תמרא בחלוזך לבית סודנא רהיט. ועד כמה? אמר רבא: עד תלתא סאה. אמר רב פפא: אי לא דרמאי שכרא לא איעתרי. איכא דאמרי, אמר רב חסדא: אי לא דרמאי שכרא לא איעתרי. מאי סודנא? אמר רב חסדא: סוד נאה, וגמילות חסדים.
תמרי בחלוזך לבי סודנא רהוט - אם יש לך תמרים באותו כלי שנותנים בו תמרים, רוץ מיד לבית עושה שכר לעשות מהן שכר, שאם תמתין - תאכלם, בין כך ובין כך ותפסיד. מאי סודנא - למה נקרא שם השכר סודנא. סוד נאה - עצה טובה, שהרי מתעשרין הימנה. וגמילות חסדים - יכול לתת מתנה לעניים ולעשות צדקה וחסד.
תמרי בחלוזך לבי סודנא רהוט. אם יש תמרים באותו כלי שנותנין בו תמרים מהר לעשות מהם שכר שאם תמתין תאכלם ובין כך ובין כך תפסיד: מאי סודנא. למה נקרא עושה שכר סודנא: סוד נאה. עצה טובה היא שהרי מתעשרין הימנה: וגמילות חסדים. יכול לתת הימנה לעניים לעשות מהן צדקה וחסד שהרי אין בה קרן גדול:
ד"ה סודני - בעל שכר תמרים, ור' פפא מוכר שכר היה, כדאמר באיזהו נשך (דף ס"ה א) טרשא דרב פפא שכראי לא פסיד, ואמר רב פפא: אי לאו דרמאי שכרא לא איעתרי (פסחים קי"ג א) והוא נקרא סודני, כדאמרינן: תמרי בחלוזך לבי סודנא רהוט (פסחים קי"ג א').
אגב, מצאתי אצלו מילה דומה: "שַקָּרים" (=שקרנים) שנמצאת בלשון רש"י (למשל במכות ב ב ד"ה משום "עדים שקרים"), וכבר בלשון חז"ל (בבלי סוטה מב א): "כת ליצים, וכת חניפים, וכת שקרים, וכת מספרי לשון הרע". ואע"פ שבמסורת הש"ס השווה את הגרסה לסנהדרין קג א ("כת שקרנים"), מעיר עליו אבינרי (עמ' תתתקכג) "ואין הכרח לתקן!".
בעז"ה נתכנס השנה בצהרי יום חמישי, כ"ט בתמוז, ערב ר"ח מנחם אב,
בקרית נוער (ברחוב הרב פרנק בשכונת בית וגן, בירושלים).
השנה יוקדש הכינוס לזכרו של בעל "פרשגן" על תרגום אונקלוס, הרב ד"ר רפאל בנימין פוזן ז"ל (שנלב"ע לפני ג' שבועות).
אנו מזמינים את הציבור להגיש הצעות להרצאה קצרה
בנושא לשוני הקשור לתרגום אונקלוס
1. את ההצעות יש לשלוח עד ראש חודש אייר לדוא"ל < maanelashon@gmail.com >
2. ההצעה תכלול: הצעה לכותרת, תקציר בן 25 – 50 מילים, וכן שם מלא ותואר של המרצה.
3. הוועדה המארגנת תבחן את ההצעות השונות, ותבחר מתוכן את המתאימות. אין התחייבות לקבל כל הצעה.
בברכת חג פסח שמח,
ובתודה מראש,
אוריאל פרנק
בס"ד הועלו לאתר הקלטות השמע, כולל תקצירים ומצגות.
נָעֳמִי – על שם מה?*
* לקרובת משפחתי, נעמי, לכבוד הכנסה לנועם עול מצוות.
ר' פייבל מלצר (דעת מקרא, רות, עמ' ב הערה 15) כותב שני הסברים לשוניים לשם "נעמי" - אולי צורה עתיקה של "נעמה", ואולי קיצור מ"נועם+ י-ה".
הנה הצעה שלישית:
אולי זהו צירוף יחס, כלומר חיבור של שם העצם "נוֹעַם" + שלי.
כשמצרפים את שתי המילים יחד למילה אחת, למה שנקרא "כינוי קניין חבור", הניקוד של האות ע' משתנה מפתח לחטף-קמץ (קטן): נָעֳמִי (NA'OM- / NO'OM-).
הנה כמה מילים דומות:
| גוף | שם עצם נפרד עם כינוי קניין פרוד | שם עצם נסמך לכינוי קניין חבור או סיומות אחרות |
| מדבר | "פוֹעַל" שלי "טוֹהַר" שלי (שמות כד י) "צֹהַר" שלי (בראשית ו טז) "זֹהַר" שלי (דניאל יב ג) | גַּם־רָאוּ פָעֳלִי (תהלים צה ט)
צָהֳרָיִם זהרי חמה |
| נוכח/ת | "פוֹעַל" שלְךָ/שלָךְ | יֵרָאֶה אֶל־עֲבָדֶיךָ פָעֳלֶךָ (תהלים צ טז) יְשַׁלֵּם ה' פָּעֳלֵךְ (רות ב יב) נָעֳמך |
| נסתר/ת |
| יְמֵי טָהֳרָהּ (ויקרא יב ד) טָהֳרו של מזבח (יומא פ"ה מ"ו) |
שלום רב,
בעז"ה נתכנס במצפה יריחו ליום העיון "תורה ולשון בצהרי יום" בזאת חנוכה ה'תוש"ע, יום שני, ב' בטבת.
אנו מזמינים את הציבור להגיש הצעות להרצאה קצרה בנושא לשוני-תורני.
עדיפות תינתן לנושא לשוני הקשור לרמב"ם.
1. את ההצעות יש לשלוח עד כ' במרחשון לדוא"ל < maanelashon@gmail.com >
2. ההצעה תכלול: הצעה לכותרת, תקציר בן 25 – 50 מילים, וכן שם מלא ותואר של המרצה.
3. הוועדה המארגנת תבחן את ההצעות השונות, ותבחר מתוכן את המתאימות. אין התחייבות לקבל כל הצעה.
בברכת חודש טוב ובתודה מראש,
אוריאל פרנק
הפיסוק והרווחים ע"פ טעמי המקרא
שֵם אדנות הודפס בגופן זה בצבע אדום, כשהכתיב הוא הוי"ה
סומנו אותיות שבפי רבים אינן מבוטאות כראוי
מזמור קכ"א
שִׁיר לַמַּעֲלוֹת:
אֶשָּׂא עֵינַי אֶל־הֶהָרִים, מֵאַיִן יָבֹא עֶזְרִי?
עֶזְרִי מֵעִם אֲדֹנָי, עֹשֵׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ.
אַל־יִתֵּן לַמּוֹט רַגְלֶךָ, אַל־יָנוּם שֹׁמְרֶךָ.
הִנֵּה לֹא־יָנוּם וְלֹא יִישָׁן שׁוֹמֵר יִשְׂרָאֵל.
אֲדֹנָי שֹׁמְרֶךָ, אֲדֹנָי צִלְּךָ עַל־יַד יְמִינֶךָ.
יוֹמָם הַשֶּׁמֶשׁ לֹא־יַכֶּכָּה, וְיָרֵחַ בַּלָּיְלָה.
אֲדֹנָי יִשְׁמָרְךָ מִכָּל־רָע, יִשְׁמֹר אֶת־נַפְשֶׁךָ.
אֲדֹנָי יִשְׁמָר־צֵאתְךָ וּבוֹאֶךָ מֵעַתָּה וְעַד־עוֹלָם.
מזמור ק"ל
שִׁיר הַמַּעֲלוֹת:
מִמַּעֲמַקִּים קְרָאתִיךָ, אֲדֹנָי.
אֲדֹנָי, שִׁמְעָה בְקוֹלִי,
תִּהְיֶינָה אָזְנֶיךָ, קַשֻּׁבוֹת, לְקוֹל תַּחֲנוּנָי.
אִם־עֲוֹנוֹת תִּשְׁמָר־יָהּ, אֲדֹנָי, מִי יַעֲמֹד?
כִּי־עִמְּךָ הַסְּלִיחָה, לְמַעַן תִּוָּרֵא.
קִוִּיתִי אֲדֹנָי, קִוְּתָה נַפְשִׁי, וְלִדְבָרוֹ הוֹחָלְתִּי.
נַפְשִׁי לַאדֹנָי, מִשֹּׁמְרִים לַבֹּקֶר, שֹׁמְרִים לַבֹּקֶר.
יַחֵל יִשְׂרָאֵל, אֶל־אֲדֹנָי,
כִּי־עִם־אֲדֹנָי הַחֶסֶד, וְהַרְבֵּה עִמּוֹ פְדוּת.
וְהוּא יִפְדֶּה אֶת־יִשְׂרָאֵל, מִכֹּל עֲוֹנוֹתָיו.
תפילה לצוֹק הָעִתִּים
מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב
הוּא יִשְׁמוֹר מִכָּל פֶּגַע וְיוֹשִׁיעַ מִכָּל צָרָה
אֶת חַיָּלֵינוּ וְאֶת כָּל כּוֹחוֹת הַבִּטָּחוֹן
וְאֶת כָּל יִשְׂרָאֵל הַנְּתוּנִים בְּצָרָה וּבְשִׁבְיָה,
וְיִשְׁלַח רְפוּאָה שְׁלֵמָה לְכָל הַפְּצוּעִים, בְּתוֹךְ שְׁאָר חוֹלֵי יִשְׂרָאֵל.
צוּר יִשְׂרָאֵל, קוּמָה בְּעֶזְרַת יִשְׂרָאֵל,
וְחַזֵּק אֶת חַיָּלֵינוּ, וְאֶת מַנְהִיגֵינוּ, וְתַקְּנֵם בְּעֵצָה טוֹבָה מִלְּפָנֶיךָ.
הָפֵר עֲצַת אוֹיְבֵינוּ, וְתַכְנִיעֵם וְתַשְׁמִידֵם בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ.
[חוּסָה ה' עַל־עַמֶּךָ, וְאַל־תִּתֵּן נַחֲלָתְךָ לְחֶרְפָּה לִמְשָׁל־בָּם גּוֹיִם.
הָשֵׁב חַיָּלֵינוּ לְבֵיתָם לְשָׁלוֹם, וְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל לִגְבוּלָם,
וּבָרְכֵם בְּעֹז וּבְשָׁלוֹם. ]
וְנֹאמַר: אָמֵן!
מקורות:
התפילות לחיילי צה"ל ולשלום המדינה כמופיע בסידורים שונים; תפילת "אחינו כב"י"; חתימת ברכת גאולה בשחרית בסידורי אשכנז; ברכת השכיבנו; ברכת המינים; תפילת "אבינו מלכנו"; ירמיה לא, טז; יואל ב, יז; תהלים כט, יא.
תפילות קצרות (להוספה בתפילה ובברכת המזון)
הָרַחֲמָן, הוּא יוֹשִׁיעַ אֶת חַיָּלֵינוּ וְאֶת כָּל יִשְׂרָאֵל הַנְּתוּנִים בְּצָרָה וּבְשִׁבְיָה.
הָרַחֲמָן, הוּא יְרַפֵּא כָּל הַפְּצוּעִים, בְּתוֹךְ שְׁאָר חוֹלֵי יִשְׂרָאֵל.
אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ, בַּטֵּל מַחְשְׁבוֹת שׂוֹנְאֵינוּ, וְתַכְנִיעֵם בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ.
אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ, הָרֵם קֵֶרֶן יִשְׂרָאֵל עַמֶּךָ, וּגְאָלֵנוּ נָא גְּאֻלָּה שְׁלֵמָה לְמַעַן שְׁמֶךָ.
יהי רצון שנדע כולנו, וידעו גם מנהיגינו, ואף חסידי אומות העולם, ללכת בדרכו של אברהם, ולדעת מתי לשתף את מידת הדין עם מידת הרחמים, ובעת הצורך להילחם ללא רחם.אם נהיה ערוכים באמת לעקור את הרעים מן העולם ו"להדבירם תחת רגלינו", יש לקוות שמהר מאוד ילמדו תועים בינה והרִשעה תִכלה, וייאספו נדיבי כל העמים לעלות לציון, והיתה לה' המלוכה.
בתפילה זו חתמתי לאחרונה מאמר בשם "שופר פורענות לשׂונאיהם של ישראל - עיון בטעם מצות השופר ובפירוש רש"י למזמור מ"ז" (קובץ "יתד המאיר", גליון 161 - תשרי תשע"ו, סימן ח; נמצא כאן).
הערב הראה לי ידיד מאמר שכתב הרב יעקב אריאל שליט"א (בפתח "שבתון", גליון 738, ובמהדורה קודמת פורסם כבר בער"ה תשע"ג כאן) ושם נאמר:
ייתכן כי בשטף הפטפטת המיותרת והמזיקה בנושא האיראני, מן הסתם יהיה מי שירצה להוסיף כשמן למדורה את הפסוק שנאמר לפני תקיעת שופר "ידבר עמים תחתנו ולאומים תחת רגלנו". בלשון ימינו "הדברה" היא חיסול, השמדה, אולם זהו מינוח שגוי. מינוח זה שהתחדש בעברית ימינו אינו קיים במקורותינו. אדרבה, "דַבָּר" (מם פתוחה ובית קמוצה) הוא מנהיג בבחינת "דבּר אחד לדור". "דבּר" הוא לא סתם מנהיג, אלא הוא כאותו רועה המוליך את הצאן במדבר, בנחת, בסבלנות ובאורך רוח למרעה דשן (בעונת החורף המדבר בארץ ירוק וגביו מלאים מים). כבר חז"ל עמדו על כך ואמרו "ידבר" לשון נחת (מכות י א ) אין לנו שום עניין בהשמדת עם אחר, אלא בהנהגה רוחנית. איננו חפצים בהשחתת העולם אלא בתיקונו.
במחילת כת"ר: אפשר לבכר את פירוש מנחם בן סרוק (ראה מחברת מנחם) ש"יַדְבֵּר" הוא "ינהיג", בהתאם לדרשת חז"ל בתלמוד; אך אי אפשר להתעלם מפירוש רש"י למקרא! מה שמוגדר כאן כ"מינוח שגוי, שהתחדש בעברית ימינו, ואינו קיים במקורותינו" -- זה בדיוק פירוש הפסוק בתהלים מ"ז (וכך גם בסוף שירת דוד: י"ח, מח, שקראנו בשבת האחרונה), על פי גדול מפרשי המקרא, רש"י ("יִתֵּן דֶּבֶר באומות", ובמאמרי הרחבתי).
חוששני שגם המשפט השני שהדגשתי בציטוט דברי הרי"א שליט"א, מנוסח בסגנון אפולוגטי, המתאים לדרשנות של ברוריה על הכתוב "יִתַּמּוּ חַטָּאִים" המוזכרת בתלמוד (ברכות י, א). אך גם שם רש"י בפירושו לתהלים נצמד לפשוטו של מקרא (ראה על אתר הערת ר' עמוס חכם בדעת מקרא), וכשיטת רבי מאיר, שהתפלל להשמדת החוטאים (= "חַטּאים" עם דגש חזק).
לא נעים, אך יש להודות באמת: תורתנו, תורת חיים, כוללת גם הוראות כיצד לבער את הרע ואת הרעים מן העולם. זה יכול להישמע אכזרי, אך אם לא נמחה את זכר עמלק ותלמידיו, לא יגיע העולם לתיקונו, ולא יהיה "כסא ה' שלם" (ובמאמרי הרחבתי). אם חפצי חיים אנו, עלינו ללכת בדרכו של אברהם אבינו, שכבש רחמיו לעשות רצונו בלבב שלם.
דברים אלה ידועים כמובן לרב יעקב אריאל, ויפים הדברים שהוא כתב בתחילה (עלון רבני 'צהר', השבת, 313, תשרי תשע"א):
"...שתי האפשרויות קיימות. היינו מעדיפים את האפשרות הראשונה של תיקון עולם, אך בלית ברירה אין מנוס מהענשת הרשעים. האידיאל אליו אנו שואפים, בפרט בראשית השנה, הוא עולם שכולו טוב, שאין בו רשעה, שנאה ואלימות. זו הסיבה בגללה אין מזכירים בתפילה פסוקים של פורענות [אפ"ר: לא מדויק. מזכירים פורענות של גוים!]. אולם איננו ציקלופים בעלי עין אחת בלבד, הרואה רק טוב ומתעלמת מהרוע בעולם. אנו מודעים גם לאפשרות הריאלית שבה רשעים זוממים להכחידנו, ואם הם יתמידו ברשעתם אין מנוס מלבקש את שרפתם וכלייתם בטרם יבצעו את זממם. גישה זו באה לידי ביטוי בסימנים אותם אנו אומרים בערב היום הקדוש ואין סתירה בין שתי זוויות הראיה השונות. אנו שואפים לשלום ומצפים לתיקון העולם, אך במקביל אוחזים בחרב לקראת הבאים עלינו לכלותינו.
בָּרוּךְ ה' הַמְלַמֵּד יָדינו לַקְרָב ואֶצְבְּעוֹתינו לַמִּלְחָמָה, שנתן למדינתנו ולצבאנו את הכלים והאפשרויות לנקום נקמת דם יהודים צדיקים שנשפך כמים.
רבש"ע, אנא תקנֵם בעצה טובה מלפניך, וירימו את קרן ישראל!
אבי יתומים, רחם נא על בניך, ונחם את כל המשפחה, ואת כל בית ישראל, בתוך נחמת ציון השלמה, במהרה בימינו.
אמן.
תנצב"ה
