158. פי שטן או פה שטן (מתוך: "נפש יהודית": מענה לשון על קצה הלשון)

שלום, 

האזינו [או קראו לקמן]:
https://www.maanelashon.org/?p=684
 
לארכיון ההקלטות שנשלחו עד כה:
 https://www.maanelashon.org/category/on-the-tip-of-the-tongue

 
כוח"ט
אפ"ר

דִּבְרֵי פִי חָכָם - חֵן (קהלת י':י"ב): הדיבורים היוצאים מפיו של חכם, מעלים חן בעיני הבריות.
צורת הסמיכות של שם העצם "פֶה" בלשון המקרא היא תמיד "פי" (ולא "פֶה" וגם לא "פֵה"),
וכך הצורה פִי בחיריק דו משמעית:

1.      פה של, כמו בצירופי הסמיכות "פִי חָכָם", "פִּי הַבְּאֵר" (בראשית כ"ט:ב'), וגם "פִּי הָאָתוֹן" (במדבר כ"ב:כ"ח)

2.      וגם פה שלי, כמו בפסוקים:

·        יִמָּלֵא פִי תְּהִלָּתֶךָ, כׇּל הַיּוֹם תִּפְאַרְתֶּךָ. (תהלים ע"א:ח)

·        או: יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶיךָ י"י צוּרִי וְגֹאֲלִי. (תהלים י"ט:ט"ו).

 

ואולם, בעברית שלאחר המקרא הצורה "פֶה" משמשת גם כשם נפרד וגם כשם נסמך: לדוגמה, נאמר בתלמוד: "פֶה אילמין" (סנהדרין ק, א ועוד) וכך מצוי בכתבי ראשונים ואחרונים.
כיצד ראוי לנהוג בתפילה?
בפיוט הסליחות האלפביתי הפותח במילים "תמהנו מרעות" אנו מבקשים "חֲתֹם פֶּה שָׂטָן, וְאַל יַשְׂטִין עָלֵינוּ", כלומר, חתום וסתום את פיו של השטן לבל יקטרג עלינו. 
הנוסח "פֶה שטן" מצוי בחלק מהמחזורים (למשל: סידור אמרי פי, סידור רינת ישראל, סידורי הר"מ אליהו, וכך היא אומר הגר"ע יוסף; אגב, בסדר רס"ג מופיע: "פה משטין") ויש מצדדים בו כדי להימנע מלשון דו משמעית, כנ"ל, שלא ניכשל לומר בפינו "חֲתֹם פי" במובן של הפה שלי; 

אך ברוב המחזורים בימינו רווח הנוסח "חֲתֹם פי שטן" כפי דקדוק לשון המקרא. 

האם צריך לומר "בלי נדר הדרן עלך"?

בס"ד 

* הנה פיתוח של מה שכתבתי בעבר (כאן: https://blog.maanelashon.org/2018/01/blog-post_31.html). 
 

לאחר כל פרק של התלמוד מופיעות המילים "הדרן עלך", ובסיום לימוד מסכת נהוג לומר את נוסח ה"הדרן" המודפס בסיום המסכת[1].
משמעות המילה "הדרן" מעורפלת מעט.
ר' אליהו בחור במילון התלמודי "התשבי" (נדפס באיזנא שבגרמניה בשנת ש"א) הציע ש"הדרן" מלשון חזרה, ושני דרכים להסביר זאת:
א. יתכן ש"הדרן" הוא שֵם בצירוף כינוי: "חֲזָרָתֵנוּ" (= הַחֲזָרָה שלנו), כדברי רבי יעקב עמדין בהגהתו שם.
ב. יתכן שהוא הפועַל הארמי "הֲדַרַן", ופרושו: "חָזַרְנוּ", והסיומת "-ן" מציינת גוף ראשון, "מדברים" בזמן עבר[2]. בדומה לכך ניתן להציע שפירושו "הקפנו, סיימנו ללמוד מתחלה ועד סוף", או "חזרנו, התאמצנו ללמוד"[3].
 
יובל שנים מאוחר יותר הוצע כיוון אחר על ידי אחי המהר"ל מפראג, רבי חיים בן בצלאל מפרידברג, מחבר ספר הדקדוק "עץ חיים", בספרו "ספר החיים" (נדפס בקראקא, בשנת שנ"ג), ש"הֲדָרַן" הוא שם עצם בצירוף כינוי: "הֲדָרֵנוּ" (= הֶהָדָר שלנו)[4].
 
בדור האחרון מתפשט מנהג חדש: יש מוסיפים את המילים "בלי נדר" לפני "הדרן עלך"[5]. נראה שמי שמחמיר לומר כך אינו מפרש כנ"ל, אלא מפרש פירוש רביעי ל"הדרן": "הדרן" היא צורת בינוני, ופירושה: "אנו חוזרים", כלומר: "נחזור" בעתיד.
פירוש זה הוצע לראשונה כתרגום ל"הדרן" לפני כתשעים שנה בלבד[6], ואין הוא עולה בקנה אחד עם מבנה השפה הארמית. כל מי שלמד פרק בדקדוק הלשון הארמי יודע שצורות הפועל הארמיות בזמן עתיד – כמו המקבילות להן בעברית – נוצרות על ידי הוספת תחיליות בכל הצורות: אותיות אית"ן[7]. הפועַל למדברים בעתיד הוא "נהדר", ולא "הדרן"[8]. לכן העדר אות תחילית לציון זמן עתיד ("אותיות אית"ן+ל") בפועַל "הדרן" מלמד שאין זה לשון עתיד.
בשם הגר"ח קנייבסקי מובא שאין חשש שאמירת "הדרן עלך" תיחשב נדר, כי "הדרן" אינו בלשון עתיד אלא הוא לשון בקשה ותפילה[9], שנזכה לחזור על המסכת. כדי ליישב פירוש זה שזוהי תפילה ניתן להסביר ש"הדרן" הוא צורת ציווי בבניין פַּעֵל (עם כינוי מושא למדברים), בו מבקשים מהמסכת שהיא תְּחַזֵּר אותנו עליה (מעין תפילת "השיבנו ה' אליך")[10].

לסיכום: לפירוש "אנו חוזרים" או "נחזור" למילה "הדרן" במשמעות של הצהרה או הבטחה לעתיד לא מצאנו ביסוס דקדוקי. מי שלמרות זאת חושש למשמעות של נדר ומוסיף "בלי נדר" עושה כן כנראה בגלל צירוף של שני גורמים: המעטה בחשיבותם של כללי הלשון וההיגיון הדקדוקי יחד עם "הידור" והרחקה מופלגים במצוַת "לא יחל דברו". לעומת זאת, מי שאינו מוסיף "בלי נדר", ממשיך את מנהג אבותינו, ויכול לבחור ממגוון הפירושים הנ"ל שיש להם הסבר דקדוקי: "חֲזָרָתֵנוּ" (= הַחֲזָרָה שלנו), "חָזַרְנוּ", "הֲדָרֵנוּ" (= הֶהָדָר שלנו) או "חַזֵּר אותנו".

יעשה כל אדם כמנהג אבותיו או כפי שיורוהו רבותיו, ובלבד שירבו סיומים בישראל, וְהָאֱמֶת וְהַשָּׁלוֹם אֱהָבוּ.  

הדרן עלך סוגיית הדרן!
 

---

[1] כיוצא בדבר, יש נוהגים לומר בסיום קריאת התורה בשמחת תורה נוסח "הדרן עלך אוריתא קדישתא" (א' יערי, תולדות חג שמחת תורה, עמ' 150).
[2] ערוך השלם, ערך הדר³, וכן פירש הרב ע"צ מלמד במהדורות התלמוד שפירש.
[3] השווה ללשון חז"ל בכתבות סז, סע"א "לחזור על הפתחים"; ואולי הוא מבניין פַּעֵל.
[4] ספר החיים, ירושלים תרצ"ט, עמ' ה'. להרחבה, ראה: הרב פרופ' דניאל שפרבר, מנהגי ישראל, א, עמ' קכט–קלד; הרב עמיהוד יצחק מאיר לוין, אוריתא - כ (סיום מסכת וסיום ש"ס), נתניה תשס"ו, עמ' עו ואילך.
[5] בשו"ת שבט הקהתי (ח"ה סי' קע"ג ירושלים תשנ"ו, עמ' קה), לצד לימוד זכות על מנהג העולם, כותב הרב שמאי קהת גרוס: "ושמעתי שנוהגין לומר כשאומרין הדרן עלך דמוסיפין לומר בלי נדר, ונכון הוא". בשו"ת רבבות אפרים ח"ד סי' מ"ד אות ס"א (ממפיס, תשס"ו) הביא הרב אפרים גרינבלט הצעת חומרה זו בשם ידידו הרה"ג ר' חנוך הענך קרלנשטיין "נראה דצריך לומר בלי נדר".
[6] במהדורת התלמוד של הרב עדין שטיינזלץ יוחס פירוש זה לרבי חיים בן בצלאל מפרידברג, אך המעיין בדבריו בספר החיים יראה שהוא מפרש באופן אחר, כמובא לעיל. מי שדן באופן מעמיק ומדוקדק בנושא זה הוא פרופ' מירון לרנר במאמר בקישור זה. ראו בעמודים 168–169. בסוף הערה 30 כותב שהראשון שתירגם "נחזור" הוא ר' יוסף משאש, שו"ת מים חיים, פאס, תרצ"ד. בהערות 39, 56 במאמרו דוחה לרנר את האפשרות ש"הדרן" היא צורת בינוני המכוונת לעתיד, ומסקנתו היא שהמשמע המקורי של "הדרן" פירושו "חזרנו". יצוין כי בדיקא נמי עמ' 64 מובאת הצורה "הדרן" כבינוני לרבות, אך לרבים הוא בבבלי עם יו"ד: הדרי/הדרין.
[7] ראה: המדריך למשתמש בסִיַּיעְתָּא לְתַלְמוּדָא, עמ' 13.

[8] ראה בספר הדקדוק של אמו"ר "דיקא נמי" (עמ' 63–65), וכ"כ ר"י רצאבי "שלחן ערוך המקוצר" ד, יו"ד א, עמ' קס"ח.
[9] הרב עי"מ לוין במאמר הנ"ל, עמ' עז–עח, וע"ע: הרב מרדכי זיסקינד הגר, "שמחת מרדכי", תשפ"א, עמ' שעג.

[10] אמנם קצת דחוק שמופיעה כאן מילת היחס ממין זכר "עלך" (ולא "עליך") כלפי המסכת אשר מינה נקבה. לפי הצעה זו, יש דגש חזק באות ד' והשווא – נע (בדומה למסורת תימן המוזכרת בדברי הרב רצאבי, המדגישה את הד', אמנם בדגש קל, לפי עדותו).

מערכי לב במענה לשון - פרסומת

בס"ד

שלום עליכם, 

 
מוזמנים להיכנס לאתר של אוריאל פרנק ולהפיץ:    urielfrank.maanelashon.org

עריכת תוכן, עריכה לשונית, ייעוץ לשוני והרצאות במגוון תחומים.

 

• לבטא את מערכי הלב שלכם במענה לשון בהיר וקריא, תקין, מדויק ונוח להבנה.

לקבלת הצעת מחיר, מוזמנים ליצור קשר, לשלוח דוגמה מהטקסט, ולהחליט ביחד מהי רמת העריכה המבוקשת.

• ניתן להזמין הרצאות בודדות או סדרות שיעורים, כמפורט באתר.

צרו קשר ונחשוב יחד על התאמה לקהל היעד.  

 
אוריאל 
0587203297          info@maanelashon.org

 

"מענה לשון" לפורים

לקמן קישורים לכמה "משלוחי מנות" מוקלטות, מתוך המיזם הקולי "נפש יהודית"

פורים שמח!

אפ"ר

47. מרבים בשמחה

https://www.maanelashon.org/?p=308

 

41. וְטוֹב לֵב מִשְׁתֶּה תָמִיד (משלי טו, טו)

https://www.maanelashon.org/?p=293

 

46.  מה משותף לפרשת פקודי, פרשת פרה וחג פורים?

https://www.maanelashon.org/?p=306

 

51. זֵכר עמלֵק יגֵעַ

https://www.maanelashon.org/?p=322

 

52. ברוך מרדֳכי או מרדְכי

https://www.maanelashon.org/?p=324

 

 

הקלטות של יום העיון "תורה ולשון בצהרי יום" תשפ"ג

בס"ד   

הועלו לאתר ההקלטות, המצגות והתמסירים 

של יום העיון "תורה ולשון בצהרי יום" ה-13.

ברכת יישר כח להוריי ולבני ביתי, למרצים, למשתתפים, ולכל העוזרים.

תודה לבורא עולם, הבוחר בתורה, ובלשונה.

כל טוב, 

אפ"ר

https://www.maanelashon.org/?p=545

היום: יום העיון "תורה ולשון בצהרי יום" ה-13 ב"זאת חנוכה" תשפ"ג

 

לתוכנית המלאה, ראו כאן:

https://www.maanelashon.org/?p=519

100 שנה לפטירת בן יהודה

ראו כתבתה של עפרה לקס

שפה שסועה

לרגל מאה שנים לפטירתו של אליעזר בן יהודה  

https://www.inn.co.il/news/585926

הנה תגובות אפ"ר:

1.  לא ראויים דברי העידוד והאהדה למעשיהם האלימים של גדוד מגיני השפה.

2.  האהבה ללשון הקודש "מקלקלת את השורה"...

א. הניסיון לקשר את בן יהודה ואנשי דורו ליהודה המקבי - מופרך.

"האיש שנחשב מחייה השפה העברית הלך לעולמו בחנוכה, החג שבו..."

"דבקות באמונה"?! "פך שמן זך שלא נטמא מהשפעות זרות"?!

ב. "בן יהודה ואנשי דורו היו צריכים לטהר את בית המקדש של השפה שחולל עד היסוד וננטש, לפחות באופן חלקי, באלפיים שנות גלות..."

שמא כוונת הכותבת היא שהם "היו צריכים" לעשות זאת, אבל לא עשו זאת!..

אני מצפה מעיתונאים דתיים שההרמה על נס של פעלו החשוב לתחיית הלשון העברית לא תסמא את עיניהם, ולא תגרום להם להעריץ את אישיותו.

מי שרוצה לאכול מרימונו של אב"י, חייב לזרוק את הקליפות שבאישיותו.

מומלץ לקרוא כאן:

https://blog.maanelashon.org/2018/01/blog-post_8.html

ולהאזין להרצאתו של ר' שמריה גרשוני: הרהורי תשובה של אליעזר בן יהודה?!

http://www.maanelashon.org/seminars/seminar_5774

3. לעצם הרעיון המשעשע של 'מילים תפוסות' - זה נשמע מתאים לפורים.

אבל בלשון הדיבור היומיומי, מוטב להימנע מדו-משמעות.

זה אולי מתוחכם, משעשע ומעניין, אבל מבחינה מעשית זה מבלבל ולא נוח.

העובדה שיש מילים מרובות משמעות איננה סיבה לעודד זאת.

הספיק לנו מגדל בלבול אחד.

אחין / אחיין / אחיאן

חידוד של גיסי, אלעד, נ"י: 

אם "שמואליאן" - בן של שמואל

אז הבן ה"אח" - האחיין...

מקור שמות המשפחה של יהודי מרכז אסיה – ויקיגניה (wikigenia.org.il)

תחיליות וסיומות

• וב/ייב- בן אצל יהודי בוכרה (גם אצל יהודי הקווקז). אברמוב, שבתאייב
• וף- בן בפרסית-בוכרית. אברמוף, חסידוף.
• זאדה- בן בפרסית. נתנזאדה, יצחקזאדה
• יאן- בן בפרסית. אברמיאן, יצחקיאן
• לי- סיומת שמראה על מוצא בכורדית וטורקית. אורפלי, בגדדלי
• פור- בן בפרסית. אברמפור, לויפור
• קאר- סיומת שמראה על מוצא בהודית. קהימקאר, פנקאר

 

ועכשיו, ברצינות:

אַחְיָן – שם אדם מצאצאי מנשה: "וַיִּהְיוּ בְּנֵי שְׁמִידָע אַחְיָן וָשֶׁכֶם וְלִקְחִי וַאֲנִיעָם" (דברי הימים א ז, יט). את המילה במשמעות 'בן האח' חידש חוקר המקרא והלשון משה זיידל על פי השם הפרטי המקראי.

חידון מה משותף לקבוצות המילים - פתרונות - האקדמיה ללשון העברית (hebrew-academy.org.il)

הזמנה ליום העיון "תורה ולשון בצהרי יום" בזאת חנוכה תשפ"ג

לאחר שימי העיון בשנים תשפ"א-תשפ"ב התקיימו במתכונת זום בלבד, אנו מודים לה' כי לעולם חסדו, שהחיינו וקיימנו לזמן הזה, ובעזרתו יתברך אנו שמחים להזמין את הציבור לשוב להתכנס במצפה יריחו ולהיפגש פנים אל פנים ביום העיון "תורה ולשון בצהרי יום" זאת חנוכה, יום שני, ב' בטבת תשפ"ג, בבית הכנסת "יגל יעקב" ובית המדרש "נר יצחק", מצפה יריחו, החל מהשעה 14:00.

 

לתוכנייה המלאה: לחצו כאן

על עמוד החסד שבבסיס התפילה

בהמשך לביאורים על "ברכת אהבה" שבתפילת העמידה, היינו "ברכת אבות" או "מגן אברהם", שמופיעים בקישור זה ובתגובות שלו, 

הנה תוספת שמצאתי בספר 'אורות החושן: עבודה וקבלנות', דיני ממונות בשפה השווה לכל נפש, מאת הרב אורי סדן:

את תפילת העמידה אנחנו פותחים במילים אלו: "גומל חסדים טובים וקונה הכול וזוכר חסדי אבות". משמעותן היא שהקב"ה ברא את עולמו כדי לגמול חסד עם ברואיו. החסד של הקב"ה לעולם מתבטא כמובן בבריאתו, אבל גם בהמשך קיומו: "נותן לחם לכל בשר - כי לעולם חסדו". החסד אינו מתמצה רק בקיום הפיזי, אלא גם בקיומו הרוחני של העולם והתקדמותו להכרה בקב"ה כבורא העולם ומנהיגו. זהו התפקיד שקיבל עליו אברהם אבינו – לגמול חסד עם כל באי עולם, חסד גשמי וחסד רוחני. זוהי הסיבה לגאולתם של ישראל - היותם ממשיכים את פעולתו של הקב"ה בגמילות חסד זה עם זה ועם כל באי עולם: "ומביא גואל לבני בניהם למען שמו באהבה".

https://www.inn.co.il/news/571283

https://www.dintora.org/article/1982