְהִתְעַלַּמְתָּ֖ מֵהֶ֑ם הָקֵ֥ם תָּקִ֖ים עִמּֽוֹ׃ (דברים כב, ד), ועל פי המקבילה בפרשת משפטים, מפרש ר"א אבן עזרא "נופל - כמו: רובץ (שמות כ"ג:ה')".

והרב הירש מסביר: לא תראה וגו' נפלים בדרך – "דרמו אינהו וטעונייהו באורחא"; הבהמות ומשאן מוטלים על הדרך, והנוהֵג בבהמות מתקשה להטעינן ולהקימן (בבא מציעא לב.).

ארבעה פסוקים אחר כך (דברים כ"ב:ח) מוזכר נופל שהוא אנושי: כִּ֤י תִבְנֶה֙ בַּ֣יִת חָדָ֔שׁ וְעָשִׂ֥יתָ מַעֲקֶ֖ה לְגַגֶּ֑ךָ וְלֹֽא⁠־תָשִׂ֤ים דָּמִים֙ בְּבֵיתֶ֔ךָ כִּֽי⁠־יִפֹּ֥ל הַנֹּפֵ֖ל מִמֶּֽנּוּ׃

נופֵל זה הוא אדם שנהרג בתאונה, במיתה לא טבעית .

בדומה לכך רווח במקרא לשון נפילה אצל מי שנהרג בקרב, כלשון הנביא יחזקאל (לב, כב) חֲלָלִים הַנֹּפְלִים בֶּחָרֶב. 

עד כאן הדגמנו נפילות שאינן רצוניות. אך יש גם מי שנופל באופן מודע: בדומה לשור וחמור הרבוצים וּשׂרועים על הארץ כנ"ל, אנו מוצאים "נפילה" דומה, אך רצונית, אצל אוכלוסי בני אדם, במשמעות: חנייה והשתכנות, הימצאות במקום מסוים ותפיסת שטח: כך חותמת פרשת חיי שרה בתיאור מגורי משפחת יִשְׁמָעֵאל: "וַיִּשְׁכְּנוּ מֵחֲוִילָה עַד שׁוּר אֲשֶׁר עַל פְּנֵי מִצְרַיִם בֹּאֲכָה אַשּׁוּרָה עַל פְּנֵי כׇל אֶחָיו נָפָל" (בראשית כ"ה:י"ח), ומבאר רש"י "נפל – שכן", על פי לשון הכתוב המתאר את אויבי ישראל בימי גדעון: "וּמִדְיָן וַעֲמָלֵק וְכׇל בְּנֵי קֶדֶם נֹפְלִים בָּעֵמֶק כָּאַרְבֶּה לָרֹב, וְלִגְמַלֵּיהֶם אֵין מִסְפָּר כַּחוֹל שֶׁעַל שְׂפַת הַיָּם לָרֹב" (שופטים ז, יב). נֹפְלִים כאן היינו חונים. 

אם כן, "נפילה" כוללת היצמדות לקרקע או תנועה כלפי מטה מכל סוג שהוא: לא רק נפילת חפץ או בעל חיים או אף בני אדם מבלי דעת, אלא גם פעולה רצונית, מכוונת ומודעת. 

 

בביאור כמה נפילות בתורה נחלקו המפרשים אם הן היו רצוניות או לא: 

וַיָּנֻ֛סוּ מֶֽלֶךְ⁠־סְדֹ֥ם וַעֲמֹרָ֖ה וַיִּפְּלוּ⁠־שָׁ֑מָּה (בראשית י"ד:י') – כאן ברור שאין לפרש שמתו בקרב, כי בהמשך מוצאים את מלך סדום מדבר עם אברהם אבינו המושיע (בראשית י"ד:י"ז)! אז מה פירוש וַיִּפְּלוּ?

מחד גיסא פירשו ר"א אבן עזרא (פירוש ראשון: ויפלו שמה – ברצונם להמלט, וכן: ויפלו על פניה; במדבר כ':ו') וחזקוני (ויפלו שמה – מרצונם נפלו להחבא שם למלט נפשם, והוא לשון על פני כל אחיו נפל (בראשית כ"ה:י"ח), שהרי הבארות הנזכרים לא שהיו מלאים טיט לח, אלא על שם שמוציאים מהם אדמה לעשות טיט.

וכ"פ שד"ל "ויפלו שמה – ברצונם, להסתר (וכן קלעריקוס) על דרך {בראשית כ"ד:ס"ד} ותפול מעל הגמל".

ומאידך גיסא, פירש רד"ק "ובנוסם נבהלים לא נשמרו מהבארות, ונפלו בהם, ולא מתו אבל טבעו בטיט, והוציאום אחר כן".

כיו"ב נחלקו מפרשי התורה בנפילת רבקה אמנו (בראשית כ"ד:ס"ד): וַתִּשָּׂ֤א רִבְקָה֙ אֶת⁠־עֵינֶ֔יהָ וַתֵּ֖רֶא אֶת⁠־יִצְחָ֑ק וַתִּפֹּ֖ל מֵעַ֥ל הַגָּמָֽל׃

רש"י מבאר ותפל – השמיטה עצמה לארץ, כתרגומו: ואתרכינת, הטת עצמה לארץ. 

בדרכו הולך הרב הירש: 

ותפל, ירידה מכוּונת ומהירה מהגמל; כדרך שנאמר על נעמן: "וַיִּפֹּל מֵעַל הַמֶּרְכָּבָה לִקְרָאתוֹ" (מלכים ב ה, כא) מתוך כבוד לאלישע; ויותר מכך, מתוך כבוד למשמשו. גם כאן, כשהיא פוגשת את יצחק, לא רצתה רבקה להיות רכובה גבוה על גב גמל. 

וכך גם בביאור ר' דוד צבי הופמן: 

ותפל – רבקה הכירה את יצחק כאדם חשוב, ולכן קפצה מהר מן הגמל כדי לחוות לו קידה, כמנהג ארצות המזרח.

לעומתם יש מפרשים שנפילה זו לא הייתה רצונית:

מדרש אגדה (בובר) בראשית כ"ד:ס"ד

ותפל מעל הגמל – נפילה ממש, ובאותה נפילה איבדה בתוליה. הרהרה שראתה בעלה ולפיכך נפלה.

ר' אברהם בן הרמב"ם בראשית כ"ד:ס"ד

ותפל מעל הגמל – או (נפלה) לארץ כמו שנותנת משמעות המקרא או (היתה נוטה) נטיה קרובה לנפילה כמו שאמר המתרגם וההולכים בשיטתו והוא הקרוב יותר 

כגון החזקוני: 

ראתה אותו הדור ובעל קומה ופרצוף מהלך לעבר השדות בלא דרך כבוש. והיא הייתה קטנה בת שלש שנים, כסבורה אנס או לסטים הוא, ונתבהלה ונפלה. 

גם צירוף המילים "נפל על פניו על הארץ" הוא דו משמעי: 

לפעמים זהו ביטוי לנפילה רצונית - להשתחוויה, המביעה יראת כבוד: כך נאמר אצל יהושע (ה, יד: וַיִּפֹּל יְהוֹשֻׁעַ אֶל פָּנָיו אַרְצָה וַיִּשְׁתָּחוּ) ואצל מָנוֹחַ וְאִשְׁתּוֹ (שופטים יג, כ: וַיִּפְּלוּ עַל פְּנֵיהֶם אָרְצָה) להראות את כניעתם בפני מלאך ה', ובדומה לנאמר על אחי יוסף "וַיִּפְּלוּ לְפָנָיו אָרְצָה" (בראשית מ"ד:י"ד). 

אך ביטוי זה נאמר גם אצל גוליית הפלישתי שהופל על ידי דויד, ונפילתו ארצה כלל לא הייתה מודעת ורצונית. גוליית נפל מתוך איבוד הכרה (ראה הסבר רפואי בפירוש דעת מקרא לשמואל א יז, מט: וַיִּשְׁלַח דָּוִד אֶת יָדוֹ אֶל הַכֶּלִי וַיִּקַּח מִשָּׁם אֶבֶן וַיְקַלַּע וַיַּךְ אֶת הַפְּלִשְׁתִּי אֶל מִצְחוֹ וַתִּטְבַּע הָאֶבֶן בְּמִצְחוֹ וַיִּפֹּל עַל פָּנָיו אָרְצָה). 

בעז"ה, שנזכה לברכות שבפרשת אם בחוקותי תלכו - "וְנָפְלוּ אֹיְבֵיכֶם לִפְנֵיכֶם לֶחָרֶב וגו' " (ויקרא כ"ו:ח').

יום העיון "לשון ותורה בחנוכה" - תשפ"ד

שלום רב, 

בעזרת הבוחר בתורה ובלשונה, נקיים השנה מפגש לימוד תורני-לשוני ב"זום", ביום חמישי, ב' בטבת, נר 7 של חנוכה, החל מהשעה 1100.

לקמן תוכנית יום העיון.

מוזמנים להשתתף, לצפות בהקלטות וגם להפיץ הלאה.  

הלימוד השנה מוקדש: 

·       לשלום כל כוחות הביטחון ולהצלחתם במיגור אויבינו ובכילוי הרוע והרשעה מן העולם, 

·       לשלומם של החטופים, ולחזרתם המהירה הביתה בריאים, 

·       לרפואת כל הפצועים, בתוך שאר חולי ישראל, 

·       לזכר סמל אריאל אליהו, ז"ל, ורס"ם גדעון אילני, ז"ל, בתוך שאר הקדושים הי"ד, שנהרגו על קידוש השם במלחמה זו ובשאר מערכות ישראל, 

·       ובתפילה שישובו בנים לגבולם!

קישור לזום [ניתן להיכנס החל מהשעה 10:45]:

https://us02web.zoom.us/j/84340960275?pwd=dWNPMTBlK0RoaTE5dUNCOEZKUXo2UT09

Meeting ID: 843 4096 0275

Passcode: 445961

1100	הסופר הרב יוסף אליהו יו"ר ארגון 'עין טובה'	"דבש תחת לשונך" - חידושי לשון בתנ"ך ובמשנה
1120	ד"ר משה קהן	שירי יין ושמחה בתור הזהב
1140	אליהוא שנון חבר קבוץ סעד, גולה בים המלח	משמעות סדר המילים במקרא בעברית החדשה אומצו שינויים רבים בסדר המילים לעומת העברית המקראית. לא תמיד אנחנו מבינים פסוקים בגלל הזרוּת. נביא ששה מיני שינוי ודוגמות, עם פיענוח פסוקים אחדים.
1200	אוריאל פרנק	שלום עם נאצים?! מיהו נאצי? ומהו שלום? נדבר על שני שינויים לשוניים מבורכים בעקבות "מלחמת שמחת תורה": גאולתה של המילה "שלום", והחזרת ה"עטרה" (המפוקפקת) של התואר "נאצי" ליושנה.
1220	משה אוסי	אסלאם – זה לא סלאם – לעולם עם סקירה על ארגוני הטרור

לקט מענה לשון לחנוכה

שלום רב, 

למהדורה מעודכנת מהיום של לקט מענה לשון לחנוכה
[עודכנו הפרקים חֲשׂוֹף זְרוֹעַ קָדְשֶׁךָ, חג אורים, ונוסף נספח עם בתים חדשים ל"מעוז" שחוברו החודש], 

היכנסו לכאן: 

לקט מענה לשון לחנוכה (google.com) 

חנוכה שמח,
בתפילה שה' ינְקוֹם נִקְמַת עֲבָדָיו מִכָּל חוֹרְשֵׁי רָעָה!

אפ"ר