הקלטות מיום העיון ה-25 - חנוכה ה'תשפ"ד

בשבח והודיה לבוחר בתורה ובלשונה, הועלו ההקלטות לאתר.

ברכת יישר כח להוריי, לכל המרצים, לכל המשתתפים, ולכל העוזרים.
כל טוב, 
אפ"ר

יום העיון ה-26 של שוחרי לשון הקודש

בעזרת הבוחר בתורה ובלשונה,

הננו שמחים להזמין את הציבור 

ליום העיון ה-26 של שוחרי לשון הקודש

שיעורים תורניים-לשוניים בצהרי "זאת חנוכה",

יום חמישי, ב' בטבת תשפ"ה, בין השעות 13:00 עד 17:00 

במכללה ירושלים, רח' ברוך דובדבני 36, בית וגן, ירושלים

יום העיון מוקדש  לזכר סמ"ר ישי מן ז"ל 

ולזכר רס"ר (במיל') שלמה אביעד ניימן ז"ל, 

בתוך שאר הקדושים הי"ד, שנהרגו על קידוש השם במלחמה זו ובשאר מערכות ישראל, 

הנה קישור איך מגיעים 

הנה קישור לצפייה בימי העיון הקודמים 

הכניסה ללא תשלום        עזרת נשים פתוחה

* רצוי לאשר השתתפות:  info@maanelashon.org   0587203297 (אוריאל)

נשמח לראותכם!

נודה לכם אם תודיעו לחבריכם על יום העיון ותפיצו בלוחות המודעות 

רשימת השיעורים:

E     הרב מאיר מיארה            לשון הקודש בפיוטים

E     שלמה דוידוביץ   בניין התפעל בתור 'פועל יוצא' בלשון חז"ל

E     אוריאל פרנק      סוגיות באות החמישית

E     יוני וורמסר         ר' זלמן הענא: שינויי נוסח וחידושים מפליגים - למה?

E     שלום כהן אזוג    בקיאותם הלשונית של חכמי ישראל

E     רפאל זר            הניקוד המבחין במסורה הטברנית

E     עו"ד צבי ארנברג             על קוצה של ו'

E     חיים בנימין פיליפובסקי     הסדר המופתי של תנועות לשון הקודש

E     משה אוסי          שמות הא-ל ביהדות ובאסלאם

E     אליהוא שנון       אתגרי הדפוס בעברית

E     יהושע שטיינברג    מה לשחת ולנחת?

עת סְפוֹד או הֶסְפֵּד?

מוקדש לזכר איש האשכולות ורס"ן במיל', "ז'אבו" - ר' זאב חנוך ארליך ז"ל, 

בתוך שאר גיבורי ישראל הי"ד, 

שנפלו במלחמת חרבות ברזל, 

והתעלו לעולם שכולו טוב.

תנצב"ה

בראשית כ"ג:ב'

וַתָּמׇת שָׂרָה בְּקִרְיַת אַרְבַּע הִוא חֶבְרוֹן בְּאֶרֶץ כְּנָעַן, וַיָּבֹא אַבְרָהָם לִסְפֹּד לְשָׂרָה וְלִבְכֹּתָהּ.

 

בלשון המקרא, השורש ספ"ד מופיע בבניין קל, במשמעות של קינה והתאבלות על המת, ככתוב לִסְפֹּד לְשָׂרָה, וְסָפְדוּ לוֹ כָל יִשְׂרָאֵל (מלכים א י"ד:י"ג), וְלֹא תִסְפֹּד וְלֹא תִבְכֶּה (יחזקאל כ"ד:ט"ז).

שימוש בבניין קל ממשיך כנראה גם בספרות חז"ל:

"אל תספדוני בעיירות" מופיע בשתי סוגיות בתלמוד הבבלי, וברוב עדי הנוסח בכתיב חסר, שמכוון כנראה לבנין קל. שני חריגים: במסכת סנהדרין דף מז עמוד א בכי"מ: תספידוני; במסכת כתובות דף קג עמוד א-ב מופיע פעמיים, ובפעם השניה מופיע רק בכ"י פירקוביץ 187 בכתיב מלא: תספידוני.

בספרות חז"ל מתחיל להופיע השימוש בבניין הפעיל, "להספיד", תוך שמירה על המשמעות המקורית של הבעת אבל וקינה, כמו ששנינו בברייתא: "מעשה ומתו בניו של רבי עקיבא, נכנסו כל ישראל והספידום הספד גדול" (מועד קטן כא עמוד ב).

מלבד ההבדל בבניין, יש גם שימוש שונה במילת היחס: במקרא סופדים למת, ובלשון חכמים מספידין אותו או עליו (ברכות דף טז עמוד ב; סוטה דף מח עמוד ב).

בעברית של ימינו, "להספיד את" הפך למונח המקובל להבעת אבל על נפטר, בעוד שם הפועל המקראי "לספוד", בבניין קל, נותר כביטוי ספרותי בלבד. אך פעלים בבניין קל כמו "ספד ל-" משמשים גם היום בשיח התקשורתי והיומיומי ("האדמו"ר מסוכטשוב ספד לז'אבו ארליך").

לכן, בבואנו לתרגם את לשון התורה ללשון המדוברת בימינו, יש לומר: אברהם בא להספיד את שרה (ולבכות עליה).

כ"ה במִקְרָא מְבוֹאָר בקישור זה: https://he.wikisource.org/wiki/%D7%9E%D7%A7%D7%A8%D7%90_%D7%9E%D7%91%D7%95%D7%90%D7%A8/%D7%AA%D7%A6%D7%95%D7%92%D7%94/%D7%A1%D7%A4%D7%A8_%D7%91%D7%A8%D7%90%D7%A9%D7%99%D7%AA/%D7%A4%D7%A8%D7%A9%D7%AA_%D7%97%D7%99%D7%99_%D7%A9%D7%A8%D7%94

וכ"ה בתרגום לעברית של תפסיר ר' סעדיה גאון באתר על התורה.

קול קורא: לקראת יום העיון ה-26 של "שוחרי לשון הקודש" - "תורה ולשון בצהרי יום" - זאת חנוכה תשפ"ה

שלום רב, 

בעז''ה נתכנס בירושלים ביום חמישי, "זאת חנוכה", ב' בטבת תשפ"ה.   

הנכם מוזמנים להגיש הצעות להרצאה קצרה (עד ח"י דקות) בנושא לשוני-תורני. 
 
1.  את ההצעות יש לשלוח עד כ"ח במרחשון לדוא"ל <info@maanelashon.org>
2.  ההצעה תכלול: הצעה לכותרת, תקציר בן 25 – 50 מילים, וכן שם מלא ותואר של המרצה.
3.  הוועדה המארגנת תבחן את ההצעות השונות, ותבחר מתוכן את המתאימות. אין התחייבות לקבל כל הצעה.

בברכת חורף בריא ובתודה מראש, 

בשורות טובות וכל טוב,

אוריאל פרנק 
"מענה לשון"

 www.maanelashon.org

נ"ב:  

להקלטות מימי העיון הקודמים - הנה 

קישור לאתר מענה לשון:  מענה לשון - כינוסים, ימי עיון והרצאות (maanelashon.org)

תפילת "יזכור" לחללי טבח שמחת תורה ומלחמת חרבות ברזל

הרב יוסף צבי רימון, תשרי תשפ"ה:

השנה כדאי להזכיר באופן מיוחד את הקדושים שנפלו ונרצחו במלחמת חרבות ברזל. ניתן לדוגמה להכריז לפני אמירת ''אב הרחמים'' שהוא נאמר גם עבור נשמת הקדושים הללו, או לומר ''יזכור'' מיוחד עבורם וכדומה.

 

לקמן הצעת אפ"ר מערב יוה"כ תשפ"ה, שחוברה בעיקר בהשראת המקורות שבקישורים אלו:

·       אב הרחמים – מילים, פירושים וביצועים | מחבר לא ידוע | פיוט | הספרייה הלאומית – אתר הפיוט והתפילה (nli.org.il)

·        "יזכור" / פרקי תהילים / "אל מלא רחמים" (yadvashem.org)

·       יזכור הרבנות הראשית לישראל (www.gov.il)

·       נוסח "יזכור" לחללי טבח שמחת תורה – בית הלל – הנהגה תורנית קשובה (beithillel.org.il)

יִזְכּוֹר אֱ-לוֹהִים

אֶת נִשְׁמוֹת בָּנָיו וּבְנוֹתָיו, וּבָהֶם בַּחוּרִים וּבַחוּרוֹת, עוֹלָלִים וּזְקֵנִים, טַף וְנָשִׁים, שֶׁנֶּהֶרְגוּ בְּאַכְזָרִיּוּת עַל קִדּוּשׁ הַשֵּׁם בִּידֵי הַמְּרַצְּחִים הָעַרְבִים
בְּטֶבַח שִׂמְחַת תּוֹרָה תשפ"ד,

וְנִשְׁמוֹת הַגִּבּוֹרִים וְהַגִּבּוֹרוֹת, חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל, לוֹחֲמֵי מִשְׁטֶרֶת יִשְׂרָאֵל, כִּתּוֹת הַכּוֹנְנוּת וּשְׁאָר כּוֹחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הַחִלּוּץ וְהַהַצָּלָה, וְאֶזְרָחִים שֶׁחֵרְפוּ נַפְשָׁם וְנֶחְלְצוּ לְעֶזְרַת יִשְׂרָאֵל מִיָּד צַר,

וְנִשְׁמוֹת כָּל גִּבּוֹרֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר נָפְלוּ בְּמִלְחֶמֶת חַרְבוֹת בַּרְזֶל, וּבְכָל מִלְחֲמוֹת יִשְׂרָאֵל, וּבְכָל הַפְּרָעוֹת וְהַתְקָפוֹת הַטֵּרוֹר שֶׁל הָאוֹיֵב הָעַרְבִי נֶגֶד יִשְׂרָאֵל, בָּאָרֶץ וּמִחוּצָה לָהּ,

וְנִשְׁמוֹת כָּל לוֹחֲמֵי הַמַּחְתֶּרות שֶׁהֵבִיאוּ לִתְקוּמַת הָאֻמָּה וְהַמְּדִינָה וְלִגְאֻלַּת הָאָרֶץ בְּעֶזְרַת אֱ-לֹהֵי מַעַרְכוֹת יִשְׂרָאֵל.

מִנְּשָׁרִים קַלּוּ וּמֵאֲרָיוֹת גָּבֵרוּ. זֵכֶר עֲקֵדָתָם וּמַעֲשֵׂי גְבוּרָתָם לֹא יָסוּפוּ מֵאִתָּנוּ לְעוֹלָמִים. תִּהְיֶינָה נִשְׁמוֹתֵיהֶם צְרוּרוֹת בִּצְרוֹר הַחַיִּים עִם נִשְׁמוֹת אַבְרָהָם, יִצְחָק וְיַעֲקֹב, שָׂרָה רִבְקָה רָחֵל וְלֵאָה, וְעִם שְׁאָר גִּבּוֹרֵי יִשְׂרָאֵל וּקְדוֹשָׁיו שֶׁבְּגַן עֵדֶן עַד עוֹלָם, וְנֹאמַר אָמֵן.

אַב הָרַחֲמִים, שׁוֹכֵן מְרוֹמִים,

בְּרַחֲמָיו הָעֲצוּמִים יִזְכְּרֵם לְטוֹבָה עִם שְׁאָר צַדִּיקֵי עוֹלָם, וְיִנְקוֹם בְּיָמֵינוּ לְעֵינֵינוּ, וְעַל יְדֵי צְבָאֵנוּ, אֶת נִקְמַת דַּם עֲבָדָיו הַשָּׁפוּךְ, כַּכָּתוּב בְּתוֹרָתוֹ: הַרְנִינוּ גוֹיִם עַמּוֹ כִּי דַם עֲבָדָיו יִקּוֹם, וְנָקָם יָשִׁיב לְצָרָיו וְכִפֶּר אַדְמָתוֹ עַמּוֹ.

בַּעַל הָרַחֲמִים יַסְתִּירֵם בְּסֵתֶר כְּנָפָיו לְעוֹלָמִים וְיִצְרוֹר בִּצְרוֹר הַחַיִּים אֶת נִשְׁמוֹתֵיהֶם, יִזְכּרֹ עֲקֵדָתָם, וְתַעֲמֹד לָנוּ וּלְכָל יִשְׂרָאֵל זְכוּתָם.

אֶרֶץ אַל תְּכַסִּי דָּמָם וְאַל יְהִי מָקוֹם לְזַעֲקָתָם. בִּזְכוּתָם יָשׁוּבוּ כָּל יִשְׂרָאֵל לַאֲחֻזָּתָם. אֲ-דוֹנָי הוּא נַחֲלָתָם, בְּגַן עֵדֶן תְּהֵא מְנוּחָתָם, וְיָנוּחוּ בְשָׁלוֹם עַל מִשְׁכָּבָם, וְיַעַמְדוּ לְגוֹרָלָם לְקֵץ הַיָּמִין, וְנֹאמַר אָמֵן.

רְאֵה (נא)!

פרשת ראה, הפותחת במילים "רְאֵה אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם בְּרָכָה וּקְלָלָה" (דברים יא כו), מזמינה אותנו לעיין בפועל "ראה" ובשימושיו השונים במקרא ובתפילה. נעסוק בפועל "ראה" מזוויות שונות: בהגייתו הנכונה, במשמעויותיו המגוונות, ובמילה "נא" המתלווה אליו לפעמים.

1. הגיית המילה "ראה"

ראשית, נעיר הערה בתורת ההגה על המילה הראשונה בפרשת ראה: יש לבטא כהלכה את האות א'.

אין לקרוא מילה זו בהברה אחת, "רֵה", וגם לא "רֵהההההה" (אלא אם מתכוונים לתווי הנגינה "דו-רה-מי"), אלא רְ-אֵה, כמו מספר ההברות וכמו הניקוד במילה רְצֵה (תהלים קיט קח: נִדְבוֹת פִּי רְצֵה נָא ה' וּמִשְׁפָּטֶיךָ לַמְּדֵנִי).

במילה רְאֵה כמו במילה רְצֵה יש שתי הברות פתוחות: כל הברה פותחת בעיצור, ומסתיימת בתנועה. במבטא הישראלי מבטאים תנועת e הן ב-רְ' המנוקדת בשווא הנע והן באֵ' המנוקדת בצירי: רְ-אֵה, רְ-צֵה.

כשנוספת ו' החיבור לפני אות המנוקדת בשווא, כמו רְאֵה, רְצֵה, שְׁמוֹנִים או קְשַׁרְתָּם – אין מבטאים עיצור ו' כלל, אלא האות ו' במקרה זה היא סימן לתנועה, לַשורוק שמוסיפים לא' הגנובה, כלומר הא' שאיננה כתובה, שהיא העיצור הראשון במילים אלו: [א]וּרְאֵה, [א]וּרְצֵה [א]וּשְׁמוֹנִים [א]וּקְשַׁרְתָּם (דברים ו ח).

גם במילה וּרְאֵה יש להקפיד לבטא את האל"ף העיצורית המנוקדת כאן בצירי, ואת האות ר' שלפניה בשווא נח, כלומר ללא תנועה: וּרְ-אֵה, בדומה למילה וּרְ-צֵה (וְהַחֲלִיצֵנוּ בְּיוֹם הַשַׁבָּת הַזֶּה – ברכה אחת מעין ג'), ולפיכך טועה מי ששר "וּרֵה בָנִים לְבָנֶיךָ", אלא "וּרְאֵה בָנִים לְבָנֶיךָ שָׁלוֹם עַל יִשְׂרָאֵל" (תהלים קכח ו).

 

2. שימושי הפועל "ראה" בתפילה

כעת נעיר הערה בתורת הצורות על הפועל ראה:

בדומה לצורת הציווי רְאֵה הפותחת את פרשת ראה, פותחת צורת הציווי רְאֵה את ברכת ראה, הברכה השביעית שבתפילת 18, כלשון הכתובים בתהלים (כה יח; קיט  קנג(: רְאֵה עָנְיִי.

אע"פ שהצורה הדקדוקית של רְאֵה בשני המקרים היא זהה - ההבדל ברור: בפרשת ראה מדובר בצורת ציווי במשמעות ציווי ופקודה; ואילו ראה שבתהילים ובתפילת העמידה היא אותה צורת ציווי אבל היא מתפרשת כבקשה או תחינה.  

 

3. המילה "נא"  

המילה נא נוספת בלשון המקרא פעמים רבות לאחר פועל ציווי או בקשה, כמו: דבר נא באזני העם (שמות י"א:ב'), סְלַח נָא (במדבר י״ד:י״ט), רפא נא לה (במדבר י"ב:י"ג), הוֹשִׁיעָה נָּא, הַצְלִיחָה נָּא. (תהלים קי"ח:כ"ה), ומשמעות המילה נא יכולה להיות או עכשיו, או בבקשה.

גם בלשון התפילה מוצאים את המילה נא לאחר פועל בקשה, כגון בנוסח הברכה שלפני לימוד תורה "הערב נא... את דברי תורתך בפינו" (בבלי, ברכות יא, ב).

4. המילה "נא" בהקשר של "ראה"

לפי חלק מנוסחי התפילה מופיעה המילה נא בנוסח ברכת הגאולה בתפילת העמידה: יש מתפללים בדומה ללשון הכתובים "רְאֵה בעניינו" (וכך מודפס בסידורים בנוסח תימן בלדי ובחלק מסידורי אשכנז); אבל בסידורים אחרים (בנוסח ספרד, עדות המזרח ותימן שאמי) מוסיפים את המילה נא: "רְאֵה נָא בְעָנְיֵנוּ", כלשון דוד הַמֶּ֙לֶךְ֙ אֶל⁠־נָתָ֣ן הַנָּבִ֔יא: רְאֵ֣ה נָ֔א אָנֹכִ֥י יוֹשֵׁ֖ב בְּבֵ֣ית אֲרָזִ֑ים (שמואל ב ז':ב').

שני הסברים לתוספת זו:

אם נפרש נא במשמעות של בקשה (וכן מובא בשם הגר"ח קנייבסקי), הרי שהתוספת נא מרככת את צורת הציווי, ומבהירה ש"רְאֵה" היא בקשה ולא פקודה, ומטרתה לעורר רחמי אבינו שיראה בעניינו.

אך אם נפרש נא במשמעות של עכשיו (וכתרגום יונתן בשמואל: כְעַן), הרי שלהפך, המילה נא היא מילת זירוז וחיזוק להגברת הבקשה ולהדגשת דחיפות הבקשה שה' יראה כבר עתה בעניינו ויריב ריבנו.

5. שימוש נוסף במילה "נא": לאחר פועל בעתיד, ולא רק לאחר ציווי

נעיר כי המילה "נא" מופיעה בחלק מנוסחי תפילת 18 במקום נוסף: בברכה ה-13: "עַל הַצַּדִּיקִים ... וְעָלֵינוּ, יֶהֱמוּ נָא רַחֲמֶיךָ". שָם נא נוספת לפועל יֶהֱמוּ שעשוי להתפרש כלשון עתיד, והוספת "נא" מבהירה שצורת העתיד יֶהֱמוּ היא בקשה.

[לשאלה המתבקשת, למה דווקא במקרים אלו נוספה המילה "נא", הוצעו כמה תשובות בדרך הרמז ובדרך הסוד].

גם בלשון הדיבור בימינו יש ממליצים להוסיף "נָא" לצורות עתיד המשמשות לבקשה או לדרישה (אבינרי, יד הלשון, תשכ"ה, עמ' 462). לדוגמה לעומת המשפט "יופסק הסיוע ההומניטרי לעזה" היכול להתפרש גם כלשון עתיד, כהודעה חדשותית או כהכרזה של ראש הממשלה על החלטה שהתקבלה, אם רוצים להבהיר שמדובר בתביעה, בדרישה או בבקשה, ניתן להוסיף "נא": "יופסק נא הסיוע ההומניטרי לעזה"!

לסיכום, מההיבט הפונטי של הגיית המילה "ראה", דרך השימושים המגוונים במקרא ובתפילה של הפועל "ראה" ושל המילה "נא", ראינו כיצד שינויים קטנים יכולים להשפיע על המשמעות והכוונה. הבנה מעמיקה זו של הלשון גם מעשירה את ידיעותינו הלשוניות, ואת הבנתנו את לשון המקרא ואת נוסחי התפילה, וגם מאפשרת לנו לבטא כהלכה את הגיון לבנו בדיבור ובכתב.

מוקדש להולדת נכדי, נועם רועי,

יהי רצון מלפני ה' רועי, 

שיתקיים בו ובכל משפחתו 

וִיהִי נֹעַם אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ עָלֵינוּ וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנָה עָלֵינוּ וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנֵהוּ.

וּרְאֵה בָנִים לְבָנֶיךָ שָׁלוֹם עַל יִשְׂרָאֵל.

"שבת עבודה עברית" - קָנֹה מִיַּד עֲמִיתֶךָ!

לרגל המיזם החדש "שבת לעידוד עבודה עברית", שיתחיל בשבת הקרובה, שבת פרשת בהר, נדון במילה אחת בפסוק שבגללו נקבע המיזם לשבת זו: "וְכִי תִמְכְּרוּ מִמְכָּר לַעֲמִיתֶךָ אוֹ *קָנֹה* מִיַּד עֲמִיתֶךָ אַל תּוֹנוּ אִישׁ אֶת אָחִיו" (ויקרא כה, יד). מהכפלת המילה "עֲמִיתֶךָ" דרשו חז"ל שיש להעדיף למכור ולקנות דווקא מיהודי, "עֲמִיתֶךָ".

בלא מעט פרסומים ניתן למצוא פסוק זה עם שגיאת כתיב במילה "קָנו": ו' סופית במקום ה' סופית.

המילה "קָנֹה" היא צורת המקור (המוחלט) של שורש קנ"ה, וכמו שאר השורשים שהאות השלישית שלהם היא ה' או י' (גזרת נחי ל''ה / ל''י) היא מסתיימת בתנועת o, ונכתבת עם ה' סופית וללא ו', כלומר חולם חסר.

הנה כמה צורות מקור נוספות כיוצא בזה: גָאֹה גָּאָה (שמות ט"ו:א'), בָּנֹה בָנִיתִי (מלכים א ח':י"ג) ו:הָלוֹךְ יֵלֵךְ וּבָכֹה (תהלים קכ"ו:ו).

בדרך כלל משמשת האות ו' לציון התנועה o – מה שנקרא חולם מלא.

כאשר החולם חסַר ו', נכתבת לפעמים אם קריאה אחרת:

או האות א', כמו במילים רֹאשׁ שמֹאל וצֹאן, במילת השלילה לֹא, ובפעלים בעתיד בבניין קל של נחי פ"א, כגון יֹאמַר ותֹאכל.

או האות ה' בסוף מילה. כך הוא בצורות המקור הנ"ל: "קָנֹה" גָאֹה בָּנֹה וּבָכֹה, וכך גם במילה פֹּה, ובשמות גילֹה ושילֹה.

ואולם, הכתיב עם ה' סופית שתיארנו הוא דרך המלך במקרא, אך יש כמה חריגים של צורות מקור כאלה עם ו' סופית במקום ה', כגון: "וְאַ֨בְרָהָ֔ם הָי֧וֹ יִֽהְיֶ֛ה לְג֥וֹי גָּד֖וֹל וְעָצ֑וּם" (בראשית י"ח, י"ח), "רָא֣וֹ רָאִ֮ינוּ֮ כִּֽי־הָיָ֣ה יְ‑הוָ֣ה עִמָּךְ֒" (בראשית כ"ו, כ"ח).

עכ''פ, את הפסוק "קָנֹה מִיַּד עֲמִיתֶךָ", יש לכתוב ככתוב בתורה: "קָנֹה מִיַּד עֲמִיתֶךָ", קנ"ה ולא ו'.

נשאלת השאלה: הואיל ובמקרא מצויים שני הכתיבים, כיצד יש לכתוב בימינו?

איך למשל נפתח סיפור: היֹה היה או היו היה?

לפי האקדמיה ללשון העברית, מומלץ לכתוב את הצורות הללו בה', כרגיל יותר במקרא. ואם יש צורך, אפשר להוסיף ניקוד עזר, חולם חסר לפני האות ה': היֹה היה, בנֹה נבנה, וקנֹה נקנה מאחינו היהודים.

"אני שייך לעם" - מהדורת יום העצמאות תשפ"ד

מאת אוריאל פרנק, בהשראת שירו של ישי ריבו

לזכרו של סמל אריאל אליהו, ז"ל, 

בתוך שאר גיבורי ישראל הי"ד

אֲנִי שַׁיָּךְ לְעַם שֶׁמִּתְגַּיֵּס בַּהֲמוֹנָיו

אֲנִי שַׁיָּךְ לְעַם שֶׁלֹּא שׁוֹכֵחַ אֶת שְׁבוּיָיו

אֲנִי שַׁיָּךְ לְעַם שֶׁכּוֹבֵשׁ אֶת רַחֲמָיו

אֲנִי שַׁיָּךְ לְעַם שֶׁדּוֹרֵשׁ "רָפִיחַ עַכְשָׁו"!

אֲנִי שַׁיָּךְ לְעַם שֶׁאַף פַּעַם לֹא מוּבָס

אֲנִי שַׁיָּךְ לְעַם שֶׁלֹּא תָּמִיד הוּא מְנֻמָּס

אֲנִי שַׁיָּךְ לְעַם שֶׁבְּסִיּוּעַ לָאוֹיֵב מָאַס

אֲנִי שַׁיָּךְ לְעַם שֶׁחוֹסֵם מַשָּׂאִיּוֹת חמא"ס!

אֲנִי שַׁיָּךְ לְעַם שֶׁלֹּא תּוֹמֵךְ בְּשׁוּם חַבְּלָן

אֲנִי שַׁיָּךְ לְעַם שֶׁקּוֹנֶה כָּחֹל לָבָן 

אֲנִי שַׁיָּךְ לְעַם שֶׁאֶת אֶחָיו הוּא מְפַרְנֵס

אֲנִי שַׁיָּךְ לְעַם שֶׁעַצְמָאוּת הוּא שׁוּב דּוֹרֵשׁ!

יַחַד כֻּלָּם הוֹדוּ וְהִמְלִיכוּ וְאָמְרוּ "ה' יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד".

מוקדש לזכרו של עמישׁר בן דוד ז"ל,

בתוך שאר גיבורי ישראל הי"ד,

שנפלו במלחמת חרבות ברזל,

והתעלו לעולם שכולו טוב.

תנצב"ה

 

עמישׁר נקרא כך כי נולד בשביעי של פסח, שבו שרו עם ישראל את שירת הים.

מוצע לפניכם מבט חדש על שירת הים (ואם כיוונתי לגדולים שהציעו כך – אשמח לדעת).

בסוף ברכת גאולה לאחר קריאת שמע שחרית אנו אומרים:
שִׁירָה חֲדָשָׁה שִׁבְּחוּ גְאוּלִים... יַחַד כֻּלָּם הוֹדוּ וְהִמְלִיכוּ וְאָמְרוּ "ה' יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד".

עד אתמול הבנתי שמתקני נוסח הברכה בחרו לשבץ דווקא פסוק זה מתוך כל פסוקי שירת הים כי הוא המתאים למסגרת המבוקשת בברכה זו: אולי רצו להזכיר קבלת עול מלכות שמים לפני העמידה לתפילה [ראה מעין זה במאמר מאת פרופ' מאיר בר-אילן "קווי יסוד להתהוותה של הקדושה וגיבושה", דעת, כה (תש"ן), עמ' 20-5].

אתמול עלה בליבי רעיון שמא ציטוט פסוק זה אינו מכוון רק למילים אלו, אלא לכל שירת הים, כאילו אמרו: יַחַד כֻּלָּם הוֹדוּ וְהִמְלִיכוּ וְאָמְרוּ [את כל שירת הים מראשה ועד סופה:] "ה' יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד".

ואולם, ישנה אפשרות נוספת, המסתברת יותר לענ"ד:

אולי "יַחַד כֻּלָּם הוֹדוּ וְהִמְלִיכוּ וְאָמְרוּ" רק את המילים "ה' יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד"!

כלומר, אלו המילים שאמרו כולם בתור מענה ("פזמון חוזר", "חִזּוֹרֶת", או "רֶפְרֵן" בלעז – refrain), אבל את שאר השירה אמרו רק הקריינים.

לפי הצעה זו, הצהרת קבלת עול מלכות שמים היא שנאמרה שוב ושוב על ידי כל העם, וזוהי כוונת מתקני הברכה: "יַחַד כֻּלָּם הוֹדוּ וְהִמְלִיכוּ וְאָמְרוּ ה' יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד". יתכן שהשימוש המשולש בשלושה פעלי אמירה ,"הוֹדוּ וְהִמְלִיכוּ וְאָמְרוּ", רומז להבנה זו. 

יש לזכור שלמשפט זה הציע רמב"ן שני פירושים [ראו בקישור זה], וייתכן שכשאמרו זאת בתור מענה בחלק הראשון של השירה הכוונה היתה ל"ימלוך" בהווה מתמשך (כתרגום אונקלוס), ואולי בסוף השירה התכוונו ל"ימלוך" בזמן עתיד.

בכיוון זה כותב ר' עמוס חכם (בפירוש דעת מקרא, שמות, עמ' רפז) על פסוק זה שהוא אחד מה"פסוקים בשירת הים שמסתבר לומר שהם מענה הקהל, ואפשר שהיה הקהל חוזר עליהם פעמים אחדות".

אסיים בהצעה למנהלי שירת המונים או מקהלות לאמץ הצעה זו ולבצע את שירת הים עם הפזמון החוזר: "ה' יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד".

שירה באופן זה יכולה לתת מבט אחר על כל השירה ומעניקה לה ניחוח חדש.

• אם יש לכם מה להוסיף להצעה זו או ראיתם ביצוע כזה – אשמח מאוד לקבל קישור... 
• כדאי להשוות לפיוטים שבו הפזמון החוזר הוא "ה' מלך, ה' מלך, ה' יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד". 

 

בשולי הדברים יש לציין כי רעיון דומה מובא במסכת סוטה (בבלי ל, ב): לפי אחת הדעות של חז"ל אמרו בתוך "פזמון חוזר" את המילים שבראש השירה: "כיצד אמרו שירה, כגדול המקרא את הלל והן עונין אחריו ראשי פרקים: משה אמר אשירה לה' והן אומרים אשירה לה', משה אמר כי גאה גאה והן אומרים אשירה לה'".

אסיא דמסי במגן או אסיא דמגן ?

אָסְיָא דְּמַגָּן – מַגָּן שָׁוֵי.  בבא קמא פה, סע"א 

1. נוסח זה של הביטוי מבוסס על כתבי היד ועל פירוש רש"י ועוד ראשונים. 

עליהם התבסס הרב עצ"מ בילקוט הפתגמים בסוף מילונו, שתרגמו כך: "רופא חנם - חנם שוה. מכיון שאינו מקבל שכר, אינו דואג לחולה".

וכך תרגומו במילון אמו"ר: 

An unpaid doctor is worth nothing.

לפי זה, הצירוף "אָסְיָא דְּמַגָּן" ביאורו "רופא של חינם".

2. ברם, נוסח הדפוסים: "אסיא דמגן במגן מגן שוה".

יתכן שיש כאן סתם גיבוב מילים. למשל, הנה הערת מהדורת התלמוד של ארט-סקרול ("שוטנשטיין"):

אבל יתכן שלפי נוסח זה יש פירוש אחר למילה "מגן":

ייתכן לחדש ולבאר ש"מגן" הראשון הוא פועל, כמו הפועל בכתיב מלא "מגין", משורש גנ"ן בבנין הגרימה אפעל, המצוי בתלמוד הבבלי (כגון בחולין מו, סע"א), אבל בשונה ממשמעותו הרגילה, לשון הגנה, כאן נצטרך לפרש: מרפא. 

מי שדוגל ברפואה מונעת יוכל אולי להיתלות בנוסח זה... 

לאחר חידוש זה, נוצר כאן משחק לשון, והצירוף "דמגן במגן", ביאורו שמרפא בחינם. 

3. מעניין שמילון אבן שושן בערך אסיא מביא את נוסח הדפוס, והוא מציין שיש "נוסח אחר" כזה: "אסיא דמסי במגן".

אכן, זהו הנוסח שהיינו אומרים אילו היינו רוצים לומר בארמית "שמרפא בחינם", שהרי הפועל "מסי" הוא הוא המקבילה הארמית לפועל ש"מרפא". 

ברם יגעתי ולא מצאתי מקור איתן ל"נוסח" זה. 

מצאתיו רק באוסף פתגמים משנת תרצ"ה:

השפעת ספרותנו העתיקה על פתגמי העם - חלק א - סמט, חיים שלמה

השפעת ספרותנו העתיקה על פתגמי העם - חלק א - סמט, חיים שלמה (page 44 of 166) (hebrewbooks.org)

174. "אסיא דמסי במגן, מגן שוה" (ב"ק פ"ה.)

השפעת ספרותנו העתיקה על פתגמי העם - חלק א - סמט, חיים שלמה (page 155 of 166) (hebrewbooks.org)

174. "אסיא דמסי במגן, מגן שוה"

רופא, הרופא בחנם, שוה חנם. הינו, אין רפואתו שוה כלום.

ייתכן שזוהי פרפרזה שהמציא המלקט, ושמא עליו סמך אבן שושן. 

לסיכום, "אסיא דמסי במגן" מתועד רק במאה השנים האחרונות. הוא נוסח מסתבר ומתבקש במקום נוסח הדפוסים התמוה. 

ואולם, הנוסח המקורי הוא כנראה נוסח כתבי היד, שמופיע גם בכתבי רבותינו הראשונים, ובו אין שום פועל בצלע הראשונה, אלא זהו צירוף סמיכות: "אָסְיָא דְּמַגָּן". 

לדוגמה, הנה נוסח שניים מתוך כל כתבי היד שאינם מתעדים את המילה "במגן" [שניהם מוזכרים גם ב"דקדוקי סופרים" בקישור זה]:  

Munich 95:     ... ואי א"ל אית ליה אסיא דמגן א"ל אסיא דמגן כמגן שוי ...

Hamburg 165:     ... ואי אמ' ליה אית לי אסיא דמגן אמ' ליה אסיא דמגן מגן הוא דשוי...