לשם "נופלים" ולשורש נפ"ל משמעויות רבות בעברית של המקרא.
בתורה אנו מוצאים כמה "נופלים" בפרשת כי תצא:
נֹפְלִים שהם בהמות:
לֹא־תִרְאֶה֩ אֶת־חֲמ֨וֹר אָחִ֜יךָ א֤וֹ שׁוֹרוֹ֙ נֹפְלִ֣ים בַּדֶּ֔רֶךְ וְהִתְעַלַּמְתָּ֖ מֵהֶ֑ם הָקֵ֥ם תָּקִ֖ים עִמּֽוֹ׃ (דברים כב, ד), ועל פי המקבילה בפרשת משפטים, מפרש ר"א אבן עזרא "נופל - כמו: רובץ (שמות כ"ג:ה')".
והרב הירש מסביר: לא תראה וגו' נפלים בדרך – "דרמו אינהו וטעונייהו באורחא"; הבהמות ומשאן מוטלים על הדרך, והנוהֵג בבהמות מתקשה להטעינן ולהקימן (בבא מציעא לב.).
ארבעה פסוקים אחר כך (דברים כ"ב:ח) מוזכר נופל שהוא אנושי: כִּ֤י תִבְנֶה֙ בַּ֣יִת חָדָ֔שׁ וְעָשִׂ֥יתָ מַעֲקֶ֖ה לְגַגֶּ֑ךָ וְלֹֽא־תָשִׂ֤ים דָּמִים֙ בְּבֵיתֶ֔ךָ כִּֽי־יִפֹּ֥ל הַנֹּפֵ֖ל מִמֶּֽנּוּ׃
נופֵל זה הוא אדם שנהרג בתאונה, במיתה לא טבעית .
בדומה לכך רווח במקרא לשון נפילה אצל מי שנהרג בקרב, כלשון הנביא יחזקאל (לב, כב) חֲלָלִים הַנֹּפְלִים בֶּחָרֶב.
עד כאן הדגמנו נפילות שאינן רצוניות. אך יש גם מי שנופל באופן מודע: בדומה לשור וחמור הרבוצים וּשׂרועים על הארץ כנ"ל, אנו מוצאים "נפילה" דומה, אך רצונית, אצל אוכלוסי בני אדם, במשמעות: חנייה והשתכנות, הימצאות במקום מסוים ותפיסת שטח: כך חותמת פרשת חיי שרה בתיאור מגורי משפחת יִשְׁמָעֵאל: "וַיִּשְׁכְּנוּ מֵחֲוִילָה עַד שׁוּר אֲשֶׁר עַל פְּנֵי מִצְרַיִם בֹּאֲכָה אַשּׁוּרָה עַל פְּנֵי כׇל אֶחָיו נָפָל" (בראשית כ"ה:י"ח), ומבאר רש"י "נפל – שכן", על פי לשון הכתוב המתאר את אויבי ישראל בימי גדעון: "וּמִדְיָן וַעֲמָלֵק וְכׇל בְּנֵי קֶדֶם נֹפְלִים בָּעֵמֶק כָּאַרְבֶּה לָרֹב, וְלִגְמַלֵּיהֶם אֵין מִסְפָּר כַּחוֹל שֶׁעַל שְׂפַת הַיָּם לָרֹב" (שופטים ז, יב). נֹפְלִים כאן היינו חונים.
אם כן, "נפילה" כוללת היצמדות לקרקע או תנועה כלפי מטה מכל סוג שהוא: לא רק נפילת חפץ או בעל חיים או אף בני אדם מבלי דעת, אלא גם פעולה רצונית, מכוונת ומודעת.
בביאור כמה נפילות בתורה נחלקו המפרשים אם הן היו רצוניות או לא:
וַיָּנֻ֛סוּ מֶֽלֶךְ־סְדֹ֥ם וַעֲמֹרָ֖ה וַיִּפְּלוּ־שָׁ֑מָּה (בראשית י"ד:י') – כאן ברור שאין לפרש שמתו בקרב, כי בהמשך מוצאים את מלך סדום מדבר עם אברהם אבינו המושיע (בראשית י"ד:י"ז)! אז מה פירוש וַיִּפְּלוּ?
מחד גיסא פירשו ר"א אבן עזרא (פירוש ראשון: ויפלו שמה – ברצונם להמלט, וכן: ויפלו על פניה; במדבר כ':ו') וחזקוני (ויפלו שמה – מרצונם נפלו להחבא שם למלט נפשם, והוא לשון על פני כל אחיו נפל (בראשית כ"ה:י"ח), שהרי הבארות הנזכרים לא שהיו מלאים טיט לח, אלא על שם שמוציאים מהם אדמה לעשות טיט.
וכ"פ שד"ל "ויפלו שמה – ברצונם, להסתר (וכן קלעריקוס) על דרך {בראשית כ"ד:ס"ד} ותפול מעל הגמל".
ומאידך גיסא, פירש רד"ק "ובנוסם נבהלים לא נשמרו מהבארות, ונפלו בהם, ולא מתו אבל טבעו בטיט, והוציאום אחר כן".
כיו"ב נחלקו מפרשי התורה בנפילת רבקה אמנו (בראשית כ"ד:ס"ד): וַתִּשָּׂ֤א רִבְקָה֙ אֶת־עֵינֶ֔יהָ וַתֵּ֖רֶא אֶת־יִצְחָ֑ק וַתִּפֹּ֖ל מֵעַ֥ל הַגָּמָֽל׃
רש"י מבאר ותפל – השמיטה עצמה לארץ, כתרגומו: ואתרכינת, הטת עצמה לארץ.
בדרכו הולך הרב הירש:
ותפל, ירידה מכוּונת ומהירה מהגמל; כדרך שנאמר על נעמן: "וַיִּפֹּל מֵעַל הַמֶּרְכָּבָה לִקְרָאתוֹ" (מלכים ב ה, כא) מתוך כבוד לאלישע; ויותר מכך, מתוך כבוד למשמשו. גם כאן, כשהיא פוגשת את יצחק, לא רצתה רבקה להיות רכובה גבוה על גב גמל.
וכך גם בביאור ר' דוד צבי הופמן:
ותפל – רבקה הכירה את יצחק כאדם חשוב, ולכן קפצה מהר מן הגמל כדי לחוות לו קידה, כמנהג ארצות המזרח.
לעומתם יש מפרשים שנפילה זו לא הייתה רצונית:
מדרש אגדה (בובר) בראשית כ"ד:ס"ד
ותפל מעל הגמל – נפילה ממש, ובאותה נפילה איבדה בתוליה. הרהרה שראתה בעלה ולפיכך נפלה.
ר' אברהם בן הרמב"ם בראשית כ"ד:ס"ד
ותפל מעל הגמל – או (נפלה) לארץ כמו שנותנת משמעות המקרא או (היתה נוטה) נטיה קרובה לנפילה כמו שאמר המתרגם וההולכים בשיטתו והוא הקרוב יותר
כגון החזקוני:
ראתה אותו הדור ובעל קומה ופרצוף מהלך לעבר השדות בלא דרך כבוש. והיא הייתה קטנה בת שלש שנים, כסבורה אנס או לסטים הוא, ונתבהלה ונפלה.
גם צירוף המילים "נפל על פניו על הארץ" הוא דו משמעי:
לפעמים זהו ביטוי לנפילה רצונית - להשתחוויה, המביעה יראת כבוד: כך נאמר אצל יהושע (ה, יד: וַיִּפֹּל יְהוֹשֻׁעַ אֶל פָּנָיו אַרְצָה וַיִּשְׁתָּחוּ) ואצל מָנוֹחַ וְאִשְׁתּוֹ (שופטים יג, כ: וַיִּפְּלוּ עַל פְּנֵיהֶם אָרְצָה) להראות את כניעתם בפני מלאך ה', ובדומה לנאמר על אחי יוסף "וַיִּפְּלוּ לְפָנָיו אָרְצָה" (בראשית מ"ד:י"ד).
אך ביטוי זה נאמר גם אצל גוליית הפלישתי שהופל על ידי דויד, ונפילתו ארצה כלל לא הייתה מודעת ורצונית. גוליית נפל מתוך איבוד הכרה (ראה הסבר רפואי בפירוש דעת מקרא לשמואל א יז, מט: וַיִּשְׁלַח דָּוִד אֶת יָדוֹ אֶל הַכֶּלִי וַיִּקַּח מִשָּׁם אֶבֶן וַיְקַלַּע וַיַּךְ אֶת הַפְּלִשְׁתִּי אֶל מִצְחוֹ וַתִּטְבַּע הָאֶבֶן בְּמִצְחוֹ וַיִּפֹּל עַל פָּנָיו אָרְצָה).
בעז"ה, שנזכה לברכות שבפרשת אם בחוקותי תלכו - "וְנָפְלוּ אֹיְבֵיכֶם לִפְנֵיכֶם לֶחָרֶב וגו' " (ויקרא כ"ו:ח').
